בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
אמור תשע"ו

דורנו דור הגאולה

*כל מה שראינו בעינינו על ביטול שעבוד מלכויות בשנת תש"ח, הוא מחמת הארת הגאולה המתקרבת ובאה. ולכן אימצו ישראל וקיבלו כוח להתגבר על כוח הקליפה וגירשו מכאן את אומות העולם. *"אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו".

undefined

הרב שמואל אליהו

ב' אייר תשע"ו
26 דק' קריאה 62 דק' צפיה
סוד ההודאה בגאולה
אין לך קץ מגולה מזה
בהכתרתו אמר מו"ר הרב זצוק"ל: "דורנו זה הוא דור הגאולה והישועה שעליו נאמר בש"ס (סנהדרין צח ע"א): 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל' (יחזקאל לו, ח)'. והסביר רש"י ז"ל: 'כשתתן ארץ ישראל פירות בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר'. וב"ה אנו רואים היום שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, ופירותיה משובחים וטובים".
על כל זה צריך להודות. על פלאי הפלאות שהקב"ה עושה לנו בזמן הזה. כך כתב מרן הרב אליהו זצוק"ל: "אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו. לפיכך ע"פ ההלכה כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה'. דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס. הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר 'ובא לציון'" (שו"ת הרב הראשי ח"ב עמ' 457).
עוד כתב כי "הרבנות הראשית תיקנה לומר הלל ביום העצמאות, מהסיבות הבאות: יצאנו מעבדות לחירות, משלטון זרים לשלטון עצמאי שלנו, שערי הארץ פתוחים לכל יהודי וריבוי מוסדות התורה בארץ, עד שאפשר לומר שלא היה כדורנו בו יש כל כך הרבה ישיבות ומוסדות תורה וכו' – אלו הם סימני גאולה ודאיים. יה"ר שנזכה לביאת משיח צדקנו, ולגאולה שלמה, בב"א" (שו"ת הרב הראשי תשמח-תשמט קנג)
בשנת תש"ח השתחררנו משעבוד מלכויות, ועל-פי הגמרא זו היא התחלת הגאולה. כך אמר פעם מו"ר הרב אליהו זצוק"ל: "הדבר החיובי והיסודי בהקמתה של מדינת ישראל הוא קודם כל הסרת שלטון זר בארצנו. לכך התפללנו. אבל כלל עם ישראל התפלל גם לגאולה שלמה ואמיתית, דהיינו לתקופה שבה 'לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. לכך, לצערנו, טרם הגענו".
עבד ה' הוא לבדו חופשי
בה' באייר התש"ח השתחררנו משלטון הבריטים, אבל אנו מושפעים עדיין ממדינות אחרות, כמו רוב העמים בעולם. השאלה היא אם שעבוד נפשי זה נקרא שעבוד למלכויות או לא. אם נסתכל על יציאת מצרים נראה כי יום ט"ו בניסן נחשב כתחילת הגאולה, למרות שבנפש היינו עדיין משועבדים למצרים. כך כותב האבן עזרא (שמות יד, יג): "יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להילחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והייתה להם נפש גבוהה".
על כן אמרנו בליל פסח: "הללו עבדי ה'" ולא "עבדי פרעה". למרות שבשעות משבר חשבו לחזור למצרים ונגררו בעגל, עבודה זרה של מצרים. כל זאת בגלל שהשעבוד הנפשי למצרים לא היה מכוחו של פרעה, אלא מהחולשה שלנו. וכשהתחזקנו – ניערנו את פחד פרעה מאתנו ויצאנו עוד ועוד מהשעבוד הרוחני למצרים. כך הוא גם בימינו, שבתש"ח יצאנו מהשעבוד הפיזי לאומות העולם. ומאז אנחנו משתחררים והולכים מהשעבוד לתרבות הגויים. מהלחץ שלהם לא לבנות בירושלים ולא להכות את אויבינו, לא ליישב את הארץ וכו'. לאט לאט אנו מתנערים מהשפעתם, כמו שהיה במלחמת ששת הימים, בהפגזת הכור העירקי והסורי, ולאחרונה במאבק מול הנשיא האמריקאי בסוגיית הגרעין האירני וכד'.
אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד
כדי להבין מהי המשמעות של הסרת השלטון הזר, שאותו הזכיר מרן הרב אליהו זצוק"ל בדבריו, נביא את דברי האמורא שמואל בגמרא (ברכות לד ע"ב): "אמר שמואל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד שנאמר 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ'" (ברכות לד ע"ב). הפסוק ששמואל מביא מסביר כי גם בימות המשיח יהיו עניים בעולם. מכאן הוא לומד כי בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, אלא שימות המשיח מתבטאים בהפסק שעבוד מלכויות.
ולמה שמואל מגדיר את הפסק שעבוד המלכויות בתחילת ימות המשיח? א] בגלל שכך זה היה ביציאת מצרים. ב] בגלל שכל הבטחות הנביאים על ימות המשיח מתממשות רק כשמפסיק שעבוד המלכויות. שהרי בימי הטורקים והאנגלים לא אפשרו להעלות יהודים לארץ, לא הרשו לקנות קרקעות וליישב את הארץ ולא אפשרו לנו רשות להגן על עצמנו. וכשהיו פרעות של ערבים, היו הבריטים מסתתרים ונעלמים כשנהרגים היהודים, ורק אחר כך באים כמגינים ומושיעים. לא נתנו לנו אפשרות לפתח את כלכלת הארץ, מנעו את בניין ירושלים עד שאפילו לתקוע בשופר בכותל המערבי היה חטא חמור מבחינתם. לכן אומרים חכמים שתחילת הגאולה היא בהסרת השלטון הזר, והסרת שעבוד המלכויות היא אות לימות המשיח (וצריך תמיד לזכור כי הרעות של השלטון הזר בארץ ישראל הן כאין וכאפס אל מול הרע שבשעבוד מלכויות בחוץ לארץ, ששם היו הורגים בנו ובוזזים אותנו. שורפים ומגלים וגוזלים את ילדינו להעבירם על דת, שנאמר "ואכלה אתכם ארץ אויבכם". גם היום אוכלת ארץ העמים את עמנו בהתבוללות נוראה שאין לה אח ורע בארץ ישראל).
כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
דברי שמואל אלו מופיעים בכמה וכמה מקומות בגמרא, ובכל המקומות אומרת הגמרא כי דבריו הם במחלוקת עם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, שאָמַר משום רַבִּי יוֹחָנָן: "כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן, לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא (שם סד) 'עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ'. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד". לדעת רבי חייא בר אבא, בימות המשיח יתקיימו כל דברי הנביאים, אפילו אלה שמעבר לגדר הטבע, כמו אור הלבנה שיהיה כאור החמה וכד' והפסקת המלחמות. וצריך לומר כי בוודאי שמואל לא חולק על כך שדברי הנביאים יתקיימו, אלא שיש לדון במה מחלוקתו עם רבי חייא בר אבא. האם לדעת שמואל דברי הנביאים הם רק משל, או שלדעת שמואל כל דברי הנביאים יהיו רק בשלב יותר מאוחר?
בימות המשיח, כלי נשק תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ
