בית המדרש

  • השכמת הבוקר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

פרק ה

נטילת ידיים שחרית

א - נטילת ידיים שחרית. ב - רוח רעה. ג - רוח רעה בזמנינו. ד - זמן ברכת "על נטילת ידיים". ה - נטילת ידיים לאחר שינה ביום. ו - קימה באמצע הלילה לתינוק או לצורך אחר. ז - מאכלים שנגעו בהם לפני הנטילה. ח - קטנים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ה
13 דק' קריאה
א - נטילת ידיים של שחרית
תקנו חכמים ליטול ידיים בכל בוקר, ולברך על הנטילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים".
על ידי הידיים האדם מסוגל לפעול בעולם, על ידיהן הוא לוקח ומקבל, נושא ונותן, משתמש בחפציו השונים ומטפל בגופו. אולם יחד עם ערכן הרב והשימושי, הידיים הן גם אלו שיורדות ומתפלשות בכל עסקי העולם הזה, ויותר מכל איבר אחר הן נוטות להתלכלך ולהזדהם. לכן כשצריך להתעלות ולפרוש מעט מהצד הנמוך של העולם, כדי לעסוק בעניינים שבקדושה, נוטלים ידיים. זאת הכוונה הכללית של נטילת ידיים, ובכללה גם נטילת ידיים שחרית. אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, כלפי מה בדיוק מכוונת הנטילה בשחרית.
לדעת הרא"ש, הואיל והידיים עסקניות הן, קרוב לוודאי שבמשך השינה נגעו במקומות המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן לקראת תפילת שחרית, תקנו חכמים ליטול ידיים.
ולרשב"א, בכל בוקר נעשה האדם כמי שנברא מחדש, שנאמר (איכה ג, כג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". אדם הולך לישון עייף, ומוסר את נשמתו לבוראו, ובבוקר הוא קם עם כוחות מחודשים. את הבריאה המחודשת הזו יש לקדש ולייחד לעבודת ה' על ידי נטילת הידיים בשחרית.
במילים אחרות, לדעת הרא"ש, נטילת ידיים של שחרית מהווה הכנה לתפילה, ואילו לרשב"א, נטילה זו מהווה הכנה והתקדשות לתפילה ולעבודת ה' של כל היום.
נחלקו הפוסקים בדינו של מי שהיה ער כל הלילה. יש אומרים שהואיל ולא ישן, לא תקנו לו חכמים ברכה בבוקר, ולכן יטול ידיים לפני התפילה בלי ברכה. וכך הוא מנהג ספרדים (שו"ע ד, יג). ויש אומרים שעל עצם היום החדש ראוי ליטול ידיים עם ברכה, אלא שהואיל ויש סוברים שרק על נקיון הידיים לקראת התפילה מברכים (רא"ש), טוב שיתפנה לפני התפילה ובתוך כך יגע במקומות המכוסים שבגופו, ועל ידי כך יוכל ליטול ידיים עם ברכה. וכך הוא מנהג אשכנזים (מ"ב ד, ל. ע"ע להלן ו, ז; ז, ז בדין ברכות השחר והתורה). 1

ב - רוח-רעה
בנוסף לטעמים שלמדנו, אמרו חכמים (שבת קח, ב), שיש להיזהר לפני נטילת ידיים שחרית שהידיים לא יגעו בפה, בחוטם, בעין ובאוזן, מפני שרוח-רעה שורה על הידיים לאחר השינה, והיא עלולה להזיק לאותם האיברים. ורק לאחר שייטול האדם את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, תסתלק אותה רוח-רעה מן הידיים, ושוב אין סכנה אם יגעו באחד מפתחי הגוף.
ואף שעיקר טעם הנטילה, כדי להתכונן ולהתקדש לקראת תפילת שחרית ועבודת היום החדש, ועל כך תקנו חכמים לברך "על נטילת ידיים"; מכל מקום אנו חוששים גם לאותה רוח-רעה, ולכן אנו מקפידים ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין. דהיינו, קודם נוטלים את יד ימין, ואחר כך את שמאל, ושוב ימין ושמאל, ועוד פעם ימין ושמאל, נמצא שנוטלים כל יד שלוש פעמים לסירוגין.
