ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המגילה - דרבנן או דאורייתא? | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש גמרא מגילה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (47 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (47 ד')

י"א אדר ב' התשס"ה

המגילה - דרבנן או דאורייתא?

מסכת מגילה: דפים ב' וג', ה' ע"ב ויד' ע"א



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל

מקורות:
מגילה ה: חזקיה קרי בטבריה בי"ד ובט"ו וכו'.
ר"ן דף ב סוף עמוד א' ברי"ף ד"ה ולענין עיירות המסופקות וכו'.
רמב"ם הלכות מגילה פרק א' הלכה י"א.
משנה למלך שם ד"ה אך מה שיש לדקדק וכו'.
תשובת חתם סופר אורח חיים קס"א.
סוגית הגמרא מגילה ג. א"ר יהודה א"ר כהנים בעבודתן וכו' (כל הסוגיה).
ר"ן דף ב' עמוד ב' ברי"ף אמר רבא פשיטא לי וכו'.
שו"ע אורח חיים תרפ"ז סעיף ב' ובט"ז שם.
חוות יאיר סימן ח'.

קריאת המגילה בעיירות המסופקות
שיטת הר"ן
למדנו במסכת מגילה 1 :
גופא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר, מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא. ומי מספקא ליה מלתא דטבריא? והכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וקיימא לן רקת זו טבריא! היינו טעמא דמספקא ליה משום דחד גיסא שורא דימא הות... מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי מיגניא משום הכי מספקא ליה. רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא

נסכם בקצרה את דברי הגמרא. חזקיה קרא את המגילה בטבריה ביום י"ד וביום ט"ו, משום שהוא הסתפק אם טבריה נחשבת עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. מצידה האחד של טבריה אין לה חומת אבנים אלא ימה הוא חומתה, ועל כן הסתפק חזקיה מהי הגדרת מוקפת חומה לגבי קריאת המגילה:האם כל עיר שאינה 'פרזים' אלא מוגנת נחשבת מוקפת חומה, או שצריך דוקא חומה המסתירה את העיר, וכיון שטבריה מגולה אין היא נידונית כמוקפת חומה. ומוסיפה הגמרא שגם רב אסי קרא את המגילה בעיירה הוצל ביום י"ד וביום ט"ו, משום שהוא הסתפק האם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

הר"ן במקום כתב בשם הגאונים שרבי ורב אסי נהגו מידת חסידות, אולם מעיקר הדין יש ללכת בעיירות המסופקות אחרי רוב הערים שאינן מוקפות חומה, ואפילו אם נאמר שיש כאן ספק שקול - כמו בטבריה, שביחס אליה לא שייך ללכת אחר הרוב כי הספק מתייחס רק אליה אם ימה חומתה - הרי זה ספק של דבריהם, והולכים בו לקולא, ולפיכך קורא ביום י"ד ופטור לקראה שנית ביום ט"ו.

המשנה למלך מעיר שלכאורה הר"ן סותר את עצמו. הגמרא במסכת פסחים 2 הסתפקה האם תקנת חכמים להסב בשעת שתית הכוסות בליל הסדר מתייחסת לשתי הכוסות הראשונות או לשתי הכוסות האחרונות, ומסקנתה היא שמספק יש להחמיר ולהסב גם בראשונות וגם באחרונות. ומבאר הר"ן שלמרות שבדרך כלל אומרים 'ספק דרבנן לקולא' - כאן צריך להסב בכל הכוסות "דאי נזיל לקולא אמאי נקל בהני טפי מהני, ואי נקל בתרוייהו הא מיעקרא מצוות הסבה לגמרי" (שאם נלך לקולא - מדוע נקל באלו יותר מבאלו? ואם נקל בשתיהם הרי תיעקר מצוות ההסבה לגמרי). ומעתה קשה, מדוע לא נאמר גם ביחס למצוות הסבה שיסב רק בשתי הכוסות הראשונות, כשם שאומר הר"ן שבעיירות המסופקות קוראים את המגילה רק ביום י"ד? ומבאר המשנה למלך שהפיתרון לקיים את המצוה פעם אחת הינו פיתרון טוב רק לקריאת המגילה, שאז גם אם באמת העיר היא מוקפת חומה וצריך לקרוא בה בט"ו - תקנת החכמים לא נעקרה ממקומה, שהרי יש עיירות אחרות שאינן מסופקות ובהן קוראים בט"ו; לעומת זאת, לגבי הסבה - אם נאמר שיסב רק בשתי הכוסות הראשונות אז תקנת החכמים עלולה להיעקר לגמרי, שהרי יתכן שהם תיקנו להסב בכוסות האחרונות, ולכן מוכרחים לומר שילך לחומרא ויסב בשניהם. וכך מתרץ גם החתם סופר בחידושיו.

