ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהלכות פורים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר א' התשס"ה

מהלכות פורים

מתוך "קול צופיך" גיליון 303



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

סעודת פורים
לפי הקבלה עיקר סעודת פורים בבוקר לפני חצות היום, וכן מנהגנו. ויש שנוהגים לעשותה אחר הצהרים ונמשכים עד הלילה, ואז יש להם ספק אם יאמרו 'על הנסים' או לא. פעם שאלו, מדוע יש שנוהגים לעשות את הסעודה אחר הצהרים ולהמשיכה עד הלילה? וענו, כיון שהמן היה גוי, ואצל הגויים הלילה הולך אחר היום, לכן ממשיכים עד הלילה.

תמחה את זכר עמלק
ואומרים חכמי הקבלה, כמו שיש ניצוץ קדושה והארה בפורים, כך יש ניצוץ טומאה של המן בפורים. ובכל שנה ושנה יש לנו הרבה 'המנים', חיים ומתים, ובכל שנה הניצוץ של המן בא ומקבל עונשו. ועל זה אומר הבא"ח כשמזכירים את עמלק או בקריאת המגילה את המן, יכה בנעליו על הרצפה לקיים מה שנאמר "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", אבל לא יכה בידו על השולחן– כי לא מגיע לעמלק שהיד שלי תכאב בגללו (עיין לבא"ח תצוה אות ח').

טעם לתחפושת
יש שנוהגים ללבוש מסכות וכן להתחפש בפורים, והוא על פי מה שכתוב "ופני המן חפו". ויזהר שלא יתחפש להמן או לכל אלו הרוצים להשמיד להרוג ולאבד ל"ע, אלא יתחפש לדבר חשוב כגון למשה רבנו, אהרן הכהן, או לאדם זקן וכדו'.

והטעם העיקרי שנהגו להתחפש הוא, כדי שכל מי שזקוק לצדקה יוכל לפשוט ידו על ידי ששם מסכה על פניו וכך לא יבא לידי בושה, וכל הפושט ידו נותנים לו.

מסופר על אבא ובנו שהיו הולכים בדרך לאחר שנגמר פורים, והנה רואה הבן אדם אחד שנכנס לחנות לקנות עוגה. התפלא הבן על כך ואמר לאביו: אבא, אמש בקשתי ממך דמי פורים ואמרת לי שחלקת הכל לאביונים, וא"כ מאיפה לאותו אדם כסף לקנות עוגה אם הוא גם כן חילק את כל כספו לעניים? א"ל האבא: מי אמר לך שהוא לא מהמקבלים והוא בעצמו עני?!

ונשמרתם מאד לנפשותיכם
יש להזהיר את הילדים משימוש בכל מיני כלי משחית המרעישים ביותר והמזיקים, כי חמירא סכנתא מאיסורא, ואם יש אשה בהריון הדבר עלול להזיק לה.

קריאת המגילה
הכל חייבים במקרא מגילה אנשים ונשים. בבית הכנסת שלנו ישנם שני מניינים לקריאת המגילה, כדי שגם הנשים תוכלנה לבא ולשמוע את קריאת המגילה. וכתב הבא"ח (תצוה אות א') שמעולם לא נשמע שאשה קראה מגילה (ועיין בתוס' מגילה דף ד' ע"א ד"ה נשים).

מתנות לאביונים

הגבאים שאוספים כסף לעניים בפורים, צריכים לחלק את כל הכסף בפורים, ואין העני חייב לקחת את כל הכסף ולקנות בו צרכי פורים, אלא הוא רשאי לעשות בו כרצונו (ועיין לרמב"ם פ"ב מהלכות מגילה הלכה ט"ז, ולחם משנה שם). טוב שאדם יכין לעצמו כסף ממש או שטרות או מטבעות ליום פורים כדי שיהיה לו מה לתת לאביונים, כדלהלן.

צ'ק כמתנה לאביון
יש לתת מתנה לאביון באופן שיוכל לקנות מאכלים לסעודת פורים ביום פורים. ועל כן אם נותן צ'ק לעני – אינו יוצא יד"ח, מכיון שאין העני יכול לפדותו (שהרי ביום פורים הבנקים סגורים). זאת ועוד, כיום על כל צ'ק כתוב שמו של בעל הצ'ק, ואם העני יקח אותו ויקנה בו במכולת, עלול בעל המכולת לשים לב לשֵם שע"ג הצ'ק וממילא יבין שהעומד מולו הוא עני, ועלול אותו עני להגיע לידי בושה.

