ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ואני נסכתי מלכי (תהלים פרק ב) | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש גאולה ונבואה דרכי הגאולה Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"א

ואני נסכתי מלכי (תהלים פרק ב)


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

יום ליום יביע אומר ובודאי שנה לשנה תביע אומר. ושנה זאת אומרת הרבה דברים. נתבונן במקצת מסדרי ההשגחה האלוקית מתוך עיון בפרק ב' בתהילים:
"למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ידוד ועל משיחו. ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו. יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו. אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו. ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי. אספרה אל חק ידוד אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ. תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם. ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ. עבדו את ידוד ביראה וגילו ברעדה. נשקו בר פן יאֱנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו."

הפרק מדבר על מלחמה שיוזמים גויים כנגד עם ישראל היושב בציון. הפרק רואה במלחמה זו כמלחמה כנגד ה' יושב בשמים ומכך מסקנתו הכללית של הפרק היא "אשרי כל חוסי בו". הדרך לנצח במלחמה היא בהבנת מה שלא נראה על פני השטח בצורה ברורה שהמלחמה אינה בין ישראל לגויים אלא בין ה' לגויים, והישועה יכולה לבוא רק על ידי בטחון בה'.

אנו צריכים להיות חדורים בתחושה שמה שקורה עימנו בחצי שנה אחרונה אינה מאורע מקומי בנינו לבין שכנינו, אלא אנו חלק מהדו שיח שמתנהל בין ה' לבין הגויים. החשיבות בחיזוק מידת הבטחון בעת מלחמה היא בכך שהיא מחדדת את היחוד של עם ישראל שנועד לו יעוד להיות עם סגולה ששם ה' נקרא עליו.

בחצי שנה אחרונה הרבה חלומות אנושיים על עם שיוכל לחיות בשלווה ובנורמאליות ככל הגויים ללא יעוד מיוחד, עומדים בפני סימני שאלה גדולים. העם כמהה לאמירה אחרת, אמירה גדולה, אמירה שתתן לו כח לדעת על מה מלחמתינו. האם נצליח לעמוד במשימה זו?

הפרק מחולק לארבעה חלקים כשכל חלק הוא אמירה של שלשה פסוקים הנאמרת על ידי מישהו אחר.
1. אמירה של הגויים כנגד ישראל
2. תשובת ה' לאמירת הגויים
3. מנהיג ישראל מגלה מה ה' דיבר איתו
4. קריאת עם ישראל לגויים לחזור בתשובה ולהכיר במלכות ה'.

אמירת הגויים כנגד ישראל הגויים כנגד ה'
"למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ידוד ועל משיחו:"

מי הם הגויים שעליהם מדובר בפרק זה? יתכן שהפרק במכוון לא מזכיר מיהם הגויים משום שהוא רוצה להביע בדבריו שמלחמה מעין זו הינה תופעה היסטורית החוזרת על עצמה. המלחמות שמנהלים הגויים כנגד ישראל אינם רק כנגד ישראל אלא בעיקר כנגד ה'. אולם מהמשך הפרק נראה שמדובר על מלחמה המתנהלת כשמלך ישראל מתחיל לבסס את מלכותו על הר ציון. המפרשים בארו שפרק זה מדבר או על הזמן שדוד המלך נהיה מלך או תאור מלחמה בזמן שיבוא המשיח. אנו נבאר בסוף דברינו שפרק זה מתאים לתאור מלחמת גוג ומגוג שבה יבואו גויים רבים למלחמה על ישראל ששבו לארצם לאחר גלות ארוכה. לכן לא הוזכר גוי מסוים אלא בליל גויים שיבואו כנגד ישראל. מלחמה זו נערכת בשערי ירושלים.

הסיבה למלחמה של הגויים כנגד ישראל כתובה בפסוק השלישי:
"ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו:"

הגויים מרגישים בסגולת עם ישראל בתביעה המוסרית שישראל תובעים מכל העולם. התביעות המוסריות של עם ישראל מעיקות על הגויים ומזה הם רוצים להתנער. המלחמה על יסודות המוסר מתמקדת במלחמה על ירושלים. הגויים מרגישים שעומדת להתממש הנבואה "כי מציון תצא תורה" ומכך הם מפחדים.

