ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הכרת הטוב של יתרו | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות יתרו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

התשס"ג

הכרת הטוב של יתרו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

נאמר בפרשה (שמות פרק יח) "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים", מה פשר הסעודה הזאת? אומר "משך חכמה" שזו היתה סעודת הודיה עם קרבן תודה על כל הטובה אשר עשה אלקים לישראל. ולכן אכלו לחם, כדין קרבן תודה הבא עם ארבעים לחמי תודה.

וכך משמע מכל אותה הפרשה, עצם הופעתו של יתרו היתה בגלל השמחה על טובתם של ישראל. נאמר "וישמע יתרו" ושאלו חז"ל (זבחים דף קטז עמוד א) "מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], ר"א אומר: קריעת ים סוף שמע ובא", ולאחר מכן אנו מוצאים את ההתענינות של יתרו בכל מה שקרה לישראל, "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה': וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם: ", אור החיים הק' לומד מכאן את גודל אהבת ישראל של יתרו ששמח על כל פרטי הטובה שלהם, ומפרש "ויחד" שנעשה בשרו חידודין חידודין מרוב שמחה עד שכמעט התעלף והרגיש זאת בבשרו.

"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם", ואמרו חז"ל (סנהדרין דף צד עמוד א) "תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'". לכאורה הרי ישראל אמרו שירה על הים?

נראה שהם שבחו את ה' "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים", ואמרו "זה א-לי ואנוהו", אבל לא הודו ישירות על הצלתם, הם לא הרגישו עצמם ראויים להתיחס לעצמם ולהודות על הצלתם, וגדלותו של יתרו היתה שהודה על כל הטובה אשר עשה אלקים לישראל עמו. וזה רצונו יתברך שנודה לו על כך, ולשם זה הביא קרבן תודה. (במשך חכמה יש פירוש נוסף לקורבנות שהקריב יתרו, שהן באו כקרבנות הגר, ולפי זה יש להבין מה זה קשור להודאה שהודה על כל הטובה? ונראה שזה מיסוד הגרות, שירצה להיכנס לכלל ישראל ולהידבק בהם).

חז"ל למדו מן הנאמר על סעודה זו, את מעלת הסעודה שת"ח שרוי בתוכה, וז"ל הגמ' (ברכות דף סד עמוד א)
"ואמר רבי אבין הלוי: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים. וכי לפני אלהים אכלו? והלא לפני משה אכלו! אלא לומר לך: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה - כאילו נהנה מזיו שכינה".

מדוע התורה למדה חידוש זה כאן בסעודת הודיה דוקא? נראה לומר, מפני שבסעודת הודיה מגיעים להכרת הבורא שהכל ניתן בחסדו יתברך, עד שרואה עצמו נמצא לפני האלקים ונהנה מזיו השכינה. וכדי להגיע לדרגה זו צריך להזמין לסעודה תלמידי חכמים, שיכולים לעורר את האהבה לה', כמו שאמרו בגמ' (ברכות דף נד עמוד ב) "אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: (תהלים ק"ז) וירוממוהו בקהל עם וגו'. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: ובמושב זקנים יהללוהו".
והנה רש"י הקשה "ויבא אהרן וגו' - ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם", והיכן משה רמוז בכתוב? נראה שמשה רמוז באמור "לפני האלקים", הוא היה הת"ח שבסעודה שגרם לכך שהם יהנו מזיו השכינה, מפני שעל ידי כך ששימש לפניהם למד אותם פרק בהכרת הטוב, כלפי חותנו, וכפי שאמרו חז"ל במדרש על יחס משה ליתרו "הפותח פתח לחברו את נפשו חייב לו" 1 , ובזה נראה ליישב איך משה מחל על כבודו, הלא משה רבנו היה כמלך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול? אלא כיון שאת נפשו חייב לו לא היה יכול להימנע מכך, והיה זה שעור בהכרת הטוב לבני ישראל.

נמצא, שמידתו המיוחדת של יתרו היתה הכרת טובה, וסמיכות הפרשיות לפרשת "ויבוא עמלק" מלמדת על השוואה ניגודית, עמלק היה כפוי טובה, כפי שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסא) "ויבא עמלק יבוא כפוי טובה ויפרע מישראל שהיו כפויי טוב", וכן מצאנו סמיכות הפרשיות בין "זכור את אשר עשה לך עמלק" בסוף פרשת כי תצא, לבין תחילת פרשת כי תבוא שמתחילה במצוות בכורים, וגם כאן יש ללמוד על השוואה ניגודית, עמלק כפוי טובה ואנו מביאים בכורים מתוך הכרת טובה.

בספר שמואל א פרק טו פסוק ו נאמר לבני הקיני שיסורו מן העמלקים וזה בזכות "ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל" ומהו החסד שעשו עם ישראל? - מפרש רש"י שם "שנהנו מסעודתו משה ואהרן וכל זקני ישראל והרי מעלה עליו כאלו עשה חסד עם כל בני ישראל", לכאורה תמוה, הרי את הסעודה הכינו כלל ישראל והם עשו ליתרו כבוד גדול להשתתף עמו בסעודה, ואיך אפשר לומר שהוא עשה חסד עמם בסעודה זו?

אלא החסד היה בכך שלמד אותם פרק בהכרת הטוב ולמד אותם לברך על הטובה, וזהו חסד שאין למעלה ממנו להכיר טובה, לפי דברי הרמב"ן סוף פר' בא, זה תכלית כל מצוות התורה ללמדנו להודות לה'. ועל ידי זה משפיעים עלינו שפע ברכה עליונה, כמו שנאמר בסוף פרשת בכורים שמתפלל "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' היום הזה", ואמרו חז"ל במדרש תנחומא שם שתפילות אלו בודאי מתקבלות "היום הזה" – שאומר "איני זז מכאן עד שתתקבל תפילתי".


^ 1 המדרש מסביר על פי זה מדוע משה לא ירד למצרים להושיע את ישראל כדבר ה' עד שבקש רשות מיתרו, מפני שאת נפשו חייב לו, ורואים מכאן שזה עומד אפילו במקום חיוב כ"כ גדול להציל את ישראל.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il