ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדושת הפורים ב' ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר עניני החג Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


קדושת הפורים ב'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל

תפקיד המועדים
יש זמן שהקב"ה קצב לעולם ולעבודת האדם. עד אותו הזמן תהיה ארץ ישראל מתוקנת כולה, הכל יתרומם - "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת" 1 . הטבע של ארץ ישראל יעלה כולו, צמצום החומר המעכב את האור ייעלם, וארץ ה' תרומם את כל הבריאה עמה.

העבודה הזאת של תיקון העולם היא מדרגת המועדים. בפסח - נִסֵּי יציאת מצרים, שהם כולם עניין אלוקי; בשבועות - ה' ירד לדבר עמנו על הר סיני; ובסוכות - ענני כבוד הקיפונו. כל אלו עניינים אלוקים, אך מצד שני - "אלו מועדי ה' מקראי קדש, אשר תקראו אתם במועדם" 2 , שלוש פעמים מופיע 'אתם' באותה פרשה, ודרשו חז"ל: "'אתם', 'אתם', 'אתם' ג' פעמים - אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" 3 . הכל תלוי בקביעת ישראל. קדושת המועדות היא שיא ההתגלות של שם 'אדנות' ו'הויה' יחד. כל מועד בא להראות באיזה אופן במועד עצמו יש אחדות של ישראל וקדושת ה' - "מקדש ישראל והזמנים" 4 .

"והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך"8 - הברכה שה' נתן במועד היא בהצטרפות של - עבודת ה' מלמטה, במצווֹת של כל מועד ומועד; עם ברכת ה' מלמעלה - והעולם כולו מתקדש במועד.

מורי ורבי הרב צבי יהודה היה אומר, שמועד הִנו מלשון 'ועד', כלשון הפסוק: "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו" 5 . המועד הוא פגישה של עם ישראל עם הקב"ה, "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'" 6 . בזמנים הללו, אנו נמצאים על הר סיני וה' יורד ומתגלה אלינו, והריכוז של כל המדרגה של עם ישראל וארץ ישראל יחד מתגלה בהם.

לעתיד לבא יתבטלו המועדים, כי כל עניינם הוא לרומם את מדרגת הטבע אל מעל הטבע. אולם, לעתיד לבוא, "הנה ימים באים, נאם ה', ונגש חורש בקצר" 7 , לא יספיקו לחרוש עד שכבר יצטרכו לקצור. הטבע לא יהיה מוגבל. האִטיות והצמצום שבטבע לא יתקיימו. הטבע יעשה ברגע את רצון ה' אשר - "הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד" 8 .

המועדים נועדו לתקן את מדרגת האדם. באדם יש שתי בחינות: גוף ונפש, "שמפליא לעשות... וקושר רוחני בגשמי" 9 , שאותם יש לתקן. האדם חי בחברה, "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" 10 , ויש לאדם לתקן גם את סביבתו. נבחן, אם כן, את שלושת הרגלים לאור קביעה זו:

א. פסח -
תיקון הלחם, שהוא המאכל הבונה את גוף האדם. יש להעלות את גוף האדם ממדרגתו הירודה, לפיכך אנו אוכלים בפסח מצה. לפי הטבע הלחם זקוק להחמצה, אך אנו איננו נותנים לטבע להכניס את החולשות שלו, ואנו מתאפקים ומתאמצים, כדי לברוא אותו מלכתחילה בלי ירידה. לכן, על ידי אכילת מצה שבעה ימים, שהם כנגד שבעת ימי הבריאה, אנו מתקנים את הגוף, ומעלים אותו אל מדרגתו כפי שהייתה קודם חטא האדם.

