ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גילו ברעדה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים שאלו שלום ירושלים יום ירושלים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשמ"ט

גילו ברעדה


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

כבוד הרבנים הראשים לישראל, כבוד הרבנים הראשים של ירושלים עיר הקודש, של תל-אביב רבתי, גאוני ישראל, גדולי ישראל אשר מכבדים אותנו, וכבוד ראש ממשלת ישראל הנושא עתה את משא העם מתוך התלהבות ומתוך אמונה בנצחו של ישראל.

הכתוב אומר ביחס לעבודת ה' שהיא צריכה להיות בחינת "גילו ברעדה" (תהילים ב, יא), וחז"ל דורשים על זה (ברכות ל, ב): שבמקום גילה שם תהיה הרעדה, ובמקום הרעדה שם תהיה הגילה. לאמיתו של דבר, כל שמחה ישראלית, כל חג ישראלי, כל גילה יהודית, היא בהכרח מלווה עם המושג של רעדה, כי "אל תשמח ישראל, אל גיל כעמים" (הושע ט, א). ישראל צריך לדעת כי השמחה איננה מטרה לעצמה, שהשמחה צריכה להיות מנוף להתעלות יותר, לגדלות יותר, לחתירה לאותם הדברים אשר עדיין לא השיגו אותם ואשר אנחנו צריכים להשיג אותם. הגילה איננה מטרה לעצמה אלא בזמן שהיא מלווה עם הרעדה, עם הפחד, עם האחריות, עם הידיעה מה שמצפה מאתנו, מה שמחכה לנו.
ומאידך גיסא, בזמן רעדה, שם צריכה להיות גילה. בזמן רעדה - אנחנו צריכים לזכור את המקור שלנו, את המגמות שלנו, את היהודי שבנו. שגם אם הנפש רועדת - יחד עם זה צריך לדעת שמתוך רעדה - תהיה גילה.

וכיום הזה, שאנחנו חוגגים את חגה של ירושלים, את היום אשר נפלו החומות, אשר התאחדה ירושלים, ואנחנו מעלים עכשיו את היום הזה, את הימים הגדולים ההם אשר בהם היה לב ישראל מאוחד ודפק בחזקה בחבקו מחדש את אותם האבנים הקרות. שהן קרות - אבל בפנים הם חמות ביותר, רותחות ביותר, רותחות ביותר ומלהיבות ביותר - כפי שזכו באותה שעה. ואנחנו עכשיו חוגגים ביום זה את הירושלים המאוחדת, הרי אנחנו יכולים לציין גם כן את המושג הזה של ה"גילו ברעדה". הרעדה שיש לנו כיום הזה, בימים האלה, כאשר אנחנו נמצאים במבחן גדול ביותר, שאנחנו נדע להחזיק מעמד, שאנחנו נדע לשמור על גאוננו, שאנחנו נדע לשמור על הישגינו, שאנחנו לא נכנע להמון גויים, שאנחנו נדע כי יש איתנו מישהו היותר גבוה, "גבוה מעל גבוה שומר ישראל" (קהלת ה, ז). ברגע זה שאנחנו רועדים, כי אכן רועדים אנחנו, כי אנחנו רועדים גם שמא יהרוג כשם שאנחנו רועדים שמא יהרג. כי אנחנו, ידינו איננו מסוג זה של רציחות, אנחנו איננו מסוג זה של שופכי דמים. כי אנחנו מעונינים בשלום. כשם שירושלים היא עיר השלום, מפני שהיא עיר המאחדת, מפני שירושלים - התקוה שלה, ש"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" - שכל העולם כולו ידע לשמוע את דבר ה' אשר יקום לעולם. ירושלים היא עיר של שלום. ואם אנחנו נזקקים, לצורכי הגנה, לאחוז בשלח ולעבוד ביד, לבוא לשמור על עצמאות ישראל, הרי יש כאן לפנינו גם רעד - רעד חס וחלילה שלא להפגע וחס וחלילה שלא לפגוע. אנחנו איננו מעונינים לפגוע במישהו. אנחנו איננו רוצים שמישהו יסבול עבורנו. אנחנו ערים לענין הזה, ואנחנו צועקים, כואבים ומצטערים את הדבר הזה, שאנחנו זקוקים, לשם הגנה, לעשות את אשר אנחנו צריכים לעשות.

"ללמד את בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב' א, יח). ללמד את בני יהודה קשת - אומרים חז"ל (ע"ז כה, א): איזה מלחמה שצריכים ללמד אותה - הוי אומר - זה קשת. מהו המיוחד של קשת, שצריך ללמד אותה? מפני שאם יש מלחמה פנים אל פנים אני רואה את האויב ואני יודע במי שאני פוגע. אבל קשת - צריך לקלוע מרחוק. צריך לדעת בדיוק את האיש, שמא יקלע אחר, שמא יפגע משהו אחר.
"ללמד את בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר" - ספרם של ראשונים, של אברהם, יצחק ויעקב, שלא נרתעו כשהיה צריך - "וירק את חניכיו". שהיו מוכנים גם למלחמה, אבל גם בראש ובראשונה לדורון, ויותר מזה גם לתפילה. כל שלושת הדברים יחד התאחדו אצל אבותינו הראשונים.
"הנה כתובה על ספר הישר". אנחנו איננו מעונינים ללכת שמאלה, אנחנו איננו מעונינים ללכת ימינה. אנחנו הולכים ישר. אנחנו מאמינים בכח התורה. אנחנו מאמינים בישרות התורה. "הלוא היא כתובה על ספר הישר".

