ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עמלק והעץ ב' | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר מחיית עמלק Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


עמלק והעץ ב'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל

הגורל - מקרה או יד ה'
אחד הגילויים הגדולים לחוסר מקריות בעולם הוא הגורל. הטלת גורל - לכאורה שיא המקריות, הסטטיסטיקה, בכל זאת מכוונת מלמעלה היא. להבנת עומק מושג הגורל נביא לשונו של החוות יאיר וזה לשונו:
"בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי סעדו יחד י"ב ב"ב בטוב לבם ביין בימי פורים הטילו גורל על כוס כסף גדול מוזהב ונתן כל אחד א' ר"ט. וזה מעשה הגורל מביאים שתי קלפי או שני כלים ומטילים י"ב פתקים כתוב על כל אחד שם אחד מהם לקלפי אחת ומטילים לקלפי שניה גם כן י"ב פתקים על אחד מהם כתוב מזל-טוב וי"א ישארו חלקים ותינוק או תינוקת לוקחת אחד מכלי זה ואחד מכלי זה ועם מי שיצא מזל-טוב זכה בכוס. והנה אירע בגורל הנ"ל שיצא מזל-טוב בהעלאה שניה והיה פלא בעיני הרואים שעלה פתק המזל-טוב מהר. ואחד מהם בדק וראה כי היו רק פתקים חלקים יוד והיה ראוי להיות י"א ועל שנים היה כתוב מזל-טוב וביקש זה שזכה בו לומר אחר שאיך שנעשו שני טעותים אלו בזדון או בשגגה או דרך היתול ושחוק אין בו שום גרעון או יפוי כח לאחד יותר מלחבריו ואם מזלו גרם לו הוא הדין אם היה כנכון וראוי עמדה לו שעה. ואמרתי בפשיטות שבטלה הגורל דק"ל כרב דאמר בטלה המחלוקת בבא להם אח ממדינת הים בפרק בית כור (קו ע"ב, והובא בטור 'חושן משפט', ו'בשולחן ערוך' קע"ה). וחזרו להטיל פתקים חדשים באופן הנ"ל לשני כלים וזכה מהם אחד בהעלאה ששית ואחד מן הנשארים בקלפי לפי תומי פתח פתקים הכרוכים הנשארים ומתוך כך ראה שחסר שם א' מנותני מעות שלא נזרקו לתוך הקלפי רק י"א פתקי ב"ב. ואמרו בני חבורה לבטל גם פייס זה וזה שזכה טען נגדם דאין טעם לתלונתם לקלקל הגורל אדרבה על ידי גרעון שם אחד מהם היו קרובים לשכר... אף על פי שאין טעם ושום סברא ומקום לערער שום אחד מהם מצד השכל מ"מ גורל הנעשה שלא כהוגן בטל מכל שכן אם הטעות במעשה הגורל בעצמו... כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות 'אך בגורל תחלק הארץ' וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן לולי שפדאוהו העם לא מצד הודאתו ונאמר: 'בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו' ואפילו באומות העולם היה מקובל זה כמו גבי יונה והמן הרשע לפשטיה דקרא... מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כמו שכתוב: 'הבה תמים' מש"כ אם הגורל מקולקל אין מבוא לומר שמי שזכה מאת ה' היתה זאת הן שהקלקול על ידי תחבולת אנוש או בשגגה על כל פנים הגורל מקולקל ומצי כל חד למימר אלו נעשה הגורל כהוגן היה קיימא לי שעתי על פי מזלי או על פי תפילתי" (סימן סא).

לכן, לפני ציווי הבורא "והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבותיכם תתנחלו" (במדבר ל"ג, נד), נאמר "וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל" (שם מ) ובתוספות (ראש השנה ג ע"א, ד"ה וישמע הכנעני) וזה לשונו: "במדרש אמרינן זהו עמלק...". אמנם הגמרא שם מקשרת סיבת בא עמלק למות אהרן שלפני כן, אך לדברנו קשור גם להמשך. לפני הטלת הגורל, לפני גילוי האלוהות על ידי האקראיות, כביכול, בא עמלק המתנגד לכל יד ה' ודוגל במקריות, ורק לאחר ניצחון ישראל אפשר לצוות על הגורל.

