ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אומנותו של בצלאל | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות תרומה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

התשס"ג

אומנותו של בצלאל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אדיר בן ברכה

בצלאל נבחר להיות האומן "חכם הלב" שיבנה את המשכן. ולמרות שמשה צווהו כיצד לבנות את המשכן, ומסר לו את פרטי חלקיו, ואת כל כלי המשכן מידותיהם וצורתם, היה צריך להפעיל את חכמתו ותבונתו וחוש האומנות שבו כי ליצור את הדברים באופן שתשרה שכינה במעשה ידיו. אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז שפט):
"אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, כתיב הכא: וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם: ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב: בדעתו תהומות נבקעו, אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהב חכמתא לחכימין וגו', שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".

כלומר, בצלאל גילה כוחות יצירתיים בהקמת המשכן, הן במובן המחשבתי בכוונת צרוף האותיות שבהן נבראו שמים וארץ, והן במובן האומנותי בחכמה ובדעת. אמנם מן השמים סייעו בעדו ונתנו לו חכמה, אבל אין נותנים חכמה אלא למי שמבקש אותה.

וכן אמרו במדרש (תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ה):
"אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם (איוב לב) וכל הבינה שבבצלאל מנשמת שדי שנתן בו, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה שהיה חכם בתורה, בתבונה שהיה מבין בהלכה, ובדעת שהיה דעתו מלאה בתלמוד, ובכל מלאכה כמשמעו".

וזה כוחו של אומן, שיכול לבטא באומנותו מסרים שקלט בדרך עצמית. אם הוא מביע איזה רעיון בדרך ציור או שיר, הרי הרעיון עובר עבוד נפשי של האומן שמוציא אותו מן הכוח אל הפועל.

כך בצלאל ביטא באומנותו בחכמה בינה ודעת, עם כל הכוונות של צירוף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ.

יתרה מזאת, אנו מוצאים, שבצלאל השכיל לדעת אפילו דברים שלא ציווהו משה:
"רבי תנחומא משום רב הונא אמר: (שמות לח) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אותו משה לא נאמר, אלא 'את כל אשר צוה ה' את משה', אפילו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני", ואף שינה ממה שציווה לו משה "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!"

כל זה מלמד עד כמה ניתן לו רשות לחדש חידושים של תורה שבעל פה במשכן שכולו נבנה כאשר ציווה ה' את משה.

מובא במדרש
"ראה קראתי בשם אמר רבי יוחנן ג' דברים מכריז עליהן הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב דכתיב כי קרא ה' לרעב, ושובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. פרנס דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל, אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור שנא' ראה קראתי בשם בצלאל, אמר לו הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לפניו רבש"ע אם לפניך הגון לפני לא כל שכן. אמר לו אף על פי כן אמור להן לישראל, הלך ואמר להן לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו משה רבינו אם לפני המקום ולפניך הגון עלינו לא כל שכן".

מדוע נחשב בצלאל לפרנס אם הוא עשה רק מה שציווהו ה'? ולפי מה שהסברנו לעיל מובן, בצלאל עשה במשכן הרבה דברים ע"פ חכמתו, הוא נתבקש ליצור דירה לשכינה, ודבר זה יוכל להתגשם רק מתוך רצון והתבוננות של ישראל, ולכן בצלאל מביע במלאכת המשכן את רצון ישראל להשרות שכינה ביניהם, וכל אומנותו היא מושפעת מכוחם לכן הוא נחשב פרנס של ישראל ושלוחם לענין זה.

לפי זה מובן כיצד המשכן מהווה תקון לחטא העגל, כפי שאמרו במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה מח):
"ד"א ראו קרא ה' בשם, הה"ד (ישעיה נד) הנה אנכי בראתי חרש, זה בצלאל, נופח באש פחם, חטאו ישראל באש שנאמר (שמות לב) ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, בא בצלאל ורפא את המכה, משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת והיו מקלסין אותו אמר להם רבו קלסו לי שלמדתיו, כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן, אמר הקב"ה אני הוא שבראתיו ולמדתיו שנאמר הנה אנכי בראתי חרש לפיכך אמר משה ראו קרא ה' בשם".

מפני שעיקר חטא העגל הוא בכך שעשו דבר שלא ציווהו ה', ומאידך גיסא המשכן נעשה כולו כאשר ציווהו ה', אבל גם המשכן נעשה בחכמה ובדעת של בצלאל שהיתה מכוונת לרצון ה' ולכן היה בה תיקון לחטא העגל.

את התכונות האלו ירש בצלאל מסבתו מרים (שמות רבה (וילנא) פרשה מח):
"וכל השבח הזה מנין לו משבט יהודה ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת בזכות מרים שנאמר (שם /שמות/ א) ויעש להם בתים, ומה היו הבתים בית הכהונה ובית המלכות, יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כ"ג, משה מלך שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך, ומרים נטלה חכמה שהעמידה בצלאל ויצא ממנו דוד שהיה מלך שנא' (דה"א =דברי הימים א'= ב) ותלד לו (אפרת) את חור וכתיב (שמואל א' יז) ודוד בן איש אפרתי שבא מן מרים שנקראת אפרת".

מרים מתוארת במדרש כמי שנטלה חכמה, מצאנו שהיא גילתה מנהיגות והוכיחה את אביה על פי אמונתה, בדברים שלא שמעה ממנו אלא הבינה בעצמה שכך צריך לעשות, והצליחה לשכנע אותו בצדקתה, וכך גם בצלאל גילה מנהיגות ובנה משכן בחכמה בבינה ובדעת והצליח להשרות שכינה בישראל.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il