ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ט"ו בשבט וט"ו באב | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ט"ו באב Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר


ט"ו בשבט וט"ו באב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

במשנה (ראש השנה פרק א, משנה א) מציינים את ט"ו בשבט כ'ראש השנה לאילן'. נתבונן הפעם בעניינו המיוחד של ראש השנה הזה, ונראה שגם הוא קשור לנושא הגשמים. לפני כן נעיף מבט על הלוח העברי, ונבחין בשני מוקדים מרכזיים בשנה: חודש תשרי וחודש ניסן.

את חשבון השנים אנו קובעים על פי ראש השנה. בו, אנו עורכים את חשבון הנפש של עולמנו, ומבקשים שתתגלה מלכותו של בורא העולם על כל הממלכות והמדינות ועל כל ברואי העולם. את המוקד האחר של השנה אנו מציינים בחודש האביב, המועד שבו יצאנו ממצרים. לזכר גאולה זו סופרים אנו את החודשים, הראשון, השני, וכן הלאה, במספרים, ונקודת המוצא נקבעת על פי חודש ניסן - מועד צאתנו ממצרים. 1

אפשר לומר שהמסלול של תשרי קושר אותנו למעגל החיצון של בריאת העולם ודאגתנו לקיומו, ואילו המסלול של ניסן מציין את המעגל הפנימי של ישראל במהלכו ההיסטורי, שבו הוא מתייחד בדרכו האופיניית והנבדלת מן הגויים.

הפעם נשוחח על שני מוקדים נוספים בשנה, ט"ו בשבט וט"ו באב, אשר גם ביניהם שווה המרחק - שישה חודשים מבדילים בין ט"ו בשבט לט"ו באב. המוקדים הללו קשורים לעונות השנה המתחלפות בימים אלה.

ט"ו בשבט מצוין במשנה כראש השנה לאילן, והוא היום הקובע לחישוב שנות המעשרות לפרות האילן. לא ניתן להפריש תרומות ומעשרות מפרות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פרות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, כי הם משני שנתונים שונים, ואין מפרישים משנה אחת על אחרת. בתלמוד מסבירים את המיוחד שבתאריך זה, כי עד ט"ו בשבט "יצאו רוב גשמי השנה" (ראש השנה יד, ע"א). מה פירוש "רוב גשמי השנה"? רוב הימים שמבקשים בהם את הגשמים. אנו מתחילים להזכיר את הגשם ביום שמיני עצרת, הרי עד ט"ו בשבט עברו כמעט ארבעה חודשים, ומכאן ועד ראשון של פסח נותרו עוד חודשיים בלבד לשאול על הגשמים, ואפילו בשנה מעוברת נותרו לנו רק עוד שלושה חודשים. אם כן, בהגיענו לט"ו בשבט, כבר עברו רוב הימים לבקשת הגשמים, הם כבר מאחורינו.

הסבר נוסף למשפט "יצאו רוב גשמי השנה" - רוב כמות הגשמים של השנה יורדים עד ט"ו בשבט, כלומר, מחצית כמות הגשמים לפי הממוצע השנתי, מספיקה לרדת לפני תאריך זה 2 . בלשון הירושלמי (ראש השנה פרק א, הלכה ב) נאמר:
"עד כאן חיין ממי השנה שעברה, מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה".

כלומר עד חודש שבט מנצלים השורשים העמוקים של האילן את מי השנה הקודמת, מכאן ואילך תופסים את מקומם הגשמים של השנה החדשה, שהספיקו לחדור למעבה האדמה. רוב גשמי השנה הספיקו לרדת עד תאריך זה, ולכן השנתונים של המעשרות נקבעים בהתאם לתאריך זה, כי בו מתחילים האילנות לצאת מתרדמת החורף, הימים הולכים ומתארכים, השמש מתחילה לחמם, והשרף עולה באילנות, הגשמים שנספגו באדמה מתחילים לעלות באילן והוא מתעורר לחיים חדשים 3 . על כן, כל פרי שחנט לפני תאריך זה שייך לשנה שעברה,
כי הוא חי מגשמי השנה שעברה, ואילו אילנות החונטים לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה החדשה, וכך לשונה של הברייתא בתלמוד הבבלי (ראש השנה טו, ע"ב):
"ת"ר אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשׂר לשנה שעברה - אחר ט"ו בשבט, מתעשׂר לשנה הבאה".


התאריך השני, ט"ו באב, מציין את הכיוון ההפוך - את המעבר מן הקיץ לקראת החורף, ימי הקיץ הארוכים הולכים ומתקצרים, תש כוחה של חמה, אין בה כבר הכוח והיכולת לייבש את העצים שנכרתו לעצי המערכה, על כן הפסיקו לכרות עצים לצורך זה. בלשון חכמינו, בתלמוד (תענית לא, ע"א), נקרא יום זה: "יום תבר מגל" - יום שבירת המגל, כי הפסיקו לכרות את העצים, מאחר שהחמה לא תוכל לייבש את העצים ותישאר בהם לחלוחית שתמשוך את התולעים לבוא ולמצוא משכן בקרבם.
נוכל לסכם ולומר, ט"ו בשבט מציין את המעבר מן החורף לאביב ולקיץ, ואילו ט"ו באב מציין את המעבר מן הקיץ לסתו ולחורף.

מה שיש לציין עוד בתאריכים אלה הוא - שפרשת 'יתרו', המספרת לנו על מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדיברות
זמן קריאתה חל תמיד לאחר ט"ו בשבט. פרשת 'ואתחנן', המתארת את מעמד הר סיני וקבלת התורה במשנה תורה, זמן קריאתה חל גם הוא מיד לאחר ט"ו באב ובסמוך לו. עניין זה בא ללמדנו כי עם תחילת פריחת האביב בט"ו בשבט 4 , הננו פורחים גם בתורתנו, מתחדשים יחד עמה בתחלופת הזמנים, מקבלים את התורה יחד עם שירת הבריאה. וכן בקיץ, במעבר לקראת החורף, בט"ו באב, הננו מקבלים את עול התורה מחדש כי הלילות הולכים וגדלים וזהו הזמן העיקרי והמיוחד לקניין התורה. כשם שעצי השדה חיים, כך עלינו לחיות בדבקותנו בתורה שהיא עץ החיים: "כי הם חיינו ואורך ימינו לעולם ועד".


^ 1 עיין ברמב"ן שמות יב, ב.
^ 2 עיין בפירוש רבנו חננאל על ראש השנה יד, ע"א, ד"ה בט"ו בו.
^ 3 י' כצנלסון, בחוברת "השירות המטאורולוגי 1968", סדרה א/ 24, עמ' 18, כותב: "במישור החוף מחצית הכמות עד אמצע ינואר, בהרים במחצית השנייה של ינואר, באזורי הארץ האחרים באמצע ינואר.
פרופ' יהודה פליקס בפירושו למסכת שביעית בתלמוד הירושלמי, ח"ב, עמ' 351-354, כותב:
"עד ט"ו בשבט ברור כמעט תמיד, שכבר ירדה למעלה ממחצית כמות הגשמים השנתית".
^ 4 הראשון להתעוררות מתרדמת החורף הוא עץ השקד, המקדים לפרוח לפני סוף החורף, ובגלל מהירות פריחתו נקרא שמו שקד כדברי הנביא ירמיהו שראה בנבואתו "מקל שקד", "כי שוקד אני על דברי לעשותו" (ירמיהו א,יב).

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il