ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדושת הפורים א' | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר עניני החג Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


קדושת הפורים א'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל

פתיחה
נאמר במדרש 'שוחר טוב':
"'טבחה טבחה מסכה יינה' (משלי ט',ב) - אמר ר' אבהו זו אסתר המלכה... 'אף ערכה שלחנה' - שערכה לה שלחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה, זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעולם הבא, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' (אסתר ט', כח)" (משלי ט).

כל מועד בא עם קדושה שייחד לו ה', והוא נועד לבטא סוג מסוים של השגחה בזמן 1 . במועדים יש פן מיוחד של השגחה אלוקית, ובימי הפורים מצויה השגחה שונה. זו של המועדים אין לה מקום לעתיד לבא ואילו זו של הפורים נדרשת גם אז, מה אם כן מייחד את ההשגחה של פורים.

באופן כללי, ההשגחה מקבלת את ביטויהָ דרך שמות הבורא, שהם המבטאים את האופן שבו הקב"ה מתגלה אלינו, כפי שמובא במדרש:
"אותה שעה נתברר משה על עסקיו שנתיירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם, באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקב"ה את השם הגדול, א"ל הקב"ה למשה, שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא" (שמות רבה ג, ה-ו).

כלומר, הדרך שבה הבורא מתגלה קובעת את השם שבו יכונה. השם אינו לעצם הבורא, אשר הוא למעלה מהשמות (פתיחת אליהו - "לית מחשבה תפיסא בך כלל").

שמות של הקב"ה - דרכי הנהגה
השינוי בשמות הוא שינוי במדרגה שבה הבורא נגלה.

נוסיף כעת ונלמד על שמותיו של הקב"ה, ועל דרך השגחתו דרך עניין אחר. חז"ל מגלים לנו שיש הבדל בין שם ה' בעולם הזה לבין שמו לעתיד לבוא, כפי שמובא בסוף פרק שלישי בפסחים:
"'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' 2 , אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר: 'ברוך הטוב והמטיב', ועל בשורות רעות אומר: 'ברוך דיין האמת'. לעולם הבא - כולו 'הטוב והמטיב'" (נ ע"א).

עכשיו אין שמו אחד, שכן הוא נכתב 'הויה' ונקרא 'אדנות', לעתיד לבוא ייכתב וייקרא באופן זהה. כלומר, מדרגת העולם הזה גורמת, ששמו של הבורא אינו יכול להופיע בצורה פשוטה, אלא נכתב ונקרא באופן שונה.

מדרש זה מעורר מספר תהיות: ראשית יש להבין איזו משמעות יש לכתיבת שם 'הויה', אם אינו נקרא כך? ועוד, דרשת חז"ל, לכאורה, אינה מדוקדקת בפסוקים; מדברי חז"ל נראה, שכעת יש שני שמות, ולעתיד לבוא אחד מהם ייפסק, ואילו מדברי הפסוק משמע, שיתחדש שם חדש, שהיום איננו. כעת מצויים שני שמות, ולעתיד לבוא יהיה רק שם אחד. מהו השם הזה, והיכן הוא רמוז?

הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת:
"עתידין צדיקים, שנקראים על שמו של הקב"ה" (עה ע"ב).

הגר"א שואל על כך 3 , מה אם כן יהיה ההבדל בין שם ה' לבין שם הצדיקים? תשובתו היא ששם ה' יהיה "י-ה י-ה"; זהו אכן פשט המילים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". בשם 'הויה' יש ו' הקשורה לכך ששם זה נאמר בזמן הווה, כהטיית השורש הי"ה בהווה, מה שאין כן בשם לעתיד לבוא, שהטייתו בזמן עתיד כוללת רק את אותיות השורש - הי"ה. ברם, עלינו להבין, אם זהו שם קדוש, כיצד ניתן לבטאו?

כפי שאמרנו, שמות הבורא נועדו לבטא הנהגות אלוקיות. ניתן להבחין בזאת בהתבוננות במהלך ההיסטוריה כפי שמתוארת בתורה. מבראשית ועד בריאת האדם מופיע שם 'אלוקים' בלבד, ואילו מרגע שנברא האדם מופיע, לראשונה, שם 'הויה'. מובן, אם כן, שלבריאת האדם יש משמעות שנוגעת לבריאה כולה. בבריאתו מופיעה הנהגה מסוג חדש.

