בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ארבע כוסות
לחץ להקדשת שיעור זה

ארבע כוסות של גאולה

undefined

חיים ברנסון

ניסן תשע"ז
3 דק' קריאה
ארבע כוסות תקנו לנו חז"ל בליל הסדר.
חודש לאחר היום שיש בו את מצוות המשתה, שוב אנו חוזרים ליין. וכמו אז, גם בחג החירות יש מימד של "נכנס יין יצא סוד". כששותים ארבע כוסות יין, משהו משתחרר...
אבל לפני שניתן טעמים חדשים לארבע כוסות פרי הגפן, נתבונן במה שאמרו לנו חז"ל (בירושלמי), שארבע הכוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה.
מהן ארבע לשונות הגאולה? אומרת התורה: "לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם – מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם – מעבודתם, וגאלתי אתכם – בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם – לי לעם והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים 1 . והבאתי אתכם – אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" 2 .
הלשון החמישית, "והבאתי", נמצאת במצב ביניים: מצד אחד ניתן לראות שהפסוקים פותחים ב"אני ה'" ובכך הם גם חותמים – כשגם הלשון החמישית נמצאת בתווך, ומאידך – אי אפשר להתעלם מכך שתקנו לשתות ארבע כוסות ולא חמש, וכן בפסוקים עצמם, לאחר ארבע הלשונות הראשונות ישנה סוג של סיומת – "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". לאחר ארבעת שלבי הגאולה הראשונים נגיע למצב שבו נדע שה' הוא זה שהוציא אותנו. לאחר מכן ה' יביא אותנו לארצו 3 .
מה משמעות כל אחת מהלשונות? הפסוק אומר: " והוצאתי אתכם – מתחת סבלות מצרים,
והצלתי אתכם – מעבודתם,
וגאלתי אתכם – בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.
ולקחתי אתכם – לי לעם והייתי לכם לאלוקים".
אם נתבונן במהלך ליל הסדר, נוכל לראות שכל אחת מהכוסות נאמרת על קטע אחר: הקידוש, ההגדה ("מגיד"), ברכת המזון וההלל.
אם נקביל כל קטע ללשון הגאולה שכנגדו, נקבל שהקידוש הינו שבח והודאה על ההוצאה מתחת סבלות מצרים, ההגדה – על ההצלה מעבודת מצרים, ברכת המזון – על הגאולה בזרוע נטויה ובשפטים גדולים וההלל – על הלקיחה להיות עם לה'.
נסביר את הדברים בעזרת ה':
סבלות מצרים הינם הדוחק והקושי, הלחץ של מצרים שליווה את העבודה. אפשר לעבוד את מצרים בלי לסבול.
הדוחק מקשה מאוד על הגוף, והוא גם מעצים את ההשפלה שבעבדות.
בקידוש אנו משבחים את ה' ומודים לו על שבחר בנו ונתן לנו את מועדיו לשמוח בהם. הבחירה בנו והנתינה לנו את המועדים היא כנגד העצמת תחושת השפלות שהיתה, וכן השמחה במועדים היא כנגד הקושי הגופני הגדול שהיה.
ההצלה מהעבודה היא שלב נוסף. אנו כבר לא עובדים עבור מצרים, לא הם מטרת חיינו. יש לנו חיים משלנו. אנו חירותיים.
כל ההגדה מספרת את סיפור היציאה מאותה עבדות. גם היכולת לשבת ולדבר בנחת על מה שאירע, ולא למהר כדי לשוב ולעבוד אחר כך, היא חלק מאותה חירות.
הגאולה בזרוע נטויה ובשפטים גדולים הבהירה קבל עם ועולם מי בעל הבית של העולם. מי מנהל את מערכת הטבע ואת העולם האנושי במקביל. כנגד זה ברכת המזון, ההודאה לה' על הלחם (והמצה) שאנו אוכלים. עיקר מזוננו, כל יכולת הקיום שלנו, ניתנת לנו מאת ה' בחסד גמור בכל שעה ושעה. הוא הדואג לגשם, לזרעים, לצמיחה, להתפתחות, לשמירה על כל היבול ולעיכולו ובנייתו את הגוף.
הלקיחה שלנו להיות לעם לה' המנהל את העולם היא השלב הרביעי. כנגד זה ההלל. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" 4 . תפקידנו עלי אדמות הוא להלל את ה'. ואין הכוונה רק לשבח אותו בפינו, אלא לחיות חיים כאלה שכל כולם מספרים הלל ושבח ליוצר ואבי העם הזה, כמו יצירת פאר שבעצם היותה היא משוררת שיר הלל ליוצרה. תפקידנו כעם ה' ונציגו בעולם הוא לספר לעולם מיהו ה' – דרך כל אומר החיים שלנו, מהמערכות הציבוריות שלנו הבנויות על טהרת הקודש ועד למעשים הקטנים היומיומיים של כל פרט ופרט מאותו עם קדוש.




^ 1.אולי הכוונה לדיבר "אנכי ה' אלוקיך" שנאמר במעמד "לקיחת" הרעיה לדוד לאשה (אולי "כסף הקידושין" בליקוחין אלה הוא ביזת מצרים).
^ 2.שמות ו, ו-ח.
^ 3."כונסה לביתו".
^ 4.ישעיה מג, כא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il