ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מטבע של חינוך | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט התשס"ה

מטבע של חינוך


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פעם אחת נסע ר' זאב וולף מזבאריז בדרך. בא אליו בחור חסיד ועני וביקש ממנו נדבה. פשפש הצדיק בארנקו, נזדמן לידו מטבע גדול, החזירו והוציא מטבע קטן ונתן לנצרך. "בחור צעיר", אמר, "אל יתבייש ואל יצפה לגדולות". הלך לו החסיד בראש כפוף. מיד קרא לו ר' זאב ושאל: "בחור, מה חשבת זה עתה?" השיב: "למדתי דרך חדשה לעבודת השם יתברך: אל יתבייש אדם ואל יצפה לגדולות". "לזה כיוונתי", אמר הצדיק ועזר לו ביד רחבה.

הסיפור שלנו, שנושאו הוא בעצם צדקה, הופך תוך כדי הסיפור לסיפור העוסק בעבודת ה'. אך ראשית נעסוק במצוות הצדקה, שהיא הבסיס המציאותי לכל הסיפור. בקשת הצדקה מלווה בשני רגשות סותרים: מחד גיסא, ישנה בושה גדולה ביותר בבקשת נדבה מאדם אחר, ומאידך גיסא כשכבר עושים את הצעד של בקשת הנדבה, יש ציפייה שהאדם שממנו מבקשים יבין את הקושי העצום שבבקשת הנדבה וייתן סכום יפה ההולם את הבושה שבמעמד בקשת הצדקה.

ר' זאב וולף הופך את מעמד הצדקה למעמד חינוכי. אל מול הבקשה של הבחור העני מתעוררת בלבו של ר' זאב הרחמנות והרצון לתת לבחור סכום הגון ההולם את בקשתו. כך מזדמן לידו מטבע גדול המתאים לעצם העובדה שהבחור נאלץ לבקש צדקה.

כאן מתעורר הממד החינוכי של הנתינה: הבחור לומד כעת פרק בבקשה וקבלה. סכום הגון שיינתן לו עלול ליצור אצלו את התחושה שלכל שאלה ובקשה יש מענה הגון, מענה בסכום גדול. הצדיק מחזיר את המטבע הגדול לכיסו ומוציא תחתיו מטבע קטן. כאן בא המסר החינוכי: "בחור צעיר אל יתבייש ואל יצפה לגדולות". העובדה שר' זאב מזכיר את גילו של הבחור, "בחור צעיר", מלמדת כי המניע להחלפת המטבע היה מניע חינוכי. ר' זאב עזר לבחור בכפליים: ראשית, הוא נתן לו מטבע. שנית, הוא נתן לו מסר חינוכי חשוב לחיים, לא להתבייש לבקש ולא לצפות לגדולות.

דברי החסיד הצעיר מעניקים למסר שהעביר לו ר' זאב משמעות עמוקה הרבה יותר מאשר פרק בהלכות קיבוץ נדבות. חז"ל מלמדים אותנו כי אין עני אלא בדעת. העוני הוא תופעה שאינה מתייחסת רק לממון, אלא גם לצרכים רוחניים. לפנינו מפגש בין ר' זאב, רבי של חסידים, אישיות רוחנית בנויה, לבין צעיר חסידי, תלמיד, חסר נסיון וחסר כלים בעבודת ה'. המפגש הסובב סביב מצוות הצדקה הוא בעצם מפגש בין נותן למקבל, בין רבי לחסיד, בין מורה לתלמיד.

ר' זאב נותן לצעיר, אבל נותן לו מעט. המסר הוא שאין להתבייש לבקש, אולם גם אין לצפות לגדולות. הבאים בשערי עבודת ה' צריכים לדעת את הכלל החשוב הזה: התשוקה לקבל עוד ועוד צריכה למלא את כל שיעור קומתו של האדם. יחד עם זאת, אדם צריך לדעת שההצלחה וההישגים הגדולים אינם מונחים בכיסו. אכזבות רבות עדיין מחכות לו בדרכו. אין לצפות לגדולות. אז יודעים לשמוח בכל השגה ואז גם יודעים לחשוק שפתיים ולהמשיך ולבקש את ההישגים הגדולים יותר.

המעניין בכל הסיפור הוא כי מי שמעניק לדבריו של ר' זאב את המשמעות העמוקה הוא דווקא הבחור הצעיר. ר' זאב אומר את הדברים בצורה סתומה, ומתייחס כביכול לבקשת הצדקה. אולם כנראה שלבחור המבקש יש לב שומע. הוא שומע את הנאמר גם אם לא נאמר בפירוש. האמירה של הצדיק הופכת לו ללקח רוחני, המקיף את כל מהלך העשייה שלו. כשר' זאב קורא לו בשנית ושואל אותו על מה חשב, הוא מעמיד אותו במבחן. הוא רוצה לדעת אם המסר העמוק של דבריו אכן נקלט. מתוך תשובתו של הצעיר נראה שכן.

אלמלא המסר העמוק של דברי ר' זאב היה סיומו של הסיפור סיום רגיל של סוף טוב. כשר' זאב רואה כי הצעיר קלט את דבריו, הוא נותן לו צדקה ביד רחבה. אבל האמת היא שלאור המסר העמוק של דברי ר' זאב, יש גם לנתינה הזו של ר' זאב משמעות עמוקה. מסתבר כי מי שמפנים את המסר שלא להתבייש מלבקש, אך לא להתייאש אם לא קיבל, הוא זה שזכאי לקבלה של שפע גדול.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il