לשם מה נדרשה הנהגה מסוג חדש? נראה שזה נובע מהעובדה שהאדם הוא יצור בעל בחירה, בניגוד לשאר הבריאה והטבע. לכן, בהקשר לבריאה מופיע שם 'אלוקים', שהוא השם של מידת הדין - החוקים שאין לזוז מהם. הבריאה סגורה במסגרות הטבע - "אשר שמתי חול גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו" 4 . אולם, האדם אינו כבול אל החוק. הוא יכול להינשא מעליו. לכן, עניינו בשם 'הויה' - "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד" 5 . זהו שם שמעל לחוק. השם שבידו לקבוע את השינוי והמעבר מדבר לדבר, זה השם המתאים לאדם.

בכל פרק ב' בספר בראשית, מבריאת האדם עד חטאו, מופיעים שם 'הויה' ושם 'אלוקים' לעולם יחד. דהיינו, הופעת שם ה' בשלֵמוּת - "שם מלא על עולם מלא" 6 . זהו חיבור מיוחד, וברבות הימים נראה שזהו תפקידו של עם ישראל - לחבר את שניהם. אליהו מרומם את העם לומר "ה' הוא האלקים" 7 . זו הסיבה שברגעים הגדולים ביותר ביום הכיפורים אנו אומרים "ה' הוא האלקים". כך גם ב'שמע ישראל', אין שם 'הויה' מופיע לבדו, ואף שם 'אלוקים' אינו מופיע ביחידות, אלא שניהם יחד: "שמע ישראל ה' אלקינו" 8 . זה שיורד לתוך החוקים וזה שמהווה אותם - שתי ההשגחות הן מושג אחד עד חטאו של האדם. משלב זה ואילך לא מופיע בתנ"ך תיאור אובייקטיבי האומר 'ה' אלוקים' (להוציא תפילות, ודברי נבואה).

עם החטא, האדם ירד כמה וכמה מדרגות, וההשגחה האלוקית פועלת בצורה שונה. משם ועד הופעת משה רבנו ועם ישראל מופיע שם 'אלוקים' בלבד. אף שמדי פעם מופיע שם 'הויה', זאת רק משום שאת סיפורי האבות כתב משה, אולם האבות עצמם לא קיבלו את השם הזה, כפי שאומר הקב"ה בעצמו:"ושמי ה' לא נודעתי להם" 9 , שם 'הויה' חוזר לעולם רק דרך משה ועם ישראל. אך באותה תקופה נהג שם 'אלוקים' בעולם, השם הנוהג על פי חוקי הטבע - "ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה" 10 , "ויבא אלקים אל לבן" 11 "ויאמר פרעה אל יוסף, אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת" . הגויים אינם מכירים את שם 'הויה'.

על פי זה ניתן להבין את דברי פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקלו" 12 , בדרך שונה - את שם 'אלוקים' הם מכירים, אך לא את שם 'הויה', זהו שם שמעל לדרגתם, שכן הנהגתם היא על פי הטבע, אם הם יעבדו את האדמה על פי חוקי הטבע, היא תצמיח לחם! אין הנהגה נִסית.

"מלך אלקים על גוים" 13 - השם המולך על גויים הוא שם 'אלוקים' 14 . מרגע שמשה מופיע, והתורה מתחילה להתגלות, מתחדש משהו בעולם. לא רק למטה, אלא גם מצד ההשפעה שממעל.

"אם בחקתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעִתּם..." 15 - אם יהודים מקיימים מצוות, סדרי הגשם מבורכים. זו הנהגה הקשורה לשם 'הויה', הנהגה נִסית, שמעל למסגרת חוקי הטבע.

דרך ההשגחה של עם ישראל

הרמב"ן (בשני מקומות 16 ) אומר, שלעם ישראל אין טבע בלבד. מי שאוכל ביום הכיפורים ימות, וכן האוכל חמץ בפסח. אין זה על פי הטבע, שכן על פי הטבע הוא אמור להיות בריא יותר. מרגע שניתנה תורה לישראל מופיעה הנהגה נִסית שמעל לחוקי הטבע, וההשגחה הִנָה בדרך של נס נסתר. אנו, אמנם, זורעים, אך התבואה תצמח לא רק בגלל עבודתנו, אלא גם בגלל ברכת ה', וכיוצא בזה ההצלחה במלחמה. כפי שהיה במלחמת העי, שנוצחנו מחמת החטא; אולם עם תיקון החטא, היה צורך לפעול על ידי מארב. דהיינו, על פי הפעולה הטבעית מתגלה ההשגחה האלוקית.

