ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עצירת הגשמים בימי אחאב | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש תנ"ך ספר מלכים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר


עצירת הגשמים בימי אחאב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

אחד מן הסיפורים הדרמתיים שידענו מן התנ"ך הוא סיפור מאבקיו של אליהו עם אחאב. די להזכיר את כרם נבות והמשפט המפורסם: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ"! (מלכים א, כט,יט) ויכוחו של אליהו עם נביאי הבעל: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים"? (מלכים א, יח, כא) מה שפחות ידוע הוא הרקע למעמד הדרמתי, בו גוזר אליהו על עצירת הגשמים בימי אחאב. היאך התגלגלו הדברים לידי כך,
שאליהו נאלץ לגזור בשבועה שלא ירדו גשמים? כך נאמר:
"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". (מלכים א, יז, א)

הבה ונתבונן בפרשה זו, לאורם של דברי חכמינו 1 (בבלי סנהדרין קיג, ע"א. ירושלמי שם פרק י, הלכה ב).

פגישה בבית האבל
הבנת מאורעות החיים וסודם ומה הוראתם ומשמעותם לאדם, האם הם מושגחים ומודרכים על פי ההשגחה העליונה, בהתאם לעקרונות הצדק של שכר ועונש, או שמא אין לחפש מאומה, עולם כמנהגו נוהג, על מקריו המתהפכים לטובה או לרעה? אם במזל שהאיר פניו, או גורל עיוור שהיה קבוע מראש, שלא ניתן להימלט ממנו...? זוהי שיחתן של הבריות בבית האבל, בפגישה עם החידלון וההפסד. כל אדם בהתאם לנקודת המוצא שלו והשקפתו על תוכן החיים ותכליתם, באין יתרון לאדם בעולם שתחת השמש או בַּיֵש שמעל השמש, "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ".

הנה שרוי לו חיאל בית האלי באבלו, בשכול מזעזע על כל בניו, החל בבנו בכורו, אבירם, ועד צעיר בניו, שׂגוּב, ותוהה להבין פשר הדבר למה לא זכה להשלים את בניין העיר, ולשמוח בשמחת הגמר, והגיעוהו האסונות בזה אחר זה, ופקדוהו שלא כדרכו של עולם, שכל בניו מתים בחייו, והוא כאב נאלץ לקוברם. כבר התרגלו הבריות לראות את המוות כחלק ממציאות החיים, כיצד דור הולך ודור בא, שגלגל הוא בעולם שאין לעוצרו...

אבל למה אירעה דווקא לו, מכה מוזרה ונוראה שלא כדרך כל הארץ, שנכרת כל זרעו?... על מה ולמה?... והוא יושב ומחשב חשבונו של עולם, ומעביר את מעשיו ואת מאורעות חייו בזה אחר זה, ובודק וממשמש בהם, במה פגם?... התחיל מהרהר בקול רם, שמא תכפוהו צרותיו על שהעז לבנות את יריחו ועבר על החרם של יהושע?... אבל מיד הוא מצדיק את עצמו, הלא קרא לה בשם אחר?! והוא מעלה השערה, שמא החרם היה כפול, שאין לבנות עיר באותו המקום של יריחו אפילו בשם אחר, וכן אסור היה לבנות עיר גם במקום אחר ולקרוא לה בשם העיר החרבה יריחו?... ויושבים לפניו המנחמים כואבים ומזועזעים כמותו, קשה הדיבור ברגעים אלה, מי מסוגל לפתוח פיו ולנחמו על הכרתת כל זרעו? ובמה?... ביניהם נמצא גם אחאב אוהבו, ומן הצד האחר יושב אליהו נביאו ושותק... וחיאל מחכה לתגובתו, למוצא פיו של הנביא... ואליהו מאשר, אכן אמת נכון הדבר, החרם היה כפול ועל כך הוא נענש עתה, על המרותו את חרמו של יהושע! אליהו מוסיף ואומר: "ברוך א-לוהי הצדיקים, השומר ומקיים דברי הצדיקים"!