ב. שבועות -
תיקון הנפש. קבלנו כוח דיבור והבנה, שאנו משתמשים בו כל אחד בדיבורו עם רעהו. אך, תיקון והשלמת כוח זה הוא בשמיעת דבר ה' ובדיבור עמו. היום, בגלל ירידת האדם, אין הוא שומע את דבר ה'. בדורות הראשונים, אדם הראשון, קין והבל, שמעו את קול ה' כדבר רגיל, אך היום איננו שומעים. בכל יום יוצאת בת קול מהר סיני, ואיננו שומעים. "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם... קול גדול ולא יסף" 11 , ומפרש רש"י - "ולא פסק". הדיבור של עשרת הדברות לא פסק, וכל הזמן מתרחש הדִיבֵּר "אנכי ה' אלקיך" 12 , ואנו איננו שומעים. בחג השבועות מגיע עם ישראל למצב שכולנו שומעים את דבר ה', "היום הזה ראינו, כי ידבר אלקים את האדם וחי" 13 . הבחינה הפנימית שלנו מקבלת את השתלמותה בחג השבועות.

ג. חג הסוכות -
תיקון הבית והחברה. יושבים בסוכה, אוכלים, שותים וישנים. כשם שבשבעת ימי הפסח מתקנים את גופנו, כך שבעת ימי הסוכות מתקנים את חיי החברה, ואנו מעלים את הכל למדרגה הגבוהה של המצב הראשוני, שלא החומר הוא המגן עלינו, אלא ההשגחה האלוקית בעצמה.

בין היום לבין לעתיד לבוא

לעתיד לבוא, כשיתוקן חטא האדם, לא יהיה עוד חמץ בעולם, וטבע הבצק לא יחמיץ. האם תהיה אז משמעות לאכילת מצות בפסח? בכל השנה נאכל מצוֹת, ואין כל מקום להבליט זאת בחג מיוחד. לעתיד לבוא - "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" 14 . כשנשמע את דבר ה' כל השנה, האם תהיה עוד משמעות לחג השבועות, המציין שה' דיבר פעם אחת לאדם במעמד הר סיני? ובדרך הזו גם לגבי חג הסוכות - בישעיה נאמר 15 : "וסכה תהיה לצל יומם מחרב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" - סוכה שתגן יותר מבית עם כל השכלולים. לעתיד לבוא, ההגנה תהיה על ידי הסוכה. היום עובד אדם שלושים שנה עם משכנתא עד שמשיג דירה, ולעתיד לבוא, הסוכה הפשוטה ביותר תהיה לחיי נצח, אם כן, לא תהיה עוד משמעות לחג הסוכות.

תפקיד שלושת הרגלים הוא לעלות את הגוף, הנפש ואת הסביבה שלנו; וכל זה יתבטל לעתיד לבוא. לא תהיה עוד הכפילות הקיימת בעולם הזה; לא תהיה מדרגה של עלייה ומדרגה של ירידה - הכל יהיה במדרגה אחת, של העלייה.

במה יכירו, אם כן, את כוח ה'? כיצד נכיר בגדלות ה', בעולם שכולו אור גדול, שכן מה יכול להיות יותר מזה? אלא, בעולם הזה אנו רואים את החומר ירוד, ואנו מעלים כל פרט ופרט אל קדושתו. אך, עדיין אנו נשארים עומדים בפרטים - האדם הזה, המעשה הזה, המצווה הזאת, המקום הזה... אך, לעתיד לבוא, עם עלוי כל הפרטים, תתחדש מדרגה של הארה, שנראה בה את הכל ככלל אחד. לכן אמרו: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי, לעתיד לבוא, נראה את העולם באחדות שלמה, ולדרגה כזו אפילו אדם הראשון בגן עדן לא הגיע, לראות את שרשרת כל המעשים כדבר אחד שלם.

