ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחוויות שחרור ירושלים ומבט קדימה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום ירושלים שיחות ליום ירושלים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (19 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (19 ד')

התשס"ג

מחוויות שחרור ירושלים ומבט קדימה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
ירון יוסף בן מרים

נסי ששת הימים
על אותם הימים אותם התחושות. באמת ניסים ממש גלויים לא היו במלחמת ששת הימים, אבל צירופי המקרים, כל כך הרבה דברים התרחשו לטובה. יש על זה בספר התקופה הגדולה פרק שיחו בכל נפלאותיו. אני אקרא כמה סיפורים קטנים במארעות שהתרחשו.
אנחנו כאן בסביבת רמאללה. חייל אחד מנתניה סיפר: בלילה תפסנו עמדות מסביב לרמאללה אחרי שעברנו את רחובות העיר כשירינו בלי הפסק על ימין ועל שמאל. שקט מוזר השתרר במקום. היינו עייפים אחרי ארבעים שעות של קרב עם הפסקות קטנות. נרדמנו למרות הפקודה שלא להרדם, בתוך הזחל"ם, ומשום מה התחשק לנהג להזיז את הרכב ולהעיר אותנו, או סתם לעצבן, וזז עשרים מטר קדימה. באותו רגע שהוא זז עפה פצצת בזוקה במקום הקודם שהיינו שם. ניצלנו בנס. נס? מקרה?
דני שור, אני חושב שזה אחד מהישוב שלנו, מבית אל א': קצין שריון נע בזחל הפיקוד בראש של טור, לפתע הוא מספר: "נעצר משום מה הזחל ובאותה שעה ממש נפל פגז לפני הזחל. אלמלא הקלקול בזחל, הפגז היה פוגע בכולנו.
כאלה צירופי מקרים בלי גבול היו בבת אחת. רא"ל חיים בר לב דיבר על התרגשות של הידיעה על כיבוש הכותל. הוא סיפר לאביו: אתה מכיר אותי. מעולם לא בכיתי. אפי' לא יכולתי להזיל דמעה גם כשהאמא נפטרה. לא בכיתי, לא יכולתי לבכות. אבל כשהגעתי עתה לכותל המערבי נפתחו לפתע מעיינות בכי בכיתי ללא הפוגות. לא יכולתי להתאפק מבלי לדעת למה.
כתב צבאי ששידר ברשת השידורים העברים בעצם הקרבות מספר: אני בדרום אי שם בסיני. דוקא היום, ביום השלישי למלחמה, נערך כאן קרב שריון בשריון שמעטים כמהו וכדוגמתו בתולדות המלחמות. המצרים ניסו אתמול וגם שלשום להתחמק ממאבק פנים אל פנים הם העדיפו את הבריחה. לחמו רק בהגנה בחוסר ברירה. עתה הם למעשה כמעט מוקפים אולצו ללחום. נכנסנו לקרב בו משתתפים כנראה כאלף טנקים משני הצדדים. שרידי חיל האויר המצרי גויסו למערכה מכרעת זו. שארית העצמה המצרית מוטלת על כף המאזנים. שאון הטנקים והתותחים הדי יריות ושריקת פגזים. רעש מטוסים העוברים ביעף וקול פצצות מתפוצצות מחריש אזנים. לפתע פתח מישהו טרנזיסטור. מבית השידור בירושלים, מבשר: "הכותל המערבי בידינו. צנחנים הגיעו בדהירתם לרחבת הכותל עתה הם חובקים את אבני הכותל ששממו עשרים שנה. מתרפקים עליה לאחר שעמדו בבדידותם מאז קמה המדינה. אבני הכותל שוב הרוו דמעה יהודית לה צמאו עשרים שנה". זה, כל זה שומעים בטרנזיסטור. בחזית פורצת שאגה אדירה. שריונאים פורצים מן התותחים, טנקיסטים מהטנקים. קצינים מתערבבים בחיילים כל אחד מחפש את אחרים כדי להתחבק. מתחבקים מתנשקים, חיילים קשוחים למודי קרבות, שחורים כפיח כשחול המדבר חדר לעורם, דוהרים עתה לאש תופת מבלי לדעת אם יסיימו את היום בעודם בחיים. גיבורים הבזים לפחד לגילוי כל חולשה. בוכים עתה כתינוקות. והוא מתאר את הדבר הזה: "כשבילי טהר ולובן נראים נחלי הדמעות. על כל האבק שלהם, לפתע אתה חש את אשר ידעת ידיעה שטחית מזמן: שאין אלה אלא בנים, נכדים של אותם הגולים שהוגלו מירושלים חבושים באזיקים בשרשראות של ברזל, מתיפחים בבכי אל מול פני המקדש העולה בלהבות".
