ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הבנה ב"עד דלא ידע" בפורים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר שמחת פורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

פורים תשס"ג

הבנה ב"עד דלא ידע" בפורים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

מובא בגמ' (מגילה דף ז עמוד ב):
"אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

מה טעם מצווה זו להרבות בשתיה עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שאם הגיע לדרגה זו של שכרות הוא שכור כלוט, והוא דבר שנוגד את ההלכה והמוסר היהודי?

הראשונים ניסו למתן את הבנת המאמר הנ"ל, שלא נבין אותה כפשוטה. רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב י חלק א דף סב טור ג) אומר:
"י"מ: לכוין החשבון כי כך חשבון זה כמו זה".

כלומר להיות קצת מבוסם מיין כך שיקשה לו לכוון החשבון, ובשביל זה לא צריך לשתות הרבה.

וכן כתב בספר אבודרהם פורים
"ויש מפרשים: כי ארור המן עולה למנין ברוך מרדכי. ור"ל עד שלא ידע לכוין החשבון".

והוסיף שם פירוש נוסף:
"ובעל המנהגות כתב: ונראה בעיני, שפיוט היה שעל הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה. והרב ר' יצחק עשה פייט בדוגמא זו".

וכן כתב בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פורים:
"אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהר"י סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי דוקא מצוה לבסומי ולא חיובא".

לפי כל הפירושים הנ"ל, אין הכוונה לשתות ולהשתכר ממש אלא להרבות ביין יותר מלמודו, וממילא לא יוכל לכוון החשבון או יטעה בחרוז של הפיוט.

הרמב"ם פירש את הגמ' הנ"ל בדרך מקורית משלו (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב)
"כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות".

מה הרעיון בכך שצריך להירדם בשכרות? נראה שכך פירש את הגמ' הנ"ל "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", וכך פירש דבריו מהרי"ל הובא ברמ"א בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרצה סעיף ב)
"הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל)".

המאירי גם הוא מתנגד לשתיה עד כדי שכרות, ומפרש את מצוות היום להרבות בשתיה באופן שיתן לו הרגשה שאינו חסר דבר, וז"ל:
"חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו, ומה שאמר כאן 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא, נדחו כל אותם הדברים, וכו'".

ועיין עוד בבעל המאור ובר"ן מה שדנו בהלכה זו של שכרות בפורים ע"פ הגמ' שם
"רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".

ובודאי שמעשה נורא כזה היה יכול להתרחש רק מאיבוד הדעת ושכרות.

בכל אופן אף לפי כל המפרשים שהזכרנו שאוסרים את השכרות, גם הם פרשו שבמידת מה מתבלבל ההבדל בין ארור המן לברוך מרדכי, וצריך להבין מה טעם להגיע להתבסמות כזאת, שאין די צלילות הדעת לעיין במהות הנס וההבנה שברוך מרדכי וארור המן.

בספרי חסידות פרשו, שבפורים יש להגיע למדרגת אמונה שהיא למעלה "מטעם ודעת", קבלת תורה מתוך בטול הדעת לקב"ה. וכך פירש האדמו"ר הזקן בעל התניא את הטעם לאמור במגילה "יעשו עץ גבוה חמישים אמה", שזה מרמז מדרגת שער הנו"ן שהיא למעלה מהשגה. וזהו הרעיון הטמון במצווה להגיע "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ואפשר שהדבר מתקשר עם המאמר הגמ' (חולין דף קלט עמוד ב) "המן מן התורה מנין? (בראשית ג') 'המן העץ'", המן הוא הנחש הקדמוני המסית לחטוא בחטא עץ הדעת טוב ורע, לאחר שטעם האדם מעץ הדעת הוא תלוי בהשגת שכלו לטוב ולרע, ואבד את האינטואיציה הטבעית לקיים רצון ה', והתיקון לכך הוא שנאמין בה' שהוא למעלה מהשגתנו, ונעשה רצונו מתוך הסכמה מראש לוותר על זכות הבחירה שלנו בחינת "נעשה ונשמע".

וכך אפשר לבאר את המעשה המופלא שעשה רבה לר' זירא, בדרך סמלית הקשורה להויה של פורים, ידוע חריפותו של רבה שהיה עוקר הרים וטוחנן זה בזה בסברא, אולם בסעודת פורים זו הצליח להביא את תלמידו ר' זירא לדרגה של למעלה מהשגה, וכך כביכול פרחה נשמתו, כפי שהיה גם במתן תורה "נפשי יצאה בדברו", שפרחה נשמתם מגודל המושג, ולמחר החיה אותו בטל תחיה שיונק מעץ החיים, כפי שהחיה הקב"ה את ישראל בסיני.

