ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חודש אדר בראי התלמוד הירושלמי - גאולה בדרך הטבע | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר עניני החג Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


חודש אדר בראי התלמוד הירושלמי - גאולה בדרך הטבע


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל

הגדרות הקשורות בחג הפורים
ישנה מחלוקת בתלמוד הבבלי מתי חל פורים בשנה מעוברת, באדר ראשון או באדר שני?
"אמר ר' חיא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו: 'בכל שנה ושנה' (ט', כא). רבי אליעזר ברבי יוסי סבר 'בכל שנה ושנה' - מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט, אף כאן אדר הסמוך לשבט. ורבן שמעון בן גמליאל סבר 'בכל שנה ושנה' - מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן, אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצוות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף" (ו ע"ב).

בתלמוד הירושלמי הדברים פשוטים יותר, כאן אנו פוגשים דעה אחת בלבד.
"רבי אבהו בשם רבי לעזר 'בכל שנה ושנה' הקיש שנה שהיא מעוברת לשנה שאינה מעוברת, מה שנה שאינה מעוברת אדר סמוך לניסן, אף שנה שהיא מעוברת אדר סמוך לניסן. אמר רבי חלבו כדי לסמוך גאולה לגאולה" (פ"א ה"ה).

לעניין זה עלינו להוסיף נקודה נוספת שעולה מסוגיה אחרת בירושלמי. במבט ראשון, אנו עלולים לסבור שרק חג הפורים הוא יום של שמחה, אולם אין הדבר הזה נכון כלל ועיקר. במקורות רבים אנו מדברים לא רק על ימי הפורים, כלומר על י"ד או ט"ו באדר כימים מיוחדים, אלא על חודש אדר כולו. הגדיל לעשות בעניין זה התלמוד הירושלמי, שאף העניק לחודש אדר (לפחות לחציו הראשון) תווית הלכתית זהה ליום הפורים עצמו (שהרי עיקרו של היום הוא קריאת המגילה):
"תני בשם רבי נתן כל החודש כשר לקריאת המגילה, מאי טעמא? 'והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה...' (ט', כב) - אמר רבי חלבו ובלבד עד חמישה עשר, דאמר רבי חלבו בשם רבי לעזר 'לא יעבור'" (פ"א ה"א).

נחזור לענייננו הראשון, לאחר שראינו שהן הבבלי, הן הירושלמי הגדירו את פורים כחג גאולה, הרי שאנו חייבים להתייחס לשאלה: מה ההבדל בין גאולת פורים לבין גאולת פסח. מקובל לומר שפסח מסמל גאולה נִסִּית ואילו פורים מסמל גאולה טבעית. ננסה, שוב דרך התלמוד הירושלמי, להמחיש את הדברים. ישנו מאמר תמוה מאוד:
"רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו: המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה" (פ"א ה"ה).

הגאון רבי שלמה גורן זצ"ל 1 מסביר את פשר הדברים. דבר פשוט וברור הוא שהתורה לא התייחסה כלל למגילת אסתר בצורה ישירה, אלא שהכוונה היא לכך שהתורה לימדה אותנו יסוד מרכזי, שבא לידי ביטוי באופן הברור ביותר, במגילת אסתר. דברנו מכוונים לעיקרון הנִסים הנסתרים, או במילים פשוטות יותר - עיקרון של גאולה דרך הטבע.

התלמוד הירושלמי מביא שתי נקודות:
רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? 'כי אשב בחושך ה' אור לי' (מיכה ז', ח); כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך' (ב', כא); ואחר כך: 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס' (ז', יא); ואחר כך: 'וישב מרדכי אל שער המלך' (ז', יב); ואחר כך: 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' (ח', טו); ואחר כך: 'ליהודים היתה אורה ושמחה' (ח', טז)" (ברכות פ"א ה"א).

במקור זה מוצג לנו דֶגֶם של גאולה טבעית - התקדמות בשלבים. המקור לדגם זה, אליבא דתלמוד הירושלמי, הוא סיפור מגילת אסתר. אולם אם נתבונן היטב בפסוקים שמביא הירושלמי הרי שישנו פסוק אחד, המשתלב בין הפסוקים, שלא כל כך ברור כיצד הוא משתבץ בגאולה שבשלבים. הכוונה לפסוק העוסק בזמן שלאחר השלב שהמן הוביל את מרדכי בחוצות העיר - אז, מרדכי שב אל שער המלך, והרי מדובר כאן על שלב של נסיגה, ולא על שלב של התקדמות?!

