ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תורה למלאכים או לבני אדם | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש תורה ולימודה התבוננות אמונית Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

יד חשוון תשנ"ה

תורה למלאכים או לבני אדם


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

"תנא דבי ר' ישמעאל: בשכר שלושה זכו לשלושה. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים".
חז"ל אומרים לנו שהמעשה שעשה אברהם אבינו בארוח המלאכים השאיר רושם. הם מתייחסים לשלוש נקודות.
חמאה וחלב זה מזון וכנגד מעשה זה זכו למן שגם הוא מזון. המעשה השלישי היה המים וכנגדו זכו למים. אך הנקודה השנייה היא יוצאת דופן. ענני כבוד זה משהו רוחני, עמוד הענן. אמנם גן המן היה משהו רוחני מיוחד, אך בסופו של דבר עיקרו היה לזון את בני ישראל במדבר.
מבחינה חומרית גם לבארה של מרים נודעו סגולות מיוחדות, אך הן היו נלוות לעיקר. העיקר היה להרוות את בני ישראל. לא כן עמוד הענן. כולו היה רוחני. חז"ל אומרים שהערב רב שהצטרפו לישראל ממצרים לא היו תחת עמוד הענן. כדי לעמוד מתחת הענן צריך להיות בעל סגולה. יתר מזה, חז"ל אומרים שהענן היה פולט את רשעי עם ישראל החוצה. אמנם היו גם מעלות גשמיות לענן, הענן היה שומר ומגן עליהם, אך כאן מעלות אלו היו נלוות, והעיקר היה רוחני.
זוהי נקודה אחת בבריתא שיש לשים לב אליה.

יש כאן עוד נקודה לעמוד הענן זכו בשכר "והוא עומד עליהם". העמידה אינה עצם הכנסת האורחים כמו נתינת האוכל והשתייה, אלא זהו הידור בהכנסת האורחים, לעמוד על מנת לשרת ולהיות מוכנים לסייע בעת הצורך.
שכר רוחני גדול יותר מאשר שכר גשמי, ואם כן צריך להבין מדוע על ההידור בהכנסת אורחים זוכים בשכר גדול יותר מאשר על הכנסת האורחים עצמה.

שאלה נוספת: כנגד המזון והשתייה זכו, מידה כנגד מידה, במזון ושתייה, אך כיצד עמוד הענן מהווה מידה כנגד מידה ל"והוא עומד עליהם"?
כדי לבאר דברים אלו נתבונן בגמרא בשבת (דף פח):
אמר ריב"ל בשעה שעלה משה רבינו למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבוש"ע, מה לילוד אשה בינינו. א"ל, לקבל תורה בא. א"ל, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם. אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! מה אנוש כי תזכרנו, בן אדם כי תפקדנו, מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אם אתה מחפש למי לתת את התורה - תנה הודך על השמים. "א"ל הקב"ה למשה, החזר להם תשובה. אמר לפניו, רבונו של עולם, מפחד אני מהם שמא ישרפוני בהבל שבפיהם (שרפים עומדים ממעל לו). אמר לו, אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה... אמר לפניו, רבוש"ע, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - למצרים ירדתם?! "מבית עבדים" - לפרעה נשתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?!
"לא יהיה לך אלוהים אחרים" בין עמים שעוברים ע"ז אתם שרויים, שאתם צריכים אזהרה?! וכך ממשיך משה בדוגמאות נוספות המראות שהתורה לא שייכת אליהם.
כשאנו קוראים גמרא זו ומתבוננים בדברי המלאכים בתחילה, עולה הפליאה, וכי לא ידעו את דברי משה רבינו, הם לא ידעו שכתוב בתורה "לא יהיה לך אלוהים אחרים"?! ואם הם ידעו, מה משה חידש להם בתשובתו? עוד יש להקשות, מהי צרות עין זו של המלאכים? נניח שהם רוצים שהתורה תהיה גם שלהם, אך מה אכפת להם שתינתן גם לנו?