כעין המחלוקת בין האמוראים שמואל ורבי חייא בר אבא, יש מחלוקת בין תנאים במשנה (שבת סג.) בשאלה האם מותר לשאת כלי נשק בשבת במקום שאין בו עירוב ואין בו סכנת נפשות. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שכלי נשק "תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ", וכיוון שאנשים מתגאים בהם, הרי הם כמו חלק מלבוש האדם ומותר לשאת אותם בשבת. "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ב) 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִיתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת וְגוֹ', וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה'".
בהסבר מחלוקתם אומרת הגמרא שהם חולקים במחלוקת שמואל ורבי חייא בר אבא. שלדעת שמואל בימות המשיח יהיו כלי נשק ומלחמות, כי עולם כמנהגו נוהג. ולדעת רבי חייא בר אבא לא יהיו יותר מלחמות בימות המשיח. מכאן משמע שכאשר שמואל אומר שיהיו כלי נשק ומלחמות בימות המשיח, הוא בוודאי לא מתכוון שנבואות ישעיהו ומיכה לא יתקיימו, אלא בא לומר שזה לא יהיה בשלב הראשון של הגאולה אלא בשלב יותר מאוחר. וכפי שיבואר לקמן (בגמרא יש גם דעה שאומרת כי רבי אליעזר חולק על שמואל).
לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה
בנושא זה מובאת ברייתא במסכת שבת (קנא ע"ב): "תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֲשֵׂה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא, וּמָצוּי לְךָ, וְעוֹדְךָ בְּיָדְךָ". אל תחכה לימות המשיח, שמעלת התשובה בימות המשיח אינה גדולה כמו בימינו שיש קושי. שבשעה שתתמלא הארץ דעה את ה', בוודאי כולם ירוצו לדבוק בה' והתשובה אליו באותה שעה תהיה בערך קטן יותר מול אלה שחזרו בתשובה בימי הקושי.
הגמרא אומרת כי דברים אלו חולקים על שמואל: "וּפְלִיגָא דִשְׁמוּאֵל, דַּאָמַר שְׁמוּאֵל, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים טו) 'כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ'". נמצא שלדעת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אין ביְמֵי הַמָּשִׁיחַ, לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. כי שבשעה שתיגלה מלכותו של רבש"ע לא תהיה בחירה חופשית, ואין אפשרות כלל לעשות חטא. לעומתו ניצבת דעת שמואל שאומר כי גם בימות המשיח יהיו חטאים. גם פה צריך לומר לדעת שמואל כי בוודאי יתקיימו דברי הנביא שאומר "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", השאלה היא רק מתי תתקיים הנבואה, בתחילת ימות המשיח או בהמשכם.
כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
הוכחה לשלבים הללו היא ממה שכתוב בגמרא (פסחים סח ע"א), שם מביאה הגמרא שאלה של עוּלָא על כך שבפסוק אחד כְּתִיב (ישעיה כה) "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח", משמע שבתקופת הגאולה לא תהיה מיתה בעולם. ואילו בפסוק אחר כְתִיב (שם סה) "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת". משמע שתהיה מיתה, אבל תהיה אריכות ימים. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּיִשְׂרָאֵל, הָא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מַאי בָּעוּ הָתָם? אִין, דִּכְתִיב, (שם סא) "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם".
עוד מובא שם דיון האם בימות המשיח יהיה שינוי באור החמה והלבנה: "רַב חִסְדָּא רָמִי, כְּתִיב, (שם כד) 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה', וּכְתִיב, (שם ל) 'וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים'. לָא קַשְׁיָא, כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִידִי וְאִידִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְלָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כָּאן, בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים". משמע שלדעת שמואל בימות המשיח לא יהיה שינוי במאורות, אבל בשלב מאוחר יתקיימו נבואות אלו.
בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג
כך עולה מדברי הרמב"ם (בהלכות מלכים יא) שאומר כי בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג רק "המלכות תחזור לישראל", יהיו מלחמות (הלכה ד) יהיו רוצחים וערי מקלט (הלכה ב). יהיו אנשים רחוקים מתורה שהמשיח יקרב לתורה ומצוות (הלכה ד), יהיו עניים. שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא). "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת" (ועיין הלכות תשובה ט, ב).
נבואות ומְשָלִים
אף שאנו אומרים כי ההבדל בין ימינו לימות המשיח הוא רק בהפסק שעבוד מלכויות, אין הדברים כל כך מדויקים. וכך אמרו תוס' (שבת סג ע"א) שהרי תיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש וכו'. כך אומר גם הרמב"ם בהלכות תשובה שבימות המשיח "תרבה הדעה והחכמה והאמת. שנאמר: 'כי מלאה הארץ דעה את ה''. ונאמר: 'ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו'. ונאמר 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'. מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו. שנאמר: 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים'". אלא שצריך להבין כי חלק מהנבואות משל וחלק יהיו בהמשך הגאולה.
על חלק הנבואות שהן רק בחינת משל מסביר הרמב"ם את הגמרא (שבת ל ע"א) כמשל. הגמרא מספרת כי רַבָּן גַּמְלִיאֵל דרש "עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה לא) 'הָרָה וְיוֹלֶדֶת יַחְדָיו'. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר, (קהלת א) 'אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ'. אָמַר לוֹ, בֹּא וְאַרְאֶךָ דּוּגְמָתוֹ בָעוֹלָם הַזֶּה, נְפָק אַחְוֵי לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת. וְתוּ יָתִיב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקָדָרִישׁ, עֲתִידִין אִילָנוֹת שֶׁמוֹצִיאִין פֵּירוֹת בְּכֹל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל יז) 'וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶּרִי'. מַה עָנָף בְּכֹל יוֹם, אַף פְּרִי בְּכֹל יוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר, וְהָכְתִיב 'אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ'? אָמַר לוֹ, בֹּא וְאַרְאֶךָ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְפַק אַחֲוֵי לֵיהּ צְלָף. וְתוּ יַתִיב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקַדָּרִישׁ, עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מִילַת (לחמים אפויים ובגדים מוכנים), שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים עב) 'יְהִי פִּסַּת בַּר בָּאָרֶץ'. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְאָמַר, 'אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ', אָמַר לוֹ, בֹּא וְאַרְאֶךָ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְפַק אַחֲוֵי לֵיהּ כְּמֵהִין וּפִטְרִיוֹת, וְאַכְּלֵי מִילַת - נַבְרָא בַר קוּרָא".
