ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עקרונות בהסברה לתלמידים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש תורה ולימודה דרכי לימוד הוראת התורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (49 ד') הורד mp3
שלח לחבר

יב שבט ה'תשנ"ו

עקרונות בהסברה לתלמידים


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

חשיבות לימוד התורה
לפני שמלמדים תורה, יש להבהיר תחילה את חשיבות לימוד התורה: מצד עצם הלימוד, ומצד התועלת שיוצאת ממנו.
מצד עצם הלימוד: על הפסוק "הקהל את הנשים והטף" אומר הרמב"ן שעצם הנוכחות במעמד הגדול של לימוד תורה - אפילו בלי להבין, אלא שמיעת דבר ה' באימה וביראה משפיעה על הלומד.
חזרות: בדרך כלל השפעת הדברים שהאדם שומע מתקררת, אך תמיד אפשר להזכיר אותם שוב ושוב. לא כדבר מוסר, אלא לומר את הדברים בצורה ברורה ואמיתית.
מצד התועלת: פשוט שלידיעות שהאדם קונה ערך גדול, מצד עצמם ומצד ידיעת ההלכה. הרמב"ם בפירושו למשניות נוהג לפתוח: התורה אומרת כך וכך, ואנו באים לברר את פרטים וכו'.
נפרט מעט יותר בתועלת שבנתינת הקדמות.

נתינת הקדמות
כשבאים לדבר על נושא מסוים, תמיד נושא זה בנוי על יסודות בסיסיים יותר. כדאי תמיד לחזור על יסודות אלו, ולכך מספר יתרונות.
תחושת סיפוק: לפעמים תלמידים מרגישים בטעות שלא קנו שום ידיעות. כשהלומד שומע כמה דברים הוא כבר יודע, נוצרת אצלו תחושה אמיתית של סיפוק במה שכבר למד.
חידוד ההבנה: בחזרה על היסודות ניתן להעמיק את ההבנה, לחדד את ההגדרה, להוסיף מקור וכו'.
יצירת התעניינות: התחלה מדברים בהירים מעוררת שאלות. לדוגמא, השבוע דיברתי עם ילד קטן שלמד את ההלכה "הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". הסברתי לו - אתה אומר בקריאת שמע שצריך להניח תפילין, אז אם אינך מניח אתה כאילו מעיד עדות שקר. בעקבות ההסבר הוא שאל אותי "מה עם הבנות?" זו שאלה יפה מאוד לילד קטן מאוד, שמתעוררת אצלו משום שמסבירים לו את ההלכה בצורה פשוטה ובהירה.

הלכה למעשה
האם אפשר להגיע מתוך הגמרא להלכה למעשה? תלוי בנושא הנלמד. יש דברים פשוטים, כקריאת שמע למשל: כשלומדים "מאימתי קורין את שמע" מיד מתעוררת השאלה מתי אנחנו קוראים? לפעמים צריך להבהיר את הדברים - יתכן שילד אינו מכיר כל כך את תופעות הטבע הכרוכות בקריאת שמע, אם נסביר לו הוא יתעורר לשאול. אם זו תהיה שאלה שתשובתה מסובכת ותלויה בשיטות, אפשר לומר לו שעוד לא הגענו לכך; אך תמיד אפשר לכוון את האדם שיחשוב על ההלכה, ולומר לו שיש עוד הלכות שיתכן שבעתיד נלמד עליהן.

שימוש במונחים קבועים

כדי להגיע להסבר נכון, צריך לשים לב לשפה: לפעמים מתחילים במלה אחת ומסיימים במילה אחרת - אך זה לא דבר בריא, אפילו לא במילים נרדפות. הכי טוב לבחור מילה שמופיעה ברש"י. דוגמא לכך ניתן למצוא בהסבר המושג 'קים ליה בדרבה מיניה'. אפשר להסביר שאם אדם חייב ממון ומלקות לוקה ואינו משלם, ואם אדם שרף גדיש בשבת - חייב מיתה ולא תשלומים. אמנם רש"י כותב הגדרה אחרת: אם יש שני עונשים, חייב רק עונש אחד. רש"י לא הזכיר מלקות, משום שבהמשך הגמרא יש ויכוח אם לוקה או משלם. רש"י לא אמר גם שנותנים את העונש החמור, משום שיש צד בגמרא שבחובל בחברו חייב ממון אף שבכל התורה לוקה ואינו משלם. רש"י כתב ביטוי שמתאים לכל הסוגיא.

