בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

מתוך "קול צופיך" גיליון 300

הדלקת נרות שבת

גזרה שמא יטה; לימוד תורה ללא גבול; זמן ההדלקה; אשה שרוצה לשתות לאחר ההדלקה; ברכת שהחיינו על הדלקה ראשונה; מקום ההדלקה; אורחים; הדלקה בבית מלון; סחיטת לימון בשבת; הכנת תה או קפה בשבת; טעם להדלקת נרות שבת; הדלקת נרות שבת – מצוה על האשה; הכנות לשבת במעשה; אסור לגעת בנר שברכו עליו;הדלקת נר גדול בערב פסח; שמן זית לאכילה לנר שבת; כבוד הנרות; מה נברך כשיבא המשיח?.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אדר א' התשס"ה
15 דק' קריאה
בעניין מצות הדלקת נר שבת כותב הרמב"ם (פ"ה מהל' שבת ה"א):
"הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת, וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים".

גזרה שמא יטה
ועוד כותב הרמב"ם (שם ה"ב), וז"ל:
"מותר להשתמש בנר של שבת, והוא שלא יהא הדבר צריך עיון הרבה, אבל דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר גזירה שמא יטה" עכ"ל.

ואם הניח עליו אדם אחר לשומרו, לית לן בה. ועוד כתב (שם, הי"ד):
"אין פולין לאור הנר ולא קורין לאור הנר ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו עשרה בתים זה על גב זה והנר בעליונה לא יקרא ולא יפלה לאורו בתחתונה שמא ישכח ויטה, ואם היו שנים קורין בענין אחד מותרין לקרות לפני הנר שכל אחד מהן מזכיר חבירו אם שכח, אבל לא בשני ענינות שכל אחד מהן טרוד בענינו".

ומדברי הרמב"ם הללו באנו למחלוקת הפוסקים בדורנו, אם למשל נדדה שנתו באמצע ליל שבת, והוא קם ללמוד תורה - פשיטא שלא ילמוד לאור הנר אם הוא נר שמן שמא יטה, אא"כ ישים שומר. ובחשמל של היום שאין בו שמא יטה, חששו האחרונים שמא ידליק ויכבה.

הסתכלות בשעון – כבה החשמל בליל שבת והוא רוצה לראות מה השעה בשעונו לאור הנרות – אזי אם מחוגי השעון זוהרים – מותר, אבל אם אינם זוהרים וכמעט ואינם נראים מחמת דקותם, ואין עליו שומר – אסור לראות ע"י הנר שמא יטה, וזה כמו שאסור לו לקרא יחידי לאור הנר.

שמש קבוע – שיודע היכן מצוי כל דבר ודבר רשאי להסתכל לאור הנר, אבל שמש שאינו קבוע שאינו בקי היכן מונח כל דבר לא יסתכל לאור הנר שמא יטה.

בגדים - אם יש בסל כביסה בגדים מכובסים והוא רוצה בשבת ליטול משם חולצה – מותר, ואין בזה משום בורר כיון שנוטל אוכל מתוך פסולת. אבל אם רוצה לראות לאור הנר אם החולצה שנטל מגוהצת או לא – אסור שמא יטה, אא"כ ישים שומר.

תאורה ע"י 'עמעם' - כיום מצוי אור חשמלי המודלק ע"י מתג "עמעם" אשר מחליש או מחזק את אור המנורה, ובזה שייכת הגזרה שמא יטה, ולכן אסור לו לקרוא לאור חשמל המודלק בכפתור מעין זה שמא יטה בכפתור לחזק או להחליש את אורו (ובחשמל רגיל עיין לעיל).

