ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכות השחר וברכות התורה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט התשס"ה

ברכות השחר וברכות התורה

מתוך "קול צופיך" גיליון 296



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

על עזבם את תורתי
הגמרא בסוף מסכת נדרים אומרת (פ"א ע"א): "ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף, שלא יאמרו תורה ירושה היא להם וכו' רב אשי אומר, משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר, שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' וגו', היינו לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה".

וכי מפני שלא ברכו בתורה תחילה, לכן נחרב בית המקדש, ואבדה הארץ?!
הרי גם למי שסובר כדעת הרב 'שאגת אריה' שברכות התורה בבקר הם מדאורייתא, אם לא בירך ברכת התורה, עבר איסור דאורייתא. אבל להלכה זה מדרבנן, ואין שום ברכה מדאורייתא חוץ מברכת המזון אם אכל ושבע, וכל שאר הברכות הם מדרבנן. ואם לא בירכו בתורה, אז עברו על דרבנן (ומה שמובא בגמרא בברכות דף כ"א ע"א מנין שמברכים בתורה תחילה שכתוב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", זה רק רמז בעלמא) ובגלל זה נחרב ביהמ"ק?!

ואומר הר"ן (מסכת נדרים דף פ"א ע"א): "ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהיה יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו לא הלכו בה כלומר בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים ראויין למי שאמרם".
כלומר, אם אתה לא מברך בתורה תחלה, זה מראה שאתה מזלזל בתורה, אין לך ערך לתורה, ואינך מוקיר את התורה, וזה חמור מאד.

באוניברסיטה גם לומדים גמרא, אבל שם הלימוד הוא כדי שיאמרו שלמדו. פעם אמר אדם אחד אם תשאלו את הרב זוין ע"ה, ועוד רב חשוב שהיה פרופסור באוניברסיטה, מה אמרו אביי ורבא בנושא מסויים. הרב זוין יענה בעל פה מיד, ואילו אותו רב פרופסור יתחיל לחפש ולעיין. ואם תשאלו את הרב זוין מה לבש אביי הוא יענה שאינו יודע, אבל אותו רב פרופסור יענה שאביי לבש כובע כזה, ומעיל כזה וכו'. מה שהם לבשו הוא יודע, אבל מה שאמרו הוא לא יודע.
אם לא לומדים את התורה לשמה, אין זה תורה. אבל כשלומדים את התורה על מנת לקיים, זה החשיבות. וזה מה שמלאכי השרת קוראים לתורה חמדה גנוזה לפני בריאת העולם (עיין שבת פ"ח).

גם אם נאמר שברכת התורה דרבנן כמו שאנו פוסקים, אבל היא חשובה שבזכותה אדם זוכה ללמוד תורה לשמה.

המסופק אם בירך ברכות התורה

הנ"מ היא, אם קם בבקר וקרא ברכות השחר, והתנמנם ומסופק אם בירך ברכות התורה או לא - שאם הם מדאורייתא, חייב לחזור ולברך שוב, ואם הם מדרבנן, לא חייב לחזור ולברך. ומה יעשה? יבקש מחברו שעדיין לא בירך ברכות התורה, שיברך ויכוון להוציאו ידי חובה, או יברך בלי שו"מ ויהרהר שו"מ בליבו.

בליל הושענא רבה, ובליל שבועות אנו נוהגים מעט לפני חצות לברך ברכות השחר, ובבוקר בעמוד השחר נוטלים ידים בלי ברכה ומברכים ברכות התורה. אבל לפוסקים כדעת המשנה ברורה יש בעיה, כי יש מי שאומר שאם למד תורה כל הלילה, אינו צריך לברך ברכות התורה בבקר. ואם אשכנזי ילך לספרדי ויבקש ממנו שיכוון להוציאו ידי חובה בברכתו, הרי זה יהיה ברכה לבטלה.

ולמעשה, רשאי לבקש מחברו שיוציאו יד"ח. או שיכוון בברכת אהבת עולם (אהבה רבה) לצאת ידי חובת ברכות התורה, ובתנאי שמיד לאחר תפלת העמידה יקרא "וידבר ה' אל משה לאמור וכו' כה תברכו" וכו'

(ועיין לשו"ע סי' מ"ז סעי' י"א, ובמש"ב ס"ק כ"ח שכתב: "ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל אך אם אפשר לו יראה לשמוע בה"ת מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו. ואם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה פסק הגאון רע"א דבזה לכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפלה").