היום אנו מבדילים בין קודש לחול, יום ולילה, זמן עמל וזמן שכר. אולם, כשנראה שהכל קשור יחד, ולא ייתכן יום בלי לילה, אור בלי חושך, וקודש בלי חול, לא נראה עוד את ימי החול כימי חול, אלא כהכנה ליום השבת. כדרך מה שעשה שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת 16 . כשלאדם יהיה סבל, והוא יבין מיד באופן ברור, שסבל זה הִנו לצורך דבר חיוני, "ואמרת ביום ההוא, אודך ה' כי אנפת בי" 17 . מיד יבין, שאין זו רעה אלא טובה, כאדם שאינו ישן בלילה שלפני יום חתונתו, אין הוא רואה זאת כהפסד של לילה, אלא כהליכה לקראת שמחה. כשהדברים ברורים, האדם שמח על כל דבר ודבר.

חז"ל אומרים 18 : "'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי' 19 , אילולי שישבתי בחשך לא היה אור לי". לעתיד לבוא, נקודת האחדות תהיה השלטת, ובה יראו את הגילוי האלוקי. על פי הרמז של הגר"א - "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שם המורכב משני חלקים, שאין ביניהם הבדל, ואנו נראה שאין הבדל. לא כמו בעולם הזה, שאנו רואים מדרגה כזאת ומדרגה אחרת, ואנו שואפים לזו שטובה יותר. לעתיד לבוא, תהיינה כל המדרגות בבחינת הארה אחת. לכן, אין חז"ל אומרים, שלעתיד לבוא תהיינה בשורות טובות בלבד, אלא שבכל יראה האור. כבר בהכנה לשבת תורגש השבת עצמה, ובחינת עבודת ה' תהיה לאחד את הנמצאים, לראות שהכל הוא אחד. ראייה זאת של חטיבה שלֵמָה היא הנקראת השגחת החכמה. החכם רואה את הנולד 20 , ומתכנן את הצעדים של עכשיו, לפי מה שיהיה אחר כך. החכמה היא יסוד הבריאה, והיא גם מה שיתגלה בסוף - "סוף מעשה במחשבה תחילה" 21 . "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה" 22 .

בסוף המעשים תתגלה המחשבה האלוקית. אותה מדרגה של אחדות אחת המובאת ב'פרקי דרבי אליעזר' 23 : "עד שלא נברא העולם היה הקדוש ברוך הוא ושמו הגדול בלבד".

מגילת אסתר וחג הפורים
כשנתבונן במגילת אסתר, נראה עד כמה היא מגלָה עניין זה. לא מופיעים בה נִסים על טבעיים, ההתרחשות איננה בארץ ישראל, ושם ה' לא מוזכר בה ולוּ פעם אחת. לעומת זאת, בולט שאנו מוצאים בה המון פרטים, שרק בסופה אנו מבינים, כיצד כל שלב ועניין חשוב להתרקמות הנס.
נתבונן, אפוא, בחלק מן הפרטים:

אחשורוש עורך משתה, ובהמשך מתברר, כי אלמלא קיומו לא הייתה מתרחשת פרשת ושתי. בעקבות כך מזמן אחשורוש את שריו, והמייעץ הוא דווקא ממוכן, הפחוּת שבשרים, ולמרבה הפלא אחשורוש שומע לעצתו. כך בהמשך שומע המלך לעצת נעריו האומרים "יבקשו למלך נערות..." 24 , ואם כן שוב אנו מוצאים, כי אנשים פשוטים וגסים נותנים לו עצות - והוא מקבלן.

המגילה מספרת, כי לאסתר אין אב ואם, מרדכי רואה עצמו אחראי כלפיה כאב ממש, ומתוך כך אינו יכול להיפרד ממנה. על כן הוא מסתובב ליד שער המלך, ומגלה את דבר מזימתם של בגתן ותרש. אחשורוש אינו גומל לו טובה עקב כך, ובשלב זה של סיפור המגילה זה מעורר תמיהה, אולם בהמשך אנו רואים, כיצד כל הפרטים מסודרים על ידי ריבונו של עולם. המלך מגדל את המן, המן מקבל כבוד גדול, וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים לו - "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" 25 . מי ששואלים אותו על כך הם דווקא עבדי המלך אשר בשער המלך. מרדכי יכול שלא לענות ולהתייחס לשאלתם, שהרי אין זה עניינם, אולם מרדכי בוחר לענות, ולומר כי הוא יהודי, ולכן אינו כורע, וגם לא יכרע. עבדי המלך הולכים ומספרים זאת להמן.

