ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מי מתחבר לְמה ג' | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים קבעוני לדורות מגילת אסתר Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


מי מתחבר לְמה ג'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל

יא. מאפלה לאור גדול
והנה מהנקודה שבה נחסמו יהודה וישראל בעניין המים, מתחילה התשועה המתוארת בדברי הנביא, ומתבצעת מיד בפועל 1 .

בראשונה מתמלא הנחל מים בשביל ישראל, באופן נִסִּי, המהווה רק פתיחה לנס 2 היותר גדול של הניצחון על מואב, שבא אחרי זריחת השמש 3 , שגרמה למואב לדמיין כאילו דם לפניהם, ולא מים, דבר שגירה אותם לצאת "ולקחת שלל".

אמנם, בסופה של המערכה עם מואב, נראה למלכם כי כלו כל הקִצִּים ואין בו כוח עוד להטות את הכף, ואז מ'האור' הגדול שחשב שיהיה לו, נופל הוא אל האפלה עד לשלב האחרון, המוזר:
"ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החמה..." 4 .

וכל כך למה?
חז"ל 5 נדרשים לכך ומבארים עומקו של עניין:
"שאל מלך מואב את עבדיו, מה טיבה של אומה זו שנעשו להם נסים כאלו 6 ? אמרו לו: אביהם אברהם, בן יחיד היה לו. אמר לו הקב"ה - הקריבהו לפני, ורצה להקריבו לקב"ה 7 , אמר להם: אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבהו לעבודה זרה".

מלך מואב חש, אפוא, בשורש נשמתו, כי מהותם של ישראל מתגלת במוכנות להתקרב 8 ולהקריב לבוראם ויוצרם לתהילתו, וחשב כי בתהליך חיצוני ניתן להידמות לכך.

אך, ללא השפע האלוקי, ללא החיבור לרצון ה' 9 , ללא ההתקרבות האמִתית שמתחילה ביצירה האלוקית 10 - אין כל משמעות לאותה עקידה, ואין היא אלא שחיתות ואכזריות 11 שסופה אכן אפלה גדולה ונפילה שאין קמים ממנה 12 , לעומת המצבים הזמניים שבהם נמצאים ישראל בסתר המדרגה, אך שומרים על נאמנותם ונחושים לנצח במאבקם, ובמהלך חייהם עד ועד בכלל - להופעת אור גדול 13 .

יב. ייאוש שלא מדעת

לא תמיד מתגלית במלואה נחישותם של ישראל ודבקותם במסכת ערכיהם הפנימיים, עת הם נמצאים בסתר המדרגה 14 . מצב הגלות, הפחד מהסביבה הנָכְרית, וההשתאות מול עָצְמַת השלטון הזר, חוברים יחד ומתישים את יכולת העמידה הרוחנית והנפשית 15 . ואם מוסיפים לכך את החשבונות האנושיים, והפרשנויות הסובייקטיביות, או אז עלול הייאוש לתפוס מקום, ולקנות אחיזה במציאות, אף על פי שאיננו מדעת והוא רק דמיון בעלמא 16 .

באחת מהתקופות המיוחדות לדברי ימי ישראל, קרו כדברים האלו בזמן המלכות הפרסית, ומפגש הדמויות של אחשורוש והמן מצד אחד, ולעומתם להבדיל - מרדכי ואסתר.

כאשר יש אפיסת כוחות במובנו של חוט השדרה הפנימי 17 , ומתלווה לכך חשבון מוטעה של סיום שבעים שנות גלות מאז חורבן בית המקדש השני 18 , ונוצרת אפשרות ל'השתלב' במערכת האזרחית שמסביב - מכל אלו יחד נבנית ההזמנה להשתתף בסעודתו של המלך, סעודה שיוחדה לציון סוף החלום של שיבת ציון 19 , ו'בירור' במציאות, שכביכול לא ישובו עוד כלי המקדש אל מקומם וייעודם האמתי 20 . שהרי חלפו להם שבעים שנה, ונבואת ירמיהו 21 עדיין לא התקיימה.

בסעודה זאת, המאכלים כשרים - "כרצון איש ואיש" 22 - ואין לכאורה מה שימנע את השתתפות היהודים.

אבל, הכיצד יוכלו לֵהנות מסעודתו של אותו רשע 23 ? מדוע אין הם מרגישים כאילו עצם תקועה בגרונם, תוך כדי 'חגיגה' על הייאוש מן הגאולה 24 ?

כי זוהי חגיגתה של הפרטיות המאחזת עיניים 25 , המכהה את הרגישות הלאומית 26 , ומסנוורת את שיקולי חוסר הדעת 27 של הנהנים, המתאווים, המִשְׁתופפים והמשתעבדים לסביבה הנָכְרית 28 .