ומשלוח מנות איש לרעהו
אומר בעל 'מנות הלוי' (לרבי שלמה אלקבץ ע"ה), כל טענת המן הרשע היתה ש"ישנו עם מפוזר ומפורד", ולכן אמר מרדכי לאסתר דוקא ביום זה נתחזק ונשלח מנות איש לרעהו, כדי להרבות באהבה ואחוה שלום ורעות, ולהראות שאנו מאוחדים.

משנכנס אדר מרבין בשמחה
הגמרא בתענית (כ"א ע"א) אומרת: "משנכנס אדר מרבין בשמחה", שואל גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א (בספרו אדרת אליהו) מדוע הגמרא אומרת בלשון "משנכנס" ולא אמרה בלשון פשוטה "באדר מרבין בשמחה"? אלא, מכאן יש רמז לכך שהשמחה של פורים אינה מתחילה מראש חודש אלא כבר מהמולד של חודש אדר, ועל כן כתבה הגמרא בלשון "משנכנס". יש שהגדילו לעשות ואמרו שהשמחה של פורים מתחילה כבר בשבת מברכין שמכריזים על ראש חודש אדר. ועיקר העיקרים הוא שצריך לזכור שהשמחה המוזכרת כאן אינה שמחה של קלות ראש, אלא שמחת התורה, וכמו שהגמרא במגילה (טז ע"ב) אומרת "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה אורה - זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור". קודם תורה ורק אח"כ באה השמחה.

שואלין בהלכות פסח
שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום (שו"ע סי' תכ"ט סעי' א'). ועל כן ביום פורים לאחר התפילה וקריאת המגילה, אנו נוהגים בבית הכנסת ללמוד הלכות פסח (כי פורים הוא שלושים יום קודם הפסח), ולעיתים מגישים עוגות, ואני תמיד נוהג להזהיר שלא לאכול חמץ בעת הלימוד, כי לעיתים נופל פירור של חמץ בתוך הספרים. ובמיוחד אני נזהר שלא יתקרב חמץ ליד הספרים שקשורים לחג הפסח כגון המחזור או מסכת פסחים. פעם אחת עיינתי בספר וראיתי פירור של חמץ, ולפני פסח פירקתי את כל דפי הספר אולי יש בפנים עוד פירור, ואמנם ניתן לנער את הספר ודיו, אבל לעיתים יש פירור שנדבק ובנענוע הוא לא יפול, ואפילו בפירור יש בעיה אם יש חשש שיאכל אותו.

פעם אחת העברתי שיעור בבית כנסת "טוויג" , ואמרתי את הענין הנ"ל, ושאל אותי אדם אחד, מדוע יש לחשוש מפירור קטן, הרי אין בו שיעור. אמרתי לו, שיעור נאמר כדי לבער את החמץ, אבל לענין אכילה - חצי שיעור אסור מן התורה, ובאכילת פירור אחד עובר איסור. שאל אותי אותו אדם: ומי אוכל פירור? המשכתי בלימוד, והנה הגישו עוגיות עם סומסום, ואותו אדם נטל עוגייה אחת, וגרגיר של סומסום נפל לו לתוך הספר, והוא מיד ניגש לקחתו באצבעו ולאוכלו, ואני אמרתי לו: הנה אתה רואה שאדם כן יכול לאכול פירור, ותדע לך שאם זה בפסח הרי שעובר על איסור.

יקנה"ז
בשנה שחל ערב פסח להיות בשבת, מברכים בקידוש במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר הבדלה, זמן. האשה מדליקה נרות של יו"ט אחרי זמן "צאת השבת" על פי הלוח. ואם לא התפללה ערבית ולא אמרה "ותודיענו", עליה לומר "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" בלי שם ומלכות. ויש מי שאומר שהבעל אינו יכול לברך ברכת 'מאורי האש' על נר של יו"ט, אלא עליו להדליק נר אחר, ויש מי שמתיר. וטוב שיקח גפרור גדול (כיום מצויים בשוק חבילות גפרורים גדולים) ויחברו לנר של יו"ט כדי שתהיה לו אבוקה, ואם אין לו, די בנר אחד. לדעת מג"א גם בליל שבת צריך שני נרות שיהיו קלועים, ולמעשה אין נוהגין כן (עיין לשו"ע סי' רס"ג במג"א ס"ק א').

ויהי רצון שהקב"ה יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה עם אבותינו, יראו עינינו וישמח ליבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן.


חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il