בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוות
לחץ להקדשת שיעור זה
א' אדר תשע"ז

שפת אמת חלק א'

undefined

רבנים שונים

א' אדר תשע"ז
2 דק' קריאה
השפת אמת מסביר את היחס בין המצוות לנשמה:

"נראה שזה תכלית המצות שהם מכוונים לאברים וגידים של האדם כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה, והאדם צריך לידע כי הוא גר בעולם הזה. ובאמת הנשמה במקרה בעולם הזה ובעצם בעולם העליון (אין מקומה של הנשמה אלא בעולמות העליונים והיא נמצאת זמנית בעולם הגשמי). והגוף בעצם בעולם הזה ובמקרה בעולם העליון (מקומו של הגוף בעולם הגשמי ולא בעולמות העליונים שהם רוחניים)... וכל מצוה יש בה ב' הבחינות: להכניע הגוף, ולהאיר הנשמה והנפש. וזהו עיקר עבודת האדם לבטל ולהכניע כח הגוף אל הנשמה להיות טפל אל הנשמה"
(בראשית פרשת וישלח)

השפת אמת מחדש שיש בכל מצווה שני עניינים, האחד הוא סור מרע, הכנעת הגוף, והשני הוא עשה טוב, הארת הנשמה אצל האדם. בקיום המצוות אנו מוכיחים שהנשמה היא העיקר, והיא מולכת על הגוף הזמני.
וממשיך שם:

"וכמו שכתוב 'גר אנכי עמך', פי' כמו שקדושתו יתברך בעולם הזה אינו בקביעות, כך גר אנכי. וכשהאדם פונה עצמו מכל עסקי העולם וכל מחשבותיו רק לעסוק במלאכת שמים מאיר בו כח הנשמה, ונעשה הגוף טפל. היפוך מסדר הקבוע בעולם הזה, וזהו בחינת תושב ככל אבותי ... כי האבות זכו להיות מזוכך גם בגופם שנעשו מרכבה אל הקדוש ברוך הוא, וזכו בעבודתם גם לדורות להמשיך השכינה בעולם הזה בבית המקדש בפועל ממש. וזה דבר גדול מאוד. וזה היה עבודת האבות בארץ ישראל"

האדם בעולם הזה הוא זמני, הנשמה שהיא מהעולם העליון היא כמו גר בארץ, לא קבועה. אך האדם צריך להתעלות כך שמעשיו הרוחניים הם יהיו העיקר ואילו המעשים החומריים שלו יהיו טפלים, כך שהנשמה תהיה תושב בארץ והגוף יהיה גר. מדרגה זו היתה אצל האבות הקדושים שכל גופם היה קודש והם היו מרכבה לשכינה. החיבור של המלכת הנשמה באדם הוא החיבור של השכינה בארץ, שמתבטא בארץ ישראל ובבית המקדש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il