מורנו ורבנו הרה"ג עזרא עטייא זצ"ל - ראש הישיבה, היה מספר על שני חברים שלמדו בשבת (ידוע שסיפור זה מדבר על ראש הישיבה וחברו) ועל השולחן היתה מונחת מנורה 'למפה' של נפט, והם התחילו להתווכח בענין מסוים בלימוד, זה אומר כך, וחברו מקשה עליו הרי יש גמרא ערוכה כנגד זה. וקם החבר ולקח את המנורה בידו כדי להביא ספר מהספריה. משראה ראש הישיבה שפתאום נעשה חושך, הרים את עיניו והנה הוא רואה את חברו אוחז במנורה, ואמר לו: "שבת"! אמר לו החבר: אני רוצה להביא גמרא זבחים ולא שבת. אמר לו ראש הישיבה "היום שבת". ומרוב הבהלה נפלה המנורה מידו ונשברה.

אמו של ראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה זצוק"ל היתה רגילה כל ליל שבת לשמור עליו כשהיה לומד לאור הנר, שלא יטה, עד שכבה הנר והלך לישון (פעם סיפרתי שראה מורנו בעניין הזה שהוא מצער את אמו וגוזל את שנתה, והלך לישון מוקדם, וכשראה שהיא הלכה לישון המשיך ללמוד בחושך במיטתו). במסע ההלוויה של מורנו ורבנו הביאו את מיטתו דרך הבית של אמו ע"ה וביקשו ממני להספידו, וסיפרתי בשבחה של אמו הדגולה שמסרה את נפשה למען הלימוד של בנה ולכן זכתה לבן שיאיר עיני ישראל בתורה.

רב רבנן
כשנפטר מורנו ורבנו הגאון הרב עזרא עטיה ע"ה - ראש ישיבת פורת יוסף, ביקשו ממני להכין את נוסח המודעה, וכתבתי 'רב רבנן', כלומר הרב של כל הרבנים הספרדים בארץ ובעולם. משראה זאת חכם נתן סלם זצ"ל, שהיה גיסו, אמר לי: האם בחיים חיותו הוא היה מסכים שיכתבו עליו כך? אמרתי לו: בחיים לא היה מסכים, אבל אחר מיתה ודאי יסכים. אמר לי: מהיכן יש לך חידוש זה? באותו רגע נכנסו דודי ראש הישיבה הגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל, והרה"ג בן ציון אבא שאול זצ"ל, ואמרתי להם תגידו מה אמר הרב כשהיינו במקום פלוני. ואמרו לי, כשנפטר מורו ורבו חכם אברהם עדס זצ"ל שהיה בעל רוח הקדש, רצה הרה"ג עזרא עטיה להספידו ולומר עליו "בעל רוח הקדש" וכו' ואח"כ אמר לעצמו הכיצד אספיד עליו כך, הרי בחיים חיותו אם הייתי אומר עליו כך, היה כועס עלי. אח"כ הוא רואה את רבי אברהם שאומר לו תגיד מה שאתה רוצה כי בשמים אין גאוה.
אמר לי הרה"ג ר' נתן סאלם זצ"ל אם כך זה לא מספיק 'רב רבנן' וצריך לכתוב עוד, וכתבתי עוד תוספת.

ומה שכתבתי שהוא "רב רבנן" הוא אמת לאמיתה שכן כל הרבנים הספרדים היום, ראשי ישיבות, דיינים, ראשי כוללים, בארץ ובחוץ לארץ בכל מקום בעולם הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו ועל כן אמרתי "רב רבנן".

לימוד תורה ללא גבול
כל אדם צריך לדעת שאין גבול ללימוד התורה, ואין גיל שבו הוא פטור מללמוד התורה, והגמרא אומרת (סוכה נ"ג ע"א) שבשמחת בית השואבה היו אומרים "אשרי זקנותנו שלא ביישה את ילדותנו", והכוונה היא כמו שהגמרא אומרת שזקני תלמידי חכמים, כל כמה שמזקינים דעתם מתוספת עליהם, וזקני עמי הארצות כל כמה שמזקינים דעתם מטפשת עליהם. ולא יחשוב אדם כיון שאני יודע ללמוד רש"י ולמדתי אותו פעם אחת א"כ אני פטור מללמוד אותו שנית, אלא ישוב וילמדנו עוד פעם כי תמיד ימצא דבר חידוש שלא שם לב אליו בלימוד הראשון.