ועל כן, בכל יום לאחר שמברכים ברכות התורה, אנו אומרים את ברכת כהנים, כדי ללמוד תורה סמוך לברכה. ולמעשה, הספרדים נוהגים לברך ברכות השחר בלי ברכות התורה לפני חצות הלילה, ואחרי עמוד השחר נוטלים ידים בלי ברכה, ומברכים ברכות התורה.

הרהור בדברי תורה כשקם משנתו
אם קם משנתו למשל בשעה שלש בבקר, ואינו מצליח לחזור ולישון, מותר לו להרהר בדברי תורה בעודו במיטתו ואפילו שלא נטל ידיו ולא קרא ברכות התורה. אבל אם רוצה לעיין בספר וכדו' חייב ליטול ידיו ולקרא ברכות התורה.

כתוב אצל יעקב אבינו שאמר "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני" - כשנדדה שנתו מעיניו הוא לא לקח כדור שינה, אלא הוא ישב ולמד תורה שבע"פ, כי תורה שבכתב לפי חכמי הקבלה לא לומדים בלילה.

ממצוא חפצך ודבר דבר
הסתכלות בחלון ראוה בשבת. פעם היו אומרים דרך מליצה, אם איש ואשתו הולכים ברחוב בשבת ועומדים מול חלון ראוה, לאיש מותר להסתכל, ולאשה לא. כי ההסתכלות של האשה היא האם כדאי לקנות את החפץ שנמצא החלון או לא. ואם היא עושה שיקול זה בביתה, אין בעיה. אבל כשזה מול החלון זה בעיה.

הגמרא אומרת (שבת ק"נ ע"ב): תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו

התוספות במסכת שבת אומרים (דף קי"ג ע"ב ד"ה שלא יהא): "שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. פי' בקונטרס כגון מקח וממכר ואין נראה לר"ת דהא כבר נפקא ממצוא חפצך אלא אומר ר"ת כדאמר בויקרא רבה (פ' לד) ר"ש בן יוחי הוה ליה אימא סבתא דהות מישתעיא סגיא אמר לה אימא שבתא הוא, שתקה. משמע שאין כל כך לדבר בשבת כמו בחול ובירושל' אמרי' בטורח התירו בשאלת שלום בשבת".

ה' ברא את העולם בדיבור – בעשרה מאמרות נברא העולם, וכשהקב"ה שבת וינפש הוא רצה שאנו נשבות, והשביתה היא גם מדיבור של חול.

ברכות השחר
הרמב"ם כותב (פ"ז מהלכות תפלה הלכה ד'):
"כששומע קול התרנגולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, כשלובש בגדיו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים, כשמניח סדינו על ראשו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה. כשמעביר ידיו על עיניו מברך פוקח עורים, כשישב על מטתו מברך מתיר אסורים, כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על גבי קרקע מברך רוקע הארץ על המים, כשעומד מברך זוקף כפופים, כשנוטל ידיו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים, כשרוחץ פניו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך יי' אלהי ואלהי אבותי שתרגילני לדבר מצוה וכו' ברוך אתה יי' גומל חסדים טובים".

הנותן לשכוי בינה.אומר הרב בעל הבא"ח (ש"ר וישב אות ד'): ברכת הנותן לשכוי בינה לפי פשוטה, שכוי הוא התרנגול היודע בינה זו להבחין בין יום ובין לילה, ר"ל בין אמצע היום לאמצע הלילה דאל"כ מאי אולמיה על שאר בע"ח. אך כפי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שכוי הוא סוד הגבורה שנקרא שכוי ובחצי הלילה נמשכת הארת הבינה על הגבורה ואז היא מתמתקת וכו'.

ברכת פוקח עורים.הודאה לחסדו יתברך דעיני האדם היו סגורות וסתומות בשינה וכשניעור נפקחו עיניו (ועיין לבא"ח פרשת וישב אות יב בענין ברכת התורה בהרהור, ולנשים).

אין אומרים סב"ל נגד סברת האר"י
ואם הוא סומא או שעיניו סגורות וכגון שעבר ניתוח וכדו' – אעפ"כ מברך. ואע"ג דקי"ל ספק ברכות להקל, בהא נקטינן לברך, משום דלפי דעת רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דכל ברכות אלו על מנהגו של עולם נתקנו ואע"פ שלא נתחייב בהם האדם צריך לברך (חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט"ב וביוה"כ שאז כל העולם יחפים, וגם חוץ מברכת ענט"י ואשר יצר דשתים אלו אם לא נתחייב בהן אין לברך עליהם), א"כ ה"ה בסומא דצריך לברך, וכנגד סברת רבינו האר"י ז"ל אין לומר ספק ברכות להקל (בא"ח שם אות ה' ואות ט'. ועיין לכה"ח סי' מ"ו ס"ק מ"ט).