הסוד הזה שלמעלה מטעם ודעת בא לידי ביטוי בחוקות התורה, שאין אנו מבינים אותם, ואנו מוצאים בהם כביכול סתירות הגיוניות, כגון חוקת פרה אדומה (שאנו קוראים מיד לאחר פורים), שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים, שהעוסק בפרה אדומה נטמא, או הנהגת ה' בעולמו שאין לה הסבר, כל זה עלול חלילה להפיל בטעות הכפירה, אולם התבוננות מעמיקה יותר תביא דוקא למסקנה ההפוכה לכך, שהיסוד המתמיה שבתורה ובמציאות, מוכיחה שיש בורא לעולם שהוא למעלה מהשגתנו, "ואילו ידעתיו היתיו", ואנו קטנים מכדי להבין את סוד הבורא ומחשבותיו, "איש בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת". להלן נתבונן בהתרחשות הנס של ההצלה במגילה וגורמיה.

מי גרם את הצלת היהודים בימי אחשורוש?

האם מרדכי היהודי ואסתר המלכה גרמו במעשיהם את נס ההצלה? מעיון במגילה נראה שהמן תרם לא פחות מהם לנס ובלעדיו הוא לא היה מתאפשר, מי גרם את הריגתה של ושתי נכדה של נבוכדנצר, שהיה שונא ישראל, ועוד בכך הביא את המלכת אסתר תחתיה? מי נתן את העצה לכתוב אגרות ראשונות, שבגללן לא נתקבלו אגרות אחרונות? ומי הכין את העץ שעליו יתלה המן? ומי נתן את העצה להרכיב את מרדכי ברחוב העיר ולקרוא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המך חפץ ביקרו? מי העלה קנאת המלך אחשורוש בהמן אם לו הוא במעשיו? מי יזם לכתוב אגרות בלשון סתומה "להיות היהודים עתידים ליום הזה", כדי שיהיה אפשר לפרשה "עתידים ליום הזה להנקם מאוייביהם"? מי הפיל פור הוא הגורל על חודש אדר שהפך לפורנו, שבו ישראל הם מעל המזל? התשובה ידועה!

לפי חז"ל מרדכי עשה מעשים שסכנו את ישראל ולא היו מוסכמים על חכמים (מגילה דף יב עמוד ב):
"רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי - דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל".

וכן אסתר עשתה מעשים העולים לסכן את ישראל, מובא בגמ' (מגילה דף טו עמוד ב):
"יבא המלך והמן... אל המשתה. תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן? … רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים… רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס".

לפי ר' נחמיה, אסתר פעלה באופן שירחיק את ההצלה הטבעית של הנס, כדי שלא יסמכו עליה ויתפללו, ולפי ר' שמעון בן מנסיא, גם כן הפקירה את ישראל כדי לעורר רחמי שמים להצלה אלקית מחוץ לדרך הטבע.

ואם כן אין אנו מודעים אם לברך את מרדכי או את המן שעשה לנו כל מה שעשה, וזהו להגיע "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", והמסקנה העולה מכל זה שלא מרדכי עשה זאת ובודאי לא המן אלא הקב"ה בהתלבשות מופלאה בתוך ההוויה של הנהגת הטבע, וכך למדונו חז"ל שכל מקום שכתוב המלך היינו מלכו של עולם. וזה עצמו כפרדוקס וסוד בלתי נתפס שהאין סוף מתלבש במלכי האומות ומנהיגם.

"לב שרים ורוזנים ביד ה'" והוא מנהיגם כרצונו, במיוחד כאשר מדובר על מלחמה. מובא בגמ' (עבודה זרה דף ב עמוד ב):
"אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים - לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר: (שמות טו) 'ה' איש מלחמה'",

על תשובתם שעשו גשרים וכרכים, אמר להם הקב"ה לצורך עצמכם עשיתם, אבל על מה שאמרו "הרבה מלחמות עשינו" אומר להם הקב"ה "מלחמות אני עשיתי", את זה הקב"ה עשה בעצמו להנהגת העולם ולא הם.

עמלק מעצם מציאותו גורם לבלבול הזה בנהגת העולם, ומעורר את הספק אם הקב"ה מנהיג את העולם (עמלק בגימט' ספק), וכך מובא בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג
"רב' ברכיה בש' ר' אבא בר כהנא: כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעול' כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו של עמלק מן העולם, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל: כ) . ר' לוי בשם ר' חונא בר' חנינא: כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמל' מן העולם, השם שלם והכסא שלם. ומה טעמא, האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה (תהלים ט: ז) , מה כת' בתריה, וי"י לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם /תהלים ט'/ ח)".

ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה בשמונה עשרה ברכת המינים לפני ברכת הצדיקים, (מגילה דף יז עמוד ב)
"וכיון שכלו המינים - מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב (תהלים ע"ה) 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק'".

נאמר (אסתר פרק ח)
"וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם".

מפרש השפת אמת "עמי הארץ" אלו ישראל שמתיהדים ומקבלים עליהם עול מלכות שמים, (שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי), כי כל זמן שעמלק בעולם יש ספקות באמונה אבל כיון שנצחו אותו זה גולם לחזרה בתשובה.

הדור קבלוה בימי אחשורוש
ראינו לעיל איך שהמן גרם לכל המהלך שהביא למפלתו ולישועת ישראל, והנה גם מדרגת האמונה בה' שהגיעו אליה בימי הפורים היתה למרבה הפלא בזכות המן.

הגמ' (שבת דף פח עמוד א):
"'ויתיצבו בתחתית ההר', אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) 'קימו וקבלו היהודים', קיימו מה שקיבלו כבר".

לכאורה קשה למה היה צריך לכפות עליהם את התורה מאחר שהסכימו לקבלה ברצון? ומפרש המהר"ל מפני ש"היו מוכרחים מבחינת השגתם" ממילא נחשב כאילו כפה עליהם את התורה. נמצא שהמן הרשע שגרם את הסתר הפנים של מעלה, סייע לישראל לקבל תורה מתוך בחירה חופשית גמורה. ונתקיים בהם "הרע כסא לטוב" (מאמר הבעש"ט).

נוסף לכך, אנו מוצאים שבזכות נס פורים בא מהפך רוחני לישראל, והאיר ה' עיני חכמי ישראל לחדש חידושי תורה שלא היה מקובל לחדש מקודם. וכך מובא בגמ' (מגילה דף יד עמוד א):
"אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב. תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה".

וכיצד קרה הדבר שחכמי ישראל העיזו כאן לחדש? מפני שהיה מצב של הסתר פנים, ולא האירה הנבואה לומר להם מה לעשות, וכך נדרשו החכמים ביוזמתם לחדש את החידוש הזה שנחשב לחידוש הראשון בסוף תקופת הנבואה, ומכאן והילך התרבו החידושים והתקנות שחידשו חכמינו מזמן בית שני והילך.

כשזה קם זה נופל
נאמר (אסתר פרק ו):
"וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".

וכי לא ידעו שמרדכי הוא מזרע היהודים? הרי בגלל קנאתו במרדכי הוא מבקש לשלוח יד העם מרדכי?

וחז"ל דרשו את דרשתם (מגילה דף טז עמוד א):
"אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה, אפילו באומות העולם - נקרא חכם. אם מזרע היהודים מרדכי וגו', אמרו ליה: אי משאר שבטים קאתי - יכלת ליה, ואי משבט יהודה ובנימן ואפרים ומנשה - לא יכלת ליה. יהודה - דכתיב (בראשית מ"ט) ידך בערף איביך, אינך - דכתיב בהו (תהלים פ') לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך".

ונראה לומר, שחכמי המן ידעו את הסוד הזה, (פסחים דף מב עמוד ב):
"לקיים מה שנאמר: (יחזקאל כו) 'אמלאה החרבה', אם מלאה זו - חריבה זו, ואם מלאה זו - חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (בראשית כה) 'ולאם מלאם יאמץ'".

כאשר זה עולה זה נופל, ולכן כל זמן שהמן הולך וגדול היהודים נופלים לפניו, אבל מרגע ש"הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".

אנטישמיות כנגד ישראל
אפשר ללמוד מן המגילה על אנישמיות נגד היהודים, נאמר (אסתר פרק ז):
"וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:".

לכאורה קשה להבין מה הייתה שאלת המלך "מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן", איך לא הבין אחשורוש מיד שאסתר מתכוונת להמן, הרי הוא עצמו חתם על האיגרת להשמיד את היהודים בעצת המן?

נראה שאחשורוש לא חשב בכלל שיש איזו עוולה בהשמדת ישראל, ולכן לא עלה על דעתו שהכוונה היא עליהם, אולם אם הייתה הכוונה לעם אחר הרי זה דבר מזעזע ביותר, שאין לעלותו על הדעת! נוסף לכף, מאחר והוא חשד באסתר שיש לה שיח ושיג עם המן, והיא מזמינה אותו למשתה היין פעם אחר פעם, לכן לא חשד שהיא מתכוונת אליו. כל זה מראה לנו עד כמה חדורה הייתה בו שנאת ישראל. והנה לאחר שאסתר גילתה לו שהיא מתכוונת להמן שהוא איש צר ואוייב, הבין לפתע אחשורוש את הטעות הגדולה שהייתה לו בזה שגידל את המן ובטח בו, הרי הוא כבר ראה שהמן רוצה לרכב על סוסו וללבוש את כתר המלכות על ראשו, ועתה הבין שכל רצונו להשמיד את היהודים נובע גם כן מגאותו, שאין הוא יכול לסבול את עם מרדכי אשר לא יכרה ולא ישתחווה לו, ולכן הסכים מיד להרוג את המן.

