ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

החידוש בפרשת "ואתה תחזה" | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות יתרו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


החידוש בפרשת "ואתה תחזה"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

זכה יתרו שיתר פרשה בתורה, פרשת מינוי הדיינים "ואתה תחזה", חיבה יתרה נודעת לו, שפרשת עשרת הדברות וקבלת התורה נקבעה בפרשת יתרו שנקראת על שמו.

וצריך להבין מה החידוש הגדול בעצת יתרו למנות שרי אלפים שרי מאות ושרי עשרות לשפוט את העם? לכאורה היתה זאת עצה טכנית של יעול בדרכי המשפט! ומדוע לא עלה הדבר על דעת משה רבנו ע"ה עד שבא יתרו וחידש חידוש זה?

נראה לומר, שאם המשפט העברי היה מבוסס על הגיון אנושי גרידא, היתה עצת יתרו אכן פשוטה ומובנת, אבל הואיל והמשפט לאלקים הוא, יש חידוש גדול בעצת יתרו, מפני שמי מוסמך לומר מהו משפט האלקים אם לא משה איש האלקים, לכן פנה העם כולו אל משה רבנו לדרוש אלקים, בחושבם כי רק הוא אדון הנביאים יכול להורות את חוקי האלקים ואת תורותיו. וזהי תשובת משה אל יתרו "כי יהיה להם דבר בא אלי", הדגש בדבריו הוא "בא אלי" כי רק אני יכול להיות צינור המעביר את דבר ה' לישראל.

ולכן החידוש של יתרו למנות דיינים נוספים לשפוט את העם היה חידוש מפתיע, שלא עלה על דעת משה, שלגודל נבואתו לא העז לחדש דבר מבלי לשמוע דבר ה' בפירוש 1 , וכן העם היה באותו זמן כ"קטן הלומד מרבו" 2 , ולא העלו בדעתם לחדש מעצמם חידושי תורה.

כאן נתחדש הכוח של חכמי התורה לחדש בתורה ולכוון לדעת אלקים. כמו שאמרו חז"ל (ב"ב י"ב:) "חכם עדיף מנביא", וביארו שם שהחכם יכול לכוון אפילו לדברים שנאמרו למשה בסיני, ואין זה אפשרי אלא בכוח נבואי, והיא הסייעתא דשמיא שזוכים לה חכמי התורה בבואם לפסוק הלכות של תורה, ולכן אפשרי הדבר למנות דיינים שישפטו את העם, ורק את הדבר הקשה יביאון אל משה.

נראה לחדד את החידוש הזה, מתי זוכה החכם לחדש שמעתתא אליבא דהלכתא, אפשר ללמוד זאת ממה שנענש משה על שאמר "ואת הדבר הקשה תקריבון אלי ושמעתיו", שנתעלמה ממנו ההלכה של "נחלות" ששאלוהו בנות צלופחד, מפני שנטל עטרה לומר שהוא יוכל לענות על הדבר הקשה (רש"י במדבר כ"ז ה').

ולכאורה אם בנות צלופחד ידעו את ההלכה כיצד נעלמה ההלכה ממשה? אלא שחכם זוכה לכוון לדבר הלכה כאשר היא נוגעת לו למעשה שאז זוכה לסייעתא דשמיא לדעת את דבר ה', אולם הנושא של נחלה בארץ ישראל היה נראה באותה שעה רחוק מהשגה, העם חזר שמונה מסעות מפחד האויב, ואמר נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולכן היה הדבר קשה למשה, אבל בנות צלופחד שהאמינו בכניסה לארץ, וראו זאת כדבר אפשרי עתה זכו לכוון לדבר ההלכה.

וכן אנו מוצאים שההלכה נמסרה לשופט אשר יהיה בימים ההם, "אין לך אלא השופט שבימיך", ומחדש הרמב"ם (הלכות ממרים) שבדיני תורה יכול שופט אשר יהיה בימים ההם לפסוק אפילו בניגוד לדורות קודמים, מפני כך קבעה התורה שניתן רשות לפסוק לכל שופט אשר יהיה בימים ההם.