וכן יש להקפיד שלא לנגוע לפני הנטילה באותם האיברים שיש בהם פתח כלפי פנים הגוף, כמו הפה, האף, האוזניים והעיניים (שו"ע או"ח ד, ג-ד; מ"ב יג). כמו כן צריך להיזהר שלא לנגוע באוכל או משקה לפני הנטילה (מ"ב ד, יד).
טעם העניין מבואר בקבלה (עי' זוהר ח"א קפד, ב), שבלילה, בעת שהאדם נרדם ונשאר דומם ללא מחשבה ומעשה, טועם כל אדם טעם של מיתה, ואז שורה עליו רוח של טומאה. וזהו שאמרו חז"ל (ברכות נז, ב), שהשינה היא אחד חלקי שישים ממיתה. וזאת משום שעיקר מעלת האדם ביכולתו לחשוב, להרגיש ולפעול, למען תיקונו של עולם. ובעת השינה, כשהחידלון מתפשט בו, הוא מאבד במידה מסוימת את צלם האלוקים שבו, וממילא רוח הטומאה שורה עליו. ובעת שהוא מתעורר משנתו ותודעתו חוזרת אליו, רוח הטומאה מסתלקת מכל גופו, ורק בקצה, דהיינו בידיים, נשארת רוח-הטומאה. ועל ידי נטילת הידיים שלוש פעמים לסירוגין, מסתלקת רוח-הטומאה גם מהן.
כדי לבטלה באופן שלם, יש להקדים בכל סדר הנטילה את יד ימין הרומזת למידת החסד. ולכן לוקחים תחילה את הנטלה עם המים ביד ימין, וכדי ליטול תחילה את יד ימין, מעבירים את הנטלה ליד שמאל, וכך נוטלים תחילה את ימין ואח"כ את שמאל, וחוזר חלילה עד שלוש פעמים כל יד (עי' כה"ח ד, יב).
יש שפירשו שעיקר הנזק של רוח-רעה זו הוא לכוחות הרוחניים שבאדם; שאם יגע בעין ובאוזן לפני הנטילה, כוחות הראייה והשמיעה הפנימיים שלו ייפגעו, ויהיה באותו יום כעיוור וחרש בענייני התורה והאמונה. וכן אם יגע בפה ובחוטם, יפגע בכוח הרוחני של האכילה וההרחה (כף החיים ד, יט, עפ"י סולת בלולה).

ג - רוח-רעה בזמננו
על פי דברי הזוהר והמקובלים, יש ליטול ידיים סמוך לקימה מהשינה, כדי שלא להשהות את רוח הטומאה על הידיים. וכן צריך להיזהר שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני נטילת הידיים של שחרית. ולכן צריך להכין מים לפני השינה, ולהניחם ליד המיטה, כדי שמיד לאחר הקימה אפשר יהיה ליטול את הידיים (שע"ת א, ב). ויש שהקילו בזה, משום שלדעתם כל הבית נחשב כארבע אמות, וכל זמן שאין יוצאים מהבית יותר ממרחק של ארבע אמות, אין זה נחשב כהליכת ארבע אמות לפני הנטילה (שו"ת שבות יעקב ג, א).
ויש אומרים, שרוח-רעה זו בטלה מהעולם. בעלי התוספות (יומא עז, ב) הזכירו דעה, שאין אותה רוח-רעה שורה באלו המלכויות (ארצות אשכנז). ובעל ה'לחם-משנה' כתב שמשמע מדברי הרמב"ם, שחי בספרד ומצרים, שאינו חושש לרוח הרעה שנזכרה בתלמוד (שביתת העשור ג, ב). גם המהרש"ל, שחי לפני כארבע מאות שנה, והיה אחד מגדולי הפוסקים באשכנז, כתב שאין רוח-רעה מצויה בינינו (יש"ש חולין ח, לא). וכך כתבו עוד כמה פוסקים.