כל זה לא היה הכרחי, שהרי אף אם מרדכי מספר להם מדוע אין הוא כורע, מכל מקום מדוע היו צריכים לספר זאת להמן. המן שומע זאת, "ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי" 26 . כעת, חורה אפו על כל ישראל, והוא מתכנן את עצתו.

לאחר בואו של המן אל אחשורוש, מרדכי עודנו מסתובב ליד שער המלך, כשבגדיו קרועים. אסתר מבררת מה קורה עמו, ומרדכי לוחץ עליה לעשות מעשה שהוא כנגד רצונה: "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת" 27 , והיהודים בשושן מצטווים לצום כולם 28 . אסתר נכנסת לחצר המלך, "'ותלבש אסתר מלכות'... מלמד שלבשתה רוח הקדש" 29 . אחשורוש מושיט לה את שרביטו, היא מזמינה את המן אל המשתה, והיא אינה מגלה את רצונותיה.

כל המאורעות הללו מסייעים באופן ישיר להתפתחות הנס, שהרי המן, לאחר הכבוד שזכה לו בהזמנתו למשתה עם המלך, נעשה שיכור מרוב הצלחתו: "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב" 30 ; ומיד נפגש עם מרדכי: "וכראות המן את מרדכי בשער המלך, ולא קם ולא זע ממנו, וימלא המן על מרדכי חמה"59.

המגילה מראה לנו, כיצד הקב"ה הוא מזמן דבר אל דבר, כדי שהנס יתפתח. המן חש כי אינו יכול לשאת יותר את קיומו של מרדכי, הוא שומע לעצת זרש אשתו, ובאותו הלילה מקים עץ גבוה חמישים אמה כדי לתלות את מרדכי עליו. השכם בבוקר הוא שם פעמיו אל המלך אחשורוש, ונקלע אל נדודי השֵנָה של המלך. אחשורוש, הרואה את המן מגיע אליו בעלות השחר, מתחיל להבין כי משהו אינו כשורה. הוא אף מגלה, כי המן חפץ בכתר מלכות: "למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני" 31 ; כל מה שעבר על המן, ההזמנה למשתה, והשמחה שנבעה מכך, המפגש עם מרדכי, בניית העץ והמפגש עם אחשורוש, כל פרט ופרט, הוא חלק מהנס הגדול.

נמצנו למדים שהדבר הבולט במגילה הוא הצטרפות כל הפרטים לאחדות שלמה. הנס לא יכול היה לצאת לפועל אם היה חסר אחד מהפרטים, מה"שמונים ומאת יום" 32 של המשתה ועד "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור" 33 , שהיא אותה תכלת וחור, שפגשנו בהתחלה, "חור כרפס ותכלת" 34 . אם כן, המדרגה של חג הפורים אינה קיימת בשום חג. אין כאן מדרגה של נס הפועל בטבע, לרומם את הטבע הירוד, אלא מדרגה של חיבור כל הפרטים למערכת אחת. זאת היא ראיית האחדות שבכל: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כשהטבע מעולה, ומורגשת בו אותה הארה עליונה, וכל פרטיו מאוחדים ומקושרים בשלֵמות אחת, זאת מדרגת החיים שלעתיד לבוא.

חתימה
על פי זה יבוארו דברי חז"ל 35 , כי עתידים כל המועדים להתבטל חוץ מימי הפורים 36 . גם לעתיד לבוא, כשכל מדרגות החומר יתעלו למדרגות רוחנִיּוֹת, עדיין תידרש העבודה, לצרף את כל המדרגות ואת כל העולם לאחדות עליונה.