התשובה היא שיש כאן דיון מאוד יסודי. המלאכים יודעים שאם הקב"ה נותן את התורה לעם ישראל ומורידה למטה, זה לא רק שעוד כמה אנשים יקיימו את התורה, אלא עם ישראל מקבל בעלות על התורה. היא לא ניתנה לנו רק על מנת שנקיימה אלא אנו נעשים בעלים עליה. תורה זה לא רק תורה שבכתב אלא גם תורה שבעל פה. תורה זה הנהגה על פי השכל וההיגיון שלנו, אנחנו קובעים, וכפי שאומרת הגמרא המפורסמת בב"מ לגבי תנורו של עכנאי, שעשה ר' אליעזר מופתים על-מנת להוכיח שהוא צודק עד שלבסוף אפילו יצאה בת קול ואמרה שהלכה כמותו, אך אז קם ר' יהושע על רגליו ואמר "לא בשמים היא". ברגע שהתורה ירדה למטה וניתנה לנו היא כבר לא בשמים. זוהי המשמעות של נתינת התורה לעם ישראל והמלאכים יודעים זאת, ועל כן התווכחו. עכשיו צריך להבין מה משה רבינו עונה להם. אם הויכוח היה על הבעלות על התורה ולא על קיום המצוות בלבד, לכאורה תשובת משה רבינו אינה ממין הטענה.
ישנו מדרש נוסף, הדרוש הסבר, בשמות רבה (פרשה כח):
"ומשה עלה אל האלוקים הה"ד עלית למרום שבית שבי (לקחת את התורה). באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה רבינו. עשה לו הקב"ה קלסתרון פניו של משה כקלסתרון פניו של אברהם אבינו", ואמר הקב"ה למלאכים "אי אתם מתביישים הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו".
הם רצו לפגוע במשה, ואנו כבר מבינים מדוע, אנו מבינים מהי נקודת הויכוח. אך לא מובן המשך המדרש "וכי לא אצלו אכלתם ארוחת צהרים? " מה הקשר - אכלנו, אבל מה זה שייך לענין?!

המשנה במסכת אבות אומרת שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו. כל מה שיש במציאות, כל העליונים וכל התחתונים לא נבראו אלא על-מנת לספר כבוד שמו.
ישנם שתי מדרגות עיקריות בסיפור כבודו של הקב"ה. אנו אומרים בתפילה "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדשים אותו בשמי מרום". אנו מקדשים ולמעלה מקדשים. יש כבוד שהקב"ה מקבל מהעליונים ויש כבוד שהקב"ה מקבל מהתחתונים. המלאכים הם "שרפים עומדים ממעל לו". חז"ל אומרים שהמלאך עומד, משום שאין לו מאבק, הוא סטטי, ללא עליות וירידות. הכבוד שלהם הוא שיא הכבוד ואין ערוך אליו. כשאנו מבטאים את רצוננו לקדש את שמו אנו אומרים שאנו רוצים לקדשו כפי שמקדשים אותו למעלה, למעלה זה השיא משום ששם הכל טהור. אין רע ואין פסולת, כיוון שאין יצר הרע. זהו סוג אחד של כבוד.
אבל יש עוד סוג של כבוד. כבוד שהקב"ה רוצה לקבל מבני אדם יצורי גוף, בני אדם מלאי טינופת וקליפות. הקב"ה רוצה שגם מתוך כל זה יכבדוהו. זה דורש מאבק וזה לא בא בקלות. זהו כבוד מיוחד מסוג אחר.

כשהמלאכים אומרים לקב"ה "תנה הודך על השמים, מה אנוש כי תזכרנו", הם שואלים: וכי אתה נותן בעלות על התורה לאדם קרוץ חומר המשופע בלכלוך ובחטאים? הבעלות על התורה שייכת לנו משום שאין בנו רע. אומר להם משה רבינו "למצרים ירדתם"?! זה לא חכמה למעלה, כל עניינה של התורה הוא המעבר, הניצחון, הקשיים וההתגברות עליהם. החכמה היא לצאת ממצרים ולקבל תורה. לפרעה נשתעבדתם?! לצאת מבית עבדים של פרעה לאחר מ"ט שערי טומאה ולקיים את התורה זה כמעט לא יתכן, ואנחנו עשינו זאת. כל עניינה של התורה הוא לעלות מהחומר ולהגיע לשיא השיאים. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. זה לא שייך אצלכם המלאכים, משום שאתם עומדים. זוהי תשובת משה רבינו.
אבל זה עוד לא מספיק. במדרש בפרשת וירא שואל ר' יונה בשם ר' חייא בר חנינא "היא מדבר סין היא מדבר אלוש - באיזו זכות זכו ישראל שניתן להם מן במדבר?", והמדרש לא עונה "בזכותה של שרה שהגישה להם עוגות", אלא "בזכותו של אברהם שאמר - לושי ועשי עוגות". דיוק דברי המדרש מוכיח שיש כאן דגש מיוחד לא על העוגות אלא על הלושי - ההכנה! העיקר זה העמל וההכנה, העשייה של הדברים ולא התוצאה.