והסביר הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין י א), שרבן גמליאל הקפיד על אותו תלמיד, כי דבריו הם משל לכך "שבאותם הימים תוקל על בני אדם פרנסתם מאד, עד שכשיעבוד האדם איזה עבודה מועטת שתהיה ישיג תועלת גדולה. וזהו ענין אמרם עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת".
כך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (יב): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר: 'זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם'. ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל. שנאמר: 'ואריה כבקר יאכל תבן'. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים. ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן". הרי שגם נבואה זו היא משל.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים
יש מקשים כי לפי הפירוש הזה בדברי הרמב"ם אין מחלוקת בין רבי חייא בר אבא לשמואל, ואילו מהש"ס משמע שהם חולקים (הכסף משנה והלחם משנה הלכות תשובה פ"ח ה"ז). והסבירו שלושה חכמים גדולים כי באמת אין מחלוקת משמעותית בין רבי חייא בר אבא ושמואל. כך הסביר החיד"א (בשו"ת חיים שאל חלק א סימן צח): "אמנם מהש"ס אין הוכחה דרב חייא בא אבא אמר רבי יוחנן פליג לגמרי אשמואל, ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ומנקט מילתא מציעתא עדיף. לכן פירש הרמב"ם דברי רבי יוחנן שהנבואות דרך משל וגם אין בין וכו' מצד שינוי טבע העולם אבל עניות לא יש, דאין זה שינוי מטבע העולם".
כך תירץ את הקושיה גם הגר"א (ביאור בסוף הלכות מלכים) שעל רבי חייא בר אבא ושמואל נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כי יש שתי תקופות בימות המשיח. בתחילה אין הבדל בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. אחר כך יתממשו הנבואות, חלקן כפשוטן וחלקן בדרך דרש. חכם נוסף שמסביר את הרמב"ם ברוח זו הוא הרדב"ז בשו"ת שלו (מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה חלק ח, סימן עא) שלדעתו שמואל ודעת רבי חייא לא פליגי. אבל חכמינו בגמרא לא גילו סוד זה אלא ברמז, כיוון שאנשי דורם לא היו יכולים להכיל את גודל הסוד הזה. עיי"ש.
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב
לפי הסבר שלושת החכמים דלעיל, מובנים דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (יב, ה. שזה סיום כל ספרי היד החזקה): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'".
ושאלו על כך חכמים: איך הרמב"ם אומר שלא יהיו מלחמות? והלא זו דעת רבי חייא בר אבא, והרמב"ם פסק לעיל באותו פרק כדעת שמואל. והתשובה, לשיטת הרדב"ז, החיד"א והגר"א, מסבירה כי בתחילת ימות המשיח עדיין יהיו מלחמות ובסופם "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב" כפשוטו.
תורת השלבים
אחת ההוכחות לפירוש זה נמצאת בגמרא (סנהדרין צא ע"ב) אשר מביאה את קושיית רֵישׁ לָקִישׁ: בפסוק אחד כתוב "הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֘ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה: בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֘ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִי֤תִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא" (ירמיהו פרק לא, ז-ט). משמע שבימות המשיח יהיו בעלי מומין. ואילו בפסוק אחר כתוב: "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ישעיה לה). משמע שבימות המשיח אין בעלי מומין. הָא כֵּיצַד? עונה הגמרא: "עוֹמְדִים בְּמוּמָם, וּמִתְרַפְּאִים". ופירושו כי בתחילה הם באים בעלי מומין בגוף ובנפש ולאט לאט הם מתרפאים מכוחה של ארץ ישראל שאווירה גם מחכים וגם מרפא.
זה בדיוק מה שאומרים החכמים הנ"ל, שיש תהליך בגאולת ישראל והשלב הראשון בה הוא הפסק השעבוד למלכויות זרות ועדיין לא מתגשמות כל הנבואות ואחר כך הם מתגשמות חלקם בדרך משל וחלקם באופן ממשי. ובימינו אנו רואים עין בעין איך "חכם עדיף מנביא", שהם בחכמתם כי רבה הצליחו לראות את המציאות בימינו עין בעין ממש. וזה נס גדול שמביא הרבה אהבת תורה ותלמידי חכמים.
שנת תש"ח – הארה גדולה
על מעלת הימים הללו בחודש אייר היה מפנה מרן הרב אליהו זצוק"ל את לבנו לדברים המופלאים שכתב בשנת תרפ"ח הרב יצחק אלפייה זצוק"ל (שהרב זצ"ל היה אומר עליו שהוא היה מל"ו צדיקים). הרב אלפייה כתב מאמר בשם "סוד הגאולה" (מודפס בקונטרס היחיאלי עמוד צז), שם הוא מבאר כי בשני שלישים של שנת תש"ח עתידה להאיר על ישראל הארת "יום שכולו שבת". וזה לשונו: "הארת הקדושה בעצמה תבטל הקליפה והסט"א, ויקוים בישראל 'והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר', 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ'. 'ורוח חדשה אתן בקירבכם'. 'ועשיתי את אשר בחוקותי תלכו'. ומעתה אל תתפלא בראותך התגברות הקליפה על שונאיהם של ישראל ואיך היא מעבירתם על הדת, הואיל והגיע זמנה למות, בעבור זה היא מתגברת על ישראל לבטלם ח"ו מעבודת ה' יתברך וממצותיו, וזהו סימן טוב לישראל בהתגברות זו של הסט"א הואיל שזה מורה על ביטולה לגמרי, כדרשת רז"ל בסוד 'תוסף רוחם יגוועון ואל עפרם ישובון'. ויען שהיצה"ר מאש והם בשר ודם ולא יוכלו לו לכפות אותו ולהכניעו אם כן מחוייבים הם וצריכים סיוע מאתו יתברך, וזה יהיה ע"י גילוי הארותיו יתברך 'בעתה' שהוא יום השישי בשעה החמישית", שהוא חודש אייר בשנת התש"ח, כפי שביאר קודם לכן.
וכל מה שראינו בעינינו על ביטול שעבוד מלכויות בשנת תש"ח, הוא מחמת הארת הגאולה המתקרבת ובאה, ולכן אימצו ישראל וקיבלו כוח להתגבר על כוח הקליפה וגירשו מכאן את אומות העולם שנסו מפני ישראל, והטובים שבהם סייעו בעד ישראל כי כוח הקדושה גבר. וכוח קדושה זה הולך וגובר כל הזמן בהתקרבות הארת יום שכולו שבת, כשם שאנו רואים בעינינו כל הזמן. ויהי רצון שנזכה לראות יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים במהרה בימינו, אמן.