כנראה שההבדל בין הדורות נעוץ בכך, שבדורות הראשונים הכח הנפשי, המיסטי, היה בולט וחזק יותר. הדבר התבטא מצד אחד ביכולת להגיע להישגים גבוהים ועמוקים יותר מבחינה נפשית ורוחנית, כמו נבואה; ומאידך, בגילוי של כוחות טומאה בכישופים ועבודה זרה. במשך הזמן, הכוח השכלי תפס את המקום המרכזי על חשבון הכוחות הנפשיים, ויחד עם הפסקת הנבואה גם רוחות הטומאה נחלשו ונעלמו, ובמקומן יש רוחות רעות של דעות שקריות ומזויפות.
עוד ישנה מסורת מופלאה, הקשורה בגרף פוטוצקי, שהיה בן למשפחת אצילים בפולניה, ונשאו ליבו להצטרף לעם ישראל ולהתגייר. וכיוון שהדבר היה אסור באותם הימים, התגייר בסתר ועסק בתורה. לבסוף תפסוהו הנוצרים והציעו בפניו שתי אפשרויות: לחזור לנצרות או להישרף חי. גר הצדק בחר למות בשריפה ולקדש שם שמים ברבים. באותה שעה אמר הגאון מווילנא, שרוח הטומאה איבדה מכוחה, ובעיקר ניכר הדבר ברוח הטומאה של שחרית. ולכן תלמידי הגאון מווילנא אינם מקפידים שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה.
למעשה: לדעת החיד"א, 'משנה-ברורה' (מ"ב א, ב) ו'בן-איש-חי', יש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. לעומתם ישנם פוסקים שמקילים בזה, או משום שכל הבית נחשב כארבע אמות, או משום שכיום רוח הטומאה שעל הידיים בטלה (עי' בירור הלכה ד, א, אוצרות יוסף ב). וכך הוא המנהג הרווח ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. אולם גם לפי המקילים נוהגים להקפיד בכל מה שנזכר בתלמוד, היינו ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, ולא לנגוע בפתחי הגוף לפני הנטילה.

ד - זמן ברכת 'על נטילת ידיים'
הזמן הנכון לברך את ברכת "על נטילת ידיים" הוא מיד לאחר הנטילה ולפני הניגוב. ואמנם הכלל הוא, שבכל ברכות המצוות יש להקדים את הברכה לעשיית המצווה, ולכן מברכים על הפרשת חלה לפני פעולת ההפרשה, וכן מברכים על המזוזה לפני קביעתה. אולם לגבי ברכת "על נטילת ידיים" הדין שונה, משום שאין ראוי לברך את הברכה בעוד שהידיים אינן נקיות, ולכן הברכה נדחית עד לאחר הנטילה. ומיד לאחר הנטילה, עוד לפני ניגוב הידיים, יש לומר את הברכה.
בפועל, אין רגילים לברך מיד עם הנטילה הראשונה שלאחר הקימה מהשינה, מפני שבדרך כלל אנשים צריכים להתפנות לאחר השינה, ואין ראוי לברך ברכה בשעה שאדם צריך לנקביו. ועוד, שלדעת הרא"ש, עיקר הנטילה נועדה להכנה לתפילה, וממילא צריך לברך על הנטילה הסמוכה לתפילה. ולכן, לאחר ההתפנות לוקחים שוב את הנטלה ונוטלים ידיים, ואין צריך ליטול אז את הידיים שלוש פעמים לסירוגין, מפני שכבר הסירו את הרוח הרעה בנטילה הראשונה, ומברכים את הברכה לפני הניגוב. ואדם שאינו צריך לנקביו בבוקר, יברך את הברכה בנטילה הסמוכה לקימה (שו"ע או"ח ו, ב; מ"ב ד, ד). 2
לכתחילה עדיף להקדים לברך את ברכות השחר ולהתפלל עמידה סמוך לקימה מהשינה. ראשית, מפני שראוי להודות לה' בברכות השחר מיד בתחילת היום, וכן ראוי להתפלל עמידה לפני העיסוק בדברים אחרים (להלן ח, ד). בנוסף לכך, ראוי שלא להפסיק זמן רב בין ברכת "על נטילת ידיים" לתפילה, שיש סוברים שעיקר הנטילה נתקנה כהכנה לתפילה (רא"ש). וגם מי שאיננה מתפללת בבוקר מפני טרדות ביתה, תשתדל לפחות לומר את ברכות השחר סמוך לקימה ולנטילה, וכך תהיה הנטילה הכנה לברכות השחר.