גידופו של אחאב

בין המנחמים נמצא גם אחאב אוהבו, שהציע לו להקים את העיר, וכנשוך נחש הוא קופץ ומלגלג, איך אפשר להעלות על הדעת דבר שכזה, לקשור מאורע מלפני חמש מאות שנה להיום? הרי כל כך הרבה דברים חלפו מאז ואינם, גם אהבתם, גם שנאתם גם קנאתם של הדורות שעברו, כבר אבדו ובטלו מן העולם, ובוודאי חל גם חוק ההתיישנות 2 על חרמו של יהושע! ולהוכחה הוא מבסס דבריו על הצלחותיו בשדה הקרב. 3 הנה דורו יוצאים למלחמה ונוצחין, ואילו דורו של דוד, שהיה מלך צדיק, היו יוצאים למלחמה ונופלים בקרב... ובכלל מה כוחו ותוקפו של החרם, והוא שואל: "מי גדול ממי משה או יהושע"? ויענו לו כולם: משה! וממשיך אחאב ביוהרתו, הנה אמר משה בתורתו:
"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר..." (דברים יא, טז-יז)
ואני לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתי אותה! אף על פי כן, כל הטובות והנחמות שישנן בעולם התקיימו בדורי! 4 כלום נעצרו הגשמים בימי? למרות שעל כל תלם ותלם העמדתי עבודה זרה, 5 שפע הגשמים לא פסק, האדמה נתנה יבולה! אף שסרנו ועבדנו אלהים אחרים נתמלאנו במים עד הברכים, עד שלא יכלו הבריות ללכת לבית האליל להודות לו על רוב הטובה, מחמת ריבוי הגשמים! מה תשיבו לי, דברי משה לא התקיימו!... היאך יתקיימו דברי יהושע תלמידו?...

שבועתו של אליהו
בתחילה לא היה בדעתו של אליהו ללכת לנחם את חיאל, כי חשש שישמע שם דברי כפירה וחוצפה כלפי שמים, והוא לא יהיה מסוגל לעצור ברוחו מול הדברים המכעיסים והמבזים את ריבון העולם. אבל חזקו עליו דברי ה' שילך לנחם, כי חיאל הוא אדם גדול, וחשוב שיראה לו פנים בעת אבלו, לעודדו בשעת צערו. ואכן נכנע חיאל, לאחר ששמע את דברי הנביא, הודה בחטאו וקיבל עליו את הדין. אבל דברי כפירתו של אחאב העכירו את האווירה וקוממו את אליהו. והוא יצא לערוך עמו חשבון: שמע אחאב! ושמעו גם אתם, האבלים והמנחמים! לשם מה האריכה התורה בסיפור מסעות ישראל במדבר, ופירטה אותם לפרטים? - כדי לחזק את אמתת העובדות, שהסיפור לא ייהפך לאגדה ברבות הימים, למען ידעו הדורות הבאים את גודל המופת של עמידת ישראל במדבר, 6 קהל רב במשך ארבעים שנה. לא מקום זרע ותאנה ורמון, ארץ שלא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. זהו גם ההסבר לחרם של יהושע, לא לבנות את העיר יריחו לעולם, כדי שהמופת יישאר לדורות הבאים, שיראו הכול את החומה שקועה בארץ שלא כדרכו של עולם. שאין אלו חומות ששקעו מרוב ימים,
אלא שקעו לפתע מכוחו של המופת!

מי שמוחק את סימני העבר של האומה, מנתק אותה משורשיה, הוא מפסיק בזה את מקורות חיותהּ ומסכן את המשך קיומה בעתיד. גם העונש שניתן פה הוא מידה כנגד מידה, שהמשך בעתיד לא יהיה לו לבונה את יריחו, באבדן בניו. זוהי תוכנה של השבועה והחרם שהשביע יהושע את ישראל, להשאיר את חומות יריחו שקועות, למען יראוה הדורות הבאים. לתת תחליפים בצורתה ובשמה של יריחו במקום אחר - זהו זיוף היסטורי, וכן שיקום הריסות יריחו, פירושו מחיקת העבר. על כן יש להשאיר אותה כך כמות שהיא, בלי שיפוצים ושחזורים. כדי שלא יימחו אותות האומה!