האם מברכים על הדלקת נר שבת?
אנו יודעים שמברכים על הדלקת נרות שבת, ולא מעלים על דעתנו לחשוב שאולי אין לברך על הדלקתם - מדברי התוספות במס' שבת (דף כה ע"ב בד"ה 'חובה') רואים שהיתה הו"א שלא לברך על נרות שבת משום שאין בהם מצוה אלא חובה ואין מברכים על חובה כשם שאין מברכים על מים אחרונים, וז"ל:
"לגבי רחיצת ידים בחמין קרי ליה חובה דלא הוי כל כך מצוה ומים אחרונים קרי ליה חובה משום סכנה דמלח סדומית ושהרגו הנפש וחמירי טפי מן הראשונים. ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת נר מדקרי ליה חובה כדאמרינן (חולין קה.) מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. ואומר ר"ת דשיבוש הוא דלא דמי למים אחרונים דלא הוי אלא להצלה בעלמא אבל הדלקת נר היא חובה של מצות עונג שבת וכמה חובות הן דטעונין ברכה. ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת אין נראה דהא גבי כיסוי הדם (שם פז.) אם כסהו הרוח פטור מלכסותו אפ"ה כשמכסה צריך לברך וכן נולד מהול איכא למ"ד דאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכשמל תניא בשילהי פר' ר' אליעזר דמילה (לקמן דף קלז:) המל אומר כו' ובסדר רב עמרם יש המדליק נר בשבת מברך אשר קדשנו כו' ועוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר" (לעיל דף כג:)", עכ"ל.

זמן ההדלקה
כתוב בשו"ע (סי' רס"ג ס"ד): "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת; וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. הגה, ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת" עכ"ל (ועיין למש"ב ולכה"ח שם).

נמצינו למדים שני דינים חשובים: האחד, שצריך להזהר להדליק את הנר בזמן שמקבל עליו את השבת, ולא יקדים להדליקו לפני שמקבל שבת בעוד היום גדול, כיון שאז לא ניכר שמדליק את הנר לכבוד שבת. והדין השני הוא, שאין לקבל שבת יותר משעה ורבע לפני השקיעה, שהוא זמן פלג המנחה.

אשה הרוצה לקבל את השבת מוקדם, כגון אם רוצה ללכת לכותל להתפלל או אם חל ליל טבילתה בערב שבת ועליה לצאת מביתה מוקדם – יכולה להדליק ולברך מפלג המנחה דהיינו שעה ורבע (זמניות) לפני השקיעה, ולא לפני כן, ותעשה תנאי שאינה מקבלת שבת עד זמן כך וכך. וכל זה בשעת הדחק או אם צריכה לנסוע למקום הטבילה.

אשה שרוצה לשתות לאחר ההדלקה
לאחר שהדליקה נר שבת אינה יכולה לשתות כוס קפה או תה וכדו' ואפי' אם עשתה תנאי, כי תנאי מועיל רק לדבר מצוה. וכיון שקבלה את השבת חייבת לעשות קידוש קודם אכילה או שתיה.

הברכות
לדעת מרן מברכת לפני שמדליקה נר של שבת. אבל הרמ"א חולק כך (רסג, ה'). ובבא"ח כתב שנהגו הנשים לעצום את עיניהן ולברך על נרות אחר ההדלקה. ולאחר שתסיים הדלקת כל הנרות, תיכף ומיד תניח את הגפרור, או את הנר שהדליקה בו את הנרות, כדי שיכבה מאליו, ואם בעלה לידה תתן לו שהוא יכבה (כי היא כבר קבלה את השבת בברכתה. וגם הנשים שמברכות לפני ההדלקה, אנן סהדי שדעתן עד שיסיימו הברכה, ולכן לא יכבו את הגפרור), ותניח ידיה על עיניה ותעצום עיניה ותברך, ומיד אחר הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן (עיין בא"ח נח, ח')

צריך לדעת שמרן הבא"ח כתב שיש עניין לעשות כסדר הזה על פי הסוד, ועל כן אין להרהר ואין לשנות. ואמנם יש שחולקים על כך, וכנראה שאינם יודעים את הטעם ע"פ הסוד - סוד ה' ליראיו.