וכן מי שקמה משנתה לפני עלות השחר, תיטול את ידיה ותברך "על נטילת ידיים" ותאמר את כל ברכות השחר. וכל זה בתנאי שקמה אחר חצות הלילה, אבל לפני חצות הלילה אסור לברך את ברכות השחר וממילא גם לא תברך "על נטילת ידיים"; אלא תמתין עד אחר חצות, ואחר שתתפנה לשירותים תיטול את ידיה ותברך על הנטילה ואת שאר ברכות השחר. 3

ה - נטילת ידיים שלוש פעמים לאחר שינה ביום
נתעורר ספק בשאלה, מהי הסיבה המדויקת לשרייתה של הרוח-הרעה על הידיים: האם השינה, שבה תודעתו של האדם מסתלקת והאדם נשאר מוטל ללא יכולת פעולה, ולפי זה גם הישנה ביום - צריכה ליטול את ידיה שלוש פעמים כדי להסיר את הרוח-הרעה. או שהלילה החשוך, שבו העולם כולו עוצר מפעילותו, גורם לשריית הרוח-הרעה, ולכן גם מי שהיתה ערה כל הלילה צריכה ליטול את ידיה שלוש פעמים.
למעשה, כאשר מצטרפים שני הגורמים יחד, שינת קבע (לפחות חצי שעה) בלילה, אזי הרוח-הרעה שורה במלא תוקפה, וצריך מיד לאחר הקימה להזדרז ליטול את הידיים שלוש פעמים, ולא לנגוע לפני כן בפתחי הגוף ובמאכלים.
דרגה פחות מזה, כאשר אשה ישנה ביום שינת קבע, שאף שהרוח הרעה אינה שורה עליה במלואה, מכל מקום ראוי שתחמיר ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, אבל אין צריך להזדרז בזה, ואין איסור לנגוע לפני כן בפתחי הגוף
דרגה פחות מזה, כאשר אשה נשארה ערה כל הלילה, שיש סוברים שאולי עצם הלילה וסיומו גורם לרוח רעה שתשרה על הידיים, ולכן טוב שלאחר שיעלה השחר תיטול את ידיה שלוש פעמים. וכן אשה שקמה באמצע הלילה ונטלה את ידיה שלוש פעמים, טוב שלאחר שיעלה השחר תחזור ליטול את ידיה שלוש פעמים לסירוגין. (פניני הלכה תפילה ח, הערות 4, 5).

ו - קימה באמצע הלילה לתינוק או לצורך אחר
אשה שקמה משנתה באמצע הלילה, כדי לכסות את בנה או כדי לתת מוצץ בפיו, אינה חייבת על פי הדין ליטול ידיים לפני כן. ותיזהר שלא תיגע בידיה בפיו או באחד מפתחי גופו.