סיפור

וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

יש הלכה שאומרת, כי מי שהרג את הנפש לא יכול לשאת את כפיו. שנאמר: "גם כי תרבו תפילה איני שומע, ידיכם דמים מלאו". על-פי הלכה זו אומרים לכוהן שהיה מעורב בתאונת דרכים שיש בה הרוגים שהוא לא יכול לברך ברכת כוהנים, כי ידיו מלאו דמים. על כך היה אומר הרב זצ"ל, כי לא בכל תאונת דרכים שיש בה הרוגים נפסל הכוהן מלברך ברכת כוהנים. רק במקרה שהוא אשם בתאונה, בשוגג או במזיד. אבל אם זה היה באונס – הוא יכול להמשיך ולברך.
סיפר הרב זצ"ל: פעם היה מעשה בחייל כוהן שצלף על מחבל והרגו לפני שיזיק לאחרים, והיה מי שאמר לו שהוא פסול לברך ברכת כוהנים. התפלאתי מאוד על הפסק הזה, וגם קצת כאב לי. החייל הזה סיכן את נפשו להציל חיים ועכשיו הוא ניזוק. עשה מצווה כל כך גדולה, וייפסל מלברך ברכת כוהנים? זה לא ייתכן. הייתי חייב להביא תשובה ניצחת שמותר לו לשאת כפיים. שאם לא כן, כל החיילים הכוהנים שהיו שותפים בקרב כלשהו ייפסלו ויהיה עליהם שם של פגם.
הקב"ה עזר לי ומצאתי מיד תשובה לדבר. אמרתי להם: יש הוכחה מהפסוק שמותר לכוהן הזה לשאת כפיים ולברך את ישראל. ולא עוד, אלא שלכוהן הזה יש מעלה מיוחדת לברך, מה שאין לשום כוהן אחר.
שאלו אותי: מנין? אמרתי להם: מפנחס שהרג שתי נפשות והציל את ישראל. ולא רק שלא נפסל לכהונה, אלא שבזכות זה זכה לכהונה לו לבניו עד עולם. על זה אומר הפסוק שמגיע לו "בריתי שלום" – ברית כהונת עולם, כיוון שעשה מצווה להציל יהודים. כך גם החייל הזה וכל החיילים האחרים שמסרו את נפשם והרגו מחבלים או אויבים אחרים לא נפסלו מברכת כוהנים, ולא עוד אלה שברכתם מעולה יותר.


תשובה כהלכה

איש על דגלו.חבריי אומרים לי שכשאני נושא דגל ישראל אני מסכים גם עם הדברים הרעים שהמדינה עושה. מה עלי לענות להם? הרי אני שמח ומודה לה' על החלקים הטובים שבמדינה ומתפלל שהמדינה תתוקן לפי חוקי ההלכה.
דגל ישראל מראה שאתה משתתף פעיל במדינה הזאת שהיא יסוד כיסא ה' בעולם, ועושה כל שביכולתך לשפר אותה כדי שתופיע את זה בגלוי.

שבת דוחה עצמאות.א. לחוגגים את יום העצמאות, בשנה שהמדינה דחתה את החגיגה, האם עיקר היום ב-ו׳ או ביום שדחו? ב. לחוגגים את יום העצמאות, ולא נוהגים להחמיר בתספורת עד שבועות, האם מתגלחים ביום העצמאות?
א. הרב אליהו זצ"ל היה אומר לעשות לפי מה שהמדינה קובעת, כי זה נקבע על מנת למנוע חילול שבת. כמה גדול הדבר שמדינה שלמה מזיזה דברים בשביל לשמור שבת. ב. אנחנו לא מתירים, אבל הרבה התירו. הרב צבי יהודה ראה בכך ביטוי לגדולת האמונה בהשם שהביא לנו את היום הזה.

הרצל אמר. איך צריך להתייחס להרצל ולמפעל הציונות ע"פ דרך התורה?
להרצל יש זכויות גדולות בהצלת עם ישראל, בעליית יהודים לארץ ישראל, בבניין ארץ ישראל, בבניית יישובים, בנטיעת מטעים. הרב משה חלפון הכהן זיע"א, אב"ד ג'רבא, כתב שיש להרצל זכויות רבות בכך שיהודים הפסיקו את תהליך ההתבוללות הגדול שהיו בו, וחזרו לזכור שהם יהודים. הוא זכה להתנער מדרכו הראשונה שהייתה מוטעית. ובדרכו חזרה הוא זכה גם למשוך רבים מעם ישראל לדרך נכונה.
היחס ל"מפעל הציונות" צריך להיות כיחס להתגשמות נבואת הנביאים ונבואת משה רבנו עליו השלום. הקב"ה מביא את הגאולה שהבטיח, ומביא אותה דרך בני אדם. כמובן שמבחינה רוחנית יש עוד רבות לעשות.




