ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אוסרים את החג ;">

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשס"ה

אוסרים את החג


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

חסידים מספרים כי על מאמר הכתוב "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" היה ר' חנוך העניך מאלכסנדר נוהג לומר שכמו שחייט התופר בגד יודע שכל התפירה עלולה להיפרם אם לא יקשור בסיומה את החוט, כך צריך האדם לדעת שיש לאסור ולקשור את קדושת החג שעבר ולעשות לה חיזוק וקיום, כדי שלא תפרח ותימוג.

המשל שלפנינו הוא משל פשוט לכאורה. ימי החג הם ימים של התעלות, השגת מדרגות גבוהות בעבודת ה' וחיזוק הקשר בין האדם לבין קונו. מובן שבמהלך ימי החג ישנה התקדמות. אולם יחד עם זאת, בדיוק כפי שהחייט יודע שאין ערך לכל ההתקדמות שהוא משיג אם לא יקפיד לקשור את החוט בקצה כדי שהתפירה לא תיפרם, כך בדיוק על כל אדם ואדם לעשות מעין קשר בכל ההשגות שהשיג במהלך ימי החג ולהפוך אותן לקניין של קבע, שימשיך וילווה אותו בימי השגרה הבאים עליו. זוהי המשמעות של יום אסרו חג, הבא לאחר ימי החג. ביום זה אנו אמורים לקשר בין החג לבין ימי החולין הבאים לאחריו; לתת לעצמנו זמן להטמיע בתוכנו את הערכים שצברנו במהלך החג.

עד כאן המשל ברובד הפשוט שלו. אולם מתברר כי למשל זה רקע עמוק הרבה יותר. בספר 'מגלה עמוקות' מובא מדרש העוסק בדמותו של חנוך, שעליו אמרה התורה "איננו כי לקח אותו אלקים". מדרש זה מתאר את חנוך יושב ותופר מנעלים, ועל כל תפירה ותפירה אומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

בספרי חסידות הוסברה אומנות זו של תפירה באופן סמלי. התפירה מחברת בין שני חלקים נפרדים והופכת אותם לישות אחת, שנועדה לשמש לבוש לאדם. תפירה תוך כדי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" מקבלת מידית משמעות עמוקה של ייחודים, חיבור של חלקים נפרדים.
חנוך עוסק אמנם בתפירה גשמית, אולם כל מעייניו נתונים לתפירה רוחנית. הוא עוסק בחיבור בין חלקים נפרדים: בין שמים וארץ, בין עולם הרוח ועולם החומר, בין עולם הזה ועולם הבא. חיבור זה עתיד להעניק לדברים הנמוכים ביותר משמעות רוחנית עליונה, שתבוא מכוח איגודם של העולמות, הרוחני והגשמי.

האמירה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" היא אמירה העוסקת בגילוי כבוד מלכותו של הקב"ה בעולמות שלנו. חנוך יושב ותופר את המנעלים, מחבר בין הנפרדים, תוך כדי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אמירה זו נועדה להסביר את המשמעות הרוחנית שיש למעשהו הגשמי. זוהי אם כן המשמעות של עבודת התפירה במבטם של בעלי החסידות: עבודה של חיבור בין הרוחני לבין הגשמי.

מכאן חוזרים אנו למשלו של ר' חנוך העניך מאלכסנדר. ימי החג נתפסים בעיניו כימים של תפירה. בימים אלו יש חיבור בין עולם הרוח לבין עולם החומר. עבודת החג מצטיינת בנתינת מקום לכל הצרכים הגשמיים של האדם; שמחת הרגל מקושרת עם השמחה הגשמית בבשר ויין. קישור זה מעניק משמעות עמוקה ביותר לכל חיי החומר שלנו. אנו אמורים לצאת מתוך החג לאחר שזכינו לקישור שכזה, ולפנות מתוכם אל עולם החומר כשאנו משלבים את המסרים החשובים הללו בתוך עולם החומר. שמחת החג צריכה להקרין על עבודת החומר של האדם גם לאחר שהחג נגמר, ואולי בעיקר לאחר שהחג נגמר. אנו צריכים להבין שעולם החומר איננו עומד בסתירה לעולם הרוח שלנו, אלא אדרבה, הוא משלים אותו.

כאן בא הצורך בקשירה בקצה החוט. הקשירה היא החיזוק של התפירה. אם התפירה מביאה את שני חלקי הבד לידי מגע, הרי שהקשירה דואגת לכך שהחיבור הזה לא יינתק גם ברבות הימים. זהו תפקידו של אסרו חג, הבא לאחר ימי החג. יום אסרו חג יש בו מעט מן הקדושה של ימי הרגל, שכן יש בו מעט סממנים של שמחת הרגל, ומאידך גיסא יש בו מן החולין של ימי החול הבאים לקראתנו.
נקודת ביניים זו, העומדת בין החול ובין הקודש, היא הקשירה הרעיונית שבין החול לבין הקודש. ימים כאלה, שהם בעצם ימי חול אולם יש בהם תחושה חזקה של קדושה ושל התעלות, מלמדים אותנו כי יש אפשרות להביא את החג אל ימי החולין; כי התפירה והחיבור אינם מעשה חד-פעמי של ימי החג, אלא הם יכולים להפוך לנחלתנו היומיומית.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il