אבל אם היא קמה כדי להכין לו אוכל, או להחליף לו חיתול, רצוי שתיטול ידיה לפני כן, כדי שלא תיגע במאכלים או באחד מפתחי גופו בידיים לא נטולות. וכן אשה שמתעוררת באמצע הלילה להניק את בנה, רצוי שתיטול ידיה לפני כן. ואם קשה לה ללכת ליטול ידיים, רשאית לסמוך על דעות המקילים שאינם מחייבים נטילה לקמים באמצע הלילה (אשל אברהם בוטשאטש ד, א, ובהלכה ג' נתבאר שיש אומרים שאין כיום רוח רעה). ובכל אופן, לכל הדעות, אין לברך על נטילה שבאמצע הלילה, מפני שחכמים תקנו לברך רק על הנטילה בבוקר, שהיא המכינה אותנו לקראת התפילה ולקראת היום החדש.
הקמה באמצע הלילה משנתה כדי לשתות דבר מה, לכתחילה טוב שתיטול את ידיה שלוש פעמים ללא ברכה, ואח"כ תברך 'שהכל' ותשתה. וכן מי שהתעוררה משנתה כדי להתפנות, טוב שתיטול תחילה את ידיה שלוש פעמים, כדי שתוכל לנגוע בפתחי גופה בלא חשש. ואחר שתתפנה תרחץ את ידיה כדי לברך 'אשר יצר'. ואם תרצה, תוכל לסמוך על דעת הסוברים, שרק אחר הקימה בבוקר צריך ליטול ידיים שלוש פעמים, ובאמצע הלילה תתפנה בלא ליטול ידיים תחילה. אבל אחר שתתפנה תרחץ את ידיה כדי לברך 'אשר יצר'. ואם אין לה מים, תנקה את ידיה על ידי שפשוף בבגדה ותברך (שו"ע ד, כב). 4

ח - מאכלים שנגעו בהם לפני הנטילה
כפי שלמדנו, כיוון שלאחר השינה שורה על הידיים רוח-רעה, אסור לנגוע לפני הנטילה בדברי מאכל ומשקה (הלכה ב). ואם יהודי שלא נטל את ידיו נגע בדברי מאכל, אם נגע במאכלים יבשים כדוגמת פירות שאפשר לשוטפם, ידיחם במים שלוש פעמים, וכשם שנטילת ידיים שלוש פעמים לכל יד מטהרת את הידיים, כך תטהר את הפירות. אך אם נגע בטעות במשקים או במאכלים שיתקלקלו בשטיפה, יש שהחמירו לזורקם מפני רוח-רעה ששורה עליהם (עוד יוסף חי תולדות ו); אבל לדעת רוב הפוסקים, גם מאכלים שלא ניתן לשוטפם מותרים באכילה.
ויש לכך שתי סיבות: ראשית, מפני שלדעת רוב הפוסקים, אין בכוחה של הרוח-הרעה שעל הידיים לפגום את המאכלים (ח"א ב, ב; מ"ב ד, יד; ערוה"ש ד, טו). ואמנם לגבי משקה חריף כשכר, ישנם פוסקים שמחמירים, מפני חשש היזק. מכל מקום, לגבי שאר המאכלים, מוסכם על רוב הפוסקים, שאין הם נפסלים בנגיעה בידיים לא נטולות (באו"ה, ד, ה, 'לא'). ועוד, שיש סוברים (כמובא בהלכה ג), שאותה רוח-רעה בטלה מהעולם, ואין לחוש להיזקה. ולכן אין לזרוק ולהשחית את המאכלים שנגעו בהם בידיים לא נטולות.
וכן מותר לכתחילה לקנות לחם ושאר מאכלים שמונחים על מדף בחנות, אע"פ שיש חשש שמא נגעו בהם יהודים שלא נטלו את ידיהם שחרית. שכבר למדנו, שדעת רוב הפוסקים, שאין המאכלים נפסלים בנגיעה של ידיים לא נטולות. בנוסף לכך, ישנו ספק אם אכן אדם שלא נטל את ידיו שחרית נגע במאכלים הללו. ובנוסף לכך, כמעט כל האנשים רגילים לשטוף את ידיהם בבוקר, ואמרו בשם האר"י ז"ל (עוד יוסף חי תולדות ח), שגם שטיפה של פעם אחת מועילה להחליש את כוחה של הרוח-הרעה.

