ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תפילה בעיניים פקוחות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר א' התשס"ה

תפילה בעיניים פקוחות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

חסידים מספרים כי פעם אחת סיפר ר' לוי יצחק מברדיטשוב למגיד מקוז'ניץ שנתארח אצלו, כי יש בדעתו לנסוע לוילנא ולהתווכח שם עם המתנגדים. "רצוני", אמר המגיד, "הוא לשאול שאלה מאת כבוד קדושתו. מפני מה הוא אומר תפילת שמונה-עשרה בעיניים פקוחות, שלא כמנהג?" "יקירי", השיב הברדיטשובר, "כלום רואה אני אותה שעה משהו? איני רואה דבר!" אמר המגיד: "יודע אני שאין כבודו רואה כלום, אבל מה יענה להם כשישאלוהו על כך?"

הסיפור שלפנינו מיוסד על מציאות ריאלית שהיתה בתקופת ראשית החסידות. וילנא של אותה תקופה היתה מעוז המתנגדים. בראש המתנגדים עמד הגאון החסיד מוילנא, הלא הוא הגר"א. חרמות רבות יצאו באותה תקופה נגד החסידים. ניסיונות רבים נעשו מצד החסידים לרכך את עמדתו של הגר"א, להבקיע דרך ללבם של המתנגדים ולהעמידם על טעותם, על העובדה שאין בתנועה החסידית כל סכנה לישראל ולתורתו. כל זאת ללא הועיל. ההתנגדות היתה איתנה בדעתה והגר"א עצמו סרב אף להיפגש עם גדולים וטובים מראשי החסידות של תקופתו, שבאו לפתחו.

דומה כי הסיפור שלנו מספר עוד סיפור אחד מני רבים על נסיון של אחד מגדולי החסידות לבוא בדברים עם המתנגדים ולהוכיח להם את צדקת הדרך החסידית. ר' לוי יצחק מציע את הרעיון לנסוע לוילנא בפני המגיד מקוז'ניץ.

אך נראה שהמגיד רוצה לצנן את התלהבותו של ר' לוי יצחק. הוא רוצה להחזיר אותו לקרקע המציאות, שבה מטיחים המתנגדים שאלות משאלות שונות בחסידים על מנהגיהם והליכותיהם.

ר' לוי יצחק נוהג להתפלל בעיניים פקוחות. תפילה בעיניים פקוחות עלולה להיות מופרעת בידי מסיחים שונים שנמצאים בסביבת האדם בעת תפילתו, אולם לר' לוי יצחק אין הדבר מפריע. הוא מתפלל בעיניים פקוחות, ויחד עם זאת אין הדבר מפריע לו כלל. המגיד מקוז'ניץ מזהיר אותו כי על רקע התנהגות שכזו עלולה להתגלע מחלוקת בין החסידים למתנגדים, וכי התנהגות כזו יכולה לשמש עילה להתקפה על הדרך החסידית.

ההלכה או המנהג קובעים שאין להתפלל בעיניים פקוחות, אולם החסידים אינם נשמעים לקביעות הלכתיות, משום שיש להם חשבון אחר. טענות מסוג זה נשמעו כלפי החסידים בהזדמנויות שונות. תמיד היה הדבר על רקע הקביעה ההלכתית העומדת מול חשבון אחר, גדול יותר לטענתם של החסידים, שהתיר את התנהגותם.

כך למשל ביחס לזמני התפילה, העדיפו החסידים את התפילה הבאה מתוך הכנה ראויה ומתוך טהרת הלב על-פני התפילה בזמנה. אם ההכנות דרשו זמן רב, וזמן התפילה היה עובר, היו החסידים מתפללים מתוך כוונה, גם אחרי זמן התפילה. החשבון היה חשבון כולל, הקובע כי תפילה מתוך כוונה פועלת בעולמות העליונים יותר מאשר תפילה שאינה מכוונת כל צרכה, אף שנעשית בזמנה.

המגיד יודע כי המתנגדים עתידים לעשות שימוש בעובדה שר' לוי יצחק עובר על המנהג. הם עתידים לשים את האצבע על דרכם של החסידים להתעלם מן המנהג או מן ההלכה כשאין הדבר נראה להם בחשבון הכללי של עבודת ה'.

בנקודה זו יש להתעכב על הדוגמה המיוחדת שבסיפור שלנו: ר' לוי יצחק המתפלל בעיניים פקוחות. הסיבה לכך שהוא עובר על המנהג היא שהוא איננו רואה כלום. בעצם, ר' לוי יצחק איננו עובר על המנהג, שכן האיסור להתפלל בעיניים פקוחות הוא איסור על מי שרואה את מה שלפניו ועלול להפסיק את כוונתו בשל כך; אולם מי שעיניו פקוחות ואינו רואה מותר לו להתפלל בעיניים פקוחות.

הסיבה לכך שר' לוי יצחק אינו רואה דבר היא משום שהוא נמצא במצב רוחני כה גבוה, עד שכל המציאות הגסה והמגושמת כלל איננה תופסת לגביו מקום. הכלל החסידי הרואה בכל ההוויה את המציאות האלקית, הוא שממלא כעת את חדרי לבבו של ר' לוי יצחק, וממילא הוא איננו רואה כלום מלבד הנוכחות המלאה של האלוקות. המתנגדים יבוזו לאמירה הזו; לגביהם, מי שעיניו פקוחות רואה. דיבורים על עיניים פקוחות שאינן רואות דבר אינם מציאותיים וממילא אינם נכונים. המנהג קובע שאין להתפלל בעיניים פקוחות, ודי להם בכך.

נוצר כאן מצב מעניין ביותר, שבו החסידים משקפים את התפיסה הרוחנית, המופשטת של המציאות, אך יחד עם זאת גם את ההתעלמות מן המסגרות של המנהג. נראה כי מסגרות המציאות ומסגרות המנהג חד הן לגביהם: מסגרות. החסיד שרוי למעלה מן המסגרת, בעולם של חרות רוחנית. המתנגדים נתפסים כמי שנצמדים אל המציאות הריאלית, זו הנתפסת בחמשת החושים – ובכללם גם בעיניים הפקוחות, ובמקביל נצמדים הם גם אל מסגרות המנהג וההלכה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il