ברכת שהחיינו על הדלקה ראשונה
אחינו האשכנזים נוהגים לתת לכלה מתנה פמוטים חדשים. וכשמדליקה בפעם הראשונה י"א שתברך שהחיינו. וי"א שאין מברכים שהחיינו על הדלקת נרות שבת, אלא תלבש בגד חדש או תקח פרי חדש ותברך עליהם שהחיינו, ותכוון לפטור את ההדלקה הראשונה של נרות השבת בפמוט החדש. וכל אשה תנהג כמנהג אבותיה, ויש לה על מה לסמוך.

מקום ההדלקה
טוב שהשולחן יהיה בצפון ומנורה בדרום, אבל אם א"א אין הדבר מעכב. ומ"מ הנרות צריכים להיות במקום הקידוש והסעודה.
אסור לטלטל את הנר ממקום למקום (ראה להלן תחת הכותרת 'אסור לגעת בנר שברכו עליו') , אבל אם יש חשש שריפה וכגון שלא הניח מגש תחת הנר, רשאי להרים את הנרות ולהניח תחתיהם מגש.

אורחים
לעיתים מתארחים כמה זוגות אצל משפחה אחת, או הבנים הנשואים באים להוריהם או שמתארחים בבית מלון - כיצד ינהגו בהדלקת נרות שבת? כתב השו"ע וז"ל (רסג ס"ח): "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד - י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה, אבל אנו אין נוהגין כן".

ולמעשה, לדעת הספרדים – אם כולם מדליקים באותו מקום, האשה שמדלקת תחילה תברך, ושאר הנשים ידליקו בלי ברכה. ואם רוצות לברך תדלקנה בחדר אחר שמשתמשים בו. ולדעת האשכנזים - יכולות כל הנשים לברך באותו המקום כי זה תוספת אורה. ואפילו יכולות להדליק ולברך על הנרות שבאותו הפמוט עצמו (כשיש בו מספיק קנים).

הדלקה בבית מלון
בית מלון – בדרך כלל הנהלת המלון אינה מרשה להדליק נרות בחדרים מטעמי בטיחות, ומקצים מקום בלובי המלון וכדו' שבו כל הנשים מדליקות. ושם רק בנות אשכנז תוכלנה לברך, אבל בנות ספרד לא תברכנה כדעת מרן. ומ"מ אם לכל אחד ישנו חדר נפרד, גם בנות ספרד יכולות להדליק בו ולברך על הנרות, אם בעלי המלון מרשים.

פתרון נוסף לבנות ספרד הוא: לברך על פנס הפועל ע"י סוללות, וכיון שלעיתים אין הסוללה חזקה דיה ואור הפנס לא ידלק עד שתגמר הסעודה, על כן היא צריכה להשאר בחדר עד שיחשיך ואז תהנה לאור הפנס, ואחר כך תוכל לצאת לחדר האוכל לסעוד סעודת שבת עם בעלה. אבל על אור חשמל א"א לברך – כי אין הדבר בידו שהרי יכולה להיות תקלה במערכת החשמל והוא יכבה.

צריך להדליק נר בכל החדרים שמשתמש בהם בשבת, וגם במטבח חייב להשאיר אור חשמל, או נר דלוק. כי ישנו טעם נוסף להדלקת נר שבת והוא, שלום בית (למשל אם האשה הכינה תבשיל ונפל לתוכו גרעין של לימון היא תוכל לראותו ולהוציאו ולא תצא תקלה מתחת ידיה, כי השטן מחכה בכל רגע ורגע להכניס מחלוקת, ועל דרך הרמז אמרו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". ותזהר להוציא את הגרעין עם מעט מהתבשיל כדי שלא יהא בורר).

סחיטת לימון בשבת
ישנה מחלוקת גדולה אם מותר לסחוט לימון בשבת או לא. י"א שמותר לסוחטו לתוך כוס ריק, ואומר הרדב"ז שבמצרים היו מכינים חביות של מיץ לימון כלומר היתה רגילות לסוחטו וא"כ דינו כשאר הפירות שרגילים לסוחטם ואסור.