ט - קטנים
לדעת כמה מגדולי האחרונים, יש להקפיד שגם הילדים הקטנים יטלו את ידיהם בבוקר. ואע"פ שעדיין לא הגיעו לגיל חינוך, כיוון שהם נוגעים במאכלים, יש ליטול את ידיהם, כדי שלא יפגמו את המאכלים ברוח-רעה (חיד"א, פמ"ג משב"ז ד, ז, מ"ב ד, י). ויש נוהגים מנהג חסידות, ליטול ידי תינוקות אפילו בני יומם, וכפי שכתב בספר 'בן-איש-חי' (ש"ר תולדות י), שעל ידי כך מגדלים אותם בקדושה ובטהרה.
אולם למעשה, רבים נהגו שלא להקפיד על התינוקות שיטלו את ידיהם שלוש פעמים לאחר קימתם מהשינה, כי לדעת כמה מגדולי האחרונים, אותה רוח-רעה שורה על הידיים רק מגיל שתים עשרה לבנות ושלוש עשרה לבנים. והטעם, שככל שהאדם יכול להתקשר יותר לקדושה ולפעול לתיקונו של העולם, כך לעומת זאת גם רוח הטומאה מתאמצת לטמאו. ולכן אין אותה רוח-רעה שורה על הידיים של גויים, מפני שאינם מחויבים במצוות. וכן לגבי ילדים, כל זמן שלא נתקדשו להתחייב במצוות, גם רוח הטומאה אינה שורה עליהם במלא תוקפה. אלא שמצווה לחנך את הקטנים למצוות, וכיוון שהם מתחילים להתקשר למצוות הקדושות, גם רוח הטומאה שורה עליהם במקצת, ולכן משעה שהגיעו לגיל חינוך והם מסוגלים להבין כיצד ליטול ידיים, מצווה לחנכם ולהרגילם בנטילה (עפ"י שועה"ר מהדו"ת ד, ב; א"א בוטשאטש ד, ג; ציץ אליעזר ח"ז ב, ד).
לסיכום, מצווה להרגיל את הילדים מגיל חינוך ליטול ידיהם שלוש פעמים אחר השינה, וחובה ליטול מגיל מצוות. היינו שתים עשרה לנקבה ושלוש עשרה לזכר. ויש מחמירים ליטול את ידי התינוקות משעה שהם נוגעים באוכל (מ"ב ד, י). ויש יחידים שמהדרים ליטול את ידי התינוקות משעת ברית המילה או אף משעת לידתם, שכבר אז מתחילה להתגלות בהם הקדושה שבסגולת ישראל (כמובא בסוגריים בשועה"ר שם, ועי' כה"ח ד, כב).




^ 1.. שני מקורות לנטילת שחרית: בברכות ס, ב, כאחת מברכות השחר, ומשם מקור לרשב"א, ובברכות יד, ב - טו, א, כהכנה לתפילה, ומשם מקור לרא"ש.
כתב בשו"ת מחזה אליהו יא, שאשה שאינה מתכוונת להתפלל באותו יום שמונה עשרה, תיטול ידיים בלא ברכה, שכן לדעת הרא"ש נטילה זו נתקנה לקראת התפילה, ואף מדברי הרשב"א (ח"א קנג), אפשר ללמוד שתקנת הנטילה היא לקראת תפילת שחרית והיום החדש. וממילא מי שאינה מתפללת לא תברך על הנטילה. אמנם אם תקרא קריאת שמע, יכולה לברך, שגם לקראת קריאת שמע תקנו את הנטילה והברכה. וכ"כ בהליכות ביתה א, ד. ועי' בהליכות בת ישראל א, הערה א, שחשש לדעתו.
