בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה
שיעורים באגדות חז"ל

רחמים שימותו מחלוקת רבי מאיר וברוריה

undefined

הרב ניר טיבי

כ"ט חשוון תשע"ז
9 דק' קריאה 49 דק' האזנה
מעשה הגדולים-רחמים שימותו
הנהו בריוני 1 דהוו בשבבותיה דרבי מאיר
והוו קא מצערו ליה טובא
הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו .

אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב: (תהלים קד) יתמו חטאים , מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא : 2 ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם.
בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה. (בבלי ברכות י ע"א)

נפתח בכמה פסוקים ממזמור ברכי נפשי (תהלים קד) ממנו לקוח הפסוק הנדרש: 3

(א) בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק יְקֹוָק אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:..
(לא) יְהִי כְבוֹד יְקֹוָק לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְקֹוָק בְּמַעֲשָׂיו:
(לב) הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:
(לג) אָשִׁירָה לַיקֹוָק בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:
(לד) יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיקֹוָק:
(לה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק הַלְלוּ יָהּ:
מזמור זה כולו עוסק בשבח לקב"ה, שבח אותו נותן האדם לקב"ה אחר התבוננות בהנהגתו את העולם-"מה רבו מעשך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך...". הפסוק יתמו חטאים וכו' הוא חתימתו של המזמור. בפסוקיו האחרונים של המזמור מבקש המשורר כי יזכה לזמר לשמח ולשוחח בה'. הפסוק האחרון פותח בבקשה או בציון עובדה-כי כאשר יתמו חטאים מן הארץ אז תברך נפשי את ה'. על פניו נראה כי פרושו של רבי מאיר לפסוק כי החטאים הם החוטאים מחוּור יותר לפשוטו של מקרא. כך נראה גם ממבנה הפסוק, הבנוי על דרך התקבולת:
"יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ

וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם"
מתקבולת זו אנו למדים כי החטאים הם הרשעים, כשם שהמילה 'יתמו' באה כנגד המילים עוד אינם.
ראיה נוספת לפרשנותו של ר"מ היא עיון במילה חטאים במקרא. אם נעיין בכל המקומות בתנ"ך בהם מוזכרת המילה חטּאים (טּ דגושה), נמצא כי פרוש המילה חטאים היא חוטאים (רשעים), כך למשל: וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיקֹוָק מְאֹד: (בראשית יג, יג) ר"ל כי אנשי סדום רעים וחוטאים, כך גם: וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל: (במדבר לב, יד) ר"ל תרבות אנשים חוטאים. טוֹב וְיָשָׁר יְקֹוָק עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: (תהלים פרק כה, ח) 4 ע"פ דברים אלו מחוור מה שפרש"י 5 יתמו חטאים חוטאים , שלא כדברי ברוריה , אף שהסכים ר"מ לדעתה, כי כך 'פשוטו של מקרא'.
דברים אלו מובילים אותנו לתמיהה, מדוע עקרה ברוריה את הפסוק מפשטו? ועוד אם כך פשוטו של מקרא, מדוע הסכים ר"מ לדבריה? בכדי לבאר נכיר במעט את הנפשות הפועלות באגדה הנ"ל ואת שיטתם.
מעשה דברוריה
ברוריה תלמידת חכמים 6 ביתו של ר' חנניא בן תרדיון מהרוגי מלכות. 7 שני מעשים יש בתלמוד המעידים על תקיפותה והקפדתה עם ת"ח וכשמה כן היא ברוריה-מבררת, בוררת.
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה , לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד. (בבלי עירובין נג ע"ב)
ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה [בעטה בו], אמרה ליה: לא כך כתוב (שמואל ב' כג) ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת. (בבלי עירובין נד ע"א-נג ע"ב)
מעשים אלו מעלים תהייה מדוע בתלמידי חכמים אלו נוהגת ברוריה בתקיפות-בדין, ובנידון דידן מבקשת היא רחמים על הרשעים?! לקמן ננסה לבאר עניין זה, אך ראשית נעמוד על דמותו של בעלה ר"מ.
מעשה דר' מאיר
מגדולי התנאים תלמידו של ר' עקיבא ואלישע בן אבויה-אחר, רבים הם המעשים המסופרים בתלמוד על ר' מאיר וקשה לעמוד על דמותו הרחבה. שמו מאיר על שם שהיה מאיר עיניהם של ישראל בהלכה, כך דרשו בו חכמים:
אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו , ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על, על טהור טמא ומראה לו פנים (בבלי עירובין יג ע"ב)
רש"י ביאר על אתר מה פירוש לא ירדו לסוף דעתו – לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה. ונראה פירוש דבריו כי ר' מאיר יכול היה לגלות פנים בטמא ולתת טעם עד כי השומע דבריו יאמין כי כך הוא הדבר וכך היא ההלכה.
יחסי ר"מ והרשעים
רבים הם המדרשים בתלמוד ובים המדרש, המרחיבים ביחסיהם של הרב והתלמיד-אלישע בן אבויה ור"מ. כפי שהזכרנו ר"מ למד אצל "אחר" הוא אלישע בן אבויה. אחר שסרח "אחר", ביקש ר"מ בדרכים רבות להחזירו אל המוטב ולמצוא לו זכות 8 כמעט בכל מחיר...
הנהגתו של ר"מ כלפי רבו מעוררת תהייה, מדוע כלפי רבו אלישע, אשר קיצץ בנטיעות, מתנהג ר' מאיר בסלחנות ומבקש למצוא בו נקודת זכות ולהחזירו למוטב משא"כ במעשה הבריונים בו הוא מבקש לאבדם מן העולם? היכן נעלמה הארתו של "המאיר"?
ידוע הדבר כי ר"מ דרכו הייתה לדרוש בשמות. ר"מ ייחס חשיבות רבה לשמו של אדם עד כי קָשר קשר ישיר בין שמו למעשהו, כך במעשה "כידור" ביומא 9 (כידור – כי דור תהפוכות המה וכו') כמעשהו של ר"מ נעשה גם אנחנו נדרוש בשמותיהם: ברוריה לשון ברור ברירה, ר' מאיר לשון הארה .
מה בין ברור להארה?
מלאכת הברירה היא הוצאת הפסולת מהאוכל.
מלאכת הארה היא סילוק החושך ע"י הגברת האור.
ע"פ דברים אלו נבקש לבאר את המדרשים הנ"ל, ברוריה הנהגתה היא ברור דהיינו בקשתה היא להוציא את הפסולת וע"י כך לתקן המאכל. ע"פ דברים אלו מחוור מעשה ר' יוסי הגלילי וברוריה. ברוריה ביקשה לברור מילותיו של רבי יוסי הגלילי להוציא המיותר וע"י כך לתקן מעשיו, כך היא מבקשת לתקן את דרכי הלמידה של אותו תלמיד לעשותו מתוקן בלימודו.
ר"מ לעומתה דרכי עבודתו הוא חיזוק הטוב דהיינו להרבות אור, כך מנסה הוא להחזיר את "אחר" רבו למוטב ע"י שהיה מקרבו ודן עימו בדברי תורה וע"י האור ביקש לסלק החושך.
מחלוקתם במעשה הבריונים
אותם בריונים רקים ופוחזים היו, שהיו מצערים את גדול ישראל ר"מ. ר"מ שדרכו להאיר לא מצא בהם אור תורה-טל חיים שיוכל לרוממם ולחיותם. ע"כ מצא כי מידת הרחמים היא שיסתלקו מן העולם. ברוריה לעומתו ביקשה לברור בין מעשיו הרעים של האדם לטוהר נפשו. את יסודות הארה והברור אנו מוצאים בדברי מהור"ן והרב קוק.
על עבודת ההארה כתב מוהר"ן בתורה רפ"ב:
"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב , שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים לז י): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף-על-פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף-על-פי-כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע..."
בסיום הפסקה העיר תלמידו רבי נתן:
והזהיר רבנו, זכרונו לברכה, מאד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי רב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עקר רחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם שקלקלו מעשיהם כל אחד כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובן מייאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין. על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה, כי כל הנפילות שבדעתו, אף-על-פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה, הנפילה שבדעתו, והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על-ידי-זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר, שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי, חס ושלום. על-כן צריכין להתחזק מאד, לילך עם התורה הזאת לחפש ולבקש בעצמו כל פעם איזה מעט טוב ונקדות טובות וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה יחייה וישמח את עצמו , ויצפה לישועה עדיין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה', בבחינת "אזמרה לאלקי בעודי" כנ"ל, ועל-ידי-זה יזכה לשוב באמת אל ה' כנ"ל
ומה יעשו אלו שאין בידנו למצוא להם זכות עד שאין אנו מוצאים נקודה מאירה בהם ח"ו לשם כך אנו צריכים להתבונן פנימה אל נפשם.
כך למדנו הראי"ה באורות ישראל ד, ב:
אהבת ישראל היא תולדה מהאמונה באורה האלהי של כנסת ישראל, שהוא לה סגולה עצמית שלא תזוז ממנה בכל חליפות הזמנים. ביותר צריכה אהבה עליונה זו, וסבתה האמונה הפנימית בשורש האלהי שלה, להיות מתעוררת בקרב אנשי לב ורוח בעת ירידתה של האומה במצב הרוח, בעת אשר רמיסת קודש וזלזול דת יראו בכל תוקף ועז, - להבחין שעם-כל-זה כח ישראל גדול הוא ועצום לאלהיו, ולהסתכל במאור הפנימי, החודר את רוח הכלל, ושמשכנו הוא ג"כ בכל נפש פרטית שבישראל בגלוי או בסתר, גם בנפש הנסוגה מאד, אשר סרה הרבה מדרך ד' . הגילוי שמגלה הצדיק, האוהב את עצמיותה של האומה בכל עז חייו, את הטוב האלהי הצפון בקרבה, פועל לטובה על האיש העוסק בסניגוריה האמיתית הזאת, לרוממו מעל שפלות החיים הגסים והמוגבלים, ההולכים קדורנית בזעפם העגום. והפעולה חוזרת באורח סגולי על כללות האומה ופרטיה, להכנים בם כח מעורר לחן ולחסד אל, שיפלס להם אורח לתשובה מאהבה.
אחר שהסבירה ברוריה את דבריה מצא ר"מ את הנקודה הנ"ל אותה יוכל להאיר בתפילתו, ביקש ר"מ עליהם רחמים שתגבר בהם תחושת הנפש האלוהית ויגלו בעצמם את נפיחת הרוח הבראשיתית "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"(בראשית ב, ז) וזהו סיפא דקרא שאם יוסרו הקליפות המפריעות והחטאים אזי בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק הַלְלוּיָהּ.
ובבואה למחלוקתם של ר"מ וברוריה אנו מוצאים במעשה ר' זירא ורבנן:
...ריש לקיש אמר: מהכא – כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון . (שיר השירים ז, ו) ... הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא. והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי: עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה 10 [אדם קטן שנחרכו שוקיו] דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו, ועבדו תשובה . (בבלי סנהדרין לז ע"א)