על פי זה נבין ביתר שאת את הגמרא בסנהדרין:
"תנו רבנן: 'נא' - אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע: 'חטא ישראל' (יהושע ז', יא), אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן, אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל - על אחד מכם הוא נופל! אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר: 'אך בגורל יחלק את הארץ' (במדבר כ"ו, נה)" (מג ע"ב).

עכן טוען גורל מקרה הוא! כהטלת גורל בין פנחס ואלעזר כן בין יהושע לעכן, מקריות הוא! הרי צריך הגורל ליפול על מישהו!
"זה הגורל גם כן אפשר שאינו אמת רק מקרה בעלמא, עד שהביא לו יהושע ראיה מתורת משה דגורל כזה... הוא אמיתי ואין להוציא לעז עליו" (מהרש"א, 'חידושי אגדות', שם, ד"ה מי חטא).

עכן, טוען כעמלק, 'מקרה הוא'. רק בהוכחת יהושע כי על פי 'מקריות' זו תתחלק הארץ, הבין כי הגורל, אם ייעשה כראוי, תדבק בו ההשגחה העליונה.

וב'שדי חמד' מביא בשם שו"ת 'גאוני קדמאי':
"שכתוב באחים שחלקו עפ"י גורל וז"ל ובכל מקום שיפול הגורל יטלנו ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר עפ"י הגורל תחלק הארץ, והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות" (מערכת הגימל, סימן יד).

וב'ספר חסידים' 1 :
"בני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה בים, ושאר הספינות עוברות בשלום בידוע שיש בספינה מי שחייב, ורשאים להפיל גורלות על מי שיפול הגורל ג' פעמים זה אחר זה רשאין להפילו בים, ומתפללים שלא יפול על הזכאי אלא על החייב" (תרע"ט).

על פי זה נבין היטב את סברת המן -
"בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר" (אסתר ג', ז).

המן, בן בנו של עמלק, הרי אינו מאמין בהשגחה - ומדוע נוקט בגורל? עדיף היה, לכאורה, להתחשב בנתוני הזמן והמקום, הלוגיסטיקה והמצב! אלא רצה המן להראות לכל העולם כי מקרה הוא העולם ועל פי מקרה תהא השמדת ישראל, חס וחלילה, ללא השגחה כללית או פרטית 2 .

היש בה עץ אם אין?
"וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" (במדבר י"ג, יז-כ).

בפשטות רוב המטרות שלשמן נשלחו פשוטות הן: בטחונית (החזק או הרפה, במחנים אם במבצרים), כלכלית (טובה אם רעה). אך מאי "היש בה עץ אם אין"?

הגמרא מבארת:
"רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא: 'איש היה בארץ עוץ איוב שמו' (איוב א', א), וכתיב התם: 'היש בה עץ' (במדבר י"ג, כ). מי דמי? הכא עוץ, התם עץ! הכי קאמר להו משה לישראל: ישנו לאותו אדם, ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ?" (בבא בתרא טו ע"א).

"'ארץ אוכֵלֵת יושביה היא' (במדבר י"ג, לב) - דרש רבא, אמר הקב"ה: אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה, אני חשבתיה לטובה - דכל היכא דמטו, מת חשיבא דידהו, כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, ואיכא דאמרי: איוב נח נפשיה, ואטרידו כולי עלמא בהספידא" (סוטה לה ע"א).

"שכיב איוב - שלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב סר צלם מעליהם" (רש"י שם).

באם כן, שאלת משה היא - היש בה צדיק שיגן עליהם אם לאו.

פירוש אחר מופיע בשל"ה:
"הרי קישור אדם מצד נשמתו ביהו"ה, כמו שהתורה מקושר ביהו"ה, וזהו סוד 'נעשה אדם בצלמנו' (בראשית א', כו), מרומז בתיבת צלם. הנה המקובלים קוראים השתלשלות האצילות בשם אילן, ואילן זה של הקב"ה הוא עץ החיים האמיתית נשמת כל חי, ובתיבת עץ מרומז שם יהו"ה בגלגול חציו על חציו. כיצד, י"ה 'י' פעמים 'ה', 'ה' פעמים 'י' עולה מאה, אחר כך ו"ה 'ו' פעמים 'ה', 'ה' פעמים 'ו' עולה ששים, הרי מנין 'עץ'. ועל זה בא הרמז בפסוק: 'היש בה עץ אם אין' (במדבר י"ג, כ), רצונו לומר יתבוננו אם בה השגחת השם יתברך והיא ארץ אשר יהו"ה דורש אותה או אין, וכאילו היה אומר היש יהו"ה בקרבה אם אין" (תולדות אדם, בית ישראל, ד"ה הרי, עמ' לו, בהוצאת 'עז והדר').

