יום ה' ה' כסליו ה'תשע"ה
שבת "נישואין וזוגיות" בסוויטה בירושלים עם הרב שמואל אליהו, הרבנית צביה אליהו ועוד
דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה תפילת נשים תפילת העמידה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

תפילת העמידה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה
תפילת שמונה עשרה נחלקת לשלושה חלקים: שבחים, בקשות והודאה. בשלוש הברכות הראשונות אנו דומים לעבד שמסדר שבח לפני מלכו, באמצעיות לעבד שמבקש ממנו בקשות, ובשלוש האחרונות, לעבד שקיבל פרס ממלכו ונפטר והולך לו (ברכות לד, א).

ודבר זה למדנו מתפילתו של משה, שפתח בשבחים, ומתוך כך המשיך להתחנן ולבקש (ברכות לב, א, וע' בהמשך טו, ג). בלא הקדמת השבחים יש חשש שתפילתנו תדמה לפולחנם של עובדי עבודה זרה, שכל מגמתם לתמרן באופן מאגי את הכוחות העליונים לתועלתם. אבל אנחנו רוצים לעבוד את ה' ולהידבק בו בתפילתנו, וכל מה שאנו מבקשים שישפיע לנו טובה וברכה, כדי שנוכל לגלות את שמו בעולם. ולכן תחילה עלינו לדעת לפני מי אנחנו עומדים בתפילה, לפני הא-ל הגדול הגיבור והנורא, מכלכל חיים בחסד, מחייה מתים ברחמים רבים, הא-ל הקדוש, ומתוך כך נוכל לבוא ולבקש בלב טהור על כלל ישראל ועלינו (ע' עולת ראיה ח"א ע' יד).

ואכן בחלק הבקשות, שיש בו שלוש עשרה ברכות, באות לידי ביטוי כלל השאיפות של עם ישראל, שאינן מכוונות לקידום ענייניו האישיים של המתפלל, אלא עיקרן בקשות על גילוי כבוד ה' בעולם. ומתוך כך מובן שגם הבקשות האישיות על רפואה ופרנסה הן כדי שנוכל גם אנחנו להשתתף בתיקון העולם. ואלו הם שלושה עשר הנושאים שעליהם אנחנו מבקשים: חכמה, תשובה, סליחה, גאולה, רפואה, פרנסה, קיבוץ גלויות, תיקון המשפט, כילוי השונאים, ולעומתם ברכת הצדיקים, בניין ירושלים, מלכות בית דוד; ולבסוף על שמיעת התפילה.

לאחר הבקשות אנו חותמים את התפילה בשלוש ברכות כלליות, שבמרכזן ברכת ההודאה על חיינו ועל כל הטובות שה' מטיב לנו בכל עת. ועימה עוד שתי ברכות. לפניה אנו מתפללים על החזרת העבודה לבית המקדש, ולבסוף על השלום, שהשלום הוא הכלי שמחזיק את כל הברכות. ויש לדעת כי אנשי כנסת הגדולה הקפידו על סדר הברכות, והמחליף את סדרן לא יצא (ע' להלן יג, א).

כאן המקום לציין, שלמעשה בתפילת שמונה עשרה ישנן תשע עשרה ברכות. אלא שבתחילה, כשתקנו אנשי כנסת הגדולה את התפילה, היו בה שמונה עשרה ברכות, ואחר התרבותם של המלשינים והמוסרים, עקב עלייתה של הנצרות שהטיפה לשנאת ישראל, תקנו חכמים ברכה נוספת, על הצלתה של האומה מידי המינים והמלשינים 1 .

בקשות אישיות בתפילה

בנוסח התפילה, כללו אנשי כנסת הגדולה בחכמתם וברוח קודשם את כל השאיפות האידיאליות של עם ישראל. ודקדקו בכל מילה ומילה עד שתיקנו נוסח מושלם שעל ידו יכולה הנשמה הישראלית להשתפך לפני בוראה באופן המרומם ביותר (לעיל א, ו).

ואע"פ כן, אם תרצה המתפללת להוסיף בקשות משלה בברכות האמצעיות - רשאית, אבל בשלוש הברכות הראשונות שנועדו לשבחי ה', ובשלוש האחרונות שנועדו להודאה, אסור לערב בקשות פרטיות, כדי שלא לטשטש את עניינן הכללי (שו"ע קיב, א; קיט, א).