כעת מובן, מדוע שם ה' אינו מוזכר במגילה. אמרנו, כי השמות וההשגחה הִנם ביטוי אחד של השני. ההשגחה היא ביטוי של השם, והשם הוא ביטוי של ההשגחה. אולם, סוג ההשגחה שהתגלה בפורים, עוד לא הופיע קודם לכן בעולם, ולכן, לא היה שם כזה בעולם בפועל. אם כן, השמות הידועים לנו, שם 'הויה', שם 'אדנות', וודאי שם 'אלוקים', אינם מתאימים להיזכר במגילה.

אין זה כדי לשמור על קדושת המגילה, שנכתבה לכל מדינות פרס, כהסבר הראב"ע 37 . אלא, יש כאן מדרגה של שם, שעדיין אין לה מציאות בעולם הזה, והיא תתגלה רק לעתיד לבוא 38 .

לכן, אם אדם אומר בימים אלו את המילה 'יהיה', על פי הגר"א, אין בכך כל איסור, כי אין לשם הזה ולהנהגה האלוקית הזאת עדיין מציאות בפועל. כשיש מציאות של קדושה, שאנו צריכים לשאוף ולהתעלות אליה, צריך לדעת את גבולותיה. אך, אם זהו מושג, שאין לו תפיסה בעולם הזה, אין זה שם, אלא אותיות גרידא. בכך מוסברת המדרגה המיוחדת בנס של פורים, ששייכת לחכמה האלוקית הקדמונית של בריאת העולם, המתחילה מתוך אחדות, מתגלה בפרטים, ומחזירה את הכל לאחדות שלמה.


^ 1 שבת ל ע"ב.
^ 2 ויקרא כ"ג, ד.
^ 3 ראש השנה כה ע"א.
^ 4 מתוך תפילת הרגלים.
^ 5 עמוס ג', ג.
^ 6 שמות כ"ג, יז.
^ 7 עמוס ט', יג.
^ 8 דברים ו', ד.
^ 9 רמ"א בהגה על ה'שולחן ערוך', אורח חיים ו', א.
^ 10 בראשית ב', יח.
^ 11 דברים ה', יט.
^ 12 שם ו.
^ 13 שם כא.
^ 14 ישעיה מ', ה.
^ 15 ד', ו.
^ 16 ביצה טז ע"א.
^ 17 ישעיה י"ב, א.
^ 18 מדרש תהלים ה.
^ 19 מיכה ז', ח.
^ 20 אבות פ"ב מ"ט.
^ 21 מתוך הפיוט "לכה דודי".
^ 22 משלי ג', יט.
^ 23 פ"ג.
^ 24 אסתר ב', ב. הפניה סתמית מכאן ואילך מופנית למגילת אסתר.
^ 25 ג', ב.
^ 26 ג', ו.
^ 27 ד', טז.
^ 28 בזכות מאמצם זכו יהודי שושן לנס במשך יום נוסף הנובע מרמת המדרגה הרוחנית בעקבות תיקונם.
^ 29 מגילה טו ע"א.
^ 30 ה', ט.
^ 31 ו', ו.
^ 32 א', ד.
^ 33 ח', טו.
^ 34 א', ו.
^ 35 ירושלמי מגילה פ"א ה"ה.
^ 36 עיין לעיל בדברי הפתיחה למאמר.
^ 37 אסתר א', א.
^ 38 בשורש קיומו של עם ישראל קיים השם המקיים את כל המציאות, שהרי עם ישראל הם סיבת המציאות, והם המעלים אותה. מכיוון, שבאותו הזמן, נוצר סיכון לעם ישראל, התגלה השם העליון הזה לצורך הצלת ישראל ממקום גבוה, שעדיין לא נגלה בכל ההיסטוריה; ורק בעתיד יתגלה בעליית העולם כולו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il