אף המלך בעצמו, הנותן לכאורה מֵמָד ממלכתי לסעודה, חופש וביטוי אישי 29 , יוצא מכליו עת פרטיותו לא שבעה, ואשתו המלכה לא מספקת את מאוויָו האנוכיים השפלים 30 . על רקע זה, אין פלא שהתגלמות הגאווה 31 בשיאה בדמותו של המן 32 - זוכה לקידום ולמעמד שאין דומה לו בחצר המלכות המופקרת הזאת 33 .

יג. "וראו כל אפסי ארץ..."
לכאורה, הן הסעודה, הן התנהגותו של המלך, הן קידומו של המן, מסירים כל ספק מהערכת המצב הישראלי באותה תקופה, ואינם נותנים מקום לשינוי ולמהפכה 34 . הייאוש הופך להיות למסקנה של השלמה עם 'המצב' 35 .

אבל, כאשר מתרחשת הסרת הטבעת 36 על ידי גזירת המלך, והציבור היהודי מתוודע לסכנה המרחפת מעל לראשו, ו'הפרוטוקולים של אנטי ציון' מגיעים לתהודה הציבורית 37 - אז משתנית התמונה הנפשית והרוחנית עד היסוד 38 .

לא עוד הנאות גרידא, ואין טעם יותר בנסיונות מלאכותיים של 'השתלבות במרחב', ואין כנראה אפשרות חילופית לַזֶהוּת היהודית הכֵּנה והייחודית, וצריך לעשות בדק בית יסודי, הן בהיבט האישי-משפחתי הן בהיבט הציבורי 39 .

וכשאין כוח לעשות בדק בית כזה, אזי לא רק בכי ומצוקה, סבל וחולשה מתבטאים על ידי ישראל, אלא אבל והספד 40 - כי יש תחושה עמוקה וחריפה של 'אפסי ארץ' - תחושת האפסות 41 .

הנה כי כן, ברגע שהתנאים החיצוניים-סביבתיים, אינם כתמול שלשום, ומשאלות הלב הכמוסות או הגלויות לשקט, שלווה, המשך ההנאות מ'סעודות מלכותיות' למיניהן - משאלות אלו מתנפצות אל מול פני המציאות 42 , אז מתעוררת 43 הנשמה הפנימית שכוסתה, נעטפה, נשחקה והסתתרה, וסוף סוף שולחת קווים זעירים אל הרצון והתודעה היהודית 44 וזועקת בלי צעקות את הקריאה לשוב אל עצמנו 45 , אל הכרת שליחותנו האמִתית ללא כחל ושְׂרָק, שֶׁרק ממנה נשאב כוחות לעמוד על נפשנו 46 , להיאבק, ולנצח ללא רפיון וללא חולשה 47 .

הנבואה במשך הדורות באה לכוון את האומה 48 , להגדיר את היעדים, ולטהר את החשבונות והשיקולים - אבל המוכנות הנפשית לקלוט זאת - לא התגלתה 49 ועל כן הנבואה לא נקלטה 50 , ורק אחרי הסרת הטבעת, ותחושת האיום שגורמים לחוסר אונים 51 , או אז מתחילים להיפתח 52 לציר היותר אמִתי של התרחשות המאורעות 53 .

יד. "... את ישועת אלקינו"
זהו החלק האחרון באותו פסוק 54 אשר החל בזכירתו של ה' את חסדו ואמונתו לבית ישראל 55 , וראייתם שלהם את עצמם כאפסי ארץ 56 .

הזכירה והשכחה אינן במישור הידיעה, שהרי "לא יטוש ה' את עמו" 57 נאמר ודאי גם על המצבים שבהם נראית האפסות ומורגש חוסר האונים. אבל הזכירה - משמעותה השימוש וההוצאה לפועל של אותו קשר בל יינתק בין ישראל לאביהם שבשמיים 58 . כשם שבשעה שנפקדו האמהות מעקרותן, נחשב הדבר כזיכרון 59 , אף על פי ש"ה' סגר את רחמה", ואין זאת שכחה גם במחסור, הרי שהאפשרות להוציא לפועל את יכולת הלֵדָה - היא הזיכרון, היא השימוש המחודש שלא התגלה עד כה 60 .

אם כך, כאשר הגיע זמן של גאולה, מוגדר הדבר כזכירת החסד והאמונה, וזהו הביסוס למושג: "ישועת אלוקינו" 61 . כאשר נדייק בדבר, אין זה רק ביטוי של הישועה שלנו , והגאולה ממצוקותינו - אלא הישועה כפי ש התָכְנית האלוקית מתגלית בה 62 .