תשובת ה' למעשי הגויים

"יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו:"

הקב"ה מתייחס בצחוק ובבוז לגויים. יתכן שהצחוק נעשה בצורה שהקב"ה נותן לגויים לחשוב שיש להם כוח להלחם כנגד ה'. ה' נותן להם להגיע עד שערי ירושלים. ה' משחק איתם במחבואים. ורק אח"כ מגיע שלב שהקב"ה מגלה את עצמו ומדבר עליהם באפו.
"אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו:"

בהתחלה הגויים חושבים שעם ישראל שב אל ארץ ישראל כעם פליטי שואה שמחפש מקלט בטוח. אולם הקב"ה יגלה בסיעתא דשמיא שיהיה בעת המלחמות-
"ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי:"

בימי ההודאה בחודש אייר אנו צריכים לראות את חצי הכוס המלאה. ניסים נעשים לנו מידי יום מידי רגע.
ספר תהילים פרק קכד:
"שיר המעלות לדוד לולי ידוד שהיה לנו יאמר נא ישראל: לולי ידוד שהיה לנו בקום עלינו אדם: אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו: ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם: נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו:"

(מובא בשם ר' חיים ויטל שכל פרק זה שהינו פרק הודאה על עזרת ה' מתייחס לצרות שיעשו מלכות ישמעאל לישראל כשיצאו מן הגלות וזה תחילת הפרק שכתוב בו "בקום עלינו אדם"- ישמעל שאינו אחד מד' מלכויות אלא מוגדר פרא אדם)

מה פשר הסייעתא דשמיא הייחודית שאנו זוכים לה בתדירות כל כך גדולה?
אנו אומרים בברכה על הצדיקים ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך. בא"ה משען ומבטח לצדיקים. מה הפירוש משען ומבטח. הקב"ה מזכה את הצדיקים במשען לפני שמגיעים למצב של מבטח. הקב"ה עושה הרבה ניסים קטנים כדי שכשיהיה הניסיון הגדול נוכל לבטוח בקב"ה. המאבק על ירושלים עומד להיות מאבק גדול וכלל עולמי. במאבק זה יחשפו כל יסודות קיומו כעם. עתה הקב"ה במאורעות שעוברים עלינו הקב"ה מכין אותנו לקראת מאבק גדול יותר.

הקב"ה נתן לנו בהתישבות שנים בהם יכלנו להתבסס מתוך הרבה סיעתא דשמיא. מי היה בא לישובים אם היינו יודעים שיהיו אבנים. מי היה בא לגור בישובים אם היו אומרים לו שנהפך להיות בחזית המלחמה. מי היה בא לגור במקום שיש בו יריות ללא הרף. אולם אחרי שהקב"ה נתן לנו תקופה ארוכה של משען. הישובים התבססו בצורה יוצאת דופן. אח"כ הקב"ה נתן לנו משען בכל תקופת האבן. ועתה הקב"ה עושה עימנו ניסים ונפלאות בתקופת הברזל. כבר אי אפשר לעקוב אחרי רצף הניסים היום יומיים. מליוני כדורים שרקו בשנה זו בישוב וב"ה הקב"ה מצילנו מידם. גם כשהיו פיגועים "לא עלינו" אנו מאמינים שזה לא "סימני גלות" ח"ו, אלא להיפך האחיזה של עם ישראל בארץ הולכת ומתחזקת מכח המסירות נפש עליה בכל מהלך התקומה, שגם הולכת ונמשכת בימינו אנו. אנו מתפלאים הכיצד אין נפילת רוח ב"ה. אחוזי ההתתגייסות למילואים עלו בצורה פילאית. (זאת למרות כל "שטיפות המח" של כוחות חלשים באומה שעושים "הרבה רוח").

מנין שואבים את כח ההתנדבות. עם ישראל הינו עם בריא וכשיש נקודות מבחן, נקודות אמת הכוחות הפנימיים מתגלים. עם ישראל מרגיש עתה שזו מלחמה על קיומנו. זו מלחמה על צדקת דרכנו. רבים היו שבויים בבשורת שלום מזויפת. השלום נהפך להיות דת. השלום היווה פתרון מוסרי, הוא היווה פתרון נפשי. אולם בחצי שנה אחרונה הכל קרס. יתכן שמתחילה תקופה חדשה בה הלב מפנה מקום לשמיעת דברים חדשים. תהליכים שבימים נינוחים לוקחים שנים רבות, בסערת המחלמה יכולים להתרחש במהירות גדולה יותר. ניתן לאפיין את מצב הרוח הלאומי כמצב של צפייה לבשורה חדשה- בשורה רעננה.

