בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • תקיעת שופר
לחץ להקדשת שיעור זה

תקיעות, ברכות ובשורות משמחות

כמה תקיעות חייבים לשמוע בראש השנה * ישיבה ועמידה בתקיעות * חילוקי המנהגים בנוגע לתקיעות בתפילת לחש * מי שזקוק למכשיר שמיעה, אבל יכול לשמוע בלעדיו – רצוי שיסיר אותו בזמן התקיעה * כששני מניינים מתקיימים במקביל, רצוי שלא יתקעו באותו זמן * מנהג הנשים לשמוע תקיעת שופר, ומחלוקת האם הן מברכות * איסור הכנה מהיום הראשון של ראש השנה ליום השני * מתי וכיצד להדליק את הנרות בלילה השני * סדר הברכות על הסימנים * מברכות ה' בשנה החולפת: גידול והתחזקות בהתיישבות

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשע,ז
6 דק' קריאה
מצוות השופר מהתורה
מצווה מהתורה לשמוע תרועת שופר בראש השנה, וכוונת המצווה לשמוע שלוש תרועות, ולתקוע לפני כל תרועה ואחריה תקיעה פשוטה. הרי שמהתורה צריכים לשמוע תשע תקיעות בראש השנה. מכיוון שיש שלושה סוגי תרועה: שברים כאנחה, תרועה כבכי, שברים-תרועה כאנחה ובכייה, הרי שכדי לקיים את המצווה באופן השלם ביותר אנו צריכים לשמוע שלושים תקיעות (שברים-תרועה נחשבות כשתיים) (פנה"ל ימים נוראים ד, א ב).

הוספות מדברי חכמים ומנהג
קיום המצווה באופן המובחר ביותר הוא בסדר חזרת הש"ץ של תפילת מוסף. הוסיפו חכמים ותיקנו להדר במצווה ולתקוע לפני מוסף "תקיעות מיושב". מצד אחד התקיעות החשובות הן התקיעות שבתפילת מוסף, ולכן מצד הדין אפשר לשבת בתקיעות שלפני התפילה, וכן נוהגים יוצאי ספרד. מנגד, מכיוון שבפועל יוצאים בהן ידי חובה, כי אותן שומעים בתחילה, יוצאי אשכנז נוהגים לעמוד בהן.
היו שהידרו לתקוע מאה תקיעות, וכפי שכתב בספר הערוך על פי התלמוד הירושלמי. אולם בימי הראשונים רק מעטים נהגו לקיימו, ולאחר שהאר"י הקדוש סידר כוונות למאה תקיעות, התפשט המנהג ברוב קהילות ישראל (פנה"ל ימים נוראים ד, ג ד).

האם תוקעים בתפילת לחש
למנהג יוצאי ספרד וחסידים, תוקעים שלושים קולות בתפילת לחש של מוסף כדרך שתוקעים בחזרת הש"ץ, מפני שעל ידי שילוב התקיעות בתפילה, התקיעות והתפילה מתקבלות יותר. לנוהגים כן, התוקע הוא שקובע את קצב התפילה, והמתפללים משתדלים להתפלל בקצב שלו, כדי שישמעו את התקיעות במקום הראוי להן בסיום הברכה. לשם כך התוקע צריך להתפלל במתינות ובקצב אחיד, ומי שמסיים את הברכה לפניו, טוב שימתין עד שהתוקע יתקע. ומכל מקום, הרוצים להתפלל מהר יותר או לאט יותר - רשאים, ויאמרו "היום הרת עולם" בסיום כל ברכה, ובשעה שישמעו את התקיעות, למרות שהם נמצאים בברכה אחרת, יפסיקו וישמעו את התקיעות ואחר כך ימשיכו בתפילתם. כדי להשלים למאה קולות תוקעים עוד עשר תקיעות בעת קדיש תתקבל.
למנהג יוצאי אשכנז, אין תוקעים בתפילת הלחש, כדי שלא להפריע לכוונת המתפללים, שיצטרכו להתאים את קצב תפילתם לתפילת החזן. כדי להשלים מאה קולות, לאחר סיום חזרת הש"ץ חסרות ארבעים תקיעות. שלושים תוקעים לאחר "עלינו לשבח", ועוד עשר לאחר "אנעים זמירות" (פנה"ל שם ד, ד).