והבקשות האישיות שאפשר להוסיף בברכות האמצעיות צריכות להיות מעין עניינה של הברכה. למשל, על חולה תבקש בברכת רפאנו. ואם היתה צריכה לפרנסה, תבקש בברכת השנים. ואם היא רוצה שקרובי משפחתה יעלו לארץ, תבקש עליהם בברכת קיבוץ הגלויות. ומיוחדת היא ברכת שומע תפילה, שבה אפשר לבקש את כל סוגי הבקשות, כיוון שהיא חותמת את ברכות הבקשה וכוללת את כולן. וכשתבוא להוסיף בקשה משלה, תפתח קודם בנוסח הקבוע, ורק לפני חתימת הברכה, תוסיף את בקשתה.

ולא רק שמותר לבקש בקשות אישיות בתפילה, אלא שלדעת רבים אף רצוי שהמתפללת תוסיף בקשות משלה, מפני שהתפילות האישיות שאדם אומר בלשונו, יוצאות מעומק הלב ומעוררות את הכוונה. אלא שרצוי לא להאריך בבקשות פרטיות בתוך התפילה, ואפילו לא בשומע תפילה, מפני שעיקר נוסח התפילה מכוּון לענייני הכלל, וכשמרבים בבקשות פרטיות בתוך התפילה, האופי הכללי שלה מתבטל. ומי שנדבה ליבה להרבות בתפילות אישיות, יותר טוב שתבקשם אחר שתסיים את הברכות ותאמר "יהיו לרצון" (הראשון), שכל מה שהיא אומרת אחרי "יהיו לרצון" כבר אינו מעיקר התפילה. אלא שהואיל ועדיין לא פסעה שלוש פסיעות אחורנית, עדיין היא עומדת לפני ה' בתפילה, ותפילותיה הפרטיות מצטרפות לעיקר התפילה (שו"ע או"ח קיט, ב, מ"ב קיט, יב).

צריכה המתפללת לפרש את בקשותיה כראוי. ולכן המבקשת על חולה, נכון שתזכירו בשמו. לכתחילה טוב להזכיר את החולה בשמו ובשם אימו או אביו. אמנם אם החולה לידה, אינה צריכה להזכיר את שמו, כי ברור שעליו היא מתפללת (מ"ב קיט, ב).

סיום התפילה והפסיעות אחורנית
עיקר התפילה מסתיימת בפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי" שאומרים אחר הברכה על השלום. לאחר מכן נוהגים להוסיף לבקש "אלוהי נצור" וכו'. וכפי שלמדנו, זה המקום להאריך בתחנונים ובקשות כפי שירצה, וכן אמרו על רבי עקיבא, שכשהיה מתפלל ביחידות היה מאריך מאוד בתחנונים שאחר התפילה (ע' ברכות לא, א).

אחר סיום התחנונים, אומרים שוב "יהיו לרצון", ופוסעים שלוש פסיעות אחורנית כדי להיפרד מהעמידה לפני ה'. אמרו חכמים, שהמתפללת ולא נפרדה כראוי בשלוש פסיעות לאחריה ובאמירת "עושה שלום", ראוי לה שלא התפללה (יומא נג, ב). מפני שאם לא נפרדה כראוי, משמע שלא הבינה שעמדה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ונמצאה מבזה את התפילה.

לפני תחילת הפסיעות תכרע המתפללת כפי שכורעים ב'מודים' (כמבואר בהלכה ה'), ותוך כדי כריעה תפסע אחורנית שלוש פסיעות, ואח"כ תוך כדי כריעה תפנה לצד שמאל ותאמר: "עושה שלום במרומיו", ותפנה לצד ימין ותאמר: "הוא (ברחמיו) יעשה שלום עלינו", ואח"כ תשתחווה לפנים ותאמר: "ועל כל (עמו) ישראל ואמרו אמן", ותזדקף לאט. לאחר מכן נוהגים לומר "יהי רצון" על בניית בית המקדש, שהתפילה כנגד קרבן התמיד, ולכן אנו מבקשים שיבנה בית המקדש ונוכל להקריב בו את התמיד (שו"ע רמ"א קכג, א).

בעת הפסיעות, עוקרים תחילה רגל שמאל, שהיא הרגל החלשה, ובכך אנו מראים שקשה עלינו הפרידה מהתפילה. וכל פסיעה תהיה כשיעור כף הרגל, שיהיה האגודל בצד העקב. וכך הוא סדר הפסיעות: תפסע תחילה ברגל שמאל פסיעה קטנה, עד שאצבעות רגל שמאל יהיו סמוכות לעקב רגל ימין. אח"כ תפסע בימין פסיעה גדולה יותר, כדי שאצבעות רגל ימין יהיו סמוכות לעקב רגל שמאל. ולבסוף תפסע ברגל שמאל פסיעה קטנה, כדי להשוות את הרגליים. ותישאר לעמוד ברגליים צמודות בעת אמירת "עושה שלום".

