ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקריאה והמקרה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר מחיית עמלק Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

פרשת ויקרא שבת "זכור" תשס"ג

הקריאה והמקרה

הבחנה אמונית בין ישראל ועמלק



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

השבת התחלנו לקרות ספר ויקרא, וכן קוראים בו פרשת זכור. ישנו קשר של השוואה ניגודית בין התחלת הקריאה בפרשה למידתו של עמלק. התורה פותחת "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". נשאלת השאלה מדוע כפלה התורה "ויקרא" וגם "וידבר"? פרש"י:
"ויקרא אל משה - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו ג) 'וקרא זה אל זה', אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג ד) 'ויקר אלקים אל בלעם'". 1

עומק הדבר, שנביאי ישראל נקראים אל הנבואה ומכינים עצמם אליה להיות ראויים לה, ומתחברים אל הקב"ה שמדבר אליהם, וזהו הדמיון למלאכי השרת שעליהם נאמר "וקרא זה אל זה", היינו שמתקרבים זה אל זה באהבה וברצון, וכן הקב"ה מקרב אליו באהבה את נביאי ישראל, כיון שהם מתקרבים אליו באהבה 2 . מה שאין כן נביאי אומות העולם, מתנבאים בלא הכנה לנבואה, והיא אצלם כמקרה, בלא קשר עצמי אל הנבואה ואל מי שנתנה. ולפי זה ניתן להסביר כיצד התנבא בלעם הרשע נבואה בדרגה של משה רבנו 3 , בלא שיהיה ראוי לנבואה, מפני שהנבואה הייתה מקרית אצלו, כמשל "פי האתון" 4 . וזהו "ויקר – לשון טומאה", טומאה היא לשון אטימה וטמטום, וזה בא ללמד שאין קשר בינו לבין הקב"ה נותן הנבואה.

בלעם ועמלק שניהם במהותם שונאים את ישראל ורוצים לאבדם, עמלק – "עם לק" שרוצה ללוק דמם של ישראל, ובלעם "בלה עם" שרוצה לקללם ולהחטיאם, לשניהם יש אותה האידיאולוגיה של "מקרה", שמנתקת את הקב"ה מן המציאות בעולם הזה. נאמר בפר' כי תצא (דברים פרק כה פסוק יח) "אשר קרך בדרך" פרש"י "לשון מקרה. דבר אחר לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים".

אין ספק שעמלק היה מודע לנסים הגדולים שעשה ה' לישראל, ואיך לא חשש להלחם עמם? אלא שבשבילו נסים לחוד וטבע לחוד, ולדעתו כאשר ההנהגה היא טבעית הקב"ה לא מתערב בטבע ומניח למציאות המקרית להתרחש. זו הסיבה שעשה מלחמה עם הנחשלים שבישראל שהענן פלטן. וחז"ל מצאו גם לזה רמז בכתוב "אשר קרך בדרך", שקרא לישראל לצאת מחוץ לענני הכבוד, כמבואר במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תצא רמז תתקלח):
"רב נחמן אמר: קראך ודאי , מה עשה להם עמלק, ירד לו לבית ארכיוון של מצרים נטל טימוסם של שבטים שהיה שמם חקוק עליהן ובא ועמד לו חוץ לענן והיה קורא ראובן שמעון אחוכון אנן פוקו דאנן בעיין למעבד פרקמטיא עמכון, וכיון שהיה יוצא אחד מהם היה הורגו",

כלומר במקום שנוהגת הנהגה טבעית שם היה מקום לעמלק להטיל ספק במציאות ה'.

וכך המן הרשע משתמש כל הזמן בביטוי "אשר קרהו", שרואה את הכל כמקרה, ואף מרדכי רומז לאסתר בלשון זאת "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" (אסתר רבה (וילנא) פרשה ח ה):
"אמר להתך לך אמור לה: בן בנו של קרהו בא עליכם, הה"ד (דברים כ"ה) 'אשר קרך בדרך'".

ואין עמלק שולט בישראל אלא כאשר גם הם נופלים בספק זה של המקרה. וכך למדו חז"ל מסמיכות הפרשיות (רש"י שמות פרק יז פסוק ח):
"ויבא עמלק וגו' - סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים (פסוק ז) 'היש ה' בקרבנו אם אין', חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא. אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".

