ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איש יהודי | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים קבעוני לדורות מגילת אסתר Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


איש יהודי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל

הפגישה עם מרדכי
ממרחק של דורות, אנו צופים בהשתוממות בדמותו של האיש מרדכי.

הופעתו בתקופת הנביאים שלאחר חורבן בית ראשון, ועם זאת הוא אינו נזכר כלל בספרי הנביאים של אותו זמן. חגי, זכריה ומלאכי שהיו בני דורו, אינם מזכירים אותו.

רק בספר עזרא 1 הוא נזכר בשמו, "מרדכי בִּלְשָן", ברשימה של ראשי העם, ובאופן דומה גם בנחמיה 2 . אך אף לא מילה אחת על פועלו.

את הסיפור על האיש שומעים אנו ממרדכי עצמו, כותב מגילת אסתר 3 .

כיצד מרדכי מתאר את עצמו?
"איש יהודי... איש ימיני" (ב', ה); "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" (ד', א); "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (ח', טו); "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו" (י', ג).

מתוך תיאור זה מצטיירת דמותו: נין ונכד לשאול המלך, איש ימיני, משבט בנימין 4 ואף על פי כן, הוא משייך את עצמו גם לשבט יהודה, כלשון הגמרא: "אמו מיהודה"4. זאת, מתוך שהוא חש שיש בידו לראות באופן רחב ושונה את מצב עם ישראל שבאותו הדור, ויש בידו גם את הפתרון כיצד להוציא את ישראל ממצבם.

מלכות בנימין
ננסה לעמוד על מחשבתו של מרדכי: נראה שמרדכי חשב שייתכן שהקב"ה רוצה לראות את המלכות חוזרת לשבט בנימין. שהרי היה ניסיון היסטורי, ושמואל הנביא הצטווה בִּדְבָר ה' למשוח את שאול למלך על ישראל. באהבה רבה שמואל ממליך את שאול, ומלווה אותו במנהיגותו, עד המשבר של מלחמת עמלק.

יש לעמוד על אשר אירע עם שאול, מדוע מאס בדבר ה' ולא השמיד את עמלק?

הרב קוק כותב על עמלק:
"מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם, ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון. ואפילו עמלק אינו נמחה כי אם מתחת השמים. אבל על ידי הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב אשר הוא מעל לשמים..." ('מדות הראי"ה', 'אהבה', ו).

ובמקום אחר מוסיף מרן הרב קוק זצ"ל 5 ומסביר, ששאול קיבל את מלכותו משמואל, במקום גבוה, על הגג, על גג העולם:
"וירדו מהבמה העיר, וידבר עם שאול על הגג. וישכמו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל שאול הגג לאמר קומה ואשלחך" (שמו"א ט', כה-כו).

מגובה זה ראה שאול גם את הנקודה הפנימית העליונה של אגג מלך עמלק, הנותנת לו קיום 'מעל השמיים'. לכן הוא חמל עליו והותירו בחיים, עד שבא שמואל, ומתוך כאב גדול מברר לשאול את שגיאתו: לא נכון הוא לערב את הדרגות. זו שמעל לשמיים צריכה להישאר במקומה; ואנו כאן, מתחת לשמיים, חייבים לנהוג לפי הדרכות התורה. לכן חובתנו היא למחות את זכר עמלק מתחת השמיים, כדי שיוכל לעלות אל מעל השמיים, ולהגיע לייעודו שם. ואז שמואל עושה מעשה: "וישסף שמואל את אגג" (שם ט"ו, לג).

טעות זו של שאול, מכונה בפי שמואל: "כי מאסתה את דבר ה'" (שם כו); ועל כך הוא מאבד את מלכותו, והיא עוברת משבט בנימין לשבט יהודה.

זוכים דוד המלך ושלמה בנו לבנות את בית המקדש; אולם, אין זה בניין קבע, שהרי חטאי ישראל גורמים לחורבנו, וישראל יוצאים לגלות ראשונה.