הסבר החתם סופר לשיטת השולחן ערוך
הרמב"ם ובעקבותיו השולחן ערוך אינם פוסקים כדברי הר"ן, אלא לשיטתם יש לקרוא בעיירות המסופקות גם בי"ד וגם בט"ו, וכפשטות הגמרא שאומרת שכך עשו חזקיה ורב אסי (ואין רמז בגמרא לכך זו היתה מידת חסידות, כפי שדחק הר"ן). ומבאר החתם סופר שכאן לא אומרים 'ספק דרבנן לקולא' משום שבאמת יש מקום לומר שקריאת המגילה היא מצוה מהתורה. החתם סופר מסתמך על הגמרא במסכת מגילה 3 , ששואלת מדוע בפורים לא אומרים הלל על ההצלה ממיתה לחיים, ואחת התשובות היא שאכן בפורים יש חיוב לומר הלל וקריאת המגילה היא היא אמירת ההלל. והנה נחלקו הראשונים האם חיוב אמירת הלל על נס מידי שנה בשנה הוא מהתורה, ואם כן אפשר לומר שהשולחן ערוך סובר כדעת בה"ג שחיוב אמירת הלל הוא מהתורה, ולכן הוא פוסק שבמקרה של ספק יש להחמיר. אולם, החתם סופר עצמו מעיר שהסבר זה לא יסביר את שיטת הרמב"ם, שכתב בפירוש חיוב אמירת הלל על נס הוא מדרבנן, ואף על פי כן פסק שבעיירות המסופקות צריך לקרוא גם בי"ד וגם בט"ו, ולשיטתו חוזרת השאלה.

הסבר החתם סופר לשיטת הרמב"ם
כדי ליישב את שיטת הרמב"ם מביא החתם סופר את דברי ה"ר יוסף המובאים בבית יוסף, שדוקא כאשר הספק הוא ממשי החמיר הרמב"ם לקרוא את ההלל פעמיים. בטבריה הספק הוא ספק ממשי שכן ברור שיש לה ים והשאלה היא אם ים נחשב חומה לעניין המגילה, וכן כאשר יש מחלוקת במסורת אם העיר מוקפת חומה זהו ספק גמור. ומדמה זאת ה"ר יוסף לדין אשם תלוי, המובא במקרה שאדם מסופק אם עבר עבירה. לא בכל מקרה של ספק יש להביא אשם תלוי, אלא רק כאשר 'איקבע איסורא', כגון שיש שני עדים שאומרים כך ושני עדים שאומרים כך, או שיש שתי חתיכות שודאי אחת מהן היא של חֵלֶב, והאדם אכל אחת מהן. וכך גם כאן - רק כשיש ספק ממשי קוראים גם בי"ד וגם בט"ו. הבית יוסף תמה על דברי ה"ר יוסף, מה עניין הלכות קרבנות להלכות קריאת המגילה? אמנם חיוב אשם חל רק כאשר 'איקבע איסורא' אבל מנין ללמוד מכאן שכאשר יש ספק בחיוב קריאת המגילה די לקרוא פעם אחת? ומבאר החתם סופר שדברי ה"ר יוסף מבוררים, שהרי שיטת הרמב"ם היא שהכלל 'ספק דאורייתא לחומרא' הוא מדרבנן בלבד אך מן התורה מקלים בספק, ושואלים על כך כולם - אם כן מתי שייך חיוב אשם תלוי, הרי אפילו לכתחילה מותר לאכול את החתיכה! והתשובה היא שהרמב"ם מסכים שבמקום ש'איקבע איסורא' יש להחמיר מהתורה. ומעתה נאמר שגם בספק דרבנן - במקום שהספק הוא ספק גמור לא אומרים 'ספק דרבנן לקולא' אלא יש להחמיר, ולכן בעיירות המסופקות שהספר בהן הוא ספק גמור קוראים בי"ד וט"ו.

