בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

מיקוד לרמב"ן על התורה- פרשת וירא

undefined

ר' אבישי לקס ור' גילעד ליפשיץ

חשוון תשע"ז
2 דק' קריאה
יח, א
ד"ה וירא
חולק על הרמב"ם בהבנת מדרגת ראיית מלאכים
הרמב"ם מגדיר שראיית מלאכים היא במראה נבואה בלבד, וכל מעשה שלושת האנשים היה בנבואה, וזה פירוש המילים 'וירא אליו ה''.
הרמב"ן חולק ואומר שראייה זו היא ראייה מדומה או חלום, אבל זו לא מדרגה של נבואה, וכמובן שלא ראייה ממשית. במקומות שבהם המלאך נזכר בלשון איש, ישנו גילוי מיוחד של ראייה ממשית דקה. כמובן שהמלאכים הללו לא נהגו כאנשים ולא באמת אכלו אלא סילקו (שרפו) את המאכלים.

יח, א
ד"ה באלוני ממרא
הראות הקב"ה לאברהם להראות כי רצה את מעשיו
אע"פ שכתוב 'וירא ה'', לא נאמר לאברהם דבר מפי ה', אלא שעצם הראות השכינה מראה שה' נתרצה במצוות המילה, וזו כוונת חז"ל באמרם שה' בא לבקר את החולה.

יח, ז
ד"ה וטעם ואל
חיבוב הנדיבות של אברהם
אברהם מזדרז בעצמו על אף חולשתו מהמילה ורוב אנשי ביתו, שיכלו לעשות זאת, מרוב חשקו לכבד את אורחיו.

יח, טו
ד"ה ותכחש
כיצד שרה מכחשת דברי ה'?
הרמב"ן מסביר ששרה לא ידעה שמלאכים הם, ולכן צחקה מדבריהם, אך לאחר שאברהם אמר בוודאות 'לא כי צחקת' הבינה שמדבר מנבואה ושתקה.

יח, יט
ד"ה כי ידעתיו
ההשגחה המיוחדת על הצדיקים
כל העולם כולו מושגח בהשגחה כללית, שהפרטים בה מונחים למקרי הטבע, אך על הצדיקים ישנה שמירה מיוחדת ותמידית.

יט, ה
ד"ה ונדעה אותם
הריסת סדום בגלל מעלת ארץ ישראל
סדום נהפכה כיוון שהיא חלק מארץ ישראל, היכל ה', שאינה סובלת תועבות, ומקיאה את החוטאים. מכך ילמדו ישראל העתידים לירש את הארץ, ויישמרו מלעשות תועבות בתוכה.

יט, ח
ד"ה הוציאה
ביאור פרשיית פילגש בגבעה
אגב הדמיון של מעשה אנשי סדום למעשה גבע בנימין, מבאר הרמב"ן בהרחבה מדוע אין להשוות מקרים אלו, וכי חטאם של אנשי בנימין קטן בהרבה מכפי שנראה ללומד במבט ראשוני.

יט, יז
ד"ה ואמר רבי אברהם
מדוע נאסרה ההבטה אל סדום הנהפכת
המלאך מייעץ ללוט ואנשי ביתו לא להפנות פניהם להפיכת סדום כדי שלא ינזקו רפואית מאויר ההפיכה, וכן שלא ינזקו מהמחשבה בנוראות ההפיכה. שהמחשבה על דבר חולי מדביקה אותו באדם. ועוד, שבהפיכת סדום המלאך המשחית נראה שם בלהב אש, וזה מסוכן להתבונן בזה.

יט, כט
ד"ה ויזכור
הצלתו של לוט בזכות הליכתו עם אברהם מחרן
הקב"ה זכר את חסדו של לוט שעזב את חרן והלך עמו לארץ, ולכן הציל אותו כדי שלא תגרם לו צרה בעקבות חסד זה. זו גם הסיבה שאברהם יוצא למלחמה נגד ארבעת המלכים - כהכרת טובה ללוט.

כא, לג
ד"ה ויקרא שם
ביאור הכינוי 'אל עולם'
הרמב"ן מפרש כינוי זה כמנהיג הזמן, המכונה עולם, או מנהיג השמיים והארץ. הרמב"ם פירש שכינוי זה מורה על קדמות הא-ל. לפירושים אלה אברהם קורא בשם זה, היינו שמודיע אלוהות ה' בעולם. אך אונקלוס פירש פסוק זה כתפילה.

כב, א
ד"ה והאלוהים נסה
ביאור עניין הנסיונות
הנסיון הוא העמדה של המנוסה במבחן בחירה, אך המנסה יודע שהמנוסה מסוגל לעמוד בו, ולכן מנסה אותו, כדי שיוציא לפועל את לבו הטוב.
כל הנסיונות שבתורה הם לטובת המנוסה ולא לרעתו.

כב, טז
ד"ה יען
ביאור החידוש שבהבטחה זו
בהבטחה זו שאחר העקידה ישנה שבועה בשם ה' על ריבוי זרעו של אברהם. הרמב"ן מסביר שהכוונה בהבטחה זו היא שלא תמנע ברכת ה' בגלל חטאי ישראל, 'והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו'.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il