סוד ההודאה בגאולה
אין לך קץ מגולה מזה
בהכתרתו אמר מו"ר הרב זצוק"ל: "דורנו זה הוא דור הגאולה והישועה שעליו נאמר בש"ס (סנהדרין צח ע"א): 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל' (יחזקאל לו, ח)'. והסביר רש"י ז"ל: 'כשתתן ארץ ישראל פירות בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר'. וב"ה אנו רואים היום שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, ופירותיה משובחים וטובים".
על כל זה צריך להודות. על פלאי הפלאות שהקב"ה עושה לנו בזמן הזה. כך כתב מרן הרב אליהו זצוק"ל: "אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו. לפיכך ע"פ ההלכה כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה'. דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס. הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר 'ובא לציון'" (שו"ת הרב הראשי ח"ב עמ' 457).
עוד כתב כי "הרבנות הראשית תיקנה לומר הלל ביום העצמאות, מהסיבות הבאות: יצאנו מעבדות לחירות, משלטון זרים לשלטון עצמאי שלנו, שערי הארץ פתוחים לכל יהודי וריבוי מוסדות התורה בארץ, עד שאפשר לומר שלא היה כדורנו בו יש כל כך הרבה ישיבות ומוסדות תורה וכו' – אלו הם סימני גאולה ודאיים. יה"ר שנזכה לביאת משיח צדקנו, ולגאולה שלמה, בב"א" (שו"ת הרב הראשי תשמח-תשמט קנג)
בשנת תש"ח השתחררנו משעבוד מלכויות, ועל-פי הגמרא זו היא התחלת הגאולה. כך אמר פעם מו"ר הרב אליהו זצוק"ל: "הדבר החיובי והיסודי בהקמתה של מדינת ישראל הוא קודם כל הסרת שלטון זר בארצנו. לכך התפללנו. אבל כלל עם ישראל התפלל גם לגאולה שלמה ואמיתית, דהיינו לתקופה שבה 'לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. לכך, לצערנו, טרם הגענו".
עבד ה' הוא לבדו חופשי
בה' באייר התש"ח השתחררנו משלטון הבריטים, אבל אנו מושפעים עדיין ממדינות אחרות, כמו רוב העמים בעולם. השאלה היא אם שעבוד נפשי זה נקרא שעבוד למלכויות או לא. אם נסתכל על יציאת מצרים נראה כי יום ט"ו בניסן נחשב כתחילת הגאולה, למרות שבנפש היינו עדיין משועבדים למצרים. כך כותב האבן עזרא (שמות יד, יג): "יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להילחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והייתה להם נפש גבוהה".
על כן אמרנו בליל פסח: "הללו עבדי ה'" ולא "עבדי פרעה". למרות שבשעות משבר חשבו לחזור למצרים ונגררו בעגל, עבודה זרה של מצרים. כל זאת בגלל שהשעבוד הנפשי למצרים לא היה מכוחו של פרעה, אלא מהחולשה שלנו. וכשהתחזקנו – ניערנו את פחד פרעה מאתנו ויצאנו עוד ועוד מהשעבוד הרוחני למצרים. כך הוא גם בימינו, שבתש"ח יצאנו מהשעבוד הפיזי לאומות העולם. ומאז אנחנו משתחררים והולכים מהשעבוד לתרבות הגויים. מהלחץ שלהם לא לבנות בירושלים ולא להכות את אויבינו, לא ליישב את הארץ וכו'. לאט לאט אנו מתנערים מהשפעתם, כמו שהיה במלחמת ששת הימים, בהפגזת הכור העירקי והסורי, ולאחרונה במאבק מול הנשיא האמריקאי בסוגיית הגרעין האירני וכד'.
אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד
כדי להבין מהי המשמעות של הסרת השלטון הזר, שאותו הזכיר מרן הרב אליהו זצוק"ל בדבריו, נביא את דברי האמורא שמואל בגמרא (ברכות לד ע"ב): "אמר שמואל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד שנאמר 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ'" (ברכות לד ע"ב). הפסוק ששמואל מביא מסביר כי גם בימות המשיח יהיו עניים בעולם. מכאן הוא לומד כי בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, אלא שימות המשיח מתבטאים בהפסק שעבוד מלכויות.
ולמה שמואל מגדיר את הפסק שעבוד המלכויות בתחילת ימות המשיח? א] בגלל שכך זה היה ביציאת מצרים. ב] בגלל שכל הבטחות הנביאים על ימות המשיח מתממשות רק כשמפסיק שעבוד המלכויות. שהרי בימי הטורקים והאנגלים לא אפשרו להעלות יהודים לארץ, לא הרשו לקנות קרקעות וליישב את הארץ ולא אפשרו לנו רשות להגן על עצמנו. וכשהיו פרעות של ערבים, היו הבריטים מסתתרים ונעלמים כשנהרגים היהודים, ורק אחר כך באים כמגינים ומושיעים. לא נתנו לנו אפשרות לפתח את כלכלת הארץ, מנעו את בניין ירושלים עד שאפילו לתקוע בשופר בכותל המערבי היה חטא חמור מבחינתם. לכן אומרים חכמים שתחילת הגאולה היא בהסרת השלטון הזר, והסרת שעבוד המלכויות היא אות לימות המשיח (וצריך תמיד לזכור כי הרעות של השלטון הזר בארץ ישראל הן כאין וכאפס אל מול הרע שבשעבוד מלכויות בחוץ לארץ, ששם היו הורגים בנו ובוזזים אותנו. שורפים ומגלים וגוזלים את ילדינו להעבירם על דת, שנאמר "ואכלה אתכם ארץ אויבכם". גם היום אוכלת ארץ העמים את עמנו בהתבוללות נוראה שאין לה אח ורע בארץ ישראל).
כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
דברי שמואל אלו מופיעים בכמה וכמה מקומות בגמרא, ובכל המקומות אומרת הגמרא כי דבריו הם במחלוקת עם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, שאָמַר משום רַבִּי יוֹחָנָן: "כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן, לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא (שם סד) 'עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ'. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד". לדעת רבי חייא בר אבא, בימות המשיח יתקיימו כל דברי הנביאים, אפילו אלה שמעבר לגדר הטבע, כמו אור הלבנה שיהיה כאור החמה וכד' והפסקת המלחמות. וצריך לומר כי בוודאי שמואל לא חולק על כך שדברי הנביאים יתקיימו, אלא שיש לדון במה מחלוקתו עם רבי חייא בר אבא. האם לדעת שמואל דברי הנביאים הם רק משל, או שלדעת שמואל כל דברי הנביאים יהיו רק בשלב יותר מאוחר?
בימות המשיח, כלי נשק תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ
כעין המחלוקת בין האמוראים שמואל ורבי חייא בר אבא, יש מחלוקת בין תנאים במשנה (שבת סג.) בשאלה האם מותר לשאת כלי נשק בשבת במקום שאין בו עירוב ואין בו סכנת נפשות. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שכלי נשק "תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ", וכיוון שאנשים מתגאים בהם, הרי הם כמו חלק מלבוש האדם ומותר לשאת אותם בשבת. "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ב) 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִיתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת וְגוֹ', וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה'".