הפרדה בין מרכיבים
נדגים זאת במושג האחרון שהזכרנו, קים ליה בדרבה מיניה. גם אם נרצה להגדיר שנותנים לאדם את העונש החמור, כדאי להפריד: נותנים עונש אחד, איזה עונש? החמור. יש כאן את הדין היסודי - עונש אחד, שזהו לשון הגמרא "משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעויות", אחר כך התלמידים עצמם יתעוררו לשאול איזה עונש. כך התשובה תיקלט טוב יותר מאשר אם מיד נפתח ונאמר שנותנים את העונש החמור. הפרדת עניין לחלקיו הנה אחד הדברים החשובים ביותר בהסברה, פסק הלכה, בכל בירור של שאלה החשיבות הגדולה היא לפרק. כשאדם שואל מה הדין אם נכנסה לו כף חלבית בסיר בשרי, מורכבות בכך הרבה שאלות הלכתיות: האם היה ששים? האם הוא בן יומו? כמה הוכנס מהכף לקדירה - כולה, חצי? האם הדבר חריף? אחרי שמבררים כל גורם בפני עצמו אפשר לצרף את כולם ביחד, אך לא לדבר על הדברים במעורבב. בדרך כלל, טבע האנשים שלא רק שאינם מפרידים אלא מערבבים דבר בדבר ואי אפשר להגיע לפתרון. לעתים עונים לתלמיד על טענה אחת, וכתשובה הוא שולף שוב את הטיעון הראשון ונוצר גלגל שאין לו סוף.

אמירת דבר והיפוכו
חלק גדול מהאנשים שאומרים חילוק בין שני דברים, אינם מגיעים לנקודה של דבר והיפוכו. הם רוצים לחלק בין זה לזה, ואומרים - זה צבע כזה, וזה חם. גם אם שני הדברים נכונים, צריך לומר שיש שני חילוקים ולא להתחיל מחילוק א' ולסיים בחילוק ב'.

מציאת הבדלים
לפעמים לא ברור לאדם מהו ההבדל המציאותי בין שני מקרים, אף שברור לו לחלוטין שבמקרה א' הדין חייב ובמקרה ב' פטור. הרי לא יתכן שהדין שונה אף שאין הבדל! צריך ללחוץ עליו שיעמיד דבר מול דבר, עד שיגיע לנקודת ההבדל. כיצד עושים זאת?
צריך להבין שתמיד 'דמיון' אינו אמיתי. השורף גדיש בשבת פטור, וביום טוב חייב - הרי אין כאן דמיון אמיתי, כאן מדובר בשבת וכאן ביו"ט! אלא הדמיון הוא הלכתי, בשני המקרים צריך להפעיל את הכלל קיל ליה בדרבה מיניה. בשבת - מיתה וממון, ביום טוב - מלקות וממון. לעולם כדי למצוא את ההבדל יש לראות תחילה את הדמיון, ואז לפרק את שני העניינים: אם נשווה בין השורף גדיש בשבת לחובל בחברו ביום הכיפורים נמצא שבשבת יש עונש כרת וביו"ט עונש מלקות; בגדיש ממון דמזיק ובחובל ממון דחובל. סיבת ההבדל הדיני נעוצה בהבדל הראשון, השני או בתרכובת של שניהם.

שימוש בהגדרות שליליות
לסיכום, בהסברה חשובה בהירות, היינו שימוש במושגים מדויקים ומובנים. יש תשובות שמגיעים בהם לדקויות כמו הבחנה בין 'מציאות' לבין 'מצב', יתכן שאף אחד אינו יודע בדיוק למה הכוונה. את הביטוי הנכון מוצאים בדרך כלל ברש"י.
ר' חיים לפעמים מגדיר 'זה כך וזה לא כך ', באופן שלילי ולא באופן חיובי. זה 'דין משפחה' וזה 'לא דין משפחה' ואינו אומר מה כן. גם זו דרך שאפשר לנקוט כשקשה לאדם למצוא את הביטוי המתאים. לדוגמא: הגמרא נותנת סימן להבדל בין קנס לממון: כל המשלם כמו שהזיק הוא ממון. מתוך הבחנה זו אפשר לעמוד על ההיגיון שבדבר: ממון הוא בעצם תיקון. אדם ששרף גדיש ישלם כסף כסכום ההיזק. אם התשלום אינו זהה להפסד - כפל, שלשים של עבד - הדבר מראה שהתשלום אינו תיקון. לעצם העניין, ההגדרה הנכונה היא עונש ובכך מוסברים פרטי ההבדלים בין ממון לקנס.

הדגשת המבט הכללי
הזכרנו את החילוק בין קנס לממון. קרוב לודאי שאם אדם יחפש בכל המקומות ימצא פרט כלשהו שלא מסתדר עם מה שאמרנו. יש הרבה אנשים שמבליטים את היוצא מן הכלל, וחושבים שבך הם נושאים תועלת. צריך לדעת שכמעט בכל כלל, בכל הבחנה בהירה - יש יוצא מן הכלל. אפשר לא להזכיר זאת, אפשר להשאיר בצריך עיון, ואפשר להפוך את היוצא מן הכלל לכלל. הרבה עושים זאת, אך נראה לי שאין זה נכון. אפילו במקרים שטעינו, והיוצא מן הכלל אכן מלמד על הכלל, חשוב שבהתחלה התלמיד יכיר את המתבאר מרוב המקומות.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il