ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרבי מסאטמר צדק! ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר שלח לך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

הרבי מסאטמר צדק!


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל

דבקות בארץ?
לאחר חטאם של המרגלים במאיסת הארץ נגזרת הגזרה על ישראל להתנתק ממנה. לארבעים שנה.
רק בניהם אחריהם יזכו לחוות ולראות מה שהפסידו לעצמם ההורים הבוכים - 'וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ".

כאן נכנסים לתמונה המעפילים לעלות בהר.

כיהודים טובים העושים תשובה מיידית על כל חטא, מחליטים המעפילים לעלות לארץ בצעד שנראה כתיקון לחטא המרגלים. כך לכאורה, יש בדבר מעין מימד של דבקות בארץ חמדה, מימד של תשובה.
אך סופם מבהיר כי טעות מרה היתה בדרך פעולתם, טעות שמקורה עוד בדרך מחשבתם, וחמור מכך, כבר בהבנה שגויה את דרך ה'.

מדוע נענשו המעפילים? מה רע היה בדבקותם בארץ, והרי הם נוקבים בכמה סיבות טובות למעשיהם, תשובה למשל, כדבריהם: 'הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקום אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ'. והרי דבריהם כוללים גם הודאה על הטעות בלא התחמקות, וגם תיקון מעשי – עליה, במקום לבכות בלילה. הוסף על כך אידיאליזם וענווה - 'הננו ועלינו', מוכנות ומסירות ללחום ב'ענקים' היושבים ב'ערים בצורות בשמים' בארץ שידוע שהיא 'ארץ אוכלת יושביה', ורק נותר לשאול מה כבר יכול להיות יותר טוב, 'העיקר שעולים'?

מה היתה הבעייה?
כידוע, הכוונה לא מעכבת. מעשה המצווה בפועל הוא הקובע. ברור שהמעפילים כלל לא מתכוונים לעבור עבירה ואדרבא, למצווה הם חושבים את מעשם זה. ברור כמובן שעצם פעולת העלייה לארץ הינה מצווה, וברור שמשה רבינו לא אוסר לעשות מצוות, אז מדוע הוא קורא עליהם 'אַתֶּם עבְרִים אֶת פִּי ה' '? וכי הציווי האלוקי לכלל העם, ציווי שקדם ואף גרם את העפלתם '...מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף' הופך למצווה לדורות...?

מעבר לדבריו של משה למעפילים "אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם", דברים שהם יותר בסגנון של אי כדאיות ברור שיש לחפש את פגם המעפילים עמוק יותר מאי ההקשבה לדברי משה אליהם. לו רק איסור היה כאן לא היה צריך להוסיף את טעמו, אלא להסתפק בציווי 'אל תעלו'. משה חוזר ומדגיש בדבריו את הבעיה הרוחנית, לא המעשית: 'אַתֶּם עבְרִים אֶת פִּי ה' ', 'שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם', משמע שיש למשה מגמה להסביר דבר עמוק הקשור לנוכחות האלוקית בתוך ישראל עמו, שבלעדיה אין תוקף למעשים, אפילו גדולים וקדושים כמו העלייה לארץ ישראל.

ככה לא מתקנים

אבל המעפילים לא רואים בעייה בחוסר רוחניות, בלא קדושה, בלא נוכחות שם ה'. הם נתונים בהתקף של תיקון. הם חרדים מהחטא שנעשה, מפוחדים מהעונש הנורא ולהוטים לתקן, ומייד, את אשר קרה.

כאן טמונה הבעייה, כי תיקון אמיתי של מצבים רוחניים מסובכים ובעיתיים בייחוד אצל ציבור רב, אי אפשר שייעשה בלחץ, ב'זבנג וגמרנו'. כן, אפילו אם המעשה נכון וצודק כמו עלייה לארץ.

משה כמו אומר לישראל, 'לַכּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם... עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד...' (קהלת ג')
והזמן הנוכחי לא יכול להיות זמן של בקשת הארץ, הזמן הזה היה בידכם. בחרתם לאבד אותו. יגיע זמן לבקש בחזרה את הארץ. לא עכשיו. לא כך מתקנים.

עכשיו לא 'עֵת לִפְרוֹץ' לארץ בקריאת הקרב 'קדימה הסתער'! עכשיו 'עֵת לִבְנוֹת' מחדש את לב העם, את היחס לארץ, עת להקשיב, עת להפנים. עת ארוכה מאד, כמה נורא, ארבעים שנה.

וחידוש נוקב בדברים: ה' לא נמצא כעת בקרב העולים לארץ!!! 'כי אין ה' בקרבכם'. ה' נמצא כעת בקרב המשפילים עיניים לאדמת המדבר הצורבת את כל התודעה בחום הנורא, הלוחש – כשלנו, חטאנו. וכעת ניענש! !!
אין מנוס ואין מפלט גם לא בדהרה קדושה לעלות בהר.

ההפנמה הזו, היכולת להקשיב לקב"ה גם כשהוא מכה בנו, בה טמון סוד הגאולה.
כך בתחילת ספר שופטים, בעת תבוסה מול פלישתים, לא התחזקנו בה' ובקרב אלא הלכנו למצוא סגולות, 'פטנטים' - במקום תיקון. הבאנו את ארון ה' משילה - והארון נשבה.