מי שנזקק למכשיר שמיעה
מי שנעזר במכשיר שמיעה חשמלי, אם הוא יכול לשמוע בלא המכשיר את השופר, נכון שיוציא את המכשיר מאוזנו כדי שישמע את קול השופר באופן טבעי. זאת מפני שיש מהפוסקים האחרונים שסוברים שהקול היוצא מהמכשיר החשמלי אינו נחשב כקול השופר, אלא המכשיר קולט את הקול כאותות חשמליים ואחר כך מתרגם אותם לקול חדש, והרי זה קול מכונה (הרב עוזיאל, הרב גורן, הרב אויערבאך). עוד יש אומרים שאמנם לשאר המצוות שמיעה דרך מכשיר כשרה, אבל לעניין שופר יש להחמיר (מרן הרב קוק, אג"מ). אמנם מי שאינו יכול לשמוע את השופר בלא מכשיר, ישמע אותו עם המכשיר, שכן יש סוברים שהוא מקיים בכך את המצווה (הרב אורנשטיין אסיא עז-עח; יבי"א). ונראה לעניות דעתי, שכאשר בעזרת ה' יצליחו לשכלל את מכשירי השמיעה (או השתל הקוכליארי) עד למצב שישמעו דרכם כדרך שאנשים רגילים שומעים באוזניהם, נפסוק להלכה שגם שמיעה דרך מכשיר חשמלי כמוה כשמיעה רגילה (עי' פנה"ל ימים נוראים ד, הערה 4).

תקיעות בשני מניינים במקביל
כאשר שני מניינים מתפללים בקרבת מקום, אם התחילו לתקוע באחד, טוב שבמניין השני לא יתקעו עד שבמניין הראשון יסיימו את סדרת התקיעות. זאת מפני שיש סוברים שאם שומעים באמצע התקיעות קולות אחרים, על אף שאין מתכוונים לצאת בהם, הם פוסלים את התקיעות. ואף שהלכה כדעת רוב הפוסקים, שאין קולות אלה פוסלים, לכתחילה טוב לחוש לדעתם (פנה"ל שם ד, יד).

תקיעת שופר לנשים
הגברים חייבים במצוות השופר, והנשים פטורות ממנה, הואיל והיא מצוות עשה שהזמן גרמה. והרוצות לשמוע שופר, מקיימות מצווה ויש להן על כך שכר. מנהג רוב נשות ישראל להתנדב ולקיים את המצווה.
לגבי הברכה נחלקו המנהגים. יש אומרים שהברכה נתקנה רק לגברים שחייבים במצווה, אבל אישה שתוקעת לעצמה לא תברך, וכן כאשר גבר תוקע לנשים לא יברך. ויש אומרים שאף שנשים פטורות מהמצווה, מכיוון שיש להן מצווה בכך, התוקעת תברך. וכן כאשר גבר תוקע לנשים, אחת הנשים תברך בשביל כולן (פנה"ל שם ד, ו).

תפילת הנשים
נשים חייבות בתפילה. יש אומרים שחייבות להתפלל עמידה בשחרית או מנחה. ויש אומרים שחייבות להתפלל שחרית ומנחה. ולכל הדעות חייבות לומר ברכות השחר. ואף שבכל השנה מי שרוצה להקל ולהתפלל תפילה אחת ביום רשאית, בראש השנה ויום הכיפורים טוב שכל אישה תתפלל עמידה של שחרית, מוסף ומנחה. והמהדרת להתפלל בכל תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת תבוא עליה ברכה.
אמנם בזמן שיש לאישה ילדים קטנים לטפל בהם, לכתחילה תישאר בבית, שהרי לא חייבו אותה חכמים בתפילה במניין. ואם הטיפול בילדים מקשה עליה לכוון, תסתפק בברכות השחר. ואשרי חלקה, שהטיפול בילדים הוא תפילתה, ואין סימן טוב יותר לשנה כולה מלטפל בילד קטן בנחת ושמחה. וכשם שה' מעניק חיים בראש השנה לכל חי, כך היא מטפלת בילד שלה ומעניקה לו חיים.
אמנם אם תרצה תוכל לתאם עם שכנתה, שבשעות מסוימות תשמור היא על ילדי שתיהן כדי שהשכנה תלך לבית הכנסת, ולהפך.

המעבר מהיום הראשון לשני
יש להיזהר שלא להכין את צורכי הסעודה ולערוך את השולחן מיום טוב ראשון ליום טוב שני. לפיכך, אסור לשטוף את הכלים שהתלכלכו ביום הראשון כדי לאכול בהם בליל היום השני או ביומו, אלא רק לאחר שיגיע זמן צאת הכוכבים ויסתיים היום הראשון ישטפום לצורך סעודת החג. אז גם יערכו את השולחן ויחממו את המאכלים לצורך סעודת הלילה השני.
זו הסיבה שבפועל דוחים את סעודת הלילה השני לפחות שעה אחר צאת הכוכבים. ואני נוהג להאריך בדרשת הלילה השני, כדי שבינתיים יספיקו המאכלים להתחמם.
אין להוציא מאכלים מהמקפיא ביום הראשון לצורך סעודת הלילה השני. ובשעת הדחק, כאשר ההמתנה לצאת היום הראשון תגרום עוגמת נפש ועיכוב משמעותי של הסעודה, מותר להוציא את המאכלים ביום (פנה"ל מועדים ב, ב; יב).