לסיכום עד כאן, נחלקו הראשונים האם בעיירות המסופקות צריכים לקרוא את המגילה בשני הימים או רק ביום י"ד, ויש מקום לתלות זאת בשאלה אם חיוב ההלל הוא מהתורה. וניתן לבאר את העניין לאחר התבוננות נוספת במצות קריאת המגילה.

האם מצוות קריאת המגילה דוחה מצוות אחרות?
מחלוקת הראשונים האם קריאת מגילה מבטלת מצוות אחרות
כך למדנו בתחילת מסכת מגילה 4 :
תניא... כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה.
מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה: ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן, תלמוד תורה לא כל שכן? ...

למדנו כאן שמבטלים את עבודת בית המקדש בשביל מקרא מגילה, ומכאן לומדת הגמרא בקל וחומר שמבטלים תלמוד תורה, שהרי עבודה חמורה מתלמוד תורה (של ליחיד).

בהמשך אומרת הגמרא שגם מת מצוה דוחה תלמוד תורה "מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה", וכן לומדים מפסוק שמת מצוה דוחה עבודה, ואם אדם הולך להקריב את קרבן הפסח ובדרך פגע במת מצוה - יתעסק במת המצוה, למרות שעל ידי כך יטמא ולא יוכל להקריב את הפסח. ולאחר שאומרת הגמרא שגם קריאת המגילה וגם מת מצוה דוחים עבודה ותלמוד תורה, מסתפק רבא מה עדיף מבין שניהם:
בעי רבא: מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף? מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות? בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף, דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

הר"ן במקום מבאר שודאי קריאת המגילה אינה דוחה את עבודת התמיד בבית המקדש לגמרי, שהרי מצוות קרבן התמיד היא מהתורה ואילו מצוות קריאת המגילה היא מדרבנן, והדיון בגמרא הוא רק איזו מצוה להקדים. אך במקום שיש אפשרות לקיים רק מצוה אחת, כגון שהיה אילוץ שמנע את הקרבת קרבן התמיד והגיע הרגע האחרון, ודאי שיש להעדיף את הקרבת קרבן התמיד. וכתב הבית יוסף שכדברי הר"ן ראה גם מדברי התוספות בסוגייתנו, על הברייתא שאומרת שכהנים מבטלים מעבודתם כדי לשמוע מקרא מגילה:
וקשה, אמאי מבטלין? והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה! ויש לומר דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה בשביל הקריאה - משום הכי קרי ליה ביטול. ואם תאמר ויעשו עבודתן מיד ואחר כך יקראו המגילה לבדם? ויש לומר דטוב לקרות עם הצבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא:

התוספות כאן שואל מדוע יש צורך לבטל את העבודה, הרי גם אחרי קריאת המגילה נותר זמן רב לעבודה! והוא מבאר שכיון שאפשר להקריב את קרבן התמיד מיד עם הנץ החמה ודוחים אותה בשביל הקריאה, הרי זה נקרא 'ביטול. והבין מכאן הבית יוסף שלדעת התוספות מצוות קריאת המגילה רק קודמת לעבודה, אך לא מבטלת אותה לגמרי.

אולם, רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס בסוגייתנו מציין לפסקי התוספות במסכת ערכין, שאומרים שקריאת המגילה דוחה לגמרי את שאר המצוות.