ולמעשה, מותר לסחוט לימון על סלט וכדו', אבל לסוחטו לתוך משקה כגון תה או מים - אסור מפני שהופך אוכל למשקה. ואומר הרב בא"ח (ש" יתרו אות ה'): "ומי שרוצה לעשות לימונאד"ה שהוא משקה הנסחט מן הלימוני"ם הנז' עם סוכ"ר ומים ישים תחלה הסוכ"ר בכלי ויסחוט הלימוני"ם על הסוכ"ר עצמו שהוא אוכל ואח"כ יניח המים אבל לא יניח המים קודם סחיטת הלימוני"ם הנז' ונתנו סימן על זה והנה סלם מצב ארצה, סולם ר"ת סוכ"ר לימוני"ם מים כפי הסדר הזה תעשה וכנז' באחרונים ז"ל".

הכנת תה או קפה בשבת
וידע לו האדם שכשהוא מכין לעצמו כוס תה או קפה ביום שבת לעיתים הוא מקיים עונג שבת ולעיתים זה נגע. כי אם הוא שם בכוס את הקפה או את תמצית התה, ומערה עליהם מים חמים ישירות מהמיחם, הרי שעבר על איסור מבשל בשבת, כי יש בישול אחר בישול בצונן (עיין ב'גינת ורדים' כלל ג' מסי' ב' עד סי' ט' שהאריך בזה בכמה תשובות). וכן לא ימלא מים חמים בכוס, ואח"כ ישים את תמצית התה או הקפה, כיון שלדעת הרבה פוסקים יש צביעה במשקין, והמש"ב החמיר בזה, וכן החמיר בבא"ח. ובקפה יש בישול אחר קליה, ובפרט אחרי קליית קפה.

ולמעשה, אופן הכנת תה או קפה בשבת הוא כדלהלן: יניח את הקפה או תמצית התה בכוס, יקח כוס ריקה (כלי שני) וימלאנה מים חמים מהמיחם, וישפוך על הקפה או תמצית התה.

טעם להדלקת נרות שבת
כתוב בבא"ח (ש"ש נח אות ד'): "אע"פ שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שולחנו מבערב, עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה".
אם נבאר את דברי הבא"ח לזמנינו, לכאורה ניתן לשאול, אם יש חשמל לשם מה צריך להדליק נר של שבת, הרי אור החשמל מאיר? אלא ממשיך שם הבא"ח וכותב: "יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד כן העליתי בספרי הקדוש מקבציאל".

ועוד אומר הרב, במקומות החמים יש שנהגו לאכול דברים חריפים או חמוצים, וכיון שדברים אלו מושכים יתושים, על כן יזהרו שלא לאכלם בליל שבת. ועוד כתב שהיה מנהג לאכול על הגג בימי הקיץ, וכדי שלא יכנסו יתושים לכוס יין היה להם כיסוי מיוחד לכוס היין. כיום שמקדשים בבית אין צורך בכיסוי.

אם קידש על היין ושתה רביעית או רוב רביעית יצא יד"ח קידוש. אבל אם שותה רוב רביעית ביום חול או בהבדלה נכנס למחלוקת אם יברך ברכה אחרונה, ועל כן תמיד ישתדל לשתות כל משקה או פחות מכזית (28 גרם) ואז אין ברכה אחרונה, או יותר מרביעית (86 גרם) ואז יש ברכה אחרונה (עיין לשו"ע סי' ר"י).

הדלקת נרות שבת – מצוה על האשה
מהדין החיוב להדליק נרות שבת שווה לאיש ולאשה. אלא שהאשה מוזהרת ביותר כיון שהיא כיבתה אורו של עולם, וכן מכיון שהיא בעלת הבית ובקיאה בכל ענייני הבית. ולכן הדלקת הנרות היא מצוה וזכות ראשונית של האשה. וטוב שהבעל יכין את הנרות וידביק אותם או את פתילות השמן. ואומר הרב בא"ח: "וכן אנחנו נוהגים בבתינו לערוך ולתקן הנרות שבידינו" (בא"ח נח אות ו').
ואם רוצה הבעל להדליק בחדרו בלי ברכה, תע"ב.
ואין הבעל יכול להדליק את הנרות עם ברכה, אלא אם אשתו אינה בבית או שאינה יכולה להדליק.