הדלקת נרות בלילה השני
נכון להדליק נרות של יום טוב שני לאחר צאת הכוכבים. יש להכין מלפני השבת נר שידלוק יותר מעשרים וארבע שעות, שממנו יוכלו להדליק נרות בליל שני. אם לא הכינו, יש להיעזר בשכנים.
מותר בחג לתחוב את הנר בכוח לתוך הנקב שבפמוט, וכן מותר להסיר על ידי סכין את השעווה שנותרה בנקב הפמוט ומפריעה להכנסת הנר החדש, ומותר גם להסיר דסקית מתכת של נרונים שנדבקה לתחתית כוס הזכוכית שמניחים בה את הנרונים. וכן מותר להכניס פתיל צף בתוך מצוף השעם. אבל אסור לחמם את נר השעווה כדי להדביק אותו בפמוט, וכן אסור לחתוך או לשייף את בסיסו של הנר כדי לתוקעו בנקב הפמוט (פנה"ל מועדים ב, ב; יב; ט, ה).

זמן אכילת הסימנים וברכתם
נוהגים לאכול בליל ראש השנה מאכלים שיש בהם רמז וסימן טוב לשנה הבאה, כתפוח, תמרים, רימונים, סלק וכרתי. יש נוהגים לקיים את המנהג בלילה הראשון בלבד ורבים נוהגים לקיימו גם בלילה השני.
המנהג הנכון להקדים ולברך תחילה על הלחם מצד חשיבותו, ולאחר מכן לאכול מהסימנים.
צריך לברך "העץ" על אחד מפירות העץ, ולפטור בכך את שאר הפירות. זאת משום שברכת "המוציא" פוטרת את המאכלים שנועדו לשביעה, שהם "באים מחמת הסעודה", אבל פירות העץ שמביאים לסימנים נועדו להוסיף טעם ואינם חלק מהסעודה, על כן הם טעונים ברכה.
אף שהתפוח בדבש הוא הסימן המפורסם ביותר, מכיוון שהתמר משבעת המינים, נכון לברך עליו ולפטור בברכתו את שאר פירות העץ. התמר קודם לרימון, משום שבסדר שבעת המינים הוא קרוב יותר למילה "ארץ". לאחר הברכה על התמר יש לאכול ממנו מעט, ורק לאחר מכן לומר את ה"יהי רצון" שרגילים לומר, כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה.
על הסימנים שברכתם "האדמה" אין צריך לברך, מפני שהם מבושלים כדרך הסלטים שבסעודה שנועדו לשביעה, והרי הם נחשבים כ"באים מחמת הסעודה" ונפטרים בברכת "המוציא".
נוהגים לפני כל סימן לומר "יהי רצון". אפשר שאחד המסובים יאמר אותו בקול רם, והכול יענו אחריו אמן, ולאחר מכן יאכלו.

מספרים משמחים מהשומרון
לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, מתוך השתחוויה והודאה לה', עלינו להודות על שפע הברכה שאנו זוכים לה בהתחזקות והתעצמות ההתיישבות. אין בידי נתונים על כל יהודה ושומרון, אלא רק על המועצה האזורית שומרון, שאישים שמקורבים אליי שוקדים על בניין יישוביה, והברכה בהם נפלאה.
בעזרת ה' גדלנו במספר התושבים בכעשרה אחוזים, ובמספר התלמידים במוסדות החינוך בכשלושה עשר אחוזים.
והאוכלוסייה ממשיכה לגדול, והדבר ניכר בכך שככל שמדובר בשנתון צעיר יותר, כך הוא גדול יותר.
המספרים הם על המועצה האזורית שומרון, לא כולל אריאל, קדומים, קרני שומרון, אלקנה, אלפי מנשה.
השנה התחילו ללמוד בכיתות ו' כשבע מאות תלמידים, בכיתות א' - 1,150, ובגן טרום-טרום חובה (גיל 3) – 1,327. הנה כי במשך שמונה שנתונים זכינו בחסדי ה' לגדול כמעט פי שניים.
מדרך הטבע, עיקר הגידול המבורך הזה מתרחש ביישובי מערב השומרון הסמוכים לגוש דן, ועל כן אנחנו אנשי היישוב הר ברכה צריכים להודות בכפליים, שלמרות כל הקטרוגים ומסירות הנפש הנדרשת מאלה שגרים בקו הראשון של ההתיישבות, גם אנחנו זוכים לגדול ולהתרחב בשיעורים הללו. מדרך הטבע בכל יישוב, בכל שנה יש משפחות שמצטרפות ויש שעוזבות, ובשנה האחרונה זכינו שמספר המשפחות שעזבו היה הנמוך ביותר מתוך השנים האחרונות. והנה אנחנו מתקרבים לשלב שכבר כבר נמנה למעלה מאלפיים נפשות. מי היה יכול להאמין בזה לפני חמש עשרה שנה כשמנינו מאות אחדות.
נפשנו שטוחה בתפילה לקראת השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה, שנזכה לגדול ולהתרחב במצוות יישוב הארץ, וכנגד זה נזכה להעמיק בלימוד התורה וליישב את הרעיונות השמימיים והנשגבים בארץ.
לתגובות: ravmel@gmail.com



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il