היה פעם שאלה אם מותר לאכול חצילים (עיין בספר 'חיים שאל'), כי כשזורעים את זרע החצילים הם מביאים פירות, ולשנה הבאה מביאים שוב פירות מאותם זרעים, וכן בשנה הבאה, וא"כ זה ערלה ויהיה אסור לאכול. בא רב אחד ואמר אני ראיתי שהאר"י הקדוש אכל חצילים. ולכן מותר לנו לאכול חצילים. וטעם ההיתר הוא, כי בכל שנה הפרי החדש שיוצא הוא בדרגה פחותה מקודמו, וגם הוא נעשה יותר מר (עיין בספרו של הגאון הראשון לציון הגר"י נסים זצ"ל באורך בענין החצילים. ואת סברת הרדב"ז והכפתור ופרח ועוד ביין הטוב חלק יו"ד סי' יד).

פפיה – ירק וברכתו 'אדמה'
היה מחלוקת גדולה מה הברכה הראויה לפרי ה- "פפיה", האם העץ או האדמה. וכתבו על זה כמה תשובות, וכשקראתי את חלקן אמרתי שזה ממש דברי גאונות, והנה יום אחד אני רואה בשו"ת רב פעלים תשובה בענין הפפיה (עיין לשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ל' בענין הפאפיא באורך ונימוקו עימו, והלכה כמותו) והבנתי שכולם העתיקו ממנו לפי סדר התשובה שלו.
והוא מסיק שיש לברך על הפפיה 'האדמה' וטעמו כיון שהפרי יוצא מהעץ עצמו ולא מענף, ולשנה הבאה העץ גדל, והפירות שוב יוצאים מהחלק החדש של העץ וכן הלאה ולכן דינו כירק וברכתו אדמה.
ויש שנזהרים שלא לאכול כלל פפיה כי הם מסופקים לגבי ברכתה. אך יזהרו לומר בלי נדר אנו לא אוכלים, כדי שלא יהפך להם לנדר.

בהלכה יש דיני קדימה בברכות, ומברכים בהתחלה על זיתים. ומסופר על רב אחד שהגישו לפני סוגי פירות והוא נטל תמר ובירך עליו, אמרו לו היה עליך לברך תחילה על הזיתים, הרי כתוב "ארץ זית שמן". והוא אמר להם, אני לא אוהב זיתים. ומאותו יום ועד פטירתו הוא לא אכל זיתים, כדי שלא יוציא דבר שקר מפיו.

ברכות התורה לפני ששומע קלטת של ד"ת
אם רוצה לשמוע קלטת של דברי תורה, הוא חייב לברך ברכות התורה לפני ששומע (עיין לבא"ח וישב אות יב).

סדר ברכות השחר
מנהג האשכנזים לברך תחילה ברכות התורה ואח"כ ברכות השחר. אבל מנהג הספרדים להיפך.
א"כ כיצד אנו אומרים 'הנותן לשכוי בינה' הרי לא אמרנו ברכות התורה? אלא ברכות שאני.

לא אמר ברכות התורה ושמע קדיש או קדושה
הגיע לבית הכנסת ועדיין לא בירך ברכות התורה ושמע קדיש או קדושה האם יענה? קדיש – יענה, אבל קדושה – לא יענה, כי בקדושה יש פסוקים.

כתוב בשו"ע (או"ח סי' מ"ז סעי' י"ד): "נשים מברכות ברכת התורה". כי גם הן חייבות ללמוד תורה במה ששייך להן כגון כל שו"ע או"ח וכדו'.

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
ובסעי' י' (שם) כתב השו"ע: "אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק".

יש מי שאומר בשם הרב אבודרהם, גם אם אדם כל היום עובד לפרנסתו הוא עוסק בתורה, כי הוא נזהר בהונאה, בריבית ובגנבה, ובגנבת דעת הבריות. אם מוכר ירקות אומר לקונה 'הכל טרי, היום קטפו את הירקות', אבל באמת זה נקטף שלשום, יש בזה גנבת דעת וגזלה. ואם הוא נזהר בזה הוא כאילו לומד תורה.