לכאורה קשה איך הבן לא חש למציאות אביו שמעניקה לו כל טוב, ושואל 'ראית את אבא'? נראה שכל זמן שהאבא נותן לבנו כל צרכיו בודאי הוא רואה אותו, אבל ברגע שאינו מקבל מיד מה שרוצה אביו נעלם ממנו ושוב הוא אינו רואה אותו. כך כל זמן שישראל קבלו את כל צורכיהם הרגישו את מציאות הקב"ה, אולם מיד כשחסרו דבר נעלם מהם. המשל מדבר על בן שמורכב על כתפי אביו, ואפשר שזו הסיבה שאינו רואה אותו, אבל למעשה המצב הזה שהוא מורכב על כתפיו מלמד על היחס האבהי ביותר, כאשר האבא רוצה להרים את הבן ולהצילו מכל הסכנות האורבות לו. 5

וכך משמע מדברי המדרש (שמות רבה פרשה כו ב) "ומה מריבה היתה שם? ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר: אמרו, אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו נמרוד בו", כלומר, אין הם מסתפקים בכך שה' ריבון על ישראל ומנהיגם הנהגה נסית, השאלה היא אם הוא ריבון על כל המעשים, המתנהלים בדרך טבעית. "ורבי נחמיה אומר: אם מספיק לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין בני המדינה צריכין לו כלום, נעבדנו ואם לאו נמרוד בו", לפי דבריו, הם מבקשים שהקב"ה יספק את מזונותיהם בדרך הטבעית, "ואין בני המדינה צריכין לו כלום" כלומר הם מבקשים להתנתק מן המלך ולא יצטרכו להגיע אליו. "ורבותינו אמרו: אם מהרהרים אנו בלבבנו והוא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ואם לאו נמרוד בו", רבותינו דייקו את הכתוב "היש ה' בקרבנו אם אין" שה' בקרבם ויודע את מחשבותיהם, "אמר להם הקב"ה: אם בקשתם לבדוק אותי יבא הרשע ויבדוק אתכם, מיד ויבא עמלק, מה כתיב שם 'היש ה' בקרבנו אם אין - ויבא עמלק'", עמלק בגימטריה "ספק", הוא מעורר את הספק הזה של ישראל, וכאשר הם מפגשים עמו, ורואים את רשעותו, הם מתעוררים בתשובה לאמונה בה'.

נאמר (שמות פרק יז) "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר", ואמרו חז"ל במדרש (תהלים מזמור ט) "ר' לוי בשם ר' אחא אומר, לא השם שלם, ולא הכסא שלם, עד שיאבדו זכרו של עמלק, שנאמר 'ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק', היה לו לומר על כסא ה', כיון שיאבד זכרו של עמלק, כסא שלם והשם שלם, שכן כתיב האויב תמו חרבות, וכתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, [הרי השם שלם והכסא שלם]". כסא ה' היא ירושלים מקום שכינתו בעולם הזה, ועמלק מפריע לגילוי ה' בעולם, ולכן כל זמן שהוא קיים אין הכסא שלם 6 . וכן אין שמו של הקב"ה שלם, מפני שהקב"ה נקרא לפי מעשיו 7 , ולכן אין שם ה' מופיע במגילת אסתר, מפני שעמלק של אותו הדור הסתיר את גילוי שמו יתברך בעולם. אולם חז"ל חשפו את יד ה' הרוקמת את כל אירועי המגילה, ואמרו שכל מקום שכתוב במגילה "המלך" הוא מלכו של עולם 8 ,

והנה מאסתר למדו חז"ל שיש לומר דבר בשם אומרו, (משנה מסכת אבות פרק ו משנה ו):
"הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב') 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי'".

ונראה שעומק הדבר הוא שמי שנאמן למקור הדברים מגיע לשורשם ובכך מגלה נסתרות וגואלם. המשנה מדברת על חידושי תורה ששמע ואומר בשם אומרם, ומתוך כך מגיע למקור האמירה שהיא מכוח התורה שנמסרה מסיני. וכן במציאות בעולם הזה, יש להתבונן במה שקורה ולמצוא מי הוא "אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד", וכך אנו מגלים ש"המלך" הוא באמת "מלכו של עולם", וזוהי משמעות "מגילת אסתר" – "גילוי ההסתר" שהביא גאולה לעולם.