מי יוציא את ישראל, וישיבם לאדמתם? מי יבנה את המקדש השני?

מרדכי פועל לפי דברי חכמים:
"שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה" (סנהדרין כ ע"ב).

עתה השעה כשרה להחזיר את המלכות לשבט בנימין, לתקן את שגיאתו של שאול המלך, ולסיים את מלאכת הכרתת זרע עמלק. לאחר מכן להשיב את העם מהגלות לארצו, ולבנות בית מקדש קבוע, ללא נפילות וללא חורבן נוסף:
"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (ח', טו).

מתוך כך הוא חש כי בידיו הכוח וההבנה לכל אשר נעשה 6 . מרדכי סבר כי הוא יכול להיות מלך, משבט בנימין, ולהשלים את גאולת ישראל.

החלק האחד עולה בידו. הוא, יחד עם אסתר, אכן משלימים את מחיית עמלק, באופן מופלא ובסייעתא דשמיא המכוונת את צעדיהם.

השלב הבא, החזרת ישראל לארצו ובניית המקדש, מתחיל אף הוא לקרום עור וגידים. אלא שכאן נעצר מרדכי, וההמשך אינו עולה בידו. מחד, עם ישראל אינו מתעורר לעלייה כפי שמצפים ממנו, והוא נשאר דבוק לגלות גם לאחר ההצלה הגדולה.

מאידך, חכמי ישראל, הנביאים ומנהיגי העם אינם מסכימים עם דרכו של מרדכי, להחזיר את המלכות לבנימין. על כן אין מרדכי נזכר בדברי הנביאים בני דורו, וגם פעולתו הרבה להצלת עם ישראל אינה נזכרת. רק במגילה מספר מרדכי על דרכו, על שאיפותיו ועל תוכניותיו הגדולות לגאולת ישראל.

מרדכי לדורות

אנשי כנסת הגדולה, נענים בסופו של דבר לבקשת מרדכי ואסתר, ומכניסים את מגילת אסתר למסגרת כתבי הקודש 7 .

חכמי המשנה, בסוף ימי הבית השני, כבר מביאים את ההלכה הרווחת והפשוטה: "מגילה נקראת בי"א בי"ב..." 8 . עם ישראל קיבל בפועל את הקביעה ההלכתית של ימי הפורים, כימי משתה ושמחה.

יש להעיר, שבסדר 'על הנִסִּים' אשר נוסף לתפילה ולברכת המזון, נזכר רק נס ההצלה, ולא נזכרת מחיית עמלק כלל. אפילו המן נזכר רק בשמו, ולא כ"המן בן המדתא האגגי". ייתכן שיש אף בזה הד לוויכוח כיצד יש לראות את פעולתו של מרדכי, האם הוא מופיע כמלך, ומתוך כך מוחה את זכר עמלק; או שאינו אלא מנהיג גדול המביא הצלה ופדות לעם ישראל, אך אין בכך השלמה של חובת המלך למחות את עמלק.

המסר לדורות חי וקיים. בית שני חרב בעוונות, ועדיין לא השלמנו את הבניין. החובה חוזרת אלינו, ללכת בדרך הקבועה בדברי חכמים; להגיע לאחדות ושלום פנימיים עד כדי המלכת מלך עלינו; והשלמת מחיית עמלק, גם אם בפועל לא נותר 'עם עמלק'.


^ 1 עזרא ב', ב.
^ 2 נחמיה ז', ז.
^ 3 על פי בבא בתרא טו ע"א.
^ 4 על פי הגמרא יב ע"ב.
^ 5 "... כשאול שחמל על אגג, משום שהציץ בו שורש הניצוץ המוסתר הרבה, שהסתכל ממקום גבוה למקום נמוך עליו 'וירום מאגג מלכו', שקיבל מלכותו על הגג, שדיבר עמו שמואל שם..." ('עולת ראיה', עמ' תלח).
^ 6 "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" (ד', א).
^ 7 על פי דברי הגמרא ז ע"א.
^ 8 פ"א מ"א.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il