אבל למעשה נהגו הנשים לברך. ואפשר לבאר את הרשב"א, שאמנם מי שמתפלל צריך שהנטילה תהיה לפני תפילתו. אבל מי שאינה מתפללת, מכל מקום תקנת הנטילה לא זזה ממקומה, והרי היא כשאר ברכות השחר, ועניינה טהרה והכנה לקראת עבודת היום החדש. וכן משמע מפשט הגמ' בברכות ס, ב, שהכל מברכים על הנטילה, ולא חילקה בין גברים לנשים, וודאי שגם אז נשים שהיו מטופלות בילדים היו פטורות מתפילה. עוד אפשר לומר, שמי שיוצאת ידי חובת תפילה בברכות השחר, הרי שזו תפילתה, ועליה לברך על הנטילה שלפניה. ועוד שלדעת הב"ח, גם הרא"ש מסכים שבכל אופן תקנו חכמים נטילה בשחרית כחלק מברכות השחר, אלא שלדעת הרא"ש גם לפני תפילת מנחה וערבית, אם היו ידיו מטונפות, צריך לנוטלם בברכה. לסיכום, נראה מהגמ' ברכות ס, ב, שתקנת הנטילה בברכה עומדת גם בלא קשר לתפילה, אלא שהואיל ומתפללים בבוקר, וגם מצד התפילה צריך ליטול ידיים, ממילא הוצמדו דיניהם, הן לרשב"א והן לרא"ש. אבל נשים שחלקן לא נהגו להתפלל, חזרו לדין היסודי, שנטילת ידיים היא אחת מברכות השחר, והיא מהווה הכנה והתקדשות ליום החדש. ועיין בפניני הלכה תפילה ח, 3, בדעת החולקים על הח"א, שמהם יש קצת סיוע לכך שהנטילה אינה רק בשביל התפילה. (וכ"כ באשי ישראל ב, כט, ובהליכות שלמה ב, ה).
עיקר המגמה של הנטילה בשחרית היא לנקיון , שנאמר (תהלים כו, ו): "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי", וכפי שמבואר בברכות טו, א. והמגמה של נטילת ידיים לסעודה - לטהרה וקדושה, כדוגמת נטילת ידי הכהנים בכיור לפני עבודתם. ואף שיש שוני בין המגמות, תקנו חכמים ליטול ידיים שחרית כדוגמת הנטילה לסעודה, ואף הברכה באותו נוסח. לכתחילה יש להקפיד בכל הדברים של נט"י לסעודה, שיהיה כלי וכח גברא ושמראה המים לא ישתנה. ובדיעבד, למרות שאין שם רביעית מים או כלי או כח גברא, כיוון שבפועל המים הללו מועילים לנקיות לתפילה, דעת השו"ע והרמ"א, שיברכו עליהם "על נטילת ידיים". ואם המים השתנו ונפסלו לנטילה לסעודה, אפשר ליטול בהם נטילת שחרית ולברך "על נקיות ידיים" (שו"ע סימן ד' סעיפים: א, ו, ז, כב). וכתב במ"ב ד, ז, ובאו"ה שם, שלדעת הרבה אחרונים, גם כשהמים נפסלו מנטילה לסעודה אפשר לברך עליהם בנטילת שחרית "על נטילת ידיים", מפני שהם מנקים לתפילה. ובכה"ח ד, יא, והלכה ברורה ד, יב, כתבו, שכל שפסול לנטילה לסעודה אין לברך עליו בנטילת שחרית. לעניין מי שנשאר ער כל הלילה, יעויין עוד בפניני הלכה תפילה ח, 1.