טעם בחירת ישראל
יש ללמוד מכאן דבר נוסף, על המאבק שיש לנו עם עמלק ומדוע הקב"ה בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה, וממלכת כהנים. הנה עמלק נקרא "ראשית גויים עמלק" לא רק בגלל שהיה הראשון להלחם בנו, אלא בגלל שהם נלחמים על המעמד של "ראשית גויים" להיות הנבחרים מכל העמים (צא ולמד מעמלק של דורנו שדברו על הגזע "הארי" הנבחר), ומדוע הם לא זכו לכך? מפני שהם רוצים את הגדולה לצורך עצמם, לעומת זאת ישראל אינם מבקשים גדולה לעצמם אלא כדי לגלות מלכותו יתברך בעולם.

והדבר בא לידי ביטוי נפלא במגילה, שהמן מבקש לרכב על סוסו של המלך וללבוש את כתרו, אחשורוש אינו מוכן לתת לו את מבוקשו, מפני שהוא יודע שברגע שהוא ילבש את כתרו אחשורוש יפסיד את מלכותו והוא יהיה המלך, כפי שאמרו חז"ל (סנהדרין דף כב עמוד א)משנה. אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו… שנאמר (דברים י"ז) 'שום תשים עליך מלך' - שתהא אימתו עליך" 1 . אבל מוכן לתת את אותו דבר למרדכי היהודי מפני שמאמין בו שלא יקח את הגדולה לעצמו. וכך המלך מסמל את מלכו של עולם שנותן את כתר מלכותו לישראל ומכתיר אותם ממלכת כוהנים, והם מפרסמים את מלכות ה' בעולם.

מהותם המיוחדת של שני ימי הפורים
מובא בגמ' (מגילה דף יב עמוד א):
"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם! - אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. - אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו! - אמרו לו: אמור אתה! - אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. - אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? - אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים - אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים".

נראה לומר שרשב"י אינו מבטל את תשובת תלמידיו, אלא מוסיף טעם נוסף שמסביר ביחד עם הטעם שלהם מדוע יש לנו שני ימים טובים של פורים. היום הראשון של פורים בי"ד באדר נוהג בכל העולם, והוא כנגד החטא שהשתחוו לצלם בכל העולם, והיום השני ט"ו באדר שנוהג רק בשושן ובמוקפות חומה מימות יהושע הוא כנגד החטא שחטאו בשושן שנהנו מסעודתו של אותו רשע בשושן, והחטא הזה קשור עם זיכרונה של ירושלים, שאחשורוש השתדל כ"כ להשכיח. אמרו חז"ל (מגילה דף יא עמוד ב):
"כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק, אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו".

וכן אמרו (מגילה דף יב עמוד א)
"בהראתו את עשר כבוד מלכותו אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה: כתיב הכא (אסתר א') 'יקר תפארת גדולתו' וכתיב התם (שמות כ"ח) 'לכבוד ולתפארת'".

ויום שושן פורים נקבע לכבוד זיכרונה של ירושלים, כמבואר בירושלמי, שארץ ישראל הייתה חרבה בזמן אחשורוש, וקבעו מוקפות חומה מימות יהושע, כדי שיהיו ערים בארץ ישראל (ובפרט בירושלים) שיקיימו את הפורים בט"ו בו.

וא"כ עלינו לתקן שתי חטאים בפורים. למשוך ידינו מע"ז, ולעזוב את הגלות, לזכור באופן חיובי את זכרה של ירושלים ולבקש את גאולתה. ואכן מיד אחרי נס פורים הייתה עלית עזרא לארץ ובנין הבית השני רואים בעליל שזה היה התיקון לחטא שבא בזכות הפורים.


^ 1 המגיד ממזריטש אמר מדוע תולין את כתר המלך על וו ולא על ראש אחד מראשי השרים? מפני שמי שלובש את כתר המלך הוא בעצמו עלול לחשוב שהוא המלך, לא כן הוו שאינו מתפעל מהכתר. וכך מנהיג ראוי הוא זה שלא יתפאר על הצבור בגלל מנהיגותו.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il