בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • גבורה ומנהיגות
לחץ להקדשת שיעור זה
ה' חשוון תשע"ז

גבורה ומנהיגות- חלק א

undefined

רבנים שונים

ה' חשוון תשע"ז
3 דק' קריאה
השבוע נלמד מתוך חוברת 'רוח חדשה' - חוברת לימוד המיועדת לנוער שתילמד בתקופת כסלו-טבת במיזם 'בשביל הנשמה - לימוד יומי לנוער'

ביאורים - "בן זומא אומר: איזהו גבור?"
שאלה זו מופיעה כחלק מסדרת שאלות שבן זומא שואל, ולכל השאלות ישנה תשובה די פשוטה. איזהו גבור? גיבור הוא אדם חזק ואמיץ, שלא נרתע מקשיים, ולא מפחד מאף אחד. איזהו עשיר? מי שיש לו הרבה כסף. איזהו המכובד? מי שמכבדים אותו. אבל אם התשובה כל כך פשוטה, מדוע חכמינו שאלו אותה, והרי הם בודאי ידעו את התשובה שאמרנו? בנוסף לכך, המיקום של השאלה לא נמצא במקום הנכון. אנחנו נמצאים במסכת אבות, שכולה עוסקת במידות טובות ובעבודת ה'. מה הקשר בין הגבורה ועושר כמו שהבנו אותם, לבין המסכת?
כנראה שחז"ל התכוונו למשהו אחר לגמרי. חז"ל רוצים לרומם אותנו להבנה עמוקה ואמיתית יותר במושג גבורה. אדם שאנו קוראים לו גיבור, רק בגלל שהוא הכי חזק, הוא בעצם לא באמת גיבור. מכיוון שברגע שיגיע מישהו יותר חזק ממנו - הוא כבר לא יהיה גיבור. אדם שאנו קוראים לו עשיר בגלל שיש לו הרבה כסף, הוא בעצם לא עשיר באמת אלא רק בגלל שלכולנו יש פחות כסף ממנו. ברגע שלכולם יהיה יותר כסף ממנו - הוא כבר לא יהיה עשיר. לכן חז"ל לא קוראים לזה עושר או גבורה. חז"ל מחפשים גבורה אמיתית. גבורה שאינה תלויה באף אחד.
בימים הקרובים נעסוק בתשובה העמוקה של חז"ל לשאלה מהי הגבורה.

הלכה- מצוות ההודאה לבורא
הכרת הטוב היא ערך מוסרי ראשון במעלה. יסוד זה פשוט כל כך, עד שאמרו חז"ל שהתורה לא ציוותה אותנו לברך על הנאותינו כי אין צורך לצוות על כך, שכן מובן מסברה פשוטה שאדם צריך להודות על מה שקיבל מבוראו.
אדם שיודע להעריך את חבריו על הטוב שהם מעניקים לו הוא אדם עניו, שמכיר בכך שהוא איננו מרכז העולם, ולא הכול חייבים לעזור לו ולהעניק לו מתנות. אולם לא די שיכיר טובה בלבו, צריך גם לבטא זאת במילים של תודה, שעל ידי כך תגדל האהבה שבין מעניק החסד למקבל.
ההודאה הגדולה ביותר ראויה לבורא העולם. רבים יודעים כי יש בורא לעולם, אבל כל זמן שהם אינם מודים לו על הטובה, הם אינם מחוברים לאמונה עצמה. בלא ההודאה, הידיעה כי ה' ברא את העולם נעשית ריקה מתוכן, בלא משמעות בונה. ההודאה לה' היא הביטוי הממשי של האמונה, ועל ידה האדם מתרגל לראות את החסד האלוקי שמלווה אותו תמיד. (מתוך 'פניני הלכה' ברכות א, א)

דברים שבלב- עכשיו אני, כי ההוא הלך
"מה נעשה עכשיו?" הוא שאל, ממרר בבכי על הכתף שלי בהלוויה של הרב אליהו. "רֵבּ אברום [הרב אברהם שפירא] איננו, הרב אליהו איננו. מי ינהיג אותנו מכאן ואילך? מי עומד בכלל בסדר גודל של ענקי עולם אלו? מי יכול להיכנס לנעלים העצומות שלהם ולהנהיג אותנו במים הסוערים?"
"זו באמת אבדה גדולה. גם אני מרגיש כאילו השמש הגדולה שקעה", עניתי בבכי. "תאר לך מה הרגישו אנשים כאשר הרב קוק נפטר, כאשר הרמב"ם הסתלק מן העולם. תאר לך את תגובתו של דור המדבר כאשר הוא מתבשר שמשה רבנו עלה לגנזי מרומים. משה רבנו, שנשא אותם על כפיו, הוציא אותם מעבדות לחירות, נתן להם את התורה והוביל אותם במסירות ארבעים שנה במדבר. מי יכול להיכנס לנעלים שלו?! הגמרא מנחמת אותנו ואומרת: 'וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע'. ה' אינו עוזב את עמו. ה' מצמיח מנהיגים חדשים. נכון, יהושע הוא לא משה. והזקנים בוכים כאשר הם רואים את מנהיגותו של יהושע לעומת האור הגדול של משה רבנו, אך יהושע הוא המתאים ביותר לדור הזה שנכנס למדבר. לא משה.
הגמרא אומרת גם שיכול להיות שהמנהיג החדש עדיין לא ראוי להיות מנהיג. הוא רק נולד... 'כשמת רבי עקיבא נולד רבי. כשמת רבי נולד רב יהודה. כשמת רב יהודה נולד רבא. כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו'. ה' לא עזב אותנו. הוא כבר מכין את המנהיגות החדשה לעם ישראל. המנהיגות הרוחנית, הצבאית, הפוליטית, החברתית".
***
אנו חיים בתקופה מאתגרת ומלאה מהמורות וקשיים. קושי רודף קושי. אתגר שהסתיים מוליד אתגר חדש. ואנו נושאים עיניים למעלה, לראות מיהם מנהיגי הציבור. מיהם שיובילו אותנו ואת המציאות קדימה ויגאלו את המצב. אפשר לבכות על כך שאין לנו מנהיגים כמו פעם, אך אפשר גם לראות את התמונה אחרת. אפשר לנסות ללמוד על מנהיגים שחיו בזמננו, וכן על איך אנחנו מצמיחים את דור ההנהגה הבא. ננסה בחוברת הזאת ללמוד ביחד על מנהיגות וגבורה. ננסה להבין איך צומח מנהיג ומהן תכונותיו. ננסה לגלות בתוכנו תכונות של מנהיגות ולפתח אותן. ומי יודע, אולי אחד ממנהיגי העתיד הוא אתה .




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il