מסופר על אדם אחד שהיה מכין לֶבֶּן ומוכר אותו, והוא יום אחד הביא לבן להרה"ג הרב החסיד שמלבד חסידותו היה בקי בכל חלקי השו"ע כמאן דמנחי בכסתי, חכם צדקה הזקן זצ"ל שהיה חסידא קדישא ופרישא, והוא טעם ממנו ואמר לו שיש לזה טעם טוב מאד. אמר לו המוכר, כדי שזה יהא מתוק ולא חמוץ אני מוסיף מעט מים. אמר לו חכם צדקה אם כך אתה צריך להודיע לקונים שאתה מוסיף מים אחרת זה גזל.
אבל להלכה, בדבר שיש בו רגילות להוסיף מים וכולם יודעים אין בזה משום גזל, וכמו בשקיות חלב כיום, שכולם יודעים שהשומן ניטל ממנו והוא כמו מים.

פעם שאלו את הרב קווינקא (וי"א את הרב זוננפלד) מה דין סיר בשר שילד קטן שפך לתוכו חלב, והיה זה לצורך חתונה והנזק מרובה. וביקש הרב שיקראו לחלבן, וכשהוא בא, שאל אותו הרב אמור לי בסוד כמה מים הוספת לחלב? ואמר להם כך וכך, ועשו חשבון שיש ששים כנגד המים ומתבטל בחלב. אבל אם המים מתבטלים בחלב זו בעיה הלכתית שאין כאן המקום לדון בה.

הרב דב אליעזרוב זצ"ל היה גאון ולמדן. יום אחד בפסח באה אשה אשכנזיה ואמרה לו שהיא מצאה בסיר גרגיר אורז. אמר לה הרב זו בעיה גדולה ואני כבר זקן וקשה לי לענות לשאלה זו, אבל תלכי לרב אליהו שיבדוק את הסיר וימדוד אותו. באה אותה אשה לביתי וספרה את שאירע, ואני לקחתי את הס"מ וגלגלתי מסביב לסיר ומדדתי את גובהו ורוחבו, והוצאתי את גרגיר האורז וזרקתיו, ואמרתי לה שהתבשיל מותר. לאחר מכן פניתי לרב אליעזרוב ואמרתי לו, כבודו רב זקן ופסקן גדול ומה ראה לשלוח את אותה אשה אלי? והוא ענה לי, אם אני אתיר את האורז, יגידו עלי אתה לא רב. אמרתי לו שמספרים על היעב"ץ ע"ה, שהיה אשכנזי, שאמר שיש מצוה בפסח לאכול אורז יותר ממצה, כי מצה יכולה להיות חמץ, אבל באורז אין בעיות, ועוד אמר אני יכול להלחם עם כל חכמי אשכנז ולהוכיח להם שאורז מותר ואינני חושש מאף אחד, אבל אני כן פוחד מאשתי שתאמר לי 'אתה עם הארץ שאוכל אורז'?! כי היא התרגלה לא לאכול אורז, וחשבה שזה חמץ.

ישנם עדות אצל הספרדים שאינם אוכלים סוכר בפסח. פעם שאלו את הרה"ג ר' אהרן בן שמעון זצ"ל על הסוכר שעושים במצרים אם הוא כשר לפסח, והוא הלך ובדק וראה שהפועלים הערבים מטבילים את פתם בסוכר ואוכלים. ואמר הרב אם כך כל הסוכר חמץ ואסור בפסח. ואותם פועלים צעקו, ואמר להם הרב אני אבוא ואבדוק שלא יהא קמח ולחם בסוכר, והעמיד עליהם משגיחים "שלא יטבלו פתם ביערת הדבש", כלשונו.

חמץ בפסח אסור במשהוא. ואומר הרדב"ז, ואיני יודע מדוע? אם מפני שלא בדילים ממנו, הנה בכיפור יש חיוב כרת ולא בדלים מהאוכל כל השנה, ולבסוף כתב שמצא סיבה והיא, מכיון שכתוב שהיצר הרע נמשל לחמץ ושאור המסמל את הגאוה, ובאה התורה ואומרת גאוה של יצר הרע אפילו כלשהוא אסור.

ונחזור למה שאמרנו לעיל, התורה סובבת את האדם בכל היום כולו, בדיבורו, בהילוכו, ובעבודתו שיהיו ללא שקר, או הונאה וכו'. וגם כשהולך לישון ישן מתוך תורה. ואם רוצה להרדים את ילדיו הקטנים על ידי שירים, יזהר שלא ישמיע להם שירי עגבים ר"ל אלא רק שירי קדש.