ברצוני להציג הסבר נוסף עמוק יותר. אין שאלת משה רק אם יש הוי-ה בקרבה אם אין, דפשיטא דארץ ישראל היא "ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה", אלא שאלת משה היא באיזה רמת השגחה, השפעה נמצאת ארץ ישראל. וזה לשון הרקנטי בפרשת 'שלח':
"ויש להתבונן על אומרו: 'ומה הארץ השמנה היא אם רזה'... והנה הכתוב אומר ביציאת מצרים: 'אעלה אתכם מעני מצרים... אל ארץ זבת חלב ודבש' (שמות ג', יז) וכתיב: 'ארץ טובה ורחבה' (שם ח), ואיך נסתפק עתה על ההבטחה ההיא? ולא מצאתי תיקון בזה על דרך הפשט. אמנם על דרך הסוד יתיישב הכל כי רמז לארץ העליונה, והחקירה בה אם היא נקיה מכוחות הטומאה והזוהמה. ומה שהעיר אותי על זה הוא אומרו: 'היש בה עץ אם אין' (במדבר י"ג, כ) וידעת סוד העץ מפסוק 'והשענו תחת העץ' (בראשית י"ח, ד), וסוד אין מפסוק 'היש ה' בקרבנו אם אין', והבן זה מאד".

שתי רמות השגחה ושפע בעולם: אַין, ועץ. השגחת 'אַין' השגחה גבוהה קדושה ונקייה היא. בהשגחת 'עץ' יש גם כוחות טומאה וזוהמה. שאלת משה למרגלים הייתה מהי ההשגחה שבה משגיח השם יתברך בארץ ישראל.

ב'שערי אורה' מסביר רבי יוסף גיקטליא:
"והספירה הזאת (כתר) נקראת בתורה בלשון אין. צריך אתה לדעת כי לפי רוב התעלמות ספירת הכתר והיותה נסתרת מכל הנבראים, ואין מי שיוכל להתבונן בה זולתי לשמע אזן כמו שכתבנו למעלה לפיכך נקראת בלשון אין 'היש ה' בקרבנו אם אין'... וצריך אתה לדעת גם כן סוד מה שרמז 'והחכמה מאין תמצא' (איוב כ"ח, יב) 3 ... וזה שאמר הכתוב 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי'" (שער י).

אין הפסוק בסימן שאלה והתשובה - "עזרי מאם ה'", אלא תשובתו בצִדו: מה'אַין' - יבוא עזרי 4 ! ועוד ראה גם כן בשיר 'בר יוחאי' בבית העשירי (כנגד הכתר) "תעלומה ואַיִן קורא לה". אין זו שאלה אלא קביעת עובדה: ספירה זו נקראת בשם 'אַין'. ברמת השגחה גבוהה זו אין רע אלא הכל טוב, אין חושך אלא הכל אור, אין הסתר אלא ראייה וגילוי. רמה זו נמצאת בעולם האצילות הגבוה.

ככל שאנו יורדים ונשפעים כלפי החומר הולכים העולמות ומתגשמים, המרחק מה' יתברך הולך וגדל והרע נדמה יותר ויותר כבעל ממשות. מספרים לנו חז"ל כי ארבע עולמות - אבי"ע ביקום: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ובכל אחד שם הוי-ה הייחודי: בעולם האצילות שם ע"ב, בעולם הבריאה שם ס"ג, ביצירה - מ"ה, ובעשיה - נ"ב. שמות אלו נובעים מפתיחת אותיות הוי-ה בצורות שונות: י' ל"יוד", שבגמטריה עולה לעשרים. ה', פעמים נפתח ל"הה" (בגמטריה עשר) ופעמים ל"הא" (בגמטריה שש). ו', פעמים עולה 12 ("וו"), פעמים 13 ("ואו") ופעמים 22 ("ויו"). הרמח"ל ב'דרך ה'' (ח"ד פ"ו) מסביר כי התפילה מתחלקת לארבעה חלקים: הקרבנות, פסוקי דזימרא, קריאת שמע וברכותיה ותפילת העמידה, כנגד כלל העולמות המתחלקים גם כן לארבעה חלקים:
"והנה על פי סדר זה נתקנו חלקי התפילה, דהינו שלשה חלקים בתחילה לתיקון שלשה העולמות: עולם הזה, עולם המלאכים, עולם הכסא, וזה בקרבנות, זמירות, וברכות קריאת שמע; אחר כך תפילה מעומד, והוא כנגד עולם האלקות, להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהן, ואחר כך שלשה חלקים אחרים, להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה לבסוף והינו קדושה דסידרא, שיר הלוים, ואין כאלקינו; ואחר כל זה 'עלינו', והוא לחזור ולהמליך מלכותו יתברך על כל העולמות אחר שנתברכו ממנו" ('דרך ה'', אות יד).