"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" (תהילים כ, ג). היה זמן שחלמנו על "מי יעלה". עשרים שנה, כעשרים שנה חלמנו מתי תפולנה חומות ירושלים. מתי תתאחד העיר ירושלים כולה. אז אנחנו התפללנו על "מי יעלה". ועכשיו אנחנו אומרים "מי יקום במקום קדשו". אנחנו צריכים להתפלל שנחזיק מעמד. שחס וחלילה "המון גויים כהמות ימים יהמיון" - כל העולם כולו, הציבור הזה. הגויים כולם הם כולם אינם בעד ירושלים של ישראל. אינם כולם בעד מדינת ישראל. אפילו הידידים הגדולים ביותר אינם רוצים להכיר בבירה הישראלית הנצחית כבירת ישראל.
"מי יקום במקום קדשו". אומר הכתוב "נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה". "נקי כפיים" - הציבור הזה אשר כפיו אינם מלוכלכות בדם, אשר אם הוא עושה מה שהוא עושה, הוא עושה מתוך הכרח. אשר הוא עושה, אם הוא עושה, מתוך כאב, אשר מצטער על כל נפש ונפש של אדם באשר הוא אדם. חס וחלילה שאנחנו נטפח איזושהי שנאה במישהו אחר שנברא בצלם. אם אנחנו רואים את המתנחלים שלפעמים צריכים לאחוז באמצעים כאלה, שמכריחים אותם לאחוז אותם, הם עושים את הדברים האלה מתוך קושי, מתוך הבלגה, מתוך דקדוק של "ללמד לבני יהודה קשת" - לדעת לפגוע, אם מוכרחים לפגוע, במישהו - אך חס וחלילה לקחת חוק לידיים. זה לא דרך ישראל.
"נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי" - "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר" (תהילים קמד, ח יא). אשר אלה אשר אנחנו איננו יכולים לסמוך עליהם ואיננו צריכים לסמוך עליהם ומתגלים כולם, כל אלה שאינם עומדים לאדם בשעת דוחקו. המציאות הזאת שאנחנו נמצאים בה. צריך אמונה גדולה. אמונה גדולה בנצח ישראל. אמונה גדולה בהשגחת אלוקים על עמו ישראל. שלא נאכזב חס וחלילה שאנחנו נצא מנצחים. בתנאי זה "אשר לא נשא לשוא נפשי" - לא לשמוע מה שפלוני פרזידנט אומר, ומה שפלוני הנשיא אומר, ומה שעם זה אומר, ומה שעמים אחרים כהמות ימים יהמיון. לא מפיהם אנו חיים. אנחנו מפיו של קדוש ישראל. אנחנו חיים מפי הגדול ביותר, הנעלם ביותר, העולה ומשגיח על כל דרכי איש ואיש. זהו ה'איש', זהו הכח שעליו אנחנו סומכים. וכל אלו האחרים - הם אינם אלא כהבל וריק. "אשר לא נשא לשוא נפשי" - אלה שיעמדו לנו להחזיק מעמד, ונחזיק מעמד.

אנחנו מברכים את ראש הממשלה, שנמצא כיום בתוך המערכה הקשה ביותר, גם מימין וגם משמאל, לשמור את "ספר הישר". לשמור את הכתוב באמונה, לשמור את ההבטחות האלוקיות, לדעת כי "נצח ישראל לא ישקר". שאותן ההבטחות אשר היו, הם ימשיכו ויתגלו, ויתבררו, ויתלבנו, ויתעוררו. ותהיה לנו עוד תקומה מלאה - שכל העולם כולו יבואו ללמוד תורה בירושלים עיר הקדש - ממנהגי המדינה הישראלית, מתורת ישראל, ממוסר ישראל, מאמונת ישראל, מהשגחת ישראל. הדבר הזה בא יבוא. אם אנחנו נדע לעמוד בקושי השעה, מתוך הרעדה תהיה גילה. מתוך הנסיון הזה, מתוך המבחן הזה אשר אנחנו עומדים - אז תהיה זאת הגילה.

"יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה" (תהילים מז, ה). אומרים חז"ל "גאון יעקב". "במסתרים תבכה נפשי מפני גיוה" (ירמיהו יג, יז). מה זה "מפני גיוה"? - אומרת הגמרא (חגיגה ה, ב): "במסתרים" - יש מקום לקב"ה ומסתרים שמו ושם הוא בוכה. על מה הוא בוכה? - "מפני גיוה" - מפני גאותם של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם. באים אומות העולם ומלמדים אותנו צדק, באים אומות העולם ומלמדים אותנו מוסר. באים - הם המטיפים והם המדריכים והם המבקרים בזמן שהכל צריך להיות בצורה ההפוכה. "גאותם של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם". "יבחר לנו את נחלתנו" אם נהיה "גאון יעקב אשר אהב". אם אנחנו נשמור על גאוננו, אם אנחנו נשמור על מורשתנו, אם אנחנו נשמור על תורת ישראל, שהיא הכוללת את הצדק הנכון והאמת הנכונה והמוסר המלא. חס וחלילה שאנחנו נפגע במשהו שבוגד במוסר האמיתי. יש מוסרות מזויפים, אבל לא מפיהם אנו חיים, ולא מפיהם אנו ניזונים.

הקב"ה יתן כח לכל הממשלה, גם לראש הממשלה העומד בראשה לעמוד איתן, צור איתן בימים האלה, בקשיים האלה, במאבק הזה על ירושלים, שאיננו מאבק על ירושלים בלבד, אלא מאבק על כל ארץ ישראל. שאנחנו נזכה למציאות כזאת, שהעולם כולו יכיר בצדקת ישראל, וידעו כי אכן שקר נחלו הגויים, וזוהי הנכונות האמיתית של ארץ ישראל לעם ישראל בצורה שלמה ומלאה, יחד עם קיומה של תורת ישראל, במהרה בימינו אמן.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il