דו שיח בין מלך ישראל מנהיג לעם ישראל
עת מלחמה זו עת מבחן להנהגה. הרבה שאלות יסוד צצות. הרבה מבוכה ואי בטחון מאפיינים את הלך הרוח העממי. למנהיגי ישראל יש שליחות מיוחדת. המלך שנבחר להיות מנהיג ישראל צריך לעודד את העם לפיח בו כח חיים. כיצד עושים זאת? על כך הפרק שם בפיו של מלך ישראל דברים פשוטים אולם גדולים . המהלך שנראה כמהלך אנושי כל כולו מהלך אלוקי. ה' הוא הבוחר לגאול את ישראל ומכח היותנו עם סגולה.
"אספרה אל חק ידוד אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך:"

צריך לדבר על ליבם של ישראל עד שהדברים יראו כחוק אנו צריכים להרגיש שאנו בנים למקום ואנו בתהליך של לידה. כל מה שאתמול נראה לנו כאילו אינו- כאינו בר ישום, יכול לההיפך היום מחלום למציאות. דברים חדשים יכולים להוולד. יש לנו את הכוחות להיות לא עם שרידי חרב לא עם שהיעוד שלו לישב בשלווה אלא עם שיש לו יעוד להיות בנו של הקב"ה.

עברנו את יום העצמאות שבו ההנהגה הציבורית הפוליטית שלנו הוכיחה שכשהיא מוכנה ללכת למהלכים הדורשים גבורה גדולה כמו הכרזת המדינה זה מקרין לכל רובדי האוכלוסיה. זה מקרין לכל העולם. כך כתב מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל:
"אומץ הגבורה ועוז הרוח הזה של אנשי ציבוריתנו.. והודיעו אל מרחבי העולםכולו וממשלותיו, כי יש מדינת ישראל, ואלה סברו וקיבלו ברצון ובחיוב וכגל של אגוזים המשיכו לסדר הכרה , אחד הוא עם רוח הגבורה הנשגבה של גיבורי צבאותינו קדושינו ,לכל פלגותיהם, מוסרי נפשותיהם הטהורות על קדושת ה' לארצו ועמו ותורתו, אחד הוא מתוך המקור האחד של אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה".

יום ירושלים מבטא את הנצחון המזהיר שהיה במלחמת ששת הימים כשחלק גדול מעוצמת הרוח ביום ירושלים התגלתה מכח ימי צפיה ארוכים ודרוכים שקדמו לפריצת המלחמה.

כך גם עתה נתבע ממי שיכול להתנהג בגבורה לבוא אל החזית. כח העמידה של הישובים צריך להקרין לכל שאר העם לכל המנהיגים הפוליטיים. כנגד היאוש ונמיכות הקומה יש להתחזק בבטחון בה' שיכול לתת לנו כח וגבורה במערכה שבה אנו ניצבים. שמעתי שכל המלחמה הזאת נצפתה מראש בדיוק כפי מה שהתרחשה. רק דבר אחד היה בו מקצת הפתעה – כח העמידה בישובים-. אנו מתפללים שנזכה להמשיך ולהפתיע גם במבחנים הצפויים לנו בעתיד.

כח עמידתינו תלוי בהכרה הפשוטה שמה שיש בנו וכל מה שיהיה הוא מאת ה'. מדוע הקב"ה גם לאחר שהחליט לגאול את ישראל ולהקים להם מדינה נותן לנו מבחנים נוספים?

לאחר שנות גלות עם ישראל חוזר לארץ וצמא לחיות חיים נורמאליים. המפגש עם הבריאות הפשוטה של החיים גורם למעין שכרון חושים. שוכחים את היחוד שלנו אנו עם לא נורמאלי אולם לא נורמאלי לחיוב- לא נורמאלי בכך שהאידאליזים היא נשמת קיומו. שיעודו האלוקי היא מטרת קיומו. לשם כך הקב"ה לא נותן לנו לשכוח אותו והוא מכניס אותנו לצרה ומבוכה כדי שנצעק אליו.
"שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ:"

רצוי לפנות לקב"ה מתוך שירה וטוב לבב. אולם ככל שאין אנו מכירים בבחירה האלוקית, הקב"ה גם יוצר את ההו"א של הסכנה בכדי שנתעורר ונפנה אל הקב"ה.