בהסבר מחלוקתם אומרת הגמרא שהם חולקים במחלוקת שמואל ורבי חייא בר אבא. שלדעת שמואל בימות המשיח יהיו כלי נשק ומלחמות, כי עולם כמנהגו נוהג. ולדעת רבי חייא בר אבא לא יהיו יותר מלחמות בימות המשיח. מכאן משמע שכאשר שמואל אומר שיהיו כלי נשק ומלחמות בימות המשיח, הוא בוודאי לא מתכוון שנבואות ישעיהו ומיכה לא יתקיימו, אלא בא לומר שזה לא יהיה בשלב הראשון של הגאולה אלא בשלב יותר מאוחר. וכפי שיבואר לקמן (בגמרא יש גם דעה שאומרת כי רבי אליעזר חולק על שמואל).
לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה
בנושא זה מובאת ברייתא במסכת שבת (קנא ע"ב): "תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֲשֵׂה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא, וּמָצוּי לְךָ, וְעוֹדְךָ בְּיָדְךָ". אל תחכה לימות המשיח, שמעלת התשובה בימות המשיח אינה גדולה כמו בימינו שיש קושי. שבשעה שתתמלא הארץ דעה את ה', בוודאי כולם ירוצו לדבוק בה' והתשובה אליו באותה שעה תהיה בערך קטן יותר מול אלה שחזרו בתשובה בימי הקושי.
הגמרא אומרת כי דברים אלו חולקים על שמואל: "וּפְלִיגָא דִשְׁמוּאֵל, דַּאָמַר שְׁמוּאֵל, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים טו) 'כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ'". נמצא שלדעת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אין ביְמֵי הַמָּשִׁיחַ, לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. כי שבשעה שתיגלה מלכותו של רבש"ע לא תהיה בחירה חופשית, ואין אפשרות כלל לעשות חטא. לעומתו ניצבת דעת שמואל שאומר כי גם בימות המשיח יהיו חטאים. גם פה צריך לומר לדעת שמואל כי בוודאי יתקיימו דברי הנביא שאומר "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", השאלה היא רק מתי תתקיים הנבואה, בתחילת ימות המשיח או בהמשכם.
כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
הוכחה לשלבים הללו היא ממה שכתוב בגמרא (פסחים סח ע"א), שם מביאה הגמרא שאלה של עוּלָא על כך שבפסוק אחד כְּתִיב (ישעיה כה) "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח", משמע שבתקופת הגאולה לא תהיה מיתה בעולם. ואילו בפסוק אחר כְתִיב (שם סה) "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת". משמע שתהיה מיתה, אבל תהיה אריכות ימים. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּיִשְׂרָאֵל, הָא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מַאי בָּעוּ הָתָם? אִין, דִּכְתִיב, (שם סא) "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם".
עוד מובא שם דיון האם בימות המשיח יהיה שינוי באור החמה והלבנה: "רַב חִסְדָּא רָמִי, כְּתִיב, (שם כד) 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה', וּכְתִיב, (שם ל) 'וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים'. לָא קַשְׁיָא, כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִידִי וְאִידִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְלָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כָּאן, בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים". משמע שלדעת שמואל בימות המשיח לא יהיה שינוי במאורות, אבל בשלב מאוחר יתקיימו נבואות אלו.
בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג
כך עולה מדברי הרמב"ם (בהלכות מלכים יא) שאומר כי בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג רק "המלכות תחזור לישראל", יהיו מלחמות (הלכה ד) יהיו רוצחים וערי מקלט (הלכה ב). יהיו אנשים רחוקים מתורה שהמשיח יקרב לתורה ומצוות (הלכה ד), יהיו עניים. שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא). "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת" (ועיין הלכות תשובה ט, ב).
נבואות ומְשָלִים
אף שאנו אומרים כי ההבדל בין ימינו לימות המשיח הוא רק בהפסק שעבוד מלכויות, אין הדברים כל כך מדויקים. וכך אמרו תוס' (שבת סג ע"א) שהרי תיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש וכו'. כך אומר גם הרמב"ם בהלכות תשובה שבימות המשיח "תרבה הדעה והחכמה והאמת. שנאמר: 'כי מלאה הארץ דעה את ה''. ונאמר: 'ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו'. ונאמר 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'. מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו. שנאמר: 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים'". אלא שצריך להבין כי חלק מהנבואות משל וחלק יהיו בהמשך הגאולה.
על חלק הנבואות שהן רק בחינת משל מסביר הרמב"ם את הגמרא (שבת ל ע"א) כמשל. הגמרא מספרת כי רַבָּן גַּמְלִיאֵל דרש "עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה לא) 'הָרָה וְיוֹלֶדֶת יַחְדָיו'. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר, (קהלת א) 'אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ'. אָמַר לוֹ, בֹּא וְאַרְאֶךָ דּוּגְמָתוֹ בָעוֹלָם הַזֶּה, נְפָק אַחְוֵי לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת. וְתוּ יָתִיב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקָדָרִישׁ, עֲתִידִין אִילָנוֹת שֶׁמוֹצִיאִין פֵּירוֹת בְּכֹל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל יז) 'וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶּרִי'. מַה עָנָף בְּכֹל יוֹם, אַף פְּרִי בְּכֹל יוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר, וְהָכְתִיב 'אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ'? אָמַר לוֹ, בֹּא וְאַרְאֶךָ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְפַק אַחֲוֵי לֵיהּ צְלָף. וְתוּ יַתִיב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקַדָּרִישׁ, עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מִילַת (לחמים אפויים ובגדים מוכנים), שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים עב) 'יְהִי פִּסַּת בַּר בָּאָרֶץ'. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְאָמַר, 'אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ', אָמַר לוֹ, בֹּא וְאַרְאֶךָ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְפַק אַחֲוֵי לֵיהּ כְּמֵהִין וּפִטְרִיוֹת, וְאַכְּלֵי מִילַת - נַבְרָא בַר קוּרָא".
