ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זיו מלכות - לחודש אייר | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים חודשי השנה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


זיו מלכות - לחודש אייר


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

לאחר תרועת הפריחה בחודש ניסן, מופיעים הניצנים באייר, בחודש זה לפי הסבר הירושלמי, (ראש השנה הלכה א, משנה א) ניכר ומופיע זיוו של עולם מן האילנות והצמחים. על כן זכה החודש השני להיקרא בשם: זיו (מלכים א ו, א). ובתרגום של יונתן: ירח זיו, ניצניא. פריחה בניסן - וניצנים באייר. נמצא שחודש זה מהווה ממשיכו ומשלימו של ניסן.

לא רק מהבחינה הגשמית של התמד הצמיחה קיימת זיקה בין החודשים, אלא גם בתוכן המאורעות יש למצוא את רישומו והשפעתו של חודש ניסן בחודש אייר, ירח זיו. הנה מה שנוגע לקרבן הפסח, מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכול היה להקריב את הפסח במועדו, יש לו תשלומים באייר בפסח שני, ואין אומרים לו: 'עבר זמנו בטל קורבנו'.

את ראשית הפריחה ראינו באביב של ניסן, הרי הניצנים נראו בארץ, בזיוו של אייר. אורו של חודש ניסן כראשון לגאולה, מאיר בזיוו המתפשט בחודש אייר. זהו המובן של השם הבבלי: אייר, הוא אור. כי אור ראשון של גאולה זכינו לו בניסן, וזיו אורו המתפשט באייר. כמה נאה ומתאים הניסוח שקבעו רבותינו: 'ראשית צמיחת גאולתנו'. יש סימנים, הניתנים לבדיקה הגיונית, שאפשר לראות בהם אות לטובה, וגם לסמוך עליהם, כמו רב דהוה "בדיק במברא" (חולין צה, ע"ב), שאם תזדמן לו מיד הדוגית ויוכל לעבור את הנהר, משמע שיש לו סייעתא דשמיא בשליחותו, כי הרגיש את ההצלחה בהליכתו, בעזרה המושטת לו בדרך הליכתו, כעין הסימן שקבע אליעזר לעצמו בשאלתו, שהנערה שתאמר "שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הכִיחַ ה''' (בראשית כד, מד), כי הכיר בה את מידות החסד שלה (עיין דרשות הר"ן).

את המשפט התלמודי: "אימתי? בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויים על אדמתן" (מגילה ב, ע"א), מנסח הרמב"ם: "בזמן שיש להם לישראל מלכות" (רמב"ם, הלכות מגילה א, ט). ואת תקופת בית שני, אע"פ שהיו בה גם מלכים שנזרקה בהם צדוקיות, לא נמנע הרמב"ם מלשבח ולומר:
"וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" (רמב"ם, הלכות חנוכה ג, א).
ועל הספקות היאך בבא בן בוטא, שהיה צדיק גדול, השיא עצה להורדוס לבנות את בית המקדש, כתמורה וככפרה על הריגת חכמי ישראל, הלא עבד רשע היה, והרי נפסק להלכה שאסור להשיא עצה טובה לעובד כוכבים או לעבד רשע, שיעשה דבר מצוה, בשעה שהוא עומד ברשעו? והרי לא נתנסה דניאל בהשלכה לגוב האריות, רק מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה? (עיין בבא בתרא ד, ע"א. רמב"ם, הלכות רוצח יב, טו).כבר השיבה הגמרא (שם):
"שאני בית המקדש דאי לא מלכות, לא מתבני"!
כלומר, ישנם דברים השייכים לכלל ישראל, לא עדה ולא קהילה יבנו את בית המקדש - אלא כלל ישראל!

המלכות יכולה לקבל החלטה על כך ולבצע אותה. שמא תאמר, שיש לשלול את המפעל מפני שתופס המלכות אינו הגון וראוי למלוך על ישראל, ויש לשלול את מעשיו המגונים והמתועבים? הרי למדנו מפרשה זו שבבא בן בוטא השיא עצה להורדוס, על אף שהיה המלך עבד מושחת, שרצח את צאצאי בני חשמונאי, למדנו מבבא בן בוטא שיש להפריד בין האיש כפרט, ובין מעשיו לטובת כלל ישראל. כמו שהתנ"ך כתב על ירבעם בן יואש:
"לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב יד, כד),
ומאידך-גיסא הזכירו זכותו בביצור הממלכה, ש:
"הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה"! (מלכים ב יד, כה),
בבא בן בוטא הפריד בין רשעותו האישית ובין מעשיו הכלליים לטובת בניית בית המקדש. וכן מצאנו שחכמינו שבחו את יפי הבניין של הורדוס ואמרו:
"מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו"! (בבא בתרא ד ע"א)
לא רק בעת הגמר, כשנתגלה לבסוף יפיו של הבניין שכתליו נראים מרחוק כגלי הים, הודו חכמים להורדוס, אלא גם בשעת בניינו, ראו שהסכימו עמהם מן השמים...
נאמר בתלמוד על התקופה הברוכה בימי ר' שמעון בן שטח, שירדו גשמים בלילות שבת ורביעי, והיו חטים ככליות.
"וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקים בבנין בית במקדש, והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו למלאכתן, וידעו שמלאכת שמים בידיהם". (תענית כג, ע"א)


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il