בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

'ללמוד שני ספרים תוך שעה'

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אדר תשע"ז
3 דק' קריאה
הרב סלמן חוגי עבודי, (ההילולא שלו ב- כה אדר), רבה הראשי האחרון של עירק, עלה עם בני עדתו בשנות העלייה הגדולה של ראשית המדינה.
השנים היו שנות הצנע, והעולים נשלחו לעבודות דחק יזומות. גם את הרב שלחו לעבוד בנטיעת עצים במסגרת הקרן הקיימת לישראל. אך אחד ממכריו הבחין בדבר, ודאג שימנוהו כדיין בבית הדין הרבני. גאון גדול בתורה היה הרב, ולימים הפך לדיין בבית הדין הגדול.
מספרים, שכשרצו למנותו כדיין בבית הדין, דרשו מהרב להיבחן. הרב הגיע למבחן, וכמובן ידע להשיב היטיב, אך כששאלוהו לדעת הקצות והנתיבות בעניין נאלם דום. הקצות והנתיבות הם שני נושאי כלים חשובים בהלכות חושן משפט, שחיו בארצות אשכנז. אלו מפרשים עמוקים מאד, שבני הישיבות עמלים רבות להבינם. בעירק, ככל הנראה, הם היו פחות נפוצים, והרב לא הכירם. כיוון שכך, הוחלט שלא למנות את הרב למשרת הדיינות.
לאחר הבחינה, פגש הרב עודי את הרב מרדכי אליהו, שהיה תלמיד חכם צעיר באותם ימים. סיפר הרב עבודי לרב אליהו, ששאלוהו לדעת הקצות והנתיבות, אותם אינו מכיר.
פרש הרב אליהו בפני הרב עבודי את דעת הקצות ודעת הנתיבות בעניין המדובר. אמר לו הרב עבודי – אם כך, מבין אני מהי שיטת הקצות ומהי שיטת הנתיבות.
חזר הרב עבודי לבוחניו, ואמר להם, שהוא מוכן שיבחנוהו גם על שיטות הקצות והנתיבות. אמרו הבוחנים – נבחן אותך על דעת הקצות והנתיבות בעניין אחר. הסכים הרב עבודי להיבחן בדעת הקצות והנתיבות בכל מקום. ואכן, ידע לענות על שיטת הקצות והנתיבות בכל מקום... ויהי לפלא!
זהו סיפור חריף מאד, המבטא נקודה חשובה בהבנת מקומם של גדולי ישראל ביצירת התורה שבעל פה. גדול בישראל, שמחדש בתורה, יש לו דרך חשיבה שיטתית. שיטת הקצות, למשל, אינה חידוש נקודתי, שבכל מקום נובע מסיבה שונה. שיטת הקצות היא דרך חשיבה מסודרת ושיטתית, שעל פיה הקצות אומר בכל מקום את נקודת המבט הייחודית שלו. הרב עבודי בעוצם גדלותו ובקיאותו, הצליח ממקום אחד לתפוס את דרך החשיבה הייחודית הזו, וממילא להבין מה יגיד כל אחד בכל מקום.
(כיוצא בדבר, סיפר לי פעם תלמיד חכם 'רגיל' אחד, שתקופה מסויימת היה לומד את דברי הפני יהושע בקביעות. בשלב מסויים, הוא כבר ידע מה הפני יהושע ישאל, ומה יתרץ. הוא הצליח לקלוט את דרך החשיבה של הפני יהושע).
התובנה הזו, שחידושי התורה שבעל פה שלנו, בנויים על צורת החשיבה של גדולי ישראל, מלמדת אותנו על חשיבותם העצומה של גדולי ישראל. התורה אינה ספר, 'שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול', ויעשה בו כרצונו. התורה ופסיקת ההלכה בנויה על גדולי ישראל. הגדולים מפליטים משהו ממהותם הפנימית ודרך חשיבתם לתוך השתלשלות התורה שלנו. לפיכך, הם חייבים להיות מכוונים לשמיעה לדבר ה', שאם לא כן הרי תורתנו תפסיק להיות, חלילה, תורת ה' ותהפוך לתורת האדם.
לכן, יש חשיבות עצומה לדמותו הרוחנית ומידותיו של אותו גדול. אדם שאינו במדרגה רוחנית זו, גם אם יהיה 'פרופסור' גדול לתורה ותלמוד, אין לחידושיו התורניים כל ערך, שהרי תורתו היא תורת האדם ולא תורת ה'.
בטוחים אנו גם בכך, שה' שהבטיח לנו שתורתו לא תסור בישראל, משגיח על כך שלהלכה לדורות יתקלו דברי אלו, שצורת חשיבתם מתבטלת ומכוונת לדבריו. וודאי שהשגחת ה' זו, לא פוטרת אותנו מלהיות אנשים, שמחפשים להקשיב לדבר ה'. כלומר – אנשים שיודעים שהתורה אינה רק תורה שבכתב, אלא גם תורה שבעל פה המונחלת בידי גדולי חכמי ישראל, ולא כל הרוצה לבוא לפרש ולפסוק, כוחו ליטול את ה'.
רמז לכך אפשר למצוא בפרשתינו. לאחר מעמד הר סיני, עת עם ישראל קיבל תורה שבכתב, וראה את השגחת ה', טועה העם לחשוב שמשה נעלם. טעות זו גורמת לו לעשות עגל זהב. כבר עמדו המפרשים על כך, שהעם שראה את גילוי ה' המוציאו ממצריים, וודאי לא יטעה לחשוב שהעגל הוציאו ממצריים. העגל נועד רק להחליף את משה, כ'מתווך' בין העם לה'. עבודה זרה בשיתוף.
וזו בדיוק הטעות עליה כתבנו. המחשבה, להחליף את חכמי ישראל, 'המתווכים' את התורה שבכתב אלינו, תחליפים אחרים היא עשיית עגל. העגל וכל הפסלים הם דוממים, שאין בכוחם ליצור ולחדש. היכולת להמשיך ליצור ולהביא את דבר ה' אל המציאות המתחדשת בכל דור, תלויה במציאותם של גדולי ישראל, ה'משה' שבדור.
שנזכה להקשיב למנגינתה של תורה שכתב ושבעל פה, ולהמשך גילויי תורת אמת בדורינו!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il