והסביר הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין י א), שרבן גמליאל הקפיד על אותו תלמיד, כי דבריו הם משל לכך "שבאותם הימים תוקל על בני אדם פרנסתם מאד, עד שכשיעבוד האדם איזה עבודה מועטת שתהיה ישיג תועלת גדולה. וזהו ענין אמרם עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת".
כך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (יב): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר: 'זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם'. ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל. שנאמר: 'ואריה כבקר יאכל תבן'. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים. ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן". הרי שגם נבואה זו היא משל.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים
יש מקשים כי לפי הפירוש הזה בדברי הרמב"ם אין מחלוקת בין רבי חייא בר אבא לשמואל, ואילו מהש"ס משמע שהם חולקים (הכסף משנה והלחם משנה הלכות תשובה פ"ח ה"ז). והסבירו שלושה חכמים גדולים כי באמת אין מחלוקת משמעותית בין רבי חייא בר אבא ושמואל. כך הסביר החיד"א (בשו"ת חיים שאל חלק א סימן צח): "אמנם מהש"ס אין הוכחה דרב חייא בא אבא אמר רבי יוחנן פליג לגמרי אשמואל, ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ומנקט מילתא מציעתא עדיף. לכן פירש הרמב"ם דברי רבי יוחנן שהנבואות דרך משל וגם אין בין וכו' מצד שינוי טבע העולם אבל עניות לא יש, דאין זה שינוי מטבע העולם".
כך תירץ את הקושיה גם הגר"א (ביאור בסוף הלכות מלכים) שעל רבי חייא בר אבא ושמואל נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כי יש שתי תקופות בימות המשיח. בתחילה אין הבדל בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. אחר כך יתממשו הנבואות, חלקן כפשוטן וחלקן בדרך דרש. חכם נוסף שמסביר את הרמב"ם ברוח זו הוא הרדב"ז בשו"ת שלו (מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה חלק ח, סימן עא) שלדעתו שמואל ודעת רבי חייא לא פליגי. אבל חכמינו בגמרא לא גילו סוד זה אלא ברמז, כיוון שאנשי דורם לא היו יכולים להכיל את גודל הסוד הזה. עיי"ש.
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב
לפי הסבר שלושת החכמים דלעיל, מובנים דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (יב, ה. שזה סיום כל ספרי היד החזקה): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'".
ושאלו על כך חכמים: איך הרמב"ם אומר שלא יהיו מלחמות? והלא זו דעת רבי חייא בר אבא, והרמב"ם פסק לעיל באותו פרק כדעת שמואל. והתשובה, לשיטת הרדב"ז, החיד"א והגר"א, מסבירה כי בתחילת ימות המשיח עדיין יהיו מלחמות ובסופם "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב" כפשוטו.
תורת השלבים
אחת ההוכחות לפירוש זה נמצאת בגמרא (סנהדרין צא ע"ב) אשר מביאה את קושיית רֵישׁ לָקִישׁ: בפסוק אחד כתוב "הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֘ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה: בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֘ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִי֤תִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא" (ירמיהו פרק לא, ז-ט). משמע שבימות המשיח יהיו בעלי מומין. ואילו בפסוק אחר כתוב: "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ישעיה לה). משמע שבימות המשיח אין בעלי מומין. הָא כֵּיצַד? עונה הגמרא: "עוֹמְדִים בְּמוּמָם, וּמִתְרַפְּאִים". ופירושו כי בתחילה הם באים בעלי מומין בגוף ובנפש ולאט לאט הם מתרפאים מכוחה של ארץ ישראל שאווירה גם מחכים וגם מרפא.
זה בדיוק מה שאומרים החכמים הנ"ל, שיש תהליך בגאולת ישראל והשלב הראשון בה הוא הפסק השעבוד למלכויות זרות ועדיין לא מתגשמות כל הנבואות ואחר כך הם מתגשמות חלקם בדרך משל וחלקם באופן ממשי. ובימינו אנו רואים עין בעין איך "חכם עדיף מנביא", שהם בחכמתם כי רבה הצליחו לראות את המציאות בימינו עין בעין ממש. וזה נס גדול שמביא הרבה אהבת תורה ותלמידי חכמים.
שנת תש"ח – הארה גדולה
על מעלת הימים הללו בחודש אייר היה מפנה מרן הרב אליהו זצוק"ל את לבנו לדברים המופלאים שכתב בשנת תרפ"ח הרב יצחק אלפייה זצוק"ל (שהרב זצ"ל היה אומר עליו שהוא היה מל"ו צדיקים). הרב אלפייה כתב מאמר בשם "סוד הגאולה" (מודפס בקונטרס היחיאלי עמוד צז), שם הוא מבאר כי בשני שלישים של שנת תש"ח עתידה להאיר על ישראל הארת "יום שכולו שבת". וזה לשונו: "הארת הקדושה בעצמה תבטל הקליפה והסט"א, ויקוים בישראל 'והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר', 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ'. 'ורוח חדשה אתן בקירבכם'. 'ועשיתי את אשר בחוקותי תלכו'. ומעתה אל תתפלא בראותך התגברות הקליפה על שונאיהם של ישראל ואיך היא מעבירתם על הדת, הואיל והגיע זמנה למות, בעבור זה היא מתגברת על ישראל לבטלם ח"ו מעבודת ה' יתברך וממצותיו, וזהו סימן טוב לישראל בהתגברות זו של הסט"א הואיל שזה מורה על ביטולה לגמרי, כדרשת רז"ל בסוד 'תוסף רוחם יגוועון ואל עפרם ישובון'. ויען שהיצה"ר מאש והם בשר ודם ולא יוכלו לו לכפות אותו ולהכניעו אם כן מחוייבים הם וצריכים סיוע מאתו יתברך, וזה יהיה ע"י גילוי הארותיו יתברך 'בעתה' שהוא יום השישי בשעה החמישית", שהוא חודש אייר בשנת התש"ח, כפי שביאר קודם לכן.
וכל מה שראינו בעינינו על ביטול שעבוד מלכויות בשנת תש"ח, הוא מחמת הארת הגאולה המתקרבת ובאה, ולכן אימצו ישראל וקיבלו כוח להתגבר על כוח הקליפה וגירשו מכאן את אומות העולם שנסו מפני ישראל, והטובים שבהם סייעו בעד ישראל כי כוח הקדושה גבר. וכוח קדושה זה הולך וגובר כל הזמן בהתקרבות הארת יום שכולו שבת, כשם שאנו רואים בעינינו כל הזמן. ויהי רצון שנזכה לראות יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים במהרה בימינו, אמן.