ומה שאנו נוהגים לא לחלוק על דורות קודמים, אין אמוראים יכולים לחלוק על תנאים ולא ראשונים על אמוראים, וכן הלאה, מתרץ הכסף משנה שם שכך קבלו הדורות עליהם. אבל בכל אופן מבחינה העקרונית הדבר תלוי בשופטים שבכל דור, וטעם הדבר מפני שהמרחק בין החכמים הראשונים אל הקב"ה הוא כמרחק האחרונים, שהקב"ה הוא אין סוף ואין חקר, אלא שנתן רשות לחכמים לפרש דבריו, ורשות זו נתונה לכל חכם בימיו.

מדוע זכה יתרו לחדש את החידוש גדול זה, ולהשיג את כוח חכמי ישראל לחדש תורה שבעל פה?
נראה שזכה לכך בגלל סגולתו המיוחדת לשמוע דברי תורה.

הפרשה מתחילה "וישמע יתרו", התורה אומרת ששמע את כל אשר נעשה לישראל, וחז"ל שאלו (רש"י שמות פרק יח פסוק א) "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק", רצונם לומר, איזו שמועה מיוחדת מכל מה ששמע עוררה אותו במיוחד לבוא, והשיבו תשובה אחת "קריעת ים סוף", אותם נסים שעל הים השאירו רושם עצום על כל עמי העולם "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת", אולם כולם נשארו בפחד זה, רחוקים מהכרה בייחוד ה' ובייחוד ישראל, ויתרו שמע ובא להתקרב לאומה זו. עוד שמע "מלחמת עמלק" – מפרשים בעלי המוסר, ששמע איך אחרי כל הנסים הללו יכולה לבוא אומה כעמלק ולכפור בעיקר "משל לאמבטי רותחת וכו'" ובאו הם וקפצו לתוכה ועל ידי כך קררוה! ולכן החליט שהוא מוכרח להתקרב לישראל 3 .

על מעלת "השמיעה" אמרו חז"ל במדרש הפרשה (שמות רבה (וילנא) פרשה כז)
"ד"א שמעו דבר ה' הה"ד (ישעיה נה) שמעו ותחי נפשכם, היאך חביבים ישראל שהוא מפתה אותם, אמר להם אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו וכן בידיו וכן ברגליו ובכל אבריו נמצא כולו רטיות, אני איני כך אלא רמ"ח אברים באדם הזה והאוזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים שמעו ותחי נפשכם, לכך אמר שמעו דבר ה' בית יעקב, וכן אתה מוצא ביתרו שע"י שמיעה זכה לחיים ששמע ונתגייר שנאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וגו'".
היינו, מפני שכל חיי נפש האדם תלויים באוזן, בכוח השמיעה שלו, שאם מסגל לעצמו את כוח השמיעה הוא זוכה לחיים "שמעו ותחי נפשכם".

יתרו הגיע לאמונת אלקים ע"י חכמת לב שלו עליו נאמר "כבוד חכמים ינחלו", כאמור במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה כז):
"(משלי ג) כבוד חכמים ינהלו זה יתרו, בשעה שבא אצל משה מה כבוד נחל, וכו' … משה יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, וי"א אף ארון יצא עמהם, לכך נאמר כבוד חכמים ינחלו".

יתרו חקר וחפש את דרך האמת עד שמצא את האלקים וישראל עמו, הוא אמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים וגו'", מלמד שלא הניח כל ע"ז שבעולם שלא עבד לה עד שמצא את אמונת האמת 4 , כלומר, הוא השיג את האמת מתוך שלילת השקר כל ע"ז שבעולם, ולא כן ישראל "תמימים ינחלו חן", שאמרו נעשה ונשמע, והיו מוכנים לקבל את התורה באמונה מבלי להבין מדוע נצטוו עליה. להם נאמר "אנכי ה' אלקיך", לפני הצווי "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני", כלומר האמונה בא-ל אחד קדמה אצלם לברור שלילת עבודה זרה. ולאחר שחטאו בעגל וקלקלו את קבלת "נעשה" נאמר להם "הזהרו בנשמע" "שמעו דבר ה' בית יעקב" 5 . לכן מובן מדוע פרשתנו פותחת "וישמע יתרו" מפני שיתרו מלכתחילה פתח בנשמע 6 .