אחר כך הוא מתאר את מה שמתרחש ליד הכותל: ליד הכותל מחזות לא יאומנו כי יסופרו. אלופים וטוראים קצינים קשישים וטוראים נסחפו בזרם פנימי סמוי ששטף את פני כל. מעולם לא העלו אלה על דעתם כי משהו מקשר אותם אל הכותל המערבי, עם העבר. עתה עמדו בכו, עמדו ורקדו משהו זע שם בלב פנימה בלב היהודי הפועם.
הם לא רצו לבכות מול הכותל, לא חשבו להשתטח עליו. אבל בכו כתינוקות. אותו רגע הבינו רבים כי לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. התברר לפתע כי הקשר הפנימי החבוי בלב אלה שכה התרחקו ממקור מחצבתם, לא ניתק לחלוטין. וכי ישנה תקוה לאחריתם של היהודים האלה. כאלה תיאורים רבים יש פה. עוד סיפור אחד. חייל צעיר בהגיעו אל הכותל המערבי תכף לאחר שחרורו, אמר: אני לא מספר לכם צ'יזבטים, נלחמנו ממש שי"ן בשי"ן, שריון בשריון. ודהרנו דהרנו עד למימי הסואץ רחצתי את רגלי במימי התעלה ולמרות כל זה לא הרגשתי את מתק הנצחון עד שבאתי הנה אל הכותל המערבי. אני לא דתי אבל בעצמי ראיתי את הניסים. מששתי את הניסים בידים, אני רוצה להתפלל. לא סתם ככה אני מפציר בכם תלבישו לי תפילין, על הראש, על היד. קשרו אותם חזק, מעולם לא למדו אותי להתפלל, איך אקרב אל הכותל? מה אומר, מה אלחש לאבנים. הוא מספר: התקרבתי לישישה אחת שמזגה לאנשים כוס מים לשתיה מתוך נד גדול, אמרתי יחד איתם שהכל נהיה בדברו, הישישה אמרה אמן, ואני התפרצתי בלי בושה בבכי. דברים מרגשים. עיתנאית חילונית כתבה: אי אפשר בימינו לכתוב קטע מאמר רשימה או כתבה בלי לערבב את הקדוש ברוך הוא או להסתמך לפחות על ניסים. מעמדם של השמים עלה בששת הימים האלה. אפיקורסים נהפכו למאמינים וגם כופרים אומרים תודה לה'. חנה זמר עתונאית מפורסמת היתה עורכת עתון דבר כותבת: "עתה הלב כמעט מאמין כי הכל - כל מה שכתוב – הכל, הכל אמת".
הלבבות נפתחו באותם הימים ובמיוחד למי שהיה לו כלים מוכנים. אצל הרב צבי יהודה, זו לא היתה הפתעה הוא ציפה לזה, הוא חיכה לזה, הוא כבר הכריז שלשה שבועות קודם: "איפה חברון שלנו, איפה שכם שלנו". והוא הכין כלים גדולים מאד לקלוט את האור. הציבור הדתי ההולך בדרכו של מורנו הרב צבי יהודה גם היה לו כלים גדולים וזכה לקלוט את האור. ואחרים שלא הכינו כלים, האור הבזיק אבל לא היה כלי קבול וכעבור איזה זמן הדברים לא חדרו, נעזבו. אבל אז גילינו שבתוך הנלבבות יש נשמה יהודית. העובדה הזאת הוכחה אז. כל הלבבות, רחוקי רחוקים, כולם, כולם התעוררו מבלי לדעת למה, מבלי לדעת איך. מפני שאכן יש בתוך תוכו של כל יהודי - נשמה, נשמה אלקית הבוערת בקרבו. יש כאלה שאצלם היא מכוסה בהרבה שכבות, אבל היא נמצאת.