יש להקפיד שלא לפסוע פסיעה קטנה מעקב לצד אגודל, כי יש סוברים שבפחות מזה אינו נחשב פסיעה (מ"א). וכשאין מקום לפסוע שלוש פסיעות אחורנית, פוסעים לצדדים, כדי שיהיה בכל פסיעה שיעור עקב בצד אגודל (ערוה"ש קכג, ה). ובשעת הדחק, כשאין מקום לפסוע אחורנית או לצדדים, סומכים על הסוברים שאפשר להסתפק בשלוש פסיעות קטנות יותר. אבל אין לפחות משלוש פסיעות שבהן נפרדים מהעמידה לפני המלך (ב"ח, וע' מ"ב קכג, יד). מנגד, אין לפסוע יותר משלוש פסיעות, מפני יוהרא (שו"ע קכג, ד, פניני הלכה תפילה יז, 9). וכן ראוי שלא לפסוע פסיעות גדולות, שלא יראה כרוצה להתרחק מהמלך (רמ"א קכג, ג, וע' מ"ב טז)

עד מתי עומדים בריחוק מקום
אחר פסיעת שלוש פסיעות אחורנית, יש להישאר לעמוד ולא לחזור מיד למקום התפילה. והחוזרת מיד הרי היא דומה לכלב השב על קיאו (יומא נג, א). מפני שאחר שנפרדה מלפני המלך היא חוזרת ובאה לעמוד לפניו באפס מעשה, ומראה בעצמה שלא הבינה שבתפילה עמדה לפני המלך, ובשלוש הפסיעות נפרדה מלפניו. ולכן המעשה שלה מגונה. ויש שמוסיפים טעות על טעות ואחר שחוזרים למקומם מגביהים עצמם מעט כמו בקדושה, ואין בזה שום טעם.

אלא כך המנהג הנכון: אם המתפללת מעונינת לחזור למקום שבו עמדה בתפילה, תמתין במקומה כשיעור של חצי דקה עד דקה, ואח"כ תחזור. ובשעת הצורך, כשהיא צריכה לחזור מיד למקומה, כגון שהיא עומדת במקום שמפריע למעבר, תמתין שניות אחדות כשיעור מהלך ארבע אמות ואח"כ תחזור (מ"ב קכג, יא; כה"ח כ). ואם אינה רוצה לשוב למקומה, יכולה מיד אחר סיום אמירת "יהי רצון" ללכת לדרכה.

המתפללת במניין, תמתין במקום שכלו פסיעותיה עד שיגיע החזן לקדושה, ולכל הפחות עד שיתחיל החזן את חזרת הש"ץ (שו"ע קכג, ב). לדעת רוב הפוסקים, אין צריך להישאר ברגליים צמודות אחר שמסיימים לומר "עושה שלום" (מ"ב קכג, ו, באו"ה ושעה"צ שם). ויש אומרים שטוב להישאר ברגליים צמודות עד שתחזור למקומה (קצוש"ע יח, יג).

הנוסעת והגיע זמן תפילה
הרגילה להתפלל בקביעות שחרית או מנחה, ויצאה לנסיעה ברכב, והגיע זמן התפילה. אם היא נוהגת, אסור לה להתפלל שמונה עשרה תוך כדי נסיעה, מפני שלא תוכל לכוון כראוי, ואף יש בזה חשש פיקוח נפש. לכן תעצור את מכוניתה בצד, ותתפלל.

אבל אם אדם אחר נוהג, והיא ממהרת להגיע למחוז חפצה, או שנוסע אחר ממהר להגיע למחוז חפצו, תתפלל בישיבה. מפני שאם יעצרו את נסיעתם כדי שתוכל להתפלל בעמידה, תהיה טרודה לסיים את תפילתה במהירות כדי שלא לעכבו, ולא תוכל לכוון כראוי. לכן מוטב שתתפלל שמונה עשרה בישיבה, שכבר למדנו (בהלכה ג) שבדיעבד המתפללת בישיבה יצאה ידי חובתה.

ואף כשהיא מתפללת בישיבה, תצמיד את רגליה (מ"ב צה, ב), ותשתדל להפנות את פניה לכיוון ירושלים (מ"ב צד, טו), ובמקום הכריעות, תזדקף מעט ותכרע כפי יכולתה (שו"ע צד, ה; ערוה"ש יח).