שלבים בגאולה

אכן, גם תהליך של התקדמות בדרך של גאולה מלוּוֶה בשלבים של נסיגה. גם בתהליך הטבעי של זריחת השמש ישנו שלב של חשכה קודם פריצת האור ביתר שאת. הנסיגה והמשבר ביהדות הם חלק בלתי נפרד מן הצמיחה. זהו בעצם הרעיון של פורים - מתוך הייאוש המוחלט, מתוך גזירת ההשמדה, הגענו למצב של: "ליהודים היתה אורה ושמחה" (ח', טז). כל עניינה של מגילת אסתר ללמדנו ש'אין ייאוש בעולם כלל' 2 .

במאמר מוסגר חשוב לציין שלולא המשבר, קשה לפעמים לעמוד על חשיבותם של יסודות האמונה. דוגמה בולטת לעניין נמצאת בירושלמי:
"אמר רבי אבהו: כתיב 'בקראי ענני אלוקי צדקי בצר הרחבת לי' (תהלים ד', ב) - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש" (תענית פ"ב ה"ה).

ב'צרתן של ישראל', הכוונה לאירוע שבו דוד מנה את תושבי ממלכתו. הייתה כאן ראִייה פרטית - הוצאה של כל אחד ואחד מחוץ לכלל. מתוך משבר זה, דוד הבין, בצורה חיה, שעם ישראל אינו אוסף של פרטים אלא מציאות שעומדת בפני עצמה. רק בשעה שחיים את התפיסה הזו אפשר לזכות למענק הגדול ביותר, שבמהותו מבטא את היסוד הכללי - בית המקדש.

הגאולה - נטיעה וצמיחה - דרך הטבע
בתלמוד הבבלי מובא סיפור נוסף שכורך בין חג הפורים לדרך הגאולה:
"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז, ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו" (ה ע"א).

מעשה הנטיעה של רבי בא ללמדנו שיום הפורים, שלא כמו המועדים הכתובים בתורה, מותר בעשיית מלאכה. בתלמוד הירושלמי מצוין שרבי לא היה נוטע נטיעה כי אם נטיעות (פ"א ה"א). אם העניין הוא רק להמחיש את הֶיתר המלאכה מדוע לא הסתפק בנטיעה אחת?

נטיעה מסמלת את גאולת ישראל בדרך הטבע. בסוגיה שמתייחסת למשיח 3 אומר רבי יהושע בן לוי: "צמח שמו". עניינו של הצמח שהוא נרקב באדמה ולפתע הוא גדל. מתוך כל המשברים, עתיד, בדרך הטבע, להאיר אור גדול. רבי יהודה הנשיא, אליבא דירושלמי, לא הסתפק בכך שהורה שפורים מותר בעשיית מלאכה, הוא רצה גם להורות שהמסר המרכזי של פורים הוא ליטוע נטיעות, ליישב את הארץ, לפעול וליצור.

אמנם, תהליך בנייה זה אינו חסין מריקבון, מנסיגות וממשברים, אולם בסופו של דבר עתיד תהליך זה לפרוץ ולהאיר.

לפעמים אנו נתקלים באנשים שחושבים שהכל אבוד. לשם מה ליטוע אם אין לדבר סיכוי?! - חז"ל באים ומלמדים אותנו שאף פעם אסור להתייאש.
"אמר ריש לקיש מאי דכתיב 'והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת' (ישעיהו ל"ג, ו), 'אמונת' - זה סדר זרעים" (שבת לא ע"א).

ומסביר התוספות בשם הירושלמי 4 : "שמאמין בחי העולמים וזורע".

גם אם אינך רואה עכשיו את התוצאה אל תתייאש. בדרך הטבע אם אדם עושה את אשר מוטל עליו, חזקה שהקב"ה יביא את המעשה לידי גמר.

יהי רצון מלפני בורא עולם שלא ניפול לידי רפיון רוח ועם ישראל כולו יזכה לראות את אור מפעל התחייה בקרוב ממש.

חתימה
גם במעגל המצומצם, מיתתם של צדיקים היא באופן טבעי משבר כבד ביותר, אולם אין ספק, שמבעד לאי הבנתנו, הקב"ה שולח דרך דמותה של הצדקת, קרני אורה. מי חכם וילך לאורם - לאורה.

יתר על כן, בעל ה'משך חכמה' 5 מסביר שצדיקים שמתים קודם זמנם (כגון שני בני אהרון) גורמים למציאות של עת רצון, אמן כן יהי רצון.


^ 1 במאמר שפורסם בעיתון 'הצופה'.
^ 2 'ליקוטי מוהר"ן' תנינא ע"ח.
^ 3 ירושלמי ברכות פ"ב ה"ה.
^ 4 כאן, כפי הנראה אין הכוונה לתלמוד הירושלמי אלא למדרש. המקור הוא 'מדרש שוחר טוב', תהלים יט.
^ 5 פרשת 'אחרי מות', ד"ה בְּקרבתם, על סמך דברי הירושלמי (יומא פ"א ה"א).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il