מקור דברי הרמח"ל בכתבי האר"י בכמה מקומות 5 , ומפורש שם כי ארבעת חלקי העולמות האלו הם האצילות, הבריאה, היצירה והעשיה, ומדגיש שם כי האדם המעולה המכוון כוונות לשם בוראו, כשיתחיל סדר ברכות השחר והקרבנות יכוון בהוי-ה דמילוי ה' שהוא כנגד עולם העשייה (יוד, הה, וו, הה), ובפסוקי דזימרא יכוון אל הוי-ה דאלפין העולה בגימטריה מ"ה (יוד, הא, ואו, הא), ובברכות קריאת שמע יכוון להוי-ה במילוי ס"ג (יוד, הי ,ואו, הי), ובהגיעו לתפילת העמידה יכוון אל הוי-ה במילוי יודין העולה בגימטריא ע"ב (יוד, הי, ויו, הי) וכן על דרך זה ממש בעת הורדת העולמות אחר העמידה עד עלינו לשבח.

והנה אם נחבר כל שמות ה' שבהם אין ה' אחד ושמו אחד, דהיינו שבם ה' מסתתר ואינו נגלה ממש: ס"ג+מ"ה+ב"ן יעלה ל-ק"ס וכגמטריה ד-ע"ץ (וכן כתב בספר 'ציצים ופרחים' לרבי יעקב מעמדין ערך 'עץ'). השגחת 'עץ' השגחה מסותרת היא, השגחה שיש בה רע וטוב.

עתה נבין סוד שאלת משה למרגלים "היש בה עץ אם אין": האם השגחת ה' יתברך בארץ - השגחה נסתרת היא, טבעית, על פי השתלשלות העולמות - מאצילות ועד עשייה, או השגחה עילאית קדושה וטהורה, בנגלה ממש (על פי עולם האצילות בלבד).

עמלק ודומיו יכולים להתקיים רק בהשגחת 'עץ', השגחה הנותנת מקום לטועים לטעות ולחשוב כי מקרה הוא בעולם. בהשגחת ה'אַין' - אין כלל מקום לטעות! הרי הכל הוי-ה פשוטה בכל מקום.

על פי זה נבין ביתר שאת את הדגש הרב כל כך במגילה לעץ: "יעשו עץ גבה חמשים אמה" (אסתר ה', יד); "ויעש העץ" (שם); "על העץ אשר הכין לו" (שם ו', ד); "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי... עמד בבית המן גבה חמשים אמה... ויתלו את המן על העץ" (שם ז', ט-י); "ואתו תלו על העץ" (שם ח', ז); "ואת עשרת בני המן יתלו על העץ" (שם ט', יג); "ותלו אתו ואת בניו על העץ" (שם ט', כה). בודאי שאין פסוק יוצא מידי פשוטו, אך מוזר הוא הדגש הרב כל כך על 'עץ' - ומאי נפקא מינא לוּ היה נקרא עמוד וכיוצא בזה? ומאי נפקא מינה בהגדרת חומרו: עץ ולא אבן או מתכת?

ומאי לנו אי חמישים אמה הווי? כדי לתלות אדם הרי מספיק חמש אמות בלבד!

ועיין בתוספות:
"דמכתף אדם עד לארץ שלש אמות כדאמר בתרגום מגלת אסתר פרשנדתא אצטליב על תלת אמין וכן כלהו וראשיהם היו קטועים ומקוה דאמר (יומא לא ע"א) דהוי כל גופו עולה בהן אפילו ראש באמה על אמה ברום ג' אמות, דכשיכנס במים יעלו המים למעלה מראשו. וכוכין דאמר בסוף המוכר פירות (בבא בתרא ק ע"א) דאורכן ארבע אמות היינו עם ראש וצואר ועובי הארון... וגבי היזק ראיה דהצריך ארבע אמות בריש בבא בתרא (ע"ב) משום צואר וראש ובקל יגביה עצמו שיוכל לראות לכך צריך ארבע אמות. והא דאמרינן במי שהוציאוהו (עירובין מח ע"א) דמקומו של אדם ארבע אמות היינו כשפושט ידו למעלה מראשו" (שבת צב ע"א, ד"ה אשתכח) 6 .

