ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אור השמחה הפשוטה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ה

אור השמחה הפשוטה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

חסידים מספרים כי פעם אחת באו חסידים אחדים ללובלין. כשעמדו לילך אל הרבי, ביקש מהם בעל העגלה שיגישו יחד עם שאר הפתקאות גם את הפתקה שכתוב עליה שמו, למען יזכירהו הרבי לטובה. נטלו את הפתקה מידו ועשו את רצונו. כשקרא הרבי את הפתקה, אמר: עד כמה מאיר שמו של האיש הזה!. תמהו החסידים מאוד, שכן האיש היה פשוט ובור, ובכל הימים לא ראו אצלו שום מעשה טוב ומיוחד במינו. והרבי בשלו: נשמתו מאירה כנגדי ברגע הזה כאור בהיר.
מיד הלכו החסידים לחפש את בעל העגלה, אבל לא מצאוהו באכסניה. הלכו מרחוב לרחוב והנה באה לקראתם חבורה עליזה, ובראשה הולכים מנגנים במצלתים ובתופים, ואחריהם קהל מרקדים ומוחאי כפים, ובאמצע הולך העגלון ומרבה בצהלה ובשמחה יותר מכולם. שאלו אותו החסידים את שעבר עליו מאז שעזבו אותו והלכו אצל רבם. השיב העגלון: לאחר שהלכתם ממני, חשבתי אלכה נא ואבקש קצת שמחה. שוטטתי בעיר, עד ששמעתי קול נגינה בוקע ועולה מאחד הבתים. נכנסתי פנימה וראיתי שמתכוננים שם לחתונת שני יתומים. שתיתי וזימרתי ושמחתי עמהם. אבל כעבור זמן מה נפלה תגרה וקמה מבוכה, כי בידי הכלה לא היה כסף לקנות טלית לחתן כפי המנהג. וקרובה היה הדבר שיקרעו את התנאים. והנה חם לבבי בקרבי, ואל יכולתי לראות את הבושה של הכלה, הוצאתי את ארנקי מכיסי ומצאתי בו דווקא כמה שנחוץ לקניית טלית, על כן שמח לבבי.

כך היא דרכם של חסידים כשהם באים אצל הרבי, מכינים הם פתקה, או בלשונם 'קוויטל', ובה מוזכרים שמות האנשים שאותם מבקשים הם להזכיר לפני הרבי, כדי שיזכירם בתפילתו לפני בורא העולם. רבים הם הסיפורים על גדולי החסידות שהיו יכולים לדעת מתוך הפתקאות דברים רבים על צרותיהם, דאגותיהם וקשייהם של כותבי הפתקאות. באופן מיוחד בולטת בעניין זה דמותו של החוזה מלובלין, שתלמידיו הגדולים העידו עליו שהיה קורא את הפתקאות כשהן מקופלות ונתונות בין ידיו. כך כשהיה אוחזן בידיו בעיניים עצומות היה מפליג במחשבותיו, ובראייתו הפלאית מתייחס אל הנאמר בפתקה.

הסיפור שלנו מפגיש אותנו עם שלוש דמויות, המייצגות שלוש רמות רוחניות שונות: הרבי, החסידים ובעל העגלה. מהלך הסיפור בונה את הסולם שכולנו היינו חושבים עליו בעצמנו, והוא שבעל העגלה מוסר את פתקתו אל החסידים על מנת שימסרו אותה אל הרבי. מהלך זה יוצר סולם היררכי, הקובע כי בעל העגלה נמצא בתחתית הסולם, הרבי בראשו, והחסידים מקשרים בין מעמדו של בעל העגלה לבין הרבי. המרחק הזה בין בעל העגלה לבין הרבי מומחש עוד יותר בעובדה שאין בעל העגלה הולך בעצמו אל הרבי. הוא שולח את פתקתו באמצעות החסידים.

המשכו של הסיפור מלמד שהסיבה שבעל העגלה לא הלך אל הרבי איננה משום שלא היה לו זמן או שהיה טרוד במלאכתו, שכן לאחר שמסר את פתקתו עם החסידים הלך בעל העגלה לשוטט בעיר באפס מעשה. בעל העגלה מתואר כדמות פשוטה, גסה, שאין לה כל קשר עם הצדיק. את הקשר עם הצדיק היא יוצרת באמצעות מתווכים, באמצעות החסידים. מיקומו של בעל העגלה בתחתית סולם החשיבות תואם את הגישה שהיתה מקובלת באותה תקופה בה התרחש הסיפור. עיסוקם של העגלונים בסוסים ובאופני העגלות העניק להם דימוי של אנשים פשוטים וגסים.

כשמגישים החסידים את הפתקה של העגלון אל החוזה מלובלין, מתהפך הסולם ההיררכי על פיו. מסתבר שבעל העגלה נמצא בדרגה גבוהה, שהחסידים לא הרגישו בה. כאן צף ועולה עקרון נוסף החוזר על עצמו בסיפור החסידי, והוא חשיפת המעמד העליון של האיש הפשוט; מעמד שלעתים נובע ממעשה פשוט ביותר, שיש לו משמעות רוחנית עצומה.

הכל מתחיל בכך שהעגלון הולך לחפש לו מעט שמחה. החיפוש אחר השמחה מוביל את העגלון לשמחה של מצווה לשמחה של נישואין. לא סתם נישואין, אלא נישואי יתום ויתומה.

אלא שכאן מופרת האידיליה: הקשר עלול להתפרק בשל העובדה שאין לכלה כסף לקנות לחתן טלית. פרישת הכנף היא פרישת הטלית, וכפי שנהגו בני עדות המזרח לפרוס את טליתם בשעת עמידתם תחת החופה על החתן והכלה. העגלון נותן את הכסף שממנו נקנית הטלית, ובעצם הוא ששומר על ההרמוניה הזוגית. השמחה לא תופר. אור גדול יורד לעולם, אור של שמחת חתן וכלה. אור זה מאיר את שמו של בעל העגלה בפתקה התפוסה בידיו של החוזה מלובלין. מסתבר כי גם מעשה פשוט של אדם פשוט יכול להעניק לאדם מעמד רוחני גבוה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il