ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ארץ-ישראל נקנית בייסורים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה א"י נקנית ביסורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כ"א בתמוז ה'תשנ"ה

ארץ-ישראל נקנית בייסורים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

למחרת הרצח של שני תלמידי-הישיבה בוואדי-קלט - אורי שחור ואוהד בכרך, הי"ד.
באותו יום אירעה התנגשות בין שני מטוסי F-16 בצפון.

ארץ-ישראל נקנית בייסורין (ברכות ה, א), אבל כך היא נקנית ממש (הגר"א, "קול-התור" פרק א סעיף יג). אתמול נהרגו ארבעה אנשים על ארץ-ישראל, ועוד כמה נפצעו. שניים נהרגו בטיסת אימון של חיל האוויר, ושנים נרצחו על-ידי רוצחים רשעים אכזריים שרוצים לרשת את ארצנו. כולם נהרגו על ארץ-ישראל.

אוהד בכרך ואורי שחור הי"ד, שני בחורים צעירים, בני ישיבה, אוהבי תורה וארץ-ישראל, בידי בני עוולה נפלתם. הרצח הזה הוא עוד ביטוי לרצונם של רוב-רובם של הערבים. אין זו קבוצה שולית של מחבלים, אלא הם עושים מה שרוב הערבים רוצים: לפגוע בנו ולרשת את ארצנו. אין פניהם לשלום איתנו, אך לדאבונינו חלק מעמֵנו לא רואה את המציאות לאשורה. חלק מעמֵנו, מתוך רצונו העז לשלום, לרגיעה ולהשקט, מדמה דמיונות וחולם חלומות שווא. לכן אין הוא רואה שמאז ההסכם, לא רק שנתרבו פעולות הטרור ונתרבו הרוגים ופצועים, אלא גברה השנאה ברחוב הערבי כולו. המשטמה שהיתה בחלקה כבושה, היום היא גלויה. רואים זאת בפניהם ובעיניהם של הערבים הבאים לעבוד אצל היהודים, הם נעשו חצופים יותר ומראים את שנאתם בלי לפחד.

אך "רודפי השלום", כביכול, עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. הם לא רואים שהויתורים העצומים מצידינו לא קֵרבו את השלום, אלא הרחיקו אותו, והסכנה הקיומית של המדינה הולכת וגדלה. כתוצאה מהויתורים הללו הטרור גובר, אין שקט ואין מנוחה. הציבור היהודי מודאג ולא רגוע, ומתיחות כזו כמו שיש היום לא היתה מאז קום המדינה.

אכן גם ייסורים אלו הנגרמים בשל תמימות של חלק מהאנשים, ובגלל רשעות ורוע לב של חלק אחר, גם אותם יש לצרף לייסורים שארץ-ישראל נקנית בהם. כל עוגמת הנפש, כל הצער מחמת המצב, כל המתח שבו נמצאים רוב ישראל, ובמיוחד אוהבי ארץ-ישראל, כל זה מצטרף להכריע את הכף לטובה, כל זה מצטרף לקניין האמיתי של ארץ-ישראל. וכך אנו אומרים בשיר של יום רביעי (תהלים צד, יב-יד): "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. להשקיט לו מִימֵי רע עַד יִכָּרה לרשע שחת. כי לא יטֹש ד' עמו ונחלתו לא יעזֹב".

אנחנו מלאי בטחון ואמונה בד' אלקי ישראל, כי מהצרה הזו נוושע: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושֵׁע" (ירמיה ל, ז). והייסורים לא מחלישים את אמונתנו, אלא מחשלים אותה. אנו מקבלים אותם באהבה, ויודעים שהכל לטובה, וגם זו לטובה. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו. ואנו מתפללים שד' ינקום לעינינו דם עבדיו השפוך. "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il