התכנית המדינית

לפני כמה שבועות נודע לנו עוד פעם שיש בלבבות חום יהודי וכשהולכים לפגישות פנים אל פנים מגלים דברים כמוסים. לא במשפט הראשון לא במשפט השני אבל אחרי כמה משפטים ראשונים, פתאום מגלים שיש לב, לב אוהב, לב מאמין. גילינו עוד שיש לציבור שלנו כח עצום של השפעה, וזה אומר שצריך להשתמש עם הכח הזה. מאז אני נפגש עם הרבה אנשים, תלמידים מהישיבה, אברכים, אחרים, שכל הזמן אומרים מה עושים עם כל מה שהיינו, עם כל מה שנפגשנו? איך ממשיכים את הדברים הללו?

אני רוצה לשרטט לפניכם איזה תכנית שאני לא יודע אם בדיוק אתם תלמידי הישיבה צריכים לעסוק בה. אבל בכל אופן אני מנסה לדחוף את התכנית הזאת. לפני פסח קיימנו כנס, כעין תשובת המשקל לכנס הרצליה. כנס ירושלים שבו מומחים מתחומים שונים וגם קצת מגוונים חיוו את דעתם על השאלות הבוערות העומדות על הפרק. ואני דברתי באותו כנס על היחס לבעיה הערבית איך ההתייחסות לערבים הגרים כאן בארץ ישראל. וחשבתי הרבה לפני הכנס הזה איזה הצעה איזה פרוגרמה איזה תכנית אפשר להציע להתמודד עם השאלה הזאת. בכנס הזה אני דברתי אחרי הרבה מחשבות ואני הצגתי את ההצעה. ראשית כל, אמרתי שכשבוחנים לעומק את העימות שיש בין ישראל לבין הערבים זה לא עימות שבין היהודים שגרים בא"י לבין הערבים שגרים בא"י. זה עימות בין העולם הערבי כולו, לבין העם היהודי כולו. זה עימות שרשי עמוק מאד, זה עימות דתי אמוני שאין לו פתרון פוליטי, אין לו פתרון מדיני, יש לו רק פתרון אמוני. הפתרון שלו יבא בעז"ה בימות המשיח, ואנחנו מקוים שזה יהיה מהר. אבל לא לפני כן לא לפני שיכירו האומות את תפקידם של ישראל ואת עניינים של ישראל. כל הנסיונות לפתור אותו עולים בתהו. בזמן האחרון כל ממשלה שעולה שמנסה להתמודד עם הבעיה הזאת נופלת כי אין פתרון. לאיזה צד שהולכים אין אפשרות לפתור את הבעיה הזאת. וכשיש בעיות שאין להם פתרון אז צריכים לא לנסות לפתור אותם. צריך לשים אותם בצד ולעסוק בדברים שאפשר לפתור. כמו שיש לנו הרבה דברים קשים מאד שאנו חיים איתם ולא עוצרים את הכל כדי לפתור אותם. תאונות הדרכים הם אסון נורא שגורמות יותר הרוגים מאשר הטרור ואף אחד לא העלה על דעתו שצריך להפסיק את הכל ולטפל בזה. מטפלים בזה, מדברים על זה, אבל זה לא נושא שתופס את דיוני הממשלה ורה"מ עשרים וארבע שעות ביום. האחראים על כך אנשי משרד התחבורה והמשטרה עושים את כל המאמצים לצמצם עד כמה שאפשר את הבעיה הזאת ולהתמודד עד כמה שאפשר עם כך אבל מתוך הכרה שצריך לחיות עם זה. יש גם מחלות איומות ונוראות שגורמות יותר הרוגים וחולים שסובלים יותר מאשר הסבל מהטרור, אבל לא עוצרים את הכל. יש לזה את המשרדים המתאימים והאנשים המיוחדים העוסקים בזה, והחיים ממשיכים כי זה סדרם של החיים.