וכן ב'שיטה מקובצת':
"והכוכין ארכן ארבע אמות מכאן למדנו, שקומתו של אדם אינה ד' אמות דהא איכא בהני ארבע אמות ארון ותכריכין. ואף על גב דגבי היזק ראיה בעינן ארבע אמות - התם הינו טעמא כדי שלא יגביה עצמו ויראה. וכתבו בתוספות, דנהי דלא הויא ארבע אמות - טפי מג' הויא, דאי לא - משום ארון ותכריכי המת לא בעינן אמה יתרה. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דגובהו של אדם ג' אמות מצומצמות" (בבא בתרא ק ע"ב, בשם הר"ן).

וכן כתב גם כן הרשב"ם. ואם כן כדי לתלות אדם מספיק ד' אמות!

אלא הוא אשר דיברנו, רצו חז"ל לרמוז וללמד כי המן חשב כי מקרה הוא בעולם, חוקי טבע אקראיים, אין השגחה ואין אלוהים. וכל זה אפשר - בגלל ההשגחה ה'עצית'. וסופו סובב הקב"ה ותלו אותו ואת בניו על העץ - ללמדך שאף על פי שנראה העולם "כאילו" לית דין ולית דיין - בכל זאת יש אדון לבירה.

על פי זה נבין עומקה של תורה בסמיכות הפרשיות:
"ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נַסּותָם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם" (שמות י"ז, ז-ח).

פשוטו של מקרא "היש ה' בקרבנו אם אין" כתרגום האונקלוס: "האית שכנתא דה' ביננא אם לא". אבל לדברינו ישראל רצו לדעת בבקשת המים ברפידים אם השגחת ה' עליהם בדרך הטבע או על פי גילוי ההוי-ה שבכל מקום. על פי טבע, מדבר מקום צחיח הוא ללא מים. על פי ה'אין' - כשם שה' נמצא בכל מקום כך גם יש מים בכל מקום. נסיון בני ישראל את ה' גרם להבנה כי דרכם 'דרך העץ' לא 'דרך האין', ואשר על כך מיד בא עמלק, לא רק כעונש כפירוש רש"י 7 , אלא כהכרח: עמלק יכול לבא רק כאשר השגחת השם יתברך מסותרת היא. ואולי זה גופא עומק פירוש רש"י שהחיוב על בני ישראל לראות את ה' (האבא) גם כשאינו גלוי ממש.


^ 1 אמנם ב'מדרש תלפיות', 'ענף גורל' חולק, דאסמכתא לא קניא לענין ממון כל שכן לענין נפשות, וכן חולק 'בעל כנסת הגדולה' (חו"מ קעג ס"ק ג) אך מכל מקום במחלוקת פוסקים הוי! ועיין 'יביע אומר' (ח"ו חו"מ ד) דמאריך וחולק.
^ 2 ועיין עוד באסתר רבה (ז, יא) דמשמע שהגורל לא באקראי בעלמא היה אלא בחכמה, ועוד שתלוי בשרי עולם אבל מכל מקום אין מדרש יוצא מידי פשוטו של מקרא (ועיין 'דעת תבונות' לרמח"ל סוף סימן קכו שאפילו ב"עץ החיים והדעת" אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והעצים עצים היו).
^ 3 לא שאלה רטורית היא, אלא קביעת עובדה: החכמה נאצלת מהאין, הכתר.
^ 4 ועוד עיין ב'פרדס רימונים' שער 'ערכי הכינויים' כהאי גוונא.
^ 5 לדוגמא 'שער הכוונות' לרבי חיים ויטאל, 'דרושי תפילת השחר' דרוש א-ג.
^ 6 ולכאורה מכאן ראיה שמידותיו של ר' חיים נאה במידת אמה עמדו לעיני תוספות ולא של ה'חזון איש'.
^ 7 "'ויבא עמלק' - סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים 'היש ה' בקרבנו אם אין' (שמות י"ז, ז), חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא. אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il