דווקא באותה פרטיות אנושית אטומה שסופגת את מכותיה על ידי הסרת הטבעת, ומטהרת לשאתה - ניתן לראות כראוי את הישועה האלוקית הכוללת 63 , שמרכיביה, מניעיה ותוצאותיה 64 מהווים מהפכה המתרחשת במקום הרבה יותר מרומם ואמִתי 65 , מעל לחשבונות הקטנוניים, העכשוויים, המבקשים רק את החזרת הטבעת למקומה 66 . הן זוהי תכונתה של שמחת פורים אז והיום, בבחינת - "ונהפוך הוא" 67 , ובגילוי הרווח ולא רק ההצלה 68 .

כאשר בימינו נכיר ונחווה את תחושת האפסות מצִדֵּנו, את חוסר האונים בגללנו, את המבוי הסתום מחמתנו, את מגבלות ההבנה והעָצְמה מצד עצמנו 69 , ונתחבר בכך 70 עם הופעתה החוזרת ונשנית מידי שנה של אותה תחושת האפסות דאז 71 , נוכל, אפוא, להתחבר גם להמשך זרימתו של המעגל השלם 72 , ולשמוח שמחת אמת 73 , בשייכותנו הפנימית 74 למהלך גאולת ישראל ושחרורו העצמי 75 , או אז נתמלא כוחות חדשים שנטע בנו אלוקים כדי להיאבק כראוי ולנצח.