אז במזרח התיכון זה הסדר של החיים לחיות עם הטרור. עכשיו זה מתפשט גם לשאר העולם. אבל זה סדר שצריך לדעת לחיות אתו לא להתעסק איתו לשים אותו בצד, שתטפל בזה מחלקה במשרד החוץ. אם אפשר, מחלקה קטנה - בדיונים המדינים, ולתת לצבא סמכויות להתמודד עם הטרור ולנסות כמה שיותר להילחם עם הטרור. אם אפשר לדכא אותו מה טוב. ואנחנו צריכים לפנות אל הנושאים החשובים שבשבילם הוקמה המדינה מדינת ישראל הוקמה כמדינת העם היהודי וצריכה להפך למדינת העם היהודי זה אומר העם היהודי כולו, לעומת ההסתכלות הזו של מדינה לכל אזרחיה אנחנו צריכים להציג את המטרה הנכונה מדינת העם היהודי לחוקק חוקים שכל יהודי בעולם יהיה לו אזרחות של מדינת ישראל ואז בבת אחת אנחנו יכולים להכריז שיהודי שרוצה להיות אזרח יכול להיות אזרח כי המדינה הזאת היא מדינת העם היהודי. בבת אחת יש לנו שתים עשרה מליון אזרחים יהודים במדינה הזאת. כמדינת העם היהודי אנחנו יכולים לדבר על כל הארץ כי העם גדול. והממשלה צריכה לשנות כיוון ולהתחיל לטפל בנושא הזה. רה"מ נוסע בכל העולם מדבר על עליה, מדבר על השקעות כאן, מדבר על ביקורים כאן, שיהודים יתחילו לבקר. אולי לא כל אזרח שגר בחו"ל יקבל זכות הצבעה אע"פ שהוא אזרח. אם הוא רוצה זכות הצבעה, שיבוא לכאן לביקורים, כל שנה לעשרה ימים, ובתוך שלש שנים יהיה לו גם זכות בחירה. גם בחו"ל יהיה אפשר להצביע לא רק בארץ, זה יעשה שינוי כיוון במגמה של המדינה.
ומה נעשה עם הערבים בנתיים? ראשית כל לא נסוגים משום מקום, נשארים בכל המקומות. לטרור אנחנו לא נותנים לפגוע בנו, עושים את כל המאמצים שלא יפגע בנו וצריך לעשות מאמץ עצום להפרדה, לא הפרדה קרקעית אלא הפרדה של צורת החיים. הערבים יחיו להם את חייהם, יבלו את הבילויים שלהם, לא ניתן להם להפריע לנו אנחנו לא נפריע להם. הנסיון של המדינה להיות מדינה דמוקרטית ולנסות לשלב את החיים בין הערבים ובין היהודים, זה עושה את כל המתח וזה מחריף את הסכסוך. הערבים לא רוצים היום כל פעם שאנחנו לוחצים אותם לאיזה הסכמים הם לא רוצים הסכמים, אנחנו גם לא רוצים. אנחנו לא רוצים לוותר הם לא רוצים לוותר. לא צריכים בכלל. צריכים לעשות דיונים בלי תוצאות לשוחח לדבר לא ע"מ לכפות אחד על השני וכל אחד יחיה לו את חייו. חיים עירונים יכולים לנהל אותם גם ערבים, ואנחנו נחיה את חיינו. הפרדה בכל מה שאפשר. במה שאי אפשר, ברפואה בתחומים מסויימים שאי אפשר - לא. אני מדבר גם על ערבים שגרים בתוך המדינה גם על ערבים שגרים במקומות שעדיין אינם נקראים בתוך המדינה בפעל. צריך לנסות