בזמן של הסתר פנים, יש כביכול ניתוק בין הקב"ה בעליונים בחינת י-ה לבין גילויו בתחתונים בחינת ו-ה.

והנה יום הישועה על הנס שהיה בימי המן נקרא פורים על שם הפור הוא הגורל, שהטיל המן מתי להשמיד את ישראל. ומבאר רשב"ם (שמות פרק טז פסוק טו) שהמילה פורים אינה בלשון הקודש, וז"ל:
"לא היה צריך לכתוב אלא הפיל הגורל, הואיל ובלשון הקודש נכתבה המגילה, אלא להודיענו על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ואילו לא נכתב מתחילה בלשון שהיו אומרים באותה המלכות, לא היינו יודעים למה נקרא פורים".

לא ביאר לנו למה קראו ליום זה ע"ש הגורל, ולמה לא קראו לו בלשון הקודש גורל?

נראה שענין הגורל הוא מהותי להמן מזרע עמלק, שרואים את כל המציאות כמקרה וכגורל, השימוש בלשון לעז פורים, מוסיפה נופך משמעותי, להבנה שאומות העולם נותנים לגורל, שהוא "אמונה" במקרה! כי לכאורה אם הכל הוא מקרה מה טעם יש להפיל גורל לדעת מתי להשמיד את ישראל? אלא שיש בזה איזו נקודה של אמונה, בכוחות על טבעיים שיכוונו אותם כיצד לנהוג, כנראה הם מאמינים גם במה שנקרא "גורל עיוור", שיש בו יד מכוונת, ומאמינים שאם המן מטיל את הגורל, הגורל יכוון אותו לטובתו ליום שיצליח בו. אבל בנקודה זו מתגלה הפרדוקס שבכפירתם שגם היא מונעת ע"י אמונה, וא"כ מוכרחים לומר שבשיא הכפירה יש גם כן נקודה של אמונה שיש כוח עליון של אלקים שמנהיג את העולם, ולכן בעצם עריכת הגורל המן נופל ו"פוריו נהפך לפורנו" (פיוט לפורים).

וכך מובא בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג:
"ויחלוש יהושע (שם /שמות/ יז: יג). רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כד"א וכאשר יטילו חלשים על המנות. ארבעה שמות נקראו לגורל , חלש, פור, גורל, חבל, ובכולם לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנא' ויחלוש יהושע (שם /שמות י"ז/) . בגורל ובפור לקה המן, שנא' הפיל פור הוא הגורל לפני המן (אסתר ג: ז) . בחבל עתיד ללקות אדום, שנא' חבלי יולדה יבאו לו (הושע יג: יג) . לכך נאמ' ויחלוש יהושע (שמות שם /י"ז/)".

אנו מוצאים שהארץ התחלקה לשבטים ע"י גורל, מדוע לא נתחלקה הארץ בדבור נבואי מפורש ע"י ה'? ואפשר שטעם הדבר, מפני שההנהגה האלקית בארץ ישראל היא הנהגה טבעית, הם נצטוו לכבוש את הארץ ולישבה בעבודת שדה וכרם, ולכן גם חלוקתה נעשית בדרך של גורל, שמצד אחד הוא דרך של חלוקה מקרית, ומצד שני בו מתגלת האמונה של ישראל שהקב"ה משגיח ומכוון את נחלת הארץ בדרך הטבעית הנסתרת. ולפי זה יובן מדוע ציווה ה' את יהושע לגלות מי מעל בחרם ע"י גורל, וכך מובא בגמ' (סנהדרין דף מג עמוד ב):
"תנו רבנן: נא - אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע (יהושע ז') 'חטא ישראל', אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן, אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל - על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר (במדבר כ"ו) 'אך בגורל יחלק את הארץ'".

