ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

באותות ובמופתים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ה

באותות ובמופתים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

חסידים מספרים כי רבי נחום מטשרנוביל לקח פעם אחת את רבי שלום שכנא מפרוהוביטש עמו לדרך. כשסרו לאכסניה, מצאו שם את הפונדקאית אחוזה חבלי לידה ומקשה לילד. ניגש הפונדקי אל רבי נחום וביקש ממנו שיפעל לישועתה. ציווה עליו הצדיק שיכין כל מה שנחוץ לו לפעולתו: את המקווה ובית פנוי מדייריו, שולחן חדש ומאה ושישים מטבעות נחושת. כשהתחיל בפעולתו יצא רבי שלום החוצה, ולא חזר אלא לאחר שנגמרה. "בני", אמר רבי נחום, "מן הנאות היה כי תישאר כאן ותלמד מה שראוי לך לדעת. מפני מה יצאת?" השיב ר' שלום שכנא: "דבר זה שמכינים הכל איני רוצה ללמוד, כי מה אעשה אם יחסר משהו? רוצה אני לעזור בכל מה שנמצא, בכל דבר קטון ודבר גדול רצוני לעזור, שלא תאבד נפש מישראל".

בטרם נפנה להבנת הסיפור שלנו, נתעכב קמעא על כמה נתונים היסטוריים. לתלמידו הגדול של הבעש"ט, המגיד ממזריטש, היה בן שכונה בשם ר' אברהם המלאך. כינוי זה דבק בו בשל התקדשותו ופרישותו. ר' אברהם המלאך נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו נער יתום, שנודע לימים כר' שלום שכנא מפרוהוביטש. נער זה גדל בביתו של ר' נחום מטשרנוביל כבן, ולימים נתן לו גם ר' נחום את נכדתו לאישה. שידוך זה הביא לעולם את בנם, ר' ישראל מרוז'ין.

קשר מיוחד זה בין ר' נחום לבין ר' שלום שכנא עומד בבסיס הסיפור שלנו. לפנינו שתי דמויות, האחת היא דמות האפוטרופוס, המחנך המבוגר, הלוקח על עצמו את האחריות לגדל את ר' שלום שכנא לתפקיד של רבי לחסידים. ר' שלום שכנא, לעומת זאת, מסמל את הדמות הצעירה, המתנסה באתגרי החיים באופן עצמאי, הרוצה למצוא את הנתיב הייחודי לה ולא בהכרח לפסוע בנתיב שמתווה ר' נחום, המורה והמדריך.

הסיפור מדגיש כי ר' נחום לקח עמו את ר' שלום שכנא. ר' שלום שכנא הוא פסיבי בכל הנסיעה הזו; ר' נחום לוקח אותו איתו כדרך שהורים נוטלים עמהם את ילדם למקומות מסוימים על מנת שילמד את דרך העולם, שירכוש ניסיון החיים. ואכן, בפונדק מזדמן לידיהם מקרה שרק בשלו היה כדאי לר' שלום שכנא להצטרף לר' נחום: ר' נחום נדרש לעשיית מופת על מנת להציל את הפונדקית המקשה ללדת. מן הדין היה שר' שלום שכנא הצעיר יישאר במקום וילמד את תפקיד בעל המופת, אך ר' שלום שכנא יוצא מן החדר. הוא מפסיד בכוונה תחילה את השיעור החשוב שר' נחום רוצה להעניק לו.

ר' נחום מצווה על הפונדקאי להכין עבורו את הנחוץ לו לשם פעולת הישועה: מקווה טהרה על מנת שיוכל להיטהר קודם עשיית המופת, שככל הנראה קשור בתהליך רוחני הדורש טהרה; בית ריק מדייריו על מנת שיוכל להתרכז ולהתבודד בשעת עשיית המופת; שולחן חדש ומאה שישים פרוטות נחושת, סכום המוכר בעולם הקבלה, כסכום שעל-ידו מתבצע פדיון נפש.

המקשה לילד נושעת, אולם המופת הזה איננו מוצא חן בעיני ר' שלום שכנא, משום ר' נחום תולה את עצמו ואת מפעלו בנתונים חיצוניים: מקווה, בית מבודד, שולחן חדש, מאה ושישים פרוטות. חפצים אלה, שיש להם ערך סגולי, עוזרים לו במלאכתו. לפנינו מופת שיש בו טכניקה. טכניקה שיסודה בעולם של קדושה, של סמלים ותכונות הנדרשות לשם עשיית המופת, אך עדיין טכניקה.
ר' שלום שכנא איננו מתרצה בדרך זו של עשיית המופת. הוא טוען כלפי ר' נחום: "וכי מה אעשה אם יחסר משהו?" ר' שלום שכנא איננו רוצה להיות תלוי בעשיית המופת בשום דבר חיצוני. הוא רוצה למצוא את תעצומות הנפש לעשיית המופת בתוך עצמו. המופת צריך להיות פרי הרוח המתעלה על מגבלות הטבע, ולא פרי של טכניקה מסוימת, מקודשת ככל שתהיה.

הנימוק הרעיוני שנותן ר' שלום שכנא להתנגדותו למעשה המופת של ר' נחום הוא החשש שמא יחסר משהו מכל הכלים הללו, ואז לא יוכל לסייע להציל נפש מישראל. כאן חושף ר' שלום שכנא את הבסיס למופת הנכון והאמיתי על-פי דעתו: ר' שלום שכנא רוצה לגשת אל המופת כשהוא מלא בדאגה לנפש יהודי המצויה בצרה.

הדאגה הזו, החיבור הזה אל צרתו של הזולת, הרצון לעזור ויהי מה, הם רוח האדם המתעלה על מגבלות הטבע. ר' שלום שכנא רוצה במופת בעל עומק רוחני, מופת שכל כולו מנותק ומתגבר על המציאות החומרית בזכות הרגשות הנעלים הממלאים את מי שעושה אותו, הדאגה הבלתי מתפשרת לצרכיו של הזולת.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il