גם לאחד את העם פה בארץ שהפער התרחב בגלל המתח שנוצר מסביב לנושא הפלסטינאי, הוא קורע את העם והעם בשביל לעשות שלום עם הערבים, העם שלנו נקרע. צריך להזיז את הנושא הזה הצידה לנסות ולחבר את חלקי העם זה אל זה, והחיבור יכול להיות על ידי שתהיה הפרטה מלאה. אני קצת מודרני בעניין הזה, אם המדינה תעסוק בכמה שפחות תחומים אז המתח יתמעט. אם כל חוג יצטרך לספק לעצמו את התרבות שהוא רוצה, ואת החינוך שהוא רוצה, לא תהיינה כל כך הרבה מריבות על הקופה, למי לחלק אותה, איך לחלק אותה, וזה יפחית מאד את המתח. להפריט את התקשורת, להפריט את החינוך, להפריט את התרבות, להפריט את הכלכלה, ולתת שוק חופשי. אנחנו נשתמש בו לטובה כמובן. לכיוון שאנחנו חפצים, נוכל להשמיע את מה שאנחנו חפצים. וכמובן, אנחנו הרי יודעים שבכפייה אי אפשר להשיג שום דבר. השאיפה שלנו שהעם יחזור למקורו מתוך חפץ פנימי כך שאנחנו לא שואפים להשתלט על התקשורת ולהשמיע רק את הדברים שלנו, אנחנו שואפים שבדרך של הסברה אנחנו נצליח לשכנע את כולם. לעשות תכנית שלמה לעבודה.

כיצד בפועל לעשות את זה?
יש מפלגה מרכזית היום שהיא השלטת. יש לה מרכז שיש בו קרוב לשלשת אלפים חברים, אנחנו נפגשנו עם יותר משלשת אלפים במפגש של פנים אל פנים. אם נתמקד בשלשת אלפים האלה ונציע להם את המהלך הזה ונאמר להם שהליכוד צריך במקום לדדות אחרי השמאל כל הזמן צריך להיות עצמאי וללכת בדרכו הוא. זו דרכו, זו לא דרך אחרת! צריך להרים דגל חדש דגל מדינת העם היהודי. המדינה שלנו עכשיו מתפקדת כמדינת העם היהודי: עוסקת באחדות העם בתוכו, באחדות העם בכלל, עוסקת בחיבור כל החלקים בקישור כל הקהילות וזה הדגל שאנחנו הולכים עליו, ובמקביל, לעזוב את הנושא הפלסטינאי כי זה יפיל את הממשלה ושוב יעביר את זה מי יודע לאן. הפעילות צריכה להיות מלמטה למעלה: לעלות אל חברי הכנסת, לעלות אל השרים, ולתת רוח גב להנהגה לשנות כיוון. זה נראה במבט ראשון משהו חלומי, שאפשר להפוך את הראש, אפשר להפסיק את הדיונים, (שהם כמו אובססיה הדיונים האלה בעניין שלום) צריך לצאת מהביצה הזו, אמנם, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים – אבל זה מה שצריך לעשות. אמרתי לאנשי מועצת ישע שבמקום שאנחנו כל יום נעשה מלחמה לעצור הורדת מאחז זה או אחר ונגד פינוי חבל קטיף או מקום אחר, אנחנו צריכים לשנות את הראש של ההנהגה. בבת אחת לפתור את הכל. זה יהיה מאמץ הרבה יותר קטן מאשר המאמץ הפרטי כל פעם מחדש על כל דבר ודבר, וזה קורע אותנו וקורע את העם, זאת הדרך בה אנו צריכים ללכת.