לכאורה קשה, הלא אנו מאמינים שהגורל הוא מאת ה', וא"כ הקב"ה מגלה מי מעל בחרם, ומאי שנא אם מגלה זאת בפירוש או ע"י גורל? אלא שבעצם העובדה שאפשר לכפור בגורל, ונדרש מעכן להודות בו, זה כבר לא נחשב שהקב"ה מגלהו אלא שהוא עצמו גילה זאת, והכיר באמת שבגורלות. ויש להוסיף לכך, ונחיצות הדבר הייתה כדי לאמת את הגורלות שעל ידם תתחלק הארץ לשבטים. 9

וכן היה הכהן הגדול משתמש בגורל ביום הכפורים כדי לבחור בין שני השעירים איזו לה' ואיזו לעזזאל. על השעיר הנשלח לעזזאל נאמר "ונשא השעיר את עונותם", ופירשו חז"ל השעיר הוא עשו "איש שעיר" (ועמלק שבא מעשו), שנשא את "עונות תם" הוא יעקב איש תם. נמצא שמעשה הגורל בא לקבוע את בחירת ישראל שהם לה' ושל עשו ועמלק שהם לאבדון, ושני השעירים שווים במראה ובדמים ורק ע"י הגורל אפשר לבחור ביניהם, כל זה מלמד על כך, שבחינת ישראל היא אם הם מאמינים שהקב"ה מנהיג את העולם גם בהנהגה הנסתרת, שאז גם הגורל יוכיח את בחירתם לה', ועשו שגם הוא מאמין בגורל לפי דרכו הכוזבת גם הוא בכל כורחו יאמר אמן ויודה שהגורל בחיר בישראל, ויתגלה שישראל צדקו ו"בחיק יוטל גורל ומה' כל משפטו".


^ 1 בעל הטורים כותב, שלכן נכתב א' זעירא, מפני שמשה לא רצה לכתוב את הא' מפני ענותנותו, והקב"ה אמר לו לכתוב וכתב בא' זעירא.
^ 2 בעל הטורים כותב, שלכן נאמר "ויקרא אל משה" בלא להזכיר את שם ה' הקורא, מפני ענותנותו של הקב"ה שקורא אל משה כשווה בין שווים.
^ 3 במדבר רבה (וילנא) פרשה יד כ "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם".
משמע שדרגת נבואתו של בלעם הייתה כשל משה.
^ 4 מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן יב "'וישם ה' דבר בפי בלעם' - שעקם את פיו ופקמו כאדם שקובע מסמר בלוח, רבי אליעזר אומר: מלאך היה מדבר, ורבי יהושע אומר: הקב"ה". כלומר הדבור לא היה דבור של בלעם אלא דבור של הקב"ה דרך פיו, או ע"י מסמר או ע"י מלאך, או ששכינה מדברת מתוך גרונו, הצד השווה ביניהם שלא היה קשר בין הנבואה למדרגת בלעם.
^ 5 והנה כאשר יש אירועים קשים המתרחשים בארץ, שנפעים בהם דוקא הצדיקים, מתעוררים שאלות קשות "היכן הוא אבא" אבינו שבשמים, ואנו מאמינים שגם במציאות הקשה הזאת אנו נישאים "על כתפיו" של הקב"ה, ורחמיו על כל מעשיו.
^ 6 לפי הרמב"ם מחיית עמלק קודמת לבנין בית המקדש, ולפי הנ"ל מפני שהוא מפריע לגילוי ה' בעולם כפי שיהיה בבית המקדש.
^ 7 עיין במדרש (שמות רבה פרשה ג, ו) "ויאמר אלקים אל משה, אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלקים, בה', כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים שנאמר (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון, הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי".
^ 8 עיין בגמ' (מגילה דף טו עמוד ב, ובעוד מקומות שנזכר המלך ונדרש בגמ' ובמדרשים) "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם".
^ 9 עיין בשו"ת חוות יאיר" סימן ס"א שמדבר על כך שהחלטה ע"י גורל היא החלטה אלוקית. וז"ל: "כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות אך בגורל תחלק הארץ וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן לולי שפדאוהו העם לא מצד הודאתו ונאמר בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו ואפילו בא"ה היה מקובל זה כמו גבי יונה והמן הרשע לפשטי' דקרא, מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il