ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר" | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר נשא Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ה

"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

הנזיר אסור בכל מוצריה של הגפן. הגפן הייתה (עד הכיבוש הערבי) העץ הנפוץ ביותר בארץ ישראל. פרי הגפן-היין, שימש כנראה כתרכיז הנפוץ ביותר בכל ארוחה והיה אחד המרכיבים החשובים של כל ארוחה ארץ ישראלית.

עם ישראל נמשל לגפן שרק:
"אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן: וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק..." (ישעיה ה' א-ז, תהילים פ' ט-טז ועוד).

שבט יהודה נתברך כגפן:
"אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה..." (בראשית מ"ט יא).

כך גם יוסף, כגפן=פורה, הגדלה על מים רבים ומטפסת על החומה=שור:
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (שם מ"ט כב).

הגפן שפריה "מְשַׂמֵּחַ אלוקים וַאֲנָשִׁים" (שופטים ט' יג) היא אורחת של כבוד בכל אירוע של שמחה וקדושה. לעומת זאת שתיית יין ומשתאות מופיעים בתנ"ך בעיקר לשלילה.

שתיית היין של נח:
"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט' כ-כא)

הסתיימה באירוע מחפיר.

המשתה שערך לוט בסדום הסתיים בשתיית יין במערה ובאחד האירועים המבישים ביותר (שם י"ט לב-לה) שעדיף להוריד את המסך עליו כדברי הנביא:
"וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים...וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט ..." (ישעיהו כ"ה ו-ז, עיין גם שכל טוב בראשית פרק לו ד"ה אלה בני).

"משתה שמשון" (שופטים י"ד י),"משתה נבל" (שמואל א כ"ה לו), "משתה אבשלום" ורצח אמנון (שמואל ב' י"ג כח) מצטרפים אל המשתאות של אחשורוש (מגילת אסתר) ומשתאותיהם של בני איוב:
"וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ ... וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב ... כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ"

(איוב א' ד-ה, עיין כהשוואה ניגודית להנהגותיהם וגורלם של צאצאי יהונדב בן רכב, ירמיהו ל"ה).

על כולם נכונים דברי הביקורת של הנביא:
"וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה: כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ ...

(ישעיהו כ"ח ז-ח ועיין עוד שם ה' יב, כה ובנביאים נוספים עיין עמוס ו' ו, הושע ד' יא, ז' ה ובמקומות רבים בספר משלי).

ההבדל בין השימוש ביין כתרכיז לבין הפיכתו ל"משתה" עושה כנראה את ההבדל הגדול בין "עובד ד'" ל"עובד עצמו". בין מי שמתעלה במדרגות הקידוש והקדושה לבין מי שיורד אל שפל המדרגה , זו הסיבה שמקדימים "סברי" לברכת הגפן ועונים "לחיים", ואכמ"ל).

הרמב"ם בחלק השלישי של מורה הנבוכים (אחרי שטיפל בחלק הראשון בתורת התוארים ובהוכחת מציאות הבורא, ובחלק השני בשאלת הקדמות והנבואה) דן בשאלת "תכלית האדם בעולמו" ושאלת השכר והעונש. במסגרת דיון זו יוצא הרמב"ם בחריפות יוצאת דופן כנגד תופעת המשתאות. לדעת הרמב"ם בעית השכרות עולה בחומרתה על בעית הפריצות וז"ל:
"אבל המסיבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם עירומים..." (מו"נ ח"ג פ' ח).

אחרי הקדמה ארוכה זו, ברור מדוע התורה עם התחלת התאור של עם ישראל כמי שחי כחברה מסודרת עוד בתקופת המדבר מדגישה את עניין ההינזרות מן היין, כל אחד לפי מדרגתו.

מדינת ישראל של היום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בימים האחרונים, סובלת מבעית אלימות קשה הן חברתית והן על הכבישים. כנראה שלשכרות יש מקום נכבד בשני התחומים. ניתן לזהות בהחלט את מוקדי האלימות במקומות בהם מרוכזים אדי אלכוהול. חלק גדול מאוד מתאונות הדרכים, בעיקר בסופי השבוע, נובעות מנהיגה אחרי שתיית משקאות משכרים.

יש להחליף בזריזות את הסיסמא "אם שותים לא נוהגים" בחינוך ל"רק שוטים שותים"!!!.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il