הרמב"ן 17 אומר שסוג השגחה זה קשור בארץ ישראל. התורה החמירה בעניין העריות, מפני מעלת ארץ ישראל שאינה סובלת חטאים. על כל ארץ ואומה ממונה שר, מה שאין כן ארץ ישראל, שהיא חלק ה'. ההשגחה בארץ ישראל אינה תלויה בטבע. אף, שעלינו לפעול במציאות בדרך הטבע, אולם, עלינו לדעת, שהתוצאה תלויה ביד ה'.

בארבעים שנות ישראל במדבר הייתה דרגה גבוהה יותר של נס גלוי, "שמלתך לא בלתה מעליך" 18 , "המַאֲכִלְךָ מן במדבר" 19 ; השם הנוהג היה שם 'הויה' בלבד. בארץ ישראל ישנו שם 'הויה' עם שם 'אדנות', וזאת הסיבה, שאנו כותבים 'הויה', אך קוראים על פי הצליל של 'אדנות'. יש לנו אדון, ואנו עובדים אותו. אך מה שמתגלה לבסוף הוא שם 'הויה'. עבדנו כך וכך, והיבול היה צריך להיות באופן יחסי, אולם, בסוף מתברר, שהרווח היה פי עשר, הואיל ושם 'הויה' פעל גם כן.

שני השמות פועלים יחד. בנגלה - שם 'אדנות', בהכרתנו שיש לנו אדון, ומתוך כך מתגלה ההשגחה שמעבר לכך.

הרמב"ן 20 מביא לכך ראיה: האבן עזרא מתפלא, מדוע התורה לא סיפרה, שיוכבד ילדה בגיל מאה ושלושים? ואומר הרמב"ן, שבעם ישראל יש כל הזמן נִסים - זה ברור, התורה אינה זקוקה לספר זאת. הראיה לכך מדוד המלך - נחשון בן עמינדב הנשיא נכנס לארץ, אחריו - שלמון, בעז, עובד וישי, ד' דורות. מהכניסה לארץ ועד הולדת דוד - כשלש מאות ושבעים שנה, ואם כן כל אחד ילד בגיל קרוב למאה. אם כן כל הזמן היו נִסים. והתנ"ך אינו רואה לנכון לציין את זה, הואיל ואין צורך להתפעל מנִסים, זהו הטבע של ארץ ישראל.

בימים שעם ישראל נמצא בארץ ישראל הוא מונהג בהנהגה אלוקית בצירוף שני השמות יחד. לפני הכניסה לארץ אומר יהושע: "הנה ארון הברית אדון כל הארץ" 21 . זו פעם ראשונה, שמופיע שם 'אדנות'. עד כאן היה שם 'הויה' בלבד. עתה, מהכניסה לארץ - שני השמות יחד, השגחה אחת תלויה במעשינו מצד חוקי הטבע, והשגחה שנייה מותנת במעשינו מצד חוקי התורה - ושתיהן יחד מעלות אותנו ואת הארץ למדרגה שמעבר לחוקים - הבורא פועל בתוך החוק ומעל לחוק. הנס אינו נראה, אך מובן על פי ההיקף הכללי ובמבט לאחור.

אשר על כן - מותר לנו להזכיר שם 'אדנות', אך במחשבה עלינו לחשוב ולכוון בשם 'הויה', משום שעלינו להבין, שההשגחה שעִמָנוּ היא עליונה יותר, למרות שאיננו רואים אותה בעיניים טבעיות.

בבית המקדש היו מזכירים את שם 'הויה' ככתבו 22 , הואיל ושם ראו את הנִסים באופן גלוי, ולפי מדרגת המקום היה שייך להזכיר את השם הזה. הרמב"ם אומר, שיש הבדל בין קדושת ארץ ישראל לקדושת ירושלים; הוא מסביר שקדושת ארץ ישראל בזמן הזה, התבטלה בשל כיבוש הגויים, וחיוב כל המצוות התלויות בארץ הוא רק מדרבנן. אולם, קדושת המקדש וירושלים, שאינה על ידי כיבוש, אלא על ידי שכינה, לא התבטלה 23 , והנכנס להר הבית בטומאה חייב כרת גם בזמן הזה. לדעת הרמב"ם, בירושלים כולה יש מקדושת בית המקדש 24 . יש בה בחינה של השגחה אלוקית, שאין במקום אחר בארץ ישראל. לכן, כשהיה מזכיר כהן גדול את השם המפורש ביום הכיפורים היו שומעים אותו בכל ירושלים, כי קדושת ירושלים כולה שייכת לעניין הזה 25 . הנִסים שבבית המקדש היו מתפשטים לכל ירושלים.