רב אחד היה אומר בדרך בדיחותא, אם אדם לא מצליח להירדם, במקום שיקח כדור שינה, יקח ספר וילמד וזה סגולה טובה לשינה, כי כשיצר הרע יראה זאת הוא מיד יפיל עליו שינה, וכי הוא יתן לו ללמוד?! אבל לא יקח ספר בשביל סגולה אלא בשביל ללמוד ממש.
וכשאם ישן מתוך ד"ת, גם החלומות שלו יהיו בתורה, וכמו שכותב הראב"ד בנוגע להדסים משולשים. יש רבנים שכל החלומות שלהם הם בתורה, מכיון שרוב ככל זמנם הם עוסקים בתורה.

אבא בר אבא - אבוה דשמואל
לאבוה דשמואל היו קוראים לו 'אבא בר אבא', ומדוע נקרא אבוה דשמואל? משום מעשה, כי פעם הלך אבוה דשמואל למערבא, ופגשה אותו אשה אחת גויה שידעה את לשון הציפורים, ואמרה לו תבא אלי ואתן לך כך וכך זוזים, משום שידעה שיצא ממנו גברא רבה.
ברח אבוה דשמואל ממנה וחזר ע"י שם המפורש לאשתו ואזדקק לה ושוב חזר למקום שהיה. והנה התפרסם שאשתו מעוברת, הכיצד? הרי בעלה במקום אחר, ולכן הביאו אותה לבי"ד והלקו אותה. ואמר שמואל כשהיתי בבטן של אימי והלקוה הורדתי ראשי כדי שלא אפגע מהמכות.
ולבסוף בא אביו ואמר שממנו אשתו מעוברת, ומאז קראו לו אבוה דשמואל (עיין בה"ג בסוף הלכות גיטין, ותוס' בקידושין דף ע"ג ע"א בד"ה מאי איכא).

והגמרא בברכות אומרת (דף י"ח ע"ב):
ת"ש דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי. כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי, אזל אבתריה לחצר מות אמר להו בעינא אבא אמרו ליה אבא טובא איכא הכא. אמר להו בעינא אבא בר אבא, אמרו ליה אבא בר אבא נמי טובא איכא הכא. אמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל (עי"ש סוף המעשה).

חינוך הילדים
חינוך הילדים הוא גם על ידי שהילד רואה כיצד אביו מתנהג. אם האבא חוזר מהעבודה עייף ואעפ"כ הוא לוקח ספר ולומד, הבן רואה זאת ולומד ממעשיו. אבל אם האבא בא הביתה עייף ולוקח עיתון או יושב מול הטלויזיה וכך הוא נרדם, איזו דוגמא הוא יתן לבנו?

ועל זה מביא בעל הבא"ח מעשה בילד קטן שאכל בלי נטילת ידיים. וכשאביו חזר הביתה, ספרה האמא מה שעשה הבן. כעס האב על בנו ותפס את ידו כדי להכותו במקל, אבל הבן שהיה זריז משך את ידו והאבא קיבל את המכה מהמקל. אמר הבן לאביו: המקל יודע את האמת הרי גם אתה אוכל בלי נטילה, וממך למדתי זאת - בושה לאבא שבנו קטן מחנך אותו ונותן לו מוסר.

כשעבדתי כמורה בבי"ס, הייתי אוכל עם התלמידים ארוחת בוקר. ולפני נטילת ידיים, הייתי בודק את הכלי היטב מכל צדדיו, והתלמידים היו עומדים סביבי ומתפלאים מדוע נטילת ידיים צריכה לארוך זמן רב. והסברתי להם שאני בודק היטב את הכלי, כי אם למשל במקום חיבור הידית לכלי ע"י הברגים יש חור, והמים יוצאים דרך שם, הרי שהכלי פסול, וכן אני בודק ששפת הכלי שלמה ולא פגומה ואם יש שיעור בכלי וכו'. וכל זה כדי שילמדו כי עצם הראיה היא גם דרך של לימוד וחינוך.

מסופר על אדם אחד שהיה לומד בביתו, אך אשתו היתה מפריעה לו. ואמר הבעל לאשתו אני הולך ללמוד בבית הכנסת. והנה מצלצל הטלפון בבית והבן הקטן ענה, ומבקשים את אביו. אומר הבן 'אבא שלי כעת בבית הכנסת'. שואל אותו האיש שעל הקו ומה יש לו בביכ"נ? אומר לו הבן: הוא לומד תורה וא"א להפריע לו באמצע הלימוד – זה חינוך.