זכה יתרו שחיבב את התורה, והיו בניו כיוצא בו לומדי תורה דיינים בלשכת הגזית, ומאסו בחיי עולם הזה, וכשנתנה להם "דושנה של יריחו", ויתרו עליה כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה. וכך מובא במדרש תנחומא (פרשת יתרו סימן ד):
"וישמע יתרו, שבעה שמות יש לו, יתר שיתר פ' בתורה פ' הדיינין, חובב שחבב את התורה, כשבא לארץ נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה ועכשיו אני זורע וקוצר אימתי אני לומד תורה, אמרו לו יש אדם לומד תורה בעיר וזה המקום ציה הוא מדבר הוא ואין שם חטים, כיון ששמעו כך הלכו להן שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (שופטים א) הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש והכהנים והלוים והמלכים יושבים עמו וכל ישראל יושבין שם, אמרו לו אנו גרים היאך נשב שם עם אלו ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים (דברי הימים א ב) מהו תרעתים שהיו יושבין על השער, שמעתים שהיו שומעין ולומדים, שוכתין שהיו ישראל מסכין להם, דבר אחר מהו תרעתים בשעה שישראל נכנסין לצרה מתריעין והן נשמעין, ומי הם הקינים הבאים מבני בניו של יתרו ובני קיני חתן משה, עליהם נאמר שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהלת יא) בשכר קראן לו ויאכל לחם ונאמר במשה כי מן המים משיתיהו, זכו בני בניו של יתרו לישב בלשכת הגזית, אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו (שם /קהלת/ ד) וחזר ואמר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, אמרו לו שלמה אתה חולם ואתה פותר אמש אמרת ושבח אני את המתים ועכשיו אתה אומר כי לכלב חי הוא טוב, אמר אני אומר לכם הנביא צוח העצמות היבשות שמעו דבר ה' (יחזקאל לו) והן שומעין, והנביא צווח לחיים שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמיה ב) , ולא שמעו ולא הטו את אזנם, ואומר כי עם מרי המה בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת ה' (ישעיה ל)".

כאמור במדרש יריחו ניתנה לבני יתרו, ויש הרבה סמליות בקשר שבין המקום לבני יתרו. מובא בגמ' שיריחו נמסרה להם כפיקדון עד ימצא המקום הנבחר לבית המקדש, וילק המקום ההוא מן השבט שירושלים בחלקו, כיון שירושלים לא נתחלקה לשבטים, ואז תינתן יריחו לאותו שבט שבית המקדש יפול בחלקו.
והנה גם לאחר שנבחרה ירושלים והמקדש בתוכה, היה קשר של בין שתי המקומות הללו ירושלים ויריחו. אמרו חז"ל (יומא דף כ עמוד ב), דבר שנשמע דמיוני, שכאשר הכהן הגדול היה אומר את השם המפורש "וכבר אמר אנא השם, ונשמע קולו ביריחו". ועוד אמרו במשנה (תמיד פרק ג משנה ח)
"מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים. מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי: עזים היו לבית אבא בהר מכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת".

נראה שבני המקום, שהם בני יתרו, הם הגורמים שהקולות של המקדש וריחות הקטורת יגיעו עד יריחו, הסימליות שבדבר היא, שיתרו היה לו חוש השמיעה וחוש הריח שפעל ממרחקים, לשמוע את אשר עשה אלקים לישראל, ולהריח ביראת אלקים ששם האמת, ולרצות לבוא ולהדבק בהם.

נראה שדוקא יתרו שבא מבחוץ כגר שהתגייר, היה מסוגל לחדש את החידוש הגדול של מסירת המשפט לחכמים, וכדי להבין זאת נשווה בינו לר' עקיבא מובא בגמ' (מנחות דף כט עמוד ב):
"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק , כך עלה במחשבה לפני".

