בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 159

אני כל הזמן שוכח לברך אחרי שאני אוכל. מה יהיה אתי?

undefined

הרב יהושע שפירא

שבט תשע"ז
2 דק' קריאה
למה זה לא טוב שיהיה לי חבר אם אנחנו שומרים נגיעה?
ההלכה אומרת ש"צריך להתרחק מנשים מאוד מאוד", וכמובן שהיא מכוונת גם לכך שאת תתרחקי מהעולם הגברי. הביטוי "מאוד מאוד" אינו מצוי כלל בשולחן ערוך, ומכאן אנו למדים על החשיבות המיוחדת של העניין. איסור נגיעה הוא איסור עצמי, ואיסור על קרבה נפשית, רגשית ומכל סוג אחר הוא דין העומד בפני עצמו.
הקשר בין איש לאישה הוא עמוק, עוטף וחזק ביותר, ולכן פעמים רבות שהוא גורם לאדם ללכת בדרכים שאינן טובות. כל מי שמקשיב למה שקורה בתרבות ובציבוריות יודע עד כמה הנושא בעייתי ומסוכן. לפיכך קל להבין גם בשכל האנושי את ציווי התורה להרחיק בין נשים וגברים, ולשמור את המקום הזה לברית קודש בין איש לאשתו שבונים בית נאמן בישראל, שמפני הטהרה והקדושה שבו שורה בו שכינה.

אני כל הזמן שוכח לברך אחרי שאני אוכל. מה יהיה אתי?
כשאנחנו פוגמים עלינו לעשות תשובה. התשובה כוללת חרטה על העבר, וגם את הרצון לטכס עצות נכונות וטובות איך לא להיכשל בעתיד. עצה ראשונה היא ללמוד את אותן הלכות שבהן נכשלנו, ובמקרה שלך - הלכות ברכות, ברמה הגבוהה ביותר האפשרית עבורך.
שנית, עליך להוסיף קומה רוחנית של לימוד טעם הברכות ומעלתן. בעניין זה אמרו רבותינו דברים עליונים ונשגבים, ולפי הסגנון שמאיר לך חפש טעמים עמוקים ועשירים לסיבת הברכות. שני העמודים הללו, הלכות וטעמים, נוטעים בנו התמסרות והתגייסות לעסוק בסוגיה, שייכות למצווה, ומעל הכל – המאור שבתורה שמחזירו למוטב.
העצה האחרונה היא שבכל פעם שמתחילים לאכול, כדאי לשים סימן לתזכורת, וכך תזכה לפנות אל ה' יתברך ותודה לו. וחשוב לזכור שיותר משאנו מודים לה' בגלל שאנו אוכלים, ה' ברא אותנו כדי שנאכל, נודה ונברך אותו על טובו הגדול עמנו.

אני מרגישה שהאהבה שלי לה' היא אהבה התלויה בדבר. איך אפשר לשנות את זה?
זהו חלק ממה שאמרו רבותינו, שלעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. רבי חיים מוולוז'ין דקדק לומר שכשאדם מתחיל לעבוד את ה' יש מניע זר שגורם לו להתחיל בעבודתו, ואי אפשר להימלט מהזרות בתחילת הדרך.
כשם שזוג שנפגש מתחיל את דרכו מתוך זרות, ורק אחר כך ההיכרות יכולה להביא לאהבת אמת, כך גם מתחילה האהבה לה' כאהבה התלויה בדבר. ככל שאנו מרבים בה היא מאירה לנו וממוססת את החומות, פורצת את הגבולות וגורמת לנו להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר, כשלהבת העולה מאליה. זאת בתנאי שאנו מכוונים לשם שמיים ולשם האהבה האמיתית, שאין בה שביב של אינטרס זר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il