טוב שהאשה תתן קודם הדלקת הנר כמה פרוטות לצדקה (עיין לכה"ה רסג ס"ק לד), וכן לפני שמפרישה חלה או שהולכת למקוה.

אשה עיורת ל"ע – יכולה להדליק ולברך על נר שבת. ומ"מ אם יש לה בעל פקח, נכון שהוא יברך וידליק (בא"ח ש"ש נח אות יב).

הכנות לשבת במעשה
צריך אדם לסייע בהכנות לשבת. והגמרא בשבת (קי"ט ע"א) מספרת על כמה מהאמוראים קדושי עליון, שהיו מכינים הכנות לכבוד שבת בעצמם, עי"ש.

אסור לגעת בנר שברכו עליו
אמו של דודי הגאון הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל – ראש ישיבת פורת יוסף, היתה צדקת ולמדנית גדולה, כי גדלה בבית הבא"ח ולמדה ממנו כל הנהגותיה. והיה לה נרות שבת בנברשת התלויה בתקרה עם שרשרת. בערב שבת אחד היא בקשה ממני שאקח שולחן ואניח עליו כסא כדי שהיא תוכל לעלות ולהדליק את נרות השבת. אמרתי לה אני אוריד לך את המנורה הזו ואת תדליקי. אמרה לי: לא. נכנס דודי ראש הישיבה ואני אמרתי לו 'ראה מה אמך עושה' (בבדיחותא). והוא ענה לי: אמא שלי עושה על פי מה שראתה אצל הבא"ח, ולכל דבר יש לה מקור. ועשיתי לה כבקשתה. לאחר כחדש היא באה והראתה לי את דברי השו"ע וכן בבא"ח שכתב "אסור ליגע בנר שבת שברכו עליו אחר שהודלק מפני שהוקצה למצוותו אע"פ שזה הנוגע לא קיבל שבת" (ש"ש נח, יג. ועיין שם אות יד).

והנ"מ היא: אם האשה חולה ומרותקת למיטתה והיא מבקשת מבעלה שיביא את הנרות למטתה והיא תדליק אותם, והוא יחזירם למקומם, שהדבר אסור.

המלאכים עונים אמן
אין אדם שאין לו קנאה, והקנאה הטובה היא – קנאת סופרים תרבה חכמה. בתחילה הייתי מקנא ברבנית שלי שהיא מברכת 'להדליק נר של שבת', אבל אח"כ אמרתי לעצמי מה אני מקנא הרי יש מקרים שהבעל גם יכול להדליק ולברך וכגון שאשתו הלכה ללדת ואינה בבית.

כמו כן, את מצוות הפרשת חלה גם הבעל יכול לקיים. אנחנו באפיית המצות לפסח מפרישים חלה, ואני נוהג להשאיר שיעור חלה נוסף כדי שגם הרבנית תבא ותברך.

אבל את ברכת הטבילה לעולם אין הבעל יכול לברך. ואמנם גם לבעל ישנם מצוות שאין האשה שייכת בהם כגון הנחת תפילין, אבל בברכת הטבילה ישנה מעלה וחשיבות מיוחדת, כי כשהאשה מברכת על הטבילה באים המלאכים ועונים אמן. אבל על הברכות שלנו אין המלאכים עונים אמן (עיין טהרת ישראל סי' קצ"ה אות קנ"א).