^ 2.. כתב מ"ב ד, ד, עפ"י המ"א, שהקם משנתו וצריך להתפנות, לפני שיתפנה יטול ידיו שלוש פעמים בלא ברכה כדי להסיר את הרוח-הרעה, ואחר שיתפנה יטול ידיו בברכה, שכך הדין לפי הרא"ש, שהנטילה בברכה היא ההכנה לתפילה. אמנם הגרע"י (הלכה ברורה ד, ד, בירור הלכה ד, ד), אינו חושש לשיהוי רוח הטומאה, ומורה למעשה להקדים ההתפנות בבית הכסא לנטילת ידים שלוש פעמים, כדי שהברכה תהיה על הנטילה הראשונה, שכך נכון יותר לפי הרשב"א. ואם הוא צריך מאוד להתפנות עד שעובר על 'בל תשקצו', על פי דין צריך לדעתו להקדים את ההתפנות לנטילה. ע"כ. ואפשר להשיב על כך, שבשיהוי קצר לצורך נטילה אין לחוש ל'בל תשקצו'. והמנהג למעשה כדברי המ"ב והמקובלים, כדי להיטהר במהרה מהרוח-הרעה. ולגבי הברכה לפני הניגוב ע"ע בכה"ח ד, ח. ואמנם לפי מנהג אשכנז אפשר לדחות את הברכה ולצרפה לסדר ברכות השחר, מ"מ יותר מהודר לברכה סמוך לעשיית המצווה, כמו שכתב במ"ב ו, ט.
^ 3.. בפניני הלכה תפילה ח, 3, הובאה מחלוקת אחרונים כיצד ינהג גבר שקם זמן רב לפני התפילה, ויודע שעד התפילה יצטרך שוב להתפנות - יש אומרים שלפי דעת הרשב"א עליו לברך על הנטילה הסמוכה לשינה, ואילו לרא"ש עליו לברך על הנטילה הסמוכה לתפילה. וכתבתי להעדיף לברך על הנטילה הסמוכה לשינה. וק"ו שלגבי נשים, שחיוב תפילת שחרית אינו מוחלט לגביהן, שעדיף שיברכו על הנטילה הסמוכה לשינה כחלק מברכות השחר (עפ"י מה שנתבאר לעיל בהערה 1).
דין מי שקמה משנתה אחר חצות לכמה שעות ושוב תלך לישון עד הבוקר, מתי תברך ברכות השחר, יבואר בהמשך ו, ו.
^ 4.. דעת השו"ע ד, יד-טו, שכל שינת קבע בלילה גורמת לרוח-רעה, וצריך ליטול שלוש פעמים לסירוגין כדי להסירה. ואע"פ כן כתבתי לשון 'טוב', מפני שהאשל אברהם כתב בשם חותנו, שחשש רוח-רעה הוא רק לאחר הקימה בשחרית, ועל זה סמכו רבים שאינם נוטלים ידיהם כשקמים באמצע הלילה, ע"כ. ודעת רוב המקובלים עפ"י האר"י, שרק אחר שינה בחצות הלילה רוח-רעה שורה, אבל מי שהלך לישון אחר חצות, אין רוח-רעה שורה על ידיו. וגם מי שישן בחצות, אם כבר קם פעם אחת אחר חצות ונטל ידיו ג' פעמים, בפעם השנייה אין רוח-רעה שורה על ידיו. נמצא לפי זה, שרק בחלק מהפעמים שקמים בלילה צריכים ליטול שלוש פעמים. בנוסף לכך, יש אומרים שרוח-רעה בטלה בימינו. ולכן רק אחר הקימה בשחרית יש להקפיד על נטילת ידיים ג' פעמים שמקורה בתלמוד, אבל מעבר לכך, בקימות שבאמצע הלילה, טוב להקפיד אבל אין חובה. והנוהגים על פי הקבלה, צריכים להקפיד על נטילה ג' פעמים בקימה הראשונה שאחר חצות. גם מצד ברכת 'שהכל' רצוי לרחוץ ידיים אבל אין חובה, כמבואר בשו"ע ד, כג. וגם אם נגע במקומות המכוסים יכול להסתפק בשפשוף ידיו, כמבואר במ"ב ד, סא. וכן לפני שמתפנים רצוי ליטול ידיים, מפני רוח רעה, אבל אין חובה כמבואר לעיל. ועי' בהערה 2 בדעת הגרע"י שאינו חושש להתפנות לפני הנטילה. ובפניני הלכה תפילה ח, ה-ו, ובהערות, הורחבו הדברים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il