ואם היא נוסעת באוטובוס או רכבת, שהמקום בהם מרווח יותר. אם תוכל לעמוד ולכוון כראוי, מוטב שתעמוד בתפילת שמונה עשרה; ואם העמידה תטריד את כוונתה, או מפני תנודות הנסיעה או מפני שהיא מתביישת משאר הנוסעים, תשב ברגליים צמודות ותתפלל. ואם יש ביכולתה לקום לזמן קצר כדי לכרוע, במקום שצריך לכרוע - תקום ותכרע ושוב תשב; ואם תוכל, בסיום תפילתה תעמוד ותפסע לאחריה שלוש פסיעות 2 .

האם מותר להתפלל בקביעות בישיבה
כפי שלמדנו, תקנו חכמים להתפלל שמונה עשרה בעמידה, ורק בדרך ארעי רשאי אדם להקל בשעת הצורך להתפלל בישיבה. אבל איש הנוסע בכל יום לעבודתו, אף שקשה לו למצוא זמן להתפלל בעמידה, אינו רשאי להקל להתפלל בקביעות בישיבה, ורק במצב של אונס, מותר לו להתפלל בקביעות בישיבה.

השאלה האם גם נשים במצב של אונס רשאיות להתפלל בקביעות בישיבה. ישנן נשים שכמעט שאין להן אפשרות להתפלל בעמידה. מיד כשהן קמות בבוקר עליהן לטפל בילדיהן, לרוחצם, להלבישם, להאכילם ולשולחם לגנים ולבתי הספר. לאחר מכן עליהן לנסוע לעבודתן, כדי לסייע בפרנסת משפחתן. במקום העבודה אינן רשאיות להתפלל כדי שלא לגנוב את זמנו של בעל הבית. המקום היחיד שבו תוכלנה להתפלל שמונה עשרה הוא בעת הנסיעה לעבודה, בישיבה. השאלה כיצד ראוי שינהגו.

אפשר לומר, שהואיל ויש פוסקים הסוברים שאשה רשאית לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה, מוטב שתצא ידי חובת התפילה בברכות השחר והתורה ולא תתפלל דרך קבע את תפילת שמונה עשרה בישיבה. ואפשר לומר, שהואיל והיא אנוסה, רשאית להתפלל בקביעות את תפילת שמונה עשרה בישיבה. בנוסף לכך, אין זה דרך קבע לגמרי, הואיל ובשבתות וימים טובים ובימי חופשה, תתפלל בעמידה.

למעשה, כיוון שיש צדדים לכאן ולכאן, רשאית כל אשה לבחור כיצד לנהוג. אם תרצה להתמיד בתפילת שמונה עשרה בכל יום, תוכל להתפלל בישיבה בעת נסיעתה לעבודה, ואם תרצה תוכל לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה. ומי שמסתפקת במצבה, תשאל חכם. וברכבות ואוטובוסים מיוחדים, שיש בהם מקומות נוחים לעמידה, תוכל להתפלל לכתחילה בעמידה (פ"ה תפילה יז, 14) 3 .


^ 1. והמשיכו לקרוא לתפילת עמידה שמונה עשרה, מפני שנשתרש השם הזה מתחילה. עוד ביאר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שעיקר התפילה היא אכן שמונה עשרה ברכות שיש להן ערך עצמי של שבח ובקשה, ורק ברכת המינים היא על עקירת הרשעות, וכיוון שהיא הוראת שעה, שאחר שתכלה הרשעה לא יהיה בה עוד צורך, לכן נשאר שמה של התפילה שמונה עשרה (הובא בנתיב בינה ח"א ע' 261).
^ 2. ע' שו"ע צד, ה. כשיש שתי אפשרויות, לעמוד ברגליים פסוקות, או לשבת ברגליים צמודות, עדיף לעמוד. וכן נראה שעדיף להתפלל בעמידה שלא לכיוון ירושלים מאשר בישיבה כשהפנים לירושלים (פ"ה יז, 12).
^ 3. הדעות על חיוב הנשים נתבארו לעיל ב, א-ה. ושוחחתי על כך עם כמה רבנים, והרב ליאור נטה לומר כי מוטב שתסמוך על המ"א ותצא בברכות התורה והשחר, והרב רבינוביץ' נטה לומר שעדיף שתתפלל בישיבה את כל התפילה.

חזרה למעלה