סיפור

וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

יש הלכה שאומרת, כי מי שהרג את הנפש לא יכול לשאת את כפיו. שנאמר: "גם כי תרבו תפילה איני שומע, ידיכם דמים מלאו". על-פי הלכה זו אומרים לכוהן שהיה מעורב בתאונת דרכים שיש בה הרוגים שהוא לא יכול לברך ברכת כוהנים, כי ידיו מלאו דמים. על כך היה אומר הרב זצ"ל, כי לא בכל תאונת דרכים שיש בה הרוגים נפסל הכוהן מלברך ברכת כוהנים. רק במקרה שהוא אשם בתאונה, בשוגג או במזיד. אבל אם זה היה באונס – הוא יכול להמשיך ולברך.
סיפר הרב זצ"ל: פעם היה מעשה בחייל כוהן שצלף על מחבל והרגו לפני שיזיק לאחרים, והיה מי שאמר לו שהוא פסול לברך ברכת כוהנים. התפלאתי מאוד על הפסק הזה, וגם קצת כאב לי. החייל הזה סיכן את נפשו להציל חיים ועכשיו הוא ניזוק. עשה מצווה כל כך גדולה, וייפסל מלברך ברכת כוהנים? זה לא ייתכן. הייתי חייב להביא תשובה ניצחת שמותר לו לשאת כפיים. שאם לא כן, כל החיילים הכוהנים שהיו שותפים בקרב כלשהו ייפסלו ויהיה עליהם שם של פגם.
הקב"ה עזר לי ומצאתי מיד תשובה לדבר. אמרתי להם: יש הוכחה מהפסוק שמותר לכוהן הזה לשאת כפיים ולברך את ישראל. ולא עוד, אלא שלכוהן הזה יש מעלה מיוחדת לברך, מה שאין לשום כוהן אחר.
שאלו אותי: מנין? אמרתי להם: מפנחס שהרג שתי נפשות והציל את ישראל. ולא רק שלא נפסל לכהונה, אלא שבזכות זה זכה לכהונה לו לבניו עד עולם. על זה אומר הפסוק שמגיע לו "בריתי שלום" – ברית כהונת עולם, כיוון שעשה מצווה להציל יהודים. כך גם החייל הזה וכל החיילים האחרים שמסרו את נפשם והרגו מחבלים או אויבים אחרים לא נפסלו מברכת כוהנים, ולא עוד אלה שברכתם מעולה יותר.


תשובה כהלכה

איש על דגלו.חבריי אומרים לי שכשאני נושא דגל ישראל אני מסכים גם עם הדברים הרעים שהמדינה עושה. מה עלי לענות להם? הרי אני שמח ומודה לה' על החלקים הטובים שבמדינה ומתפלל שהמדינה תתוקן לפי חוקי ההלכה.
דגל ישראל מראה שאתה משתתף פעיל במדינה הזאת שהיא יסוד כיסא ה' בעולם, ועושה כל שביכולתך לשפר אותה כדי שתופיע את זה בגלוי.

שבת דוחה עצמאות.א. לחוגגים את יום העצמאות, בשנה שהמדינה דחתה את החגיגה, האם עיקר היום ב-ו׳ או ביום שדחו? ב. לחוגגים את יום העצמאות, ולא נוהגים להחמיר בתספורת עד שבועות, האם מתגלחים ביום העצמאות?
א. הרב אליהו זצ"ל היה אומר לעשות לפי מה שהמדינה קובעת, כי זה נקבע על מנת למנוע חילול שבת. כמה גדול הדבר שמדינה שלמה מזיזה דברים בשביל לשמור שבת. ב. אנחנו לא מתירים, אבל הרבה התירו. הרב צבי יהודה ראה בכך ביטוי לגדולת האמונה בהשם שהביא לנו את היום הזה.

הרצל אמר. איך צריך להתייחס להרצל ולמפעל הציונות ע"פ דרך התורה?
להרצל יש זכויות גדולות בהצלת עם ישראל, בעליית יהודים לארץ ישראל, בבניין ארץ ישראל, בבניית יישובים, בנטיעת מטעים. הרב משה חלפון הכהן זיע"א, אב"ד ג'רבא, כתב שיש להרצל זכויות רבות בכך שיהודים הפסיקו את תהליך ההתבוללות הגדול שהיו בו, וחזרו לזכור שהם יהודים. הוא זכה להתנער מדרכו הראשונה שהייתה מוטעית. ובדרכו חזרה הוא זכה גם למשוך רבים מעם ישראל לדרך נכונה.
היחס ל"מפעל הציונות" צריך להיות כיחס להתגשמות נבואת הנביאים ונבואת משה רבנו עליו השלום. הקב"ה מביא את הגאולה שהבטיח, ומביא אותה דרך בני אדם. כמובן שמבחינה רוחנית יש עוד רבות לעשות.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il