אמירת פסוקי 'ויברך דוד'
אומר הרב בא"ח (ש"ר וישב אות טו): "מצאתי כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום ג' פסוקים אלו כתובים בד"ה א' סי' כ"ט ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו', לך ה' הגדולה והגבורה וכו' והעושר והכבוד מלפניך וכו' וכאשר תיקנום חז"ל בזמירות בכל יום, והאדם יאמר אותם בפ"ע בכל יום יו"ד או ז' פעמים, ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק ברוך אתה ה' למדני חוקיך, ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק".

ב - 'ויברך דוד' כתוב "ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלוקי ישראל אבינו מעולם "- וזה מקביל ללשון הברכה בא"ה אלוקינו מלך העולם.

לך ה' הגדולה והגבורה
הגמרא מספרת על יהודי אחד שהתחתן עם גויה, וספרו זאת לרב שילא, והוא הלקהו. אותו אדם הלך למשטרה והלשין על הרב ותבע אותו. כשהגיע יום המשפט, שואל השופט הגוי את הרב: האם הכית את פלוני? אומר הרב כן. ומדוע? שואל השופט. ענה הרב: ראיתי אותו שהוא הולך עם חמורה וחי חיי אישות עם חמורה. אמר השופט: טוב עשית. ואותו אדם צועק: זה שקר! הרב שקרן!!

אמר השופט לרב: יש לך עדים? אמר הרב כן, ובא אליהו הנביא ונדמה כעד והעיד שהלה הלך עם חמורה. אמר השופט אם כך אותו אדם חייב מיתה. עד שעיינו בדין פתח רב שילא ואמר "לך ה' הגדולה" וכו'. שאל אותו השופט מה אתה אומר, א"ל רב שילא אני אומר ברוך המקום שנתן לנו מלכות בארץ כמו המלכות בשמים ונתן לכם שלטון ואהבת המשפט. אמרו לו כ"כ חביב עליך כבוד המלכות, ונתנו לו מקל לרדות שיוכל לדון בעצמו.

לאחר שיצאו מבית המשפט, אמר אותו אדם לרב הכיצד עושים ניסים כדי לשקר? אני באתי על גוי ולא על חמורה. אמר לו הרב: רשע, הרי הגויים הם עם הדומה לחמור ובשר חמורים בשרם.

רצה אותו אדם להלשין על הרב ולומר לשופט הגוי שהוא מכנה אותם חמורים. אך הרב השתמש במקל שהביאו לו והרגו. ואז אמר יצא רב שילא ודרש כמה דרשות על הפסוק 'לך ה' הגדולה והגבורה' (עיין ברכות דף נ"ח ע"א). ושאלו המפרשים מדוע דרש רק על פסוק זה? וכתבו שבפרק שירה שם כתוב מה כל בהמה וחיה שרים שבח לה', והחמור שר 'לך ה' הגדולה' וכו'.

אנחנו מבקשים תמיד מהקב"ה בקשות, אנו רוצים פרנסה, בריאות וכו'. ואומר הקב"ה אם תעשו רצוני, אני אעשה רצונכם. ואנו אומרים לקב"ה, תראה כמה בתי כנסיות וכמה בתי מדרשות יש בעם ישראל שיושבים ועוסקים בהם בתורה בקיץ ובחורף, דבר שלא נמצא בשום אומה ולשון. תראה כמה בחורי ישיבות יושבים ועוסקים בתורה למרות קשיי הפרנסה.

פעם בא אלי עשיר אחד ואמר לי מדוע שאתן כסף לבני הישיבות, שיצאו לעבוד. אמרתי לו אם הבחורי ישיבות יצאו לעבוד הם יהיו סוחרים מוצלחים יותר ממך ואתה לבסוף תהיה עבד שלהם, לכן כדאי לך לתמוך בהם שהם לא יצאו ויהיו סוחרים.
ויתירה מזאת כתוב "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" – הקדימה התורה את זבולון לישככר כי תורתו של יששכר ע"י זבולון היתה, ובתנאי שיתנו בעין טובה.

ויהי רצון שבזכות לימוד התורה, אויבינו ילבשו בושת ועלינו ירחם, חרבם תבא בליבם וקשתותם תשברנה. אנחנו רוצים ישועה מאיתו יתברך- ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו, וכן יהי רצון ונאמר אמן.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il