ועתה ביחס לטענת אחאב על ברכת הגשמים שזכה בה, למרות שסרו מן הדרך ועבדו אלהים אחרים, כביכול לית דין ולית דיין בעולם, ואין להכיר שקיימת השגחה בעולם, לכן הגיעו להערצת אלילי הפריון, הנמצאים בעולם, שיש לעובדם ולהעריצם בהקמת מזבחות על תלמי האדמה, "כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי" (הושע יב, יב), הנני נשבע! כי התיר לי ה' להישבע בשמו, אם ישמיעו כאן באבלו של חיאל דברי גידוף, ויכחשו בחרם יהושע, שהוא כל כך ברור ונגלה לעין במאורע מצער זה, ויתעלמו מיד ההשגחה הפועלת כאן בעולם, כפי שמסביר אחאב! הנה ממקום שטענת אחאב! מן הגשמים 7 עצמם, משם אוכיח את האמת שהעולם אינו הפקר:
"חַי ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי"! (מלכים א, יז, א)


^ 1 סיפורו של אחאב מופיע בשני התלמודים בהבדלים שונים, לא נכנסתי לפרש את ההבדלים אלא איחדתי את הדברים המופיעים בבבלי (סנהדרין קיג, ע"א), ובירושלמי (שם פרק י, הלכה ב).
^ 2 באנציקלופדיה מקראית בערך: יריחו, מספרים על שכבות תרבותיות של העיר מן התקופות הקדומות והמאוחרות, בכל אופן מתקופת כיבוש יריחו על ידי יהושע ועד תקופתו של חיאל בית האלי, אין כל ממצאים של תרבות וזה מוכיח על תוקפו של החרם במשך כל השנים. וב"מרגליות הים" להגאון ר' ראובן מרגליות על סנהדרין (קיג, ע"א), מוזכר עניין זה בשם ספר "עבר וערב" (עמ' לא).
^ 3 השלמתי את העלילה על הצלחתו של אחאב בשדה הקרב, על פי המדרש בדברים רבה (ה, י). וכן בירושלמי (פאה פרק א): "דורו של אחאב יוצאין למלחמה ונוצחין, ולמה כן, שלא היו ביניהם בעלי לשון הרע", ולא כן בדורו של דוד.
^ 4 על הצלחתו של אחאב בחיי העולם הזה כבר ניסחו חז"ל: "לא נברא העולם אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא, לאחאב בן עמרי העולם הזה ולר' חנינא בן דוסא העולם הבא" (ברכות סא, ע"ב).
^ 5 העמדת עבודה זרה על כל תלם, היא דרשת חכמינו על דברי הושע: "כגלים על תלמי שדי" (יב, יב), עיין בסנהדרין (קב, ע"ב). יש לפרש את כוונתם שאחאב הגיע להערצת הברכה הגשמית הטבעית, בניתוק
מא-לוהים, וזה יסוד העבודה הזרה שהקים אחאב על תלמי השדה.
^ 6 עמידת ישראל במדבר הוא הגדול שבמופתים, עיין בהקדמתו של רס"ג ל'אמונות ודעות'. מטרת סיפורי המסעות של ישראל במדבר וחרמו של יהושע על יריחו, עיין במורה נבוכים (חלק ג', פרק נ), על פי דבריהם הסברנו את החרם. אמנם לראב"ד בפירושו למסכת תמיד (ל, ע"ב), טעם אחר, מפני שיריחו הייתה תחילת כיבוש ארץ ישראל, כמו תרומת דגן מן הגורן, כן החרים יהושע את יריחו להיות קודש.
^ 7 לפי הסוגיה בתלמוד הבבלי (תענית ג, ע"א) משמע שטל לא נעצר, אליהו נשבע: "אם יהיה השנים האלה טל ומטר" (מל"א יז, א), אבל לפי דברי ה': "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה" (שם יח, א), ואילו טל לא הזכיר לו, משמע שלא נעצר. בירושלמי (תענית א, הלכה א) ישנה דעה: "בין על הטל בין על המטר נשמע לו", ומה שלא הזכיר טל, מפני שנדר שהותר מקצתו הותר כולו. אפשר לתלות מחלוקתם בגרסת הסיפור על ביאתו של אליהו לנחם את חיאל, בירושלמי (סנהדרין פרק י, הלכה ב) מסופר שאליהו סירב ללכת כדי שלא ייאלץ לשמוע דברי גידוף שלא יוכל לעבור בשתיקה עליהם, וה' עונה לו שאם יאמרו לו דברים מכעיסים "כל מה דאת גזר אני מקיים", לכן גם הטל נעצר. ואילו לפי הבבלי (סנהדרין קיג, ע"א) לא מוזכר שה' הפציר שילך לנחם, אלא אליהו בא מעצמו ופגש את אחאב ובעקבות הוויכוח נשבע, ולא הבטיח לו ה' שכל מה שיגזור יקיים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il