^ 1.רש"י ד"ה בריוני: פריצים ע"כ. ןיש לפרש פריצים- רשעים הפורצים גדר כמו וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ: (יחזקאל ז, כב) וכן הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא (ירמיהו ז,יא) . בתענית כג ע"ב פירש רש"י בריוני - בורים עמי הארץ. ובגיטין נו ע"א בריוני - אנשים ריקים ופוחזים למלחמה. רש"י מסכת סנהדרין לז ע"א בריוני - פריצים, לשון בורים. תוספות הרא"ש כאן כתב בריוני. לסטים ישראל ועל שם שעומדין במדבר ללסטם את הבריות קרי להו בריוני לשון ברא, תרגום של חוץ.
^ 2.השפל עצמך לסוף הפסוק, ר"ל ע"פ דבריך כפל הפסוק לשונו לחינם.
^ 3.כלל פשוט נקוט בידך, כל מקום שהביא בעל המדרש פסוק יש לעיין בו ובהקשרו, לרוב פתרון המדרש טמון בו.
^ 4.כך גם: אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה וכו' (במדבר פרק יז, ג) וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק (שמואל א פרק טו, יח) וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים: (מלכים א פרק א, כא) ובתהלים אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד (תהלים פרק א, א) אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ: (תהלים פרק נא, טו) ועוד. רק פעם אחת אנו מוצאים כי פרוש המילה חטאים היא לא רשעים אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים: (קהלת פרק י, ד) רש"י פרש פסוק זה כי דקדוקו של הקב"ה מרפא הוא לעוונתיך. יש לדייק כי המילה חטאים בפסוק זה כתובה ללא דגש באות ט.
^ 5.רש"י תהלים קד, ד"ה יתמו חטאים.
^ 6.ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא (בבלי פסחים סב ע"ב)
^ 7.ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון הואי (בבלי עבודה זרה יח ע"א)
^ 8.אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר +קהלת ה'+ אל תתן את פיך לחטיא את בשרך...
שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב +איוב כ"ח+ לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז - אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. - אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. - אמר לו: אף אתה חזור בך! - אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים - חוץ מאחר.
תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. - אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים - חוץ מאחר. תקפיה, עייליה לבי מדרשא. אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו: +ישעיהו מ"ח+ אין שלום אמר ה' לרשעים. עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו +ירמיהו ב'+ כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני. עייליה לבי כנישתא אחריתי, ...
כי נח נפשיה דאחר אמרי: לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי. לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא. אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי, מתי אמות ואעלה עשן מקברו (בבלי חגיגה טו)
^ 9.בבלי יומא פג ע"ב: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא, רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא, יהבו להו. אמרו לו: מה שמך? - אמר להו: כידור. - אמר: שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר +דברים לב+ כי דור תהפכת המה. רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים

^ 10.נקרא ר' זירא בשם זה משום מעשה בבלי ב"מ פה. :רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה. יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה [ימות ר"א בימי חיו] ונפלין עילויה מילי דצבורא. ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה, ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה, וקרו ליה קטין חריך שקיה .



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il