^ 1 ג', טז-כ.
^ 2 רלב"ג שם.
^ 3 'מצודת דוד' שם כג.
^ 4 ג', כז.
^ 5 מדרש פסיקתא פרשת שקלים, יג, הובא ברש"י שם.
^ 6 עָצמת ההשגחה הנִסית קשורה, אפוא, לטבעה של האומה, למהותה של נשמתה.
^ 7 על פי המדרש בבראשית רבה נה: "רבי עקיבא אומר: נסה אותו בודאי שלא יהיו אומרין - הממו, ערבבו ולא היה יודע מה לעשות".
^ 8 הרחבה בפירוש הנצי"ב, 'העמק דבר' בראשית כ"ב, יז.
^ 9 עוד בנבואת ירמיהו ז', לא - "אשר לא צויתי".
^ 10 הרחבה בדברי ריש לקיש, שבת סג ע"א.
^ 11 וכן בפירוש 'עולת ראי"ה' ח"א עמ' פה-צד.
^ 12 עוד על כך בפירוש האברבנאל למלכים שם.
^ 13 מעין המבואר בתלמוד הירושלמי ברכות פ"א ה"א, לעניין איילת השחר.
^ 14 רק בעיית ההתגלות קיימת, אך במהות ובאופן פנימי - "ומום אין בך" - שיר השירים ד', ז.
^ 15 עוד על כך בפירוש 'משך חכמה', סוף פרשת 'בחקותי'.
^ 16 הרחבה ב'שם משמואל', בראשית א', עמ' כב-כג.
^ 17 עוד על כך בפירוש הרש"ר הירש לבראשית ט', יח-כח, בעניין חם ויפת לעומת שם.
^ 18 מגילה יא ע"ב.
^ 19 החלומות האנושיים אכן שוא ידברו, אך "היינו כחולמים - בשוב ה' את שיבת ציון" - זוהי גאולה שאין בה הפסק וכל קושי - צריך להיות נקודת תנופה ולא שחיקה או קריסה.
^ 20 כמו הדמיון של השטן בעניין איחור בואו של משה רבנו - שמות ל"ב, א, ופירוש רש"י שם.
^ 21 ירמיהו כ"ה, יב.
^ 22 אסתר א', ח.
^ 23 על פי מסכת מגילה יב ע"א.
^ 24 מעין ביקורתו של הנביא חגי א', ד, על "לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה (הוא בית ה') חרב".
^ 25 מעין ביקורתו הנוקבת של הנביא ישעיהו בפרק כ"ח, יד-טו.
^ 26 על פי מסכת שבת יא ע"א.
^ 27 דוגמא לדבר במדרש רבה שמות יד, ג, לעניין אלו שרצו להישאר במצרים, והתברר דינם במכת חושך.
^ 28 הרחבה בפירוש 'מגילת סתרים' לאסתר א', ד-ז.
^ 29 עד כדי מתן אפשרות לשמירת כשרות למהדרין - באותו מעמד.
^ 30 אסתר א', יב.
^ 31 כפי שמבארת הגמרא במסכת מגילה יג ע"ב, בעניין גזירתו.
^ 32 כמו המתואר באסתר ה', יא-יב.
^ 33 אשר רק הסממנים החיצוניים, השרירותיים והריקניים של סמכות עריצה - הם מרכיבי שיקולי הדעת ה'ממלכתיים' בפרס.
^ 34 ושוב ושוב חוזרת השאלה האם להיגרר אחרי תמונת המצב הנגלית, השטחית, החיצונית.
^ 35 זהו ההבדל בין צער וכאב שהם דווקא ביטויים אמתים של רגישות בריאה, לבין עצב ונפילת הרוח - שהן כבר כמסקנה.
^ 36 מגילה יד ע"א.
^ 37 אסתר ג', יא-טו.
^ 38 אך יש לבחון עד כמה תחזיק מעמד השתנות זאת.
^ 39 האהבה לאומה אינה מטשטשת את הצורך בחשבון נפש, וזה האחרון אינו מכהה את האהבה. הרחבת דברים בבראשית רבה נד, ג - לעניין 'אהבה' ו'תוכחה'.
^ 40 'פרי צדיק', שמות, פורים ד.
^ 41 שם, על פי תהלים צ"ח, ג, ודברי הגמרא במסכת מגילה יא ע"א.
^ 42 כפי שעלול הדבר לקרות לא רק בימי אסתר בימים ההם, אלא גם בזמן הזה.
^ 43 עוד על כך בפירוש 'משך חכמה', על מגילת אסתר ד', ה, ד"ה התך, (נמצא בסוף ספר שמות).
^ 44 הרחבת דברים בספר 'אורות', 'ישראל ותחייתו' פל"ב.
^ 45 מעין קריאת ה' לאדם: "אַיֶכָּה" - במובן הציבורי, ולא רק הפרטי.
^ 46 וכאשר ישראל עומדים על נפשם בכל רבדיהם הטהורים והעמוקים במושגים אלו, או אז מתגלים הכוחות, וישנה התמודדות ראויה שגם מנצחת בעזרת צור ישראל וגואלו.
^ 47 בעזרת ה' תוך כדי גילוי רצונו במאמצי בני אדם - על פי 'קול אליהו' סוכה נב ע"ב ד"ה אמר רשב"ל.
^ 48 נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה - מגילה יד ע"א.
^ 49 בגלל שיקולי נוחות, כדאיות, רִווחיות וכיוצא בזה.
^ 50 כמו המתואר בירמיהו מ"ב.
^ 51 מגילת אסתר ד', י-טו.
^ 52 מעין מה שלמדנו לעיל בסעיפים הראשונים.
^ 53 הרחבה ב'אורות', 'ישראל ותחייתו' פרק ב.
^ 54 תהלים צ"ח, ג.
^ 55 זהו החלק הראשון בפסוק הנ"ל.
^ 56 על כך למדנו לעיל בסעיף הקודם.
^ 57 שמו"א י"ב, כב, והרחבה בדברי רס"ג, 'אמונות ודעות' ג', ז.
^ 58 אלו הם גם חלק מפסוקי הזכרונות בתפילת ראש השנה במוסף - על פי מסכת ראש השנה לב ע"א.
^ 59 כפי שנאמר ביחס לרחל אמנו - בראשית ל', כב.
^ 60 וכך מתבטאת חנה בתפילתה - שמו"א א',יט.
^ 61 גם בפסוק הנ"ל בתהלים.
^ 62 כמו בשמות י"ד, יג, וכן במסכת מגילה כט ע"א, לעניין גלות השכינה וגאולתה.
^ 63 וכן בהתפעלותו של יתרו, על פי מדרש מכילתא לשמות פרק י"ח.
^ 64 על פי ישעיהו נ"ה, ח-ט.
^ 65 וכן בהרחבה בבראשית רבה פה, בעניין 'אורו של מלך המשיח'.
^ 66 לכן עלולים להיתקע ברובד חיצוני ולהתייאש, אם הדבר לא נעשה בקצב או באופן הרצויים להם.
^ 67 אסתר ט', א.
^ 68 שם ד', יד.
^ 69 עוד על כך באבות פ"א מי"ג, ביחס בין חלקי המשנה בעניין ה'אני' ה'עצמי', וה'עכשיו'.
^ 70 חיבור טהור ואמתי ולא ביטוי חיצוני של סובייקטיביות אנושית גרידא.
^ 71 'פרי צדיק' ח"ב שמות סעיף ב.
^ 72 כאשר אנו חוליה שאיננה עומדת בפני עצמה, אלא כננסים על גבי הענקים שהם הדורות הקודמים.
^ 73 כמו "שמחה של מצווה", עליה למדנו לעיל בסעיפים ד-ז.
^ 74 מעין דברי הנצי"ב, בפירושו 'מיטיב שיר' - לשיר השירים על השיזוף.
^ 75 כי כל השיעבוד לנֹכְריוֹת וההנאה מן הסעודה - היו רק 'לפנים', כלומר: כלפי חוץ - על פי מסכת מגילה יב ע"א.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il