בפשטות התשובה "כך עלה במחשבה לפני", שזה סוד שלא ניתן לגלותו, אולם השל"ה הק' מפרש "כך עלה במחשבה לפני", שחידושיו של ר"ע שייכים לבחינת מחשבה.

ונראה לבאר עומק כוונתו, שמשה רבנו קבל את התורה בדרך נבואה, אולם ר"ע היה בבחינת חכם בתורה, וחכם עדיף מנביא לדרוש כתרי אותיות. והנה דוקא ר"ע שהיה רחוק ממעמד הר סיני, בתקופה של חורבן ומשבר רוחני בעם, בזמן שכבר לא היו נביאים בישראל, הוא היה יכול לעסוק בתורה בדרך החכמה יותר מדורות קודמים שהיו משתמשים בנבואה ורוח הקודש, כעין מה שמצאנו שבצלאל הצליח לבנות את המשכן יותר ממשה, ומשה אומר לו בצלאל – וכי בצל א-ל היתה? כי דוקא מי שלא היה אור הנבואה והיה בצל א-ל הוא יכול לבצע יותר טוב את דבר ה'. וכן יתרו שהיה רחוק מהנבואה היה יכול יותר לפעול בדרך החכמה, וכן ר' עקיבא שהיה בן גרים, מבני בניהם של סיסרא ויעל אשת חבר הקיני ומבניו של יתרו.


^ 1 חוץ משלושה דברים שמשה חידש מדעתו, עיין גמ' שבת פ"ז.
^ 2 ילקוט שמעוני על פר' חקת בבאור החילוק בין הפעם הראשונה שמשה הכה את הסלע לפעם השניה שנצטווה לדבר אל הסלע, משום שביציאת מצרים היו ישראל כקטן הלומד תורה, ומיסרים אותו ללמוד, ולאחר ארבעים שנה היו כגדול שמלמדים אותו בדרך השפעה טובה בדבור.
^ 3 חז"ל לומדים מסמיכות הפרשיות של עמלק ויתרו, השוואה נגודית. (שמות רבה (וילנא) פרשה כז) "הה"ד (משלי יט) לץ תכה ופתי יערים וכה"א (שם /משלי/ כא) בענוש לץ יחכם פתי, עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העוה"ז ומן העוה"ב תוהא ועשה תשובה שכן כתיב למעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק ואח"כ וישמע יתרו, אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל".
^ 4 חדושי הרי"ם מפרש כך את פשר השבועה שנשבע משה ליתרו שבן אחד יהיה לע"ז. היינו שילך בדרכו לגלות את האלקים ע"י למוד השלילה בע"ז.
^ 5 שמות רבה (וילנא) פרשה כז ד"ה ט "ד"א שמעו דבר ה' משל למלך שאמר לעבדיו שמרו לי ב' כוסות הללו והיה דיאטריטא, א"ל הוי זהיר בהם עד שהוא נכנס לפלטין היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין נגח העבד ונשבר אחד מהם, והיה העבד עומד ומרתית לפני המלך אמר לו למה מרתית אמר שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות, א"ל המלך א"כ דע והזהר בשני כך אמר הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה עשיתם לפני עגל הזהרו בנשמע, הוי שמעו דבר ה' בית יעקב".
^ 6 ד ד"א וישמע יתרו הה"ד (ירמיה טז) ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ, אמרו ישראל להקב"ה כשעשית לנו נסים בים אמרנו לך (שמות טו) עזי וזמרת יה, הלא שמעה רחב ובאה ודבקה בך, שנאמר (יהושע ב) ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ (שם /יהושע ב'/) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף, הוי ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה, כשעשית נסים בימי שלמה שנאמר (ש"א =שמואל א'= ב) ויתן עוז למלכו, לא באת מלכת שבא ושבחה אותך שנאמר (מ"א =מלכים א'= י) ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה ומה אמרה (שם /מלכים א' י'/) יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך כשהוצאת אותנו ממצרים ונתת לנו את התורה שנקראת עוז שנא' (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן, ולא שמע יתרו ובא ונדבק בך, הוי (ירמיה טז) אליך גוים יבואו מאפסי ארץ.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il