כפי שאומרת המשנה במסכת אבות 26 : "עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש", ומהם בירושלים: "ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים", אם כן קדושת המקדש הקרינה על כל ירושלים.

כך הופיע שילוב בין השמות בעם ישראל בהיותו בארץ ישראל. ברם, כל זה כשאנו מופיעים בתור אומה. אולם, משיצאנו לגלות, ירדנו ממדרגת החיים הזאת. אף כי גם בגלות נמשך אלינו משהו מאותה הארה. אנו מזכירים את ירושלים, ומתפללים אליה. אמרו חז"ל 27 , שלא זזה שכינה מהכותל המערבי, ואף בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם 28 . למרות שאיננו במדרגה המקורית, מכל מקום ניתן להזכיר בגלות את שם 'אדנות', ולחשוב על שם 'הויה'. מן היציאה לגלות, לא נמצא, שחז"ל הזכירו את השמות האלוקיים שהוזכרו בזמן הנביאים, והחלו להשתמש בסימנים ובנוטריקונים, כגון: 'ה'' או 'הקב"ה'. לעומת זאת, לפני כן היו אומרים את השם עצמו בתוך הדיבור, וזה לא נחשב כהזכרת שם שמיים לבטלה, כיוון שזה היה חלק מהחיים. אולם, מאז הגלות וכתיבת תורה שבעל פה, אומרים חז"ל: 'הקדוש ברוך הוא', ונראה שהזכירו בכך רמז לשני השמות - ה'קדוש' רמז לשם 'הויה', ו'ברוך' לשם 'אדנות', וכמו שבמקור יש שילוב בין השמות, כך גם בהארה שבגלות ישנה בחינה מהמקור.

יש להבין, מה העניין המיוחד בארץ ישראל, שיש בה את שילוב שני השמות האלוקיים המקוריים. המטרה היא, לקשור את הטבע עם מה שמעליו, ובכך אנו מחזירים את הטבע למקוריותו. יוצא, שהחיים של עם ישראל בארץ ישראל מרוממים את הבחינות של כוחות הטבע בארץ, וקושרים אותם עם המדרגות שמעל לטבע, ועל ידי כך הופכים את העולם הטבעי והעל-טבעי לעולם אחד קדוש.


^ 1 'רסיסי לילה' נב.
^ 2 זכריה י"ד, ט.
^ 3 מפי השמועה.
^ 4 ירמיה ה', כב.
^ 5 תהלים ל"ג, ט.
^ 6 בראשית רבה יג.
^ 7 מל"א י"ח, לט.
^ 8 דברים ו', ד.
^ 9 שמות ו', ג.
^ 10 בראשית כ', ג.
^ 11 שם ל"א, כד.
^ 12 שמות ה', ב.
^ 13 תהלים מ"ז, ט.
^ 14 זוהר 'משפטים' צו.
^ 15 ויקרא כ"ו, ג-ד.
^ 16 בראשית מ"ו, טו; וכן בויקרא י"ח, כה.
^ 17 ויקרא י"ח, כה, ד"ה ותטמא הארץ.
^ 18 דברים ח', ד.
^ 19 שם טז.
^ 20 בראשית מ"ו, טז, ד"ה שלשים ושלש.
^ 21 יהושע ג', יא.
^ 22 תמיד פ"ז מ"ב.
^ 23 הלכות בית הבחירה, פ"ו הט"ז.
^ 24 עיין 'פירוש משניות לרמב"ם', סוכה פי"ג מי"ב.
^ 25 תמיד פ"ג מ"ח - "מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח... ויש אומרים: אף קולו של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים". אמנם, שמיעת הקול עד יריחו, היא בשל התפשטות קדושת המקדש וירושלים עד אליה, כשיריחו ביחס לירושלים היא כערך חומר לצורה. "... חצי המשמר היה עולה מארץ ישראל לירושלים, וחצי המשמר היה עולה ליריחו, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים" (תענית כז ע"א).
^ 26 פ"ה מ"ז.
^ 27 שמות רבה ב, א.
^ 28 במדבר רבה ז, י.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il