אני לא אגיד לכם שהם הבינו מה שאמרתי אבל צריך להתרגל לרעיון חדש. זה לא פשוט, אנשים תקועים בשאלות היום יום "מה אנחנו נעשה אם...". הצלחתי לשכנע אותם שללכת למרכז הליכוד על המאחזים זה דווקא רעיון טוב, ואמרתי שאם הולכים כבר למרכז הליכוד בוא נלך עוד צעד אחד ונדבר אתם באופן כללי יותר וכך נעשה מהפכה. מהפכה פשוטה, צודקת, אמיתית, ועניינית שאפשר לעשות אותה. אבל בשביל להנהיג דבר כזה גדול צריך אנשים גדולים באמת שיוכלו להנהיג את הדבר הזה. כדי לגדול צריך לגדול בהדרגה, צריך לבנות את הבנין באופן שלם, על כן אני לא אומר עכשיו לתלמידי הישיבה בואו נעזוב הכל עכשיו ונתרכז במהפכה, מהפכה השקפתית בעם ישראל. כמובן, שכשדברתי על הרעיון הזה לא התכוונתי שנעצור רק בהסתכלות הזאת על העם. זה הבסיס, מפני שלדאבוננו הרב, התורה זה כבר לא דבר כל כך משותף בעם.

היו שלשה יסודות שחיברו את העם התורה, הארץ והאומה. בעניין התורה צריך חיזוק. ארץ ישראל גם כן כבר לא מהווה בסיס משותף לכולם. אבל האומה כן. על הרצון שתהיה לנו מדינה יהודית אין ויכוח. כל הויכוחים הם על איך נעשה שהמדינה הזאת באמת תהיה מדינה יהודית אבל בגדול מדינה של העם היהודי של כל העם היהודי כולו. הצעתי סדרה של חוקים: חוק אזרחות לכל יהודי, חוק אפשרות הצבעה בחו"ל ופרטי דברים איך היחסים בין העם היהודי בארץ לאלו בחו"ל. הפרטה, חוקי הפרטה, ומסרתי את זה לידידנו חבר הכנסת אורי אריאל, שהוא אדם רציני ובכל מה שאני מבקש ממנו הוא מטפל יפה. באמת, יש חוק כבר בצנרת, חוק לתת יכולת הצבעה ליהודים שנמצאים בחוץ לארץ. החוק הזה הוא נתקע וכעת עומד להיות בזה דיון בממשלה כי ועדת שרים לא קיבלה את זה. אז צריך לשכנע, צריכים לעשות לובי כדי לשכנע לטובת הדבר הזה, כדי שיהודים בחוץ לארץ ירגישו שהם שייכים. מישהו ירד, מישהו נעשה שליח, מי שיש לו עסקים בחוץ לארץ, שיוכל להצביע. כל המדינות בעולם מלבד מדינה אחת אפשר להצביע מחוץ למדינה. לא צריכים להיות במדינה כדי להצביע, באמריקה אפשר לשלוח מכתב להצביע לא צריך בכלל בקלפי. ובשאר המדינות צריך קלפיות אבל הם מסדרים לאנשים קלפיות כדי שיוכלו להצביע. על ידי יכולת ההצבעה תיווצר הרגשת שייכות של אנשי חו"ל בנעשה במדינה ובתושבי המדינה. אז מעלים שאלות שונות: מה הם יתערבו לנו בחיים? הם יגידו לנו פה אם אנחנו נעשה מלחמה או לא מלחמה, והם ישבו שמה ויביעו את דעתם? ואני אומר כן! הם יהודים ומי שרוצה להתערב סימן שהוא שייך ואיך אנחנו נקשור את האנשים לכאן אם לא ניתן להם את היכולת להיות שותפים בכל הדברים? צריך להסתכל בהסתכלות גדולה, אז מה יהיה כל הרפורמים אומר כל הציבור החרדי הם יתחילו שמה להצביע לנו? ועוד שאלות משאלות שונות על כל ההצעות שאנחנו אומרים נכון צריכים חלק מהדברים באמת לברר באיזה אופן לעשות את הדברים בצורה שתהיה בפחות בעיות, אבל הדבר הגדול הזה הוא דבר שאסור לוותר עליו.