הנביא ירמיה זועק נגד בעלי ה'סגולות': 'אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה, כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם'. הקודש, המקדש, אינם פוליסת ביטוח, תחליף לתיקון פנימי, לתשובה.

כי כשאנו נופלים וה' מכה בשבטו, הוא מדבר אלינו. הוא מבקש שנעצור. הוא מצפה שנקשיב, שנפנים, לא שנסתער בעקשות אל ההר. הקשבה לקול ה' הדופק בנפש - 'קול דודי דופק, פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי'

סוד הגלות
בהקשבה זו גם טמון סוד הגאולה.
לכן צדקו 'חסידי סאטמר מדור המדבר' שלא השתתפו אז בעלייה לארץ, כי זה הוא סוד שלושת השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל מלעלות בחומה, מלמרוד באומות. כי אם אנו יוצאים מהגלות בלא להפנים את העונש שבהימצאותנו בה, אין טעם לצאת ממנה, פן נאלץ לשוב אליה, וכך, מודה רבינו הגדול רבי יהודה הלוי למלך כוזר ואומר לו:
'מצאת מקום כאבי מלך הכוזרים! כי אמנם אלו קבלו רב בני עמנו את ענינו מתוך כניעה לאלוה ולתורתו כמו שאמרת לא היה הענין האלוהי עוזבנו לזמן רב כל כך אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו'. (כוזרי מאמר ראשון קט"ו)

כל זמן שיש עדין את החטא של מאיסה בארץ חמדה, אין מה לההין ולעלות ההרה, יש לתקן בגלות.
לכן כמה צדקו אז אותם המתנגדים לציונות של המעפילים!

... וסוד הגאולה
... וכמה נורא הוא הכשלון של אותן נשמות דחסידי סאטמר מדור המדבר שנותרו מאז עד ימי העלייה המחודשת לארץ בדורות האחרונים, כשממכשיר ההשמעה שלהם בוקע רק פזמון אחד שהיה ונותר אחד: 'אל תהינו לעלות ההרה'! 'אל תהינו לעלות ההרה'! 'אל תהינו לעלות ההרה'! וטחו עיניהם מראות כי כבר התעוררה התשוקה לעלות לארץ חמדה, כי כבר שב ה' את שבות עמו, שארץ ישראל החלה להאיר פניה לבניה, שביה, מייבשי אדמתה חולת הגעגועים ומוכת היתושים והישמעאלים, והיא דורשת כעת, תובעת, מתחננת שכל הכוחות הקדושים באומה יתאגדו לשלב ידים עובדות ה' לבנין התורה והארץ.

אך הם בחרו לא לעלות בעת הנכונה, כאילו דבר לא השתנה, אלא לעמוד מנגד, להמס את לבב אחיהם!

עליהם התנבא קשות רבינו בעל ה'אור החיים הקדוש' כשאמר:
'והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב' (אור החיים, ויקרא כ"ה כ"ה)

לעומת חסידים אלו, שחלקם עמד מנגד לעליה וברח מתופת הגלות בסיוע שנואי נפשם הציונים אך רובם נותר למאכולת אש, לעומת כל אלו ידע רבינו ר' צדוק הכהן זצ"ל להצהיר ולומר באותה תקופה בערך, שחוצפתם של המעפילים אכן לא תצלח כדברי משה, אך רק אז, במדבר. ויום יבוא, והוא כעת, שההעפלה תצליח, גם אם שם ה' לא ינשא על פיה:
'ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפ' שלח אשר כבר האמינו בדברי משה ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם 'אל תעלו'... והעפילו לעלות אף נגד רצון הש"י... והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה... אבל בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא שאז הוא העת לזה... ולכך אמר להם משה והיא לא תצלח... היא ולא אחרת שיש זמן אחר שמצליח והוא זמנינו זה שהוא עקבי משיחא': (צדקת הצדיק אות מ"ו)
משמע, שאפילו אם בדרך של חוצפה יהיה הדבר, יש עת שבה זה יצליח, כי עת לשמיטת ראש, ועת לחוצפה דקדושה.

וגם בימינו הקשים, אין זו עת גלות.

אין לחשוב כלל שה' השיב ידו המונפת בשבועה על זמן הגאולה (ר' סנהדרין צ"ח ראש ע' א) רק מפני שיש פושעים בישראל הזוממים לסחור באחוזת עולם בעבור הצלת עצמם וחברי כנופייתם. לא עת חשבון נפש והלקאה עצמית היא העת הזו, אלא עת להציל, עת לזקוף קומת הצודקים מאז, שטענו ואמרו שהארץ והתורה הולכים רק ביחד – לא ארץ בלי תורה ולא תורה בלי ארץ:
"תניא ר' אליעזר אומר כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו.
נחום הזקן אומר צריך שיזכיר בה ברית, שעל ידי ברית נתנה הארץ לאברהם.
רבי יוסי אומר צריך להזכיר בה תורה שבזכות התורה ירשו הארץ.
ולא בא לחלוק אלא להוסיף.
פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו
ונהגו לומר על שהנחלת את אבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון"
(טור אורח חיים סימן קפ"ז)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il