ראיית הט"ז ודחייתה
כך היא זו לשון השולחן ערוך 5 : "מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה, שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים, שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא". והביא הרמ"א במקום את דברי הר"ן: "וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן, אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה". השולחן ערוך לא הזכיר את שיטת הר"ן, וניתן להבין שהוא סובר שקריאת המגילה דוחה לגמרי את המצוות האחרות, כדעת פסקי התוספות; ואף הט"ז בחידושיו לשולחן ערוך סובר כך, ומוכיח כן מהגמרא. כפי שראינו, הגמרא לומדת בקל וחומר שאם קריאת המגילה דוחה עבודה אז ודאי שהיא דוחה תלמוד תורה. והנה מה שיכלו ללמוד בשעת קריאת המגילה לא יוכלו להשלים אחר כך, שהרי ממילא למדו בבית מדרשו של רבי תורה בכל רגע אפשרי, ונמצא שביחס לתלמוד תורה הביטול הוא ביטול גמור! ואם נאמר שקריאת המגילה אינה יכולה לבטל לגמרי את העבודה, לא מובן כיצד למדו בבית רבי שקריאת המגילה מבטלת תלמוד תורה. וממשיך הט"ז שגם מדברי התוספות ששאלו על הלשון 'מבטלים' אין ראיה שסוברים כדעת הר"ן, שכן פשט הברייתא עוסקת במקרה הרגיל שבו אפשר לקיים את העבודה אחרי הקריאה ולכן הם שאלו מדוע משתמשת הברייתא בלשון 'מבטלים', והם כלל לא התייחסו למקרה שיש צורך לבטל לגמרי את העבודה בשביל הקריאה, וכאמור לדעת הט"ז - במקרה כזה אכן קוראים את המגילה. אמנם ה'יד אפרים' מעיר שזו דוחק בדברי התוספות, ופשטם מורה שכל הסוגיא עוסקת רק בהקדמה, והט"ז הוכרח לדחוק בדברי התוספות שכן לדעתו מוכח מן הסוגיא שהעבודה אינה נדחית לגמרי, כמבואר למעלה.

כיצד יענה הר"ן, שסובר שקריאת המגילה רק קודמת לעבודה אך לא מבטלת אותה, על שאלת הט"ז? הרי בתלמוד תורה הביטול הוא גמור, וכיצד ניתן ללמוד זאת מהקדימות של קריאת המגילה לעבודה? בפשטות התשובה לכך היא שגם ביחס עבודה יש להבדיל בין עבודת חובה לבין עבודת רשות. רק הקרבת קרבן התמיד שהיא עבודת החובה אינה מתבטלת מפני קריאת המגילה, אך עבודת הרשות כן מתבטלת, שהרי בכל רגע אפשר להקריב קרבנות, וממילא יכולה הגמרא ללמוד שקריאת המגילה מבטלת את לימוד התורה של אותו זמן המוקדש לקריאה. ובאמת יש להתבונן בדברי הט"ז, וכי אין מקום לתקנות חכמים משום שהן מבטלות את האדם מתלמוד תורה בזמן של קיום המצוה? על כרחינו שאין ביטול כזה נקרא ביטול.

ראיה ממסקנת הגמרא
בדברינו סילקנו את ראיית הט"ז מתלמוד תורה, אך עדיין מביא הגר"א ראיה לשיטתו ממסקנת הגמרא. כפי שראינו, רבא דן בשאלה מה עדיף, מת מצוה או מגילה, וזאת לאור העובדה ששתי המצוות דוחות עבודה ותלמוד תורה. והנה, לשיטת הר"ן לא מובנת כלל הסתפקותו של רבא, הרי מת מצוה דוחה את עבודה לגמרי ולא רק קודם לה, שהרי מי שיטמא למת מצוה לא יוכל להקריב השנה קרבן פסח, ואילו קריאת מגילה אינה דוחה את העבודה לגמרי, ואם כן ודאי שמת מצוה עדיף! החוות יאיר מוסיף ומעמיק ראיה זו. נניח שהר"ן צודק, ואת ספיקו של רבא נסביר ביחס לסדר קדימה - לאחר שראינו שמגילה ומת מצוה קודמות לעבודה ותלמוד תורה, עולה השאלה מי קודם בין מגילה למת מצוה. אם נבין כך, לא מובן כיצד פשט רבא את הספק מכח הכלל "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה"? הרי גם בשלב השאלה ידענו שמת מצוה דוחה עבודה לחלוטין, ועסקנו רק בשאלת הקדימות כשיכול לקיים את שתיהן, האם נקדים את קריאת המגילה לקבורת המת משום פרסומי ניסא! אלא ודאי מוכח מכאן ששאלתו של רבא היא ביחס לדחיה גמורה, כשם שמגילה דוחה עבודה ותלמוד תורה לגמרי כך יש לומר שהיא תדחה גם קבורת מת מצוה. בפשטות, זוהי ראיה גמורה לשיטת פסקי התוספות והט"ז.

