ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תעניות בה"ב

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים עניני מועדים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (4 ד') הורד mp3
שלח לחבר


תעניות בה"ב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

המקור לסדר הזה של תעניות שני וחמישי ושני הוא מהמשנה במסכת תענית, ביחס לגזרת תעניות על הציבור בשעה שאין ירידת גשמים. וכבר דיברנו על מאבקם של חכמינו במפקיעי שערים. וכך נאמר במשנה: "אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים". (תענית פרק ב משנה ט)

כי אם מתחילים בתענית ביום חמישי הרי בסוף הצום רוצים לאכול וקונים סעודות של אחר הצום וגם קונים לסעודות שבת, וכשמתחילים לקנות בכמויות גדולות סבור העם שרעב בא לעולם, ומתחילים לייקר את השערים.

יש פירוש אחר של הרמב"ם בהקשר של הפקעת השערים, שהמוכרים אומרים: לולא הצורך הגדול לגשמים ולמטר, חכמים לא היו גוזרים תענית סמוך לשבת. ואם מתחילים ביום חמישי וגוזרים, משמע שהמצב הוא חמור מאוד ואז המוכרים מעלים מיד את המחירים. זהו ביאורו של הרמב"ם לאותה משנה.

ויש עוד פירוש שלישי שאפשר להסביר בו את תעניות בה"ב: אנשי הכפרים מביאים את המזון לאחיהם שבעיירות וכשהם באים ביום חמישי ורואים שהעם מתענה והם לא ידעו שהעם קיבל על עצמו תענית, וכשביום חמישי גדלה קניית התצרוכת לקראת הסעודה שלאחר התענית, והכפריים מביאים מזון רק לצורך השבת, וקונים מיד ארבע סעודות, שתי סעודות לאחר הצום ושתי סעודות לשבת, נראה שישנה בהלה גדולה של תצרוכת ומתייקר המזון לצורך שבת.

ועוד, שאם יתחילו דווקא ביום חמישי זה יראה אווירה קשה מאוד, והציבור יתהה למה קובעים תענית סמוך לשבת? הרי אפשר לחכות עד לאחר השבת, ויחשבו שאם קבעו תענית סמוך לשבת, משמע שהמצב חמור. אבל כשגוזרים תענית בשני, ובאים אנשי הכפרים ביום חמישי, הם יודעים שיש כאן סדרה של תעניות, ואינם מגדילים את השער.

הדגם הזה של תעניות ציבור בגלל מניעת גשמים בימים ב' ה' ו-ב' שאין מתחילים להתענות ביום חמישי, עבר לכל התעניות כולן, כדי שלא להפקיע שערים! חכמים לא רצו ליצור אווירה של מתח ובהלה, כי אם האווירה של התעניות תיצור דחיפות גדולה, לרכישת מזון רב זה ייקר את השער ותיווצר בהלה. לכן הקפידו עד כדי כך בקביעת התעניות ואמרו במשנה (שם): "אין גוזרים תענית על הציבור בתחילה בחמישי כדי שלא להפקיע השערים".

בה"ב - מפני הגשמים
הטעם המפורסם למנהג התעניות בימים שני, חמישי ושני (בה"ב), אחרי סוכות ואחרי פסח הוא, כי ימי המועד הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה באו אנשים לידי עבירה, לכן נוהגים להתענות כדי לכפר עליה. וסמכו תעניות אלה על איוב, שהוא, לאחר ימי המשתה העלה עולות, "כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי" (איוב א, ה). לאחר חג השבועות, הנמשך יום אחד בלבד, אין לחוש לעבירה (מגן אברהם, אורח חיים ס' תצא) וכן בחנוכה אין לחוש, כי בימי החנוכה אין בני אדם פנויים ממלאכתם. אבל לאחר הרגלים יש לחוש, ואכן נאמר בתלמוד: "סקבא דשתא ריגלא" (קידושין פא, ע"א), כלומר, נקודת התורפה והקלקול של השנה, הם הרגלים. לכן העירו בעלי התוספות (שם ד"ה סקבא) שיש קבוצת אנשים ונשים, שבאים לשמוע הדרשה - ונותנים עין זה על זה, ויש אומרים: לכך נהגו להתענות לאחר פסח ולאחר סוכות. מכאן יוצא שצומות בה"ב נועדו לתקן את כישלונות העבר.

ואילו באמתחתם של חסידי אשכנז, מצאנו טעם אחר, אמנם ידוע פחות ופחות מפורסם מן הראשון, אך יש בטעם זה מגמה חיובית כלפי העתיד. לא מפני החטאים ובשביל כפרת העוונות נקבעו תעניות בה"ב - אלא מפני הגשמים. תעניות בה"ב נקבעו לשם עלייה והתקדשות, כדי שנהיה ראויים לגשמים ולברכת השנים.

"אבל אלו התעניות בשביל הגשמים במרחשון, מתענים בשבוע ראשון בעבור היורה, שיורה על הזרעים לברכה, ובאייר מפני שלא תלקה בשדפון ובירקון". (ספר חסידים, סימן רכז)

ומה שמתענים בימים ב' וה', ולא בימים אחרים בשבוע, זה מפני שהם ימי רצון. כי "כשעלה משה למרום בפעם השנייה לקבל לוחות שניים, עלה ביום ה' וירד ביום ב'". (טור אורח חיים ס' קלד)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il