כך גם היה ביציאה ממצרים. הקב"ה משאיר את בעל צפון כדי שפרעה יחשוב יעלה על דעתו שהוא יכול לרדוף ולהחזיר את עם ישראל ולשעבדו. והנה הקב"ה מכניס את עם ישראל למצב של פחד . מצרים סוגר אחריו והים סוגר מלפניו. מה יעשו עם ישראל? והנה מתוך הצער והפחד עם ישראל זועק כלפי שמיא. מדוע הקב"ה הכניס אותנו למצוקה זו.

אומר המדרש (מדרש רבה שמות פרשה כא פסקה ה):
ולמה עשה הקב"ה להם כך אלא שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתן אמר ריב"ל למה"ד למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים שמע המלך והצילה לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה מה עשה המלך גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו מיד וירא אלהים את בני ישראל התחיל הקב"ה מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקב"ה מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה' באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם שנאמר (שיר ב) יונתי בחגוי הסלע השמיעני קול אינו אומר אלא השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים לכך כתיב השמיעני את קולך.

ככל שנקדים ונכיר ביחודנו הלאומי מתוך שיר כך הקב"ה לא יצטרך לעשות הו"א של צרות וקשיים.

חלק זה מסיים בפסוק:
"תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם:"

ניתן לפרש פסוק זה כתאור התפילה והבקשה שעם ישראל שואל מאת ה'.
אולם ניתן לבאר שזה המשך אמירת המנהיג ישראל לעם ישראל שלאחר שאנו מבקשים מהקב"ה לירש את הארץ זה נותן לנו כח לנצח את הגויים על ידי מעשינו. מי שחדור בכך שהוא עושה את מלחמות ה' מובטח לו שהקב"ה יתן לו את הכח להלחם כנגד הגויים.

אמירת ישראל לגויים לחזור בתשובה ולהכיר במלכות ה'
גם כלפי אומות העולם אנו מושיטים ידנו לשלום. אנו אומרים להם אין לנו עניין במלחמה.
"ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ: עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה:"

כולנו מחוייבים לעבוד את ה'. ואתם הגויים גם אם אינכם בשלים לעבוד את ה' מתוך אהבה, אולם תראו כמה סיעתא דשמיא ה' עושה לעם ישראל ולפחות תעבדו את ה' מתוך יראה נשקו בר- כלומר תרצו בטהרת הלב לקבל את מלכות ה' שמא תאבדו דרך.
"נשקו בר פן יאֱנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו"

במחלמה הזו שבין הגויים לעם ישראל יתברר ויתגלה שם ה' בעולם ויתברר שמי שבוטח בה' בעולם ניצול מכל פורענות ומי שלא מכיר בשם ה' אובד את דרכו.
"אשרי כל חוסי בו:"

פרק זה מאיר את התהליך בו אנו מצויים. שיבת עם ישראל לארצו נעשית בתחילה בצורה טבעית. בדרך ששם ה' מסתתר מאחרי כל המאורעות. מובא בספר קול התור שהסיבה להסתתרות זו קשורה לכך שאנו בתהליך גאולה שלא זכו והיא אינה יכולה להיות מלווה בניסים. אולם זה בעצמו גורם לכך שאין בהירות גם בתוך עם ישראל שתהליך חזרת עם ישראל לארצו הינו תהליך אלוקי. כך יכולה להתפח תפיסה דתית שנשארת בתפיסות של גלות. כך יכולה להתפתח בעם ישראל תנועה לאומית חילונית שאינה קוראת בשם ה' בצורה מודעת. אולם מגיע זמן שללא הכרה בשם ה' שללא הבנת היעוד של עם ישראל אין כח להמשיך. נוצר מצב שללא אמונה אין יכולת קיום. ממלחמת ששת הימים התחילו שאלות רבות להתעורר בנפש האומה. מי אנו מה יעדונו? מהי ירושלים בשבילנו?

זה מה שיתברר במלחמת גוג ומגוג שמתוכה יתגדל ויתקדש שם ה' בכל העולם. אנו בימינו רואים את לידת התהליך הזה. הקב"ה דרך המאורעות מביא אותנו לקרוא בשם ה' לחשוף את היעוד האלוקי מוסרי שמוטל עלינו כבנים למקום. אשרינו שאנו שייכים לתורת הגאולה ומשתדלים לכוין את העין האנושית שלנו לעין של מעלה. כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il