זאת הסתכלות גדולה של שאיפה גדולה של גאולה. שמהיום הזה אנחנו צריכים לקחת את העוצמות ואת הכוחות כדי ללכת לצעדים הבאים. מה אתם צריכים לעשות בענין הזה, תלמידי הישיבה? זה תהליך ארוך אני לא יודע אם המהפכה הזאת כולה תתרחש בחדשים או אולי אם נצליח בשלש שנים זו גם כן הצלחה יוצאת מן הכלל. השמאל עד שהוא הצליח לשגע את המדינה, אם הצליח אני לא יודע אם לקרא לזה הצלחה, ולהביא להסכמים האיומים האלה של אוסלו לקח הרבה שנים, הוא טפטף את הדברים האלה. אנחנו נעשה את המאמצים כדי להחדיר את המבט השלם הזה בעצם להחזיר את ההגה אל הכביש. לסובב את ההגה שהוא יסע ישר, שזה צריך להיות יותר קל, נקווה שאנחנו יכולים לעמוד בזה. אנחנו צריכים להכין מנהיגות, מנהיגות לעם ישראל, מנהיגות רוחנית שתתן תוכן לכל המסגרת הגדולה הזאת שאנחנו דברנו עכשיו וכדי לבנות אנשים גדולים צריכים לבנות את הקומות אחת לאחת. צריכים תלמידי חכמים גדולים שיהיו גדולים בהלכה, גדולים באגדה, גדולים באמונה גדולים במדות טובות גדולים במעשים טובים. לא יכול להיות גדול בתחום אחד בלבד. גדול זה גדול שהוא מאוזן, שיש לו את הבסיס הלמדני, הלמודי ההלכתי ועליה הוא בונה את הקומה הנוספת של האגדה ושל האמונה והרעיונות הרוחניים. צריך את הבסיס של המדות הטובות, של היושר של הטוב, של הענווה שבלעדיהם אי אפשר. גדולי ישראל האמיתיים אלה רק היו הענוים הכי הכי מפורסמים הכי גדולים הם היו הכי ענוים: משה רבנו ענו מכל אדם, דוד המלך שממנו יוצא משיח בן דוד ענו - "ואנכי תולעת ולא איש". זה הבסיס וזה מה שצריך לעשות, זה מה שמוטל עלינו כאן בתוך הישיבה. לעשות את כל המאמצים לגדל בתוכנו אנשים ענקים עם מדות טובות עם גדלות תורנית, עם גדלות רעיונית, גדלות אמונית כי הכלים הולכים וגדלים וצריך שהם יהיו מלאים. מלאים בגדולה, מלאים בקדושה מלאים בטהרה.

אם אנחנו נדע לפתח את המפתחות הנכונים אנחנו יודעים שבתוך הלבבות כמוסה אמונה בכל הלבבות. רבונו של עולם בבת אחת נתן כמה שיעורים כללים גדולים באמונה, זה היה מאלף, מה שאני לא יודע כמה רבבות שיחות לא היו יכולים לעשות, עשה רבונו של עולם במלחמת ששת הימים - בכמה ימים. אנחנו צריכים להיות שותפים לקב"ה בפתיחת הלבבות: ראשית כל של עצמנו, וכשהלב הוא גדול, הדברים היצאים מן הלב גם נכנסים אל הלב. ללמוד לגדל מאד את הלבבות שלנו וגם להכין מפתחות אל הלבבות של הציבור, שאנחנו בטוחים שברגע שיהיה לנו את ה'מה להגיד' וה'איך להגיד' אז אנחנו יכולים לעשות דברים מאד גדולים.
חזק ונתחזק בעזרת ה', שבוע ימים לפני חג השבועות רוממות מאד גדולה של יום ירושלים ושנזכה אנחנו לעשות את חלקנו כל אחד בתפקידו, כל אחד ברמתו. באמונה ובתקוה, שהתפילות והלימודים שלנו, ביחד עם המעשים יתחברו יחד, ונזכה במהרה לגאולה שלמה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il