יש סיפור ידוע על ר' לייבל'ה, בעל התורת אמת, נכדו של רעק"א, שנתפס לחסידות ונהיה תלמיד של החוזה מלובלין. כאשר הגיע לאוזני רעק"א שמועה שנכדו מתפלל שחרית בארבע אחר הצהריים, נזדעזע ושלח אליו שליח. ר' לייבל'ה ענה לו תשובה. לא משנה אם התשובה היתה נכונה, בכל אופן היסוד ודאי נכון. התשובה היתה שעד שעת הצהריים הוא מתכונן לתפילה. הוא המשיל לכך משל. כמה זמן לוקח לבדוק אם הסכין כשרה לשחיטה? הרבה זמן. וכמה זמן לשחוט? מהר. כך לעניין התפילה, העיקר זה ההכנה, ואם מתכוננים הרבה לתפילה שהיא שעת השיא, אז אנו כבר מוכנים, ויכולים אפילו להתפלל מהר. בכל אופן עיקר העבודה זה ההכנה.

"לחם אבירים אכל איש" (תהילים). פשט הפסוק הוא שהקב"ה האכיל את בני ישראל לחם בזמן היותם במדבר. נחלקו ר"ע ור"י בגמרא ביומא (דף עה) במשמעות המילים "לחם אבירים". ר' עקיבא מפרש - לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, ומלאכי השרת נקראים אבירים.
אמר ר' ישמעאל, וכי מלאכים אוכלים, והרי למעלה לא אוכלים כפי שכתוב שמשה עלה ושם לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה. לכן מבאר שלחם אבירים פירושו לחם שנבלע באיברים, לחם שאין בו פסולת וכולו נבלע באיברים. בכל אופן לפי שתי הדעות המן היה לחם רוחני מיוחד ולא לחם פשוט.
אמר אברהם אבינו לשרה "לושי ועשי עוגות" ובזכות זה זכו למן. שרה האכילה בעוגות אלו את המלאכים. זה לא פשוט כי בשביל כך צריך להכין לחם אבירים, לחם במדרגה גבוהה הראוי להיאכל על ידי המלאכים. לכן זכו בשכר זה לקבל במדבר לחם אבירים.
אבל שומעים כאן דבר הרבה יותר גבוה. נביא מדרש נוסף. בתחילה כתוב "והנה שלושה אנשים ניצבים עליו", משמע שהם במדרגה גבוהה יותר, ואילו לבסוף כתוב "והוא עומד עליהם". מתרץ המדרש "עד שלא יצא ידיהם הם ניצבים עליו כיוון שיצא ידיהם הוא עומד עליהם". כתוב כאן את מה שאמרנו. כל עוד לא הגיש להם את האוכל, הם עומדים עליו. מלאכים יותר גדולים מבני אדם, כפי שכתוב "מה אנוש כי תזכרנו, תנה הודך על השמים", אך לאחר שנותן להם את האוכל הוא יותר גדול מהם. מה הוא עשה בינתיים? בינתיים הוא אמר "לושי", אותו מעשה שבשכרו זכו למן, אותו עמל ששייך רק לבני אדם.

עכשיו נחזור למדרש בספר שמות. כשמלאכי השרת רצו לפגוע במשה רבינו, צר קלסתרון פניו כשל אברהם ואמר להם "לא זהו שאכלתם אצלו?". הקב"ה עונה למלאכים - אתם יותר גדולים?! השכחתם שירדתם ואכלתם אצלו, ומה מלאכים אוכלים - לחם אבירים, אתם אכלתם אוכל שמתאים לכם, ומי הכין לכם - אברהם ושרה. אותו בן אדם, עליו נאמר מה אנוש כי תזכרנו, מסוגל גם להכין אוכל הראוי למלאכים. לאחר שהכינו אוכל זה הם כבר יותר גדולים מהמלאכים, עתה כבר נאמר "והוא עומד עליהם".

שאלנו קודם, היכן המידה כנגד מידה בענני הכבוד כנגד והוא עומד עליהם. עכשיו אפשר להבין. אם בן אדם מסוגל להתעלות ולהיות גדול יותר ממלאך, יש לו את הזכות להיות תחת ענני הכבוד, שהם מעלה רוחנית כביכול תחת כנפיו של הקב"ה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il