וידוע המעשה עם אמו של ישמעאל כהן גדול שפעם אחת ירדה לטבול ופגע בה מצורע, וחזרה וטבלה ופגע בה חזיר, וחזרה וטבלה ופגע בה גמל, ובפעם הרביעית גוי, ובחמישית ערל, ובששית כלב, ובשביעית חמור, ובשמינית סוס, ובתשיעית עם הארץ, ובעשירית ישמעאל, ובכל פעם טבלה טבילה אחרת. נכמרו רחמיו של הקב"ה ואמר עד מתי צדקת זו מצטערת, וירד אליהו הנביא ועמד על פתח המקוה, והיא ראתה אותו ובאותו לילה התעברה ויצא ממנה רבי ישמעאל כהן גדול.

הגמרא מספרת על קמחית ששבעת בניה שמשו בכהונה גדולה והעידה על עצמה שזכתה לכך משום שמעולם לא ראו קורות ביתה את שערות ראשה (עיין יומא דף מ"ז ע"א).

חכמות נשים בנתה ביתה. שלמה המלך ע"ה כותב במשלי (יד, א) "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ". אומרים חז"ל: חכמת נשים בנתה ביתה – זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידה תהרסנו – זו אשתו של קרח. אשתו של און בן פלת, שהיה מראשי הסנהדרין, מנעה ממנו להגרר אחרי מחלוקתו של קרח, בזה שישבה על פתח אוהלה וסירקה את שער ראשה, וכשראוה אנשי קרח ברחו משם, כי היו רוצים להראות את צדקותם בפרהסיא. אשתו של און בן פלת טענה לבעלה מה לך ולמחלוקת זו, והרי בכל מקרה קרח יהיה מעליך? אמר לה און, יש לי ולקרח הסכם של רוטציה, שהוא יקבל את התפקיד הרם בתורו, ואת תהפכי לאשת הנשיא. כששמעה כך אמרה לו: אם כך הדבר הרי צריך לעשות משתה, והשקתה אותו יין עד שהשתכר ונרדם.

שער מכוסה מביא לכהונה. ויש להבין מדוע אשתו של און בן פלת הבריחה את ראשי בעלי המחלוקת על ידי שסירקה שערה בפתח ביתה, והלוא יכלה למנוע מהם מלהכנס לבית על ידי נעילת הדלת וכדומה? ויש לבאר על פי המעשה עם קמחית שהובא לעיל. ואמרה אשתו של און לבעלה, קמחית זכתה לכהונה גדולה בגלל שקורות ביתה לא ראו את שערות ראשה, הנה אני מגלה את שערות ראשי לעין כל, ובגלל זה לעולם לא תזכה לכהונה.

הדלקת נר גדול בערב פסח
לפני שלש שנים היה נוכח בדרשת שבת הגדול בנו של רב חשוב. וכשהוא הגיע לביתו שאל אותו אביו: מה חידש הרב אליהו בדרשתו? והלה אמר לו כך וכך הקשה וכך תירץ, ולא נחה דעתו. עד שאמר לו: שהרב אליהו אמר שבליל פסח יש להדליק נר גדול או כוס שמן מלא כדי שידלק עד לאחר האפיקומן. והטעם מכיון שאמירת ההגדה אורכת זמן רב ויש חשש שהנרות יכבו ועיקר ההדלקה כדי שיאכל לאורו, ע"כ ידליק נר גדול.

הפסח אינו נאכל אלא בחמ"ץ
בכל יום אנו אומרים בתפילה בפרק 'איזהו מקומן', "הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנוייו, ואינו נאכל אלא צלי". שואל הרב בעל בא"ח: מדוע שינו את סדר הדברים, הרי נמנים על קרבן פסח ביום, ואחר כך צולין הפסח, ורק לאחר מכן הפסח נאכל עד חצות? ונותן הרב בא"ח סימן לזכור הלכה זו ואומר 'הפסח אינו נאכל אלא בחמץ' – ולכאורה מה נכנס כאן חמץ? אלא 'בחמץ' - ר"ת בלילה, חצות, מנוייו, צלי. וע"י הר"ת נזכור מה להכין לליל פסח.
ומעין זה כתוב בבא"ח (ש"ר חיי שרה אות א'): איתא במדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת. והוא פלא שהרי בשבת לא מניחין תפילין וכו', אך שמעתי בשם הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שפירש בשב"ת - ר"ת במקום שער במקום תפוח. כי תפילין של ראש דינו להניחו במקום שער, ותפילין של יד צריך להניחו בפרק התחתון הסמוך לכתף בבשר הגבוה והתפוח.
כלומר, כדי לזכור הלכה או דין היו עושים סימן לדבר.

אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה
הלכות שבת כהררים התלויים בשערה וארוכה מארץ מידה. ומה טוב לאדם שישנן את ההלכות שלומד ויעלה אותם על הכתב ומתוך כך יבא לזכרם.

וכתוב בהלכה אם נמצא באמצע תפלת עמידה ועלו לו מחשבות זרות מותר לו לגשת לספריה ולקחת סידור כדי שיתפלל בכוונה, ורשאי לחזור למקומו. ועל זה אמרו בדרך רמז, כתוב "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה" (אסתר ט, כה) – אם האדם קורא מתוך ספר, מתוך סידור, תשוב מחשבתו הרעה.

שמן זית לאכילה לנר שבת
ואומר הרב: שמן זית זך מצוה מן המובחר, ואם אין לו שמן ידליק נרות. כיום יש שמן לאכילה ויש שמן להדלקה, ומצוה מן המובחר להדליק בשמן לאכילה. וכי שמן להדלקה בלבד יגיש לפני אורח שבא אליו?! הרי יאמר לו "הקריבהו נא לפחתך".

והגמרא אומרת (שבת דף כ"ג ע"ב):
"אמר רב הונא הרגיל בנר שבת הוין לי בנים תלמידי חכמים".

ועוד אומרת הגמרא שם:
"רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא (רב הונא היה רגיל לעבור על פתחו של רבי אבין וראה שהיה רגיל להדליק הרבה נרות) אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא (אמר שני ת"ח גדולים עתידים לצאת מבית זה) נפקי מינייהו (ואכן יצאו מבית זה) רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי".

ועל זה נאמר "כי נר מצוה ותורה אור", אם יש נר מצוה, יזכה לבן של תורה אור.

כבוד הנרות
אין להחליף חיתול לתינוק ליד הנרות בשעה שהם דולקים מפני כבוד הנרות. אבל אם עומד וגבו כלפי הנרות באופן שהוא מסתיר את התינוק – מותר. וה"ה שלא יתלבש ליד הנרות אם אין לגופו בגדים פנימיים (בזמנם שלא היו בגדים פנימיים אמרו שלא יחליף אדם בגדיו אלא תחת שמיכה, אבל כיום שלובשים בגדים פנימיים אין להחמיר בזה).
והתורה הקפידה גם על דבר דומם כמו שכתוב "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות כ, כג), וכ"ש שצריך להזהר בכבוד חברו ובכל דבר שבקדושה (עיין רש"י שם).

קליפות - מוקצה
קליפות של אגוזים וכדו' הם מוקצה בשבת כיון שאינם ראויות למאכל אדם או בהמה, ואם הם מונחים על השולחן אסור לו לטלטלן. וכן אסור להניחם בתוך כלי משום שמבטל כלי מהיכנו כי אח"כ אסור לטלטל את הצלחת. ועל כן, ישים בתוך הצלחת דבר מאכל, ואפי' מאכל בהמה, ורק אח"כ ישים בה את קליפות האגוזים וכדו'.

מה נברך כשיבא המשיח?
הרה"ג שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל דן בשאלה מה נברך כשיבא המשיח, האם "הטוב והמטיב" "שהחיינו", או "חכם הרזים", או את כל הברכות הללו גם יחד? והתשובה היא לדעתנו כשיבא המשיח יבואו עימו משה ואהרן ונשאל אותם מה לברך והם יפסקו, וגם נשאל אותם מה הברכה שיש לברך עליהם חוץ מברכת 'אשר חלק', שהחיינו, הטוב והמטיב, וחכם הרזים וכו' (עיין בסוף ספר 'מנחת שלמה' סי' צא אות כז). ויהי רצון שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il