אלא שהר"ן כתב שלא יתכן לומר שקריאת המגילה דוחה לגמרי מצוות אחרות, שהרי מצוות קריאת המגילה היא רק מדרבנן! על כך כותב הט"ז שמצוות קריאת המגילה נלמדת מדברי קבלה (דברי הנביאים במגילת אסתר), וכלל בידינו שדברי קבלה הם כדברי תורה (ביחס לכך קיים דיון נרחב - האם דברי קבלה נחשבים ממש כדברי תורה גמורים או שרק ביחס לענינים מסוימים).

עסקנו עד עתה בשתי מחלוקות - האם מקרא מגילה דוחה לגמרי מצוות שבתורה (חוץ ממת מצוה), והאם בעיירות המסופקות יש לקרוא את המגילה גם בי"ד וגם בט"ו. ביחס לשני הנידונים כותב הר"ן שקריאת המגילה היא מצוה דרבנן ולכן היא אינה דוחה לגמרי מצוות שבתורה, ובעיירות המסופקות קוראים רק ביום י"ד. ויתכן שגם החולקים עליו נחלקו עליו בנקודה זו - הרמב"ם והשולחן ערוך סוברים שבעיירות המסופקות יש לקרוא את המגילה גם ביום י"ד ובם ביו ט"ו כי דברי קבלה כדברי תורה ונמצא שזהו ספק דאורייתא, ומסיבה זו כתב הט"ז שקריאת המגילה דוחה את שאר המצוות. אמנם, חידוש גדול מאוד הוא לומר שמקרא מגילה הוא ממש כדברי תורה.

מדוע טומטום אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה?
ביחס להלכה נוספת אנו רואים שההתייחסות למצוות קריאת המגילה היא כאל מצוה דאורייתא. בתוספתא 6 נאמר שאדם שהוא טומטום אינו מוציא בקריאת המגילה טומטום אחר, משום שכל אחד מהם הוא ספק זכר וספק נקבה, ואשה אינה יכולה להוציא איש. על כך יש דיון רחב ב'טורי אבן' 7 , ששואל מדוע לא נאמר שיש כאן ספק ספיקא - הרי יתכן שהקורא הינו זכר, וגם אם הוא נקבה יתכן שגם חבירו נקבה. והוא מאריך לבאר מדוע אין זה נחשב 'ספק ספיקא. גם רבי עקיבא איגר בתשובה עוסק בכך, ואומר שבשני אנשים לא אומרים ספק ספיקא, אלא שני הספיקות צריכים להיות באותו אדם.

אולם עדיין יש לשאול על דברי התוספתא, גם אם אין שני ספיקות אלא רק אחד שמא הטומטום הינו זכר- מדוע ספק זה אינו מספיק, הרי גם ספק אחד במצוה דרבנן לקולא, וכשם שמי שסובר שחיוב ספירת העומר בזמן הזה הוא דרבנן אומר שאפשר לספור גם בבין השמשות, אף שבין השמשות הוא ספק יום, ומטעם שספק דרבנן לקולא. שוב אנו רואים כאן שבספק בחיוב קריאת המגילה הולכים לחומרא, שלא כבמצוות דרבנן רגילות.

למדנו כי לכל הדעות חכמים נתנו תוקף מיוחד, שאינו קיים במצוות אחרות. לדעת הט"ז תוקף זה הוא כה גדול עד שמצוה זו דוחה לגמרי מצוות דאורייתא, ולדעת אחרים אין היא יכולה לדחות אבל על פנים היא קודמת למצוות אחרות, אף שהכלל הוא שמקדימים את החשוב למה שפחות חשוב.


^ 1 ה ע"ב.
^ 2 קח ע"א.
^ 3 יד ע"א.
^ 4 ג ע"א – ע"ב.
^ 5 תרפז, ב.
^ 6 מגילה, פרק שני.
^ 7 דף ד ע"א.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il