ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ירח זיו ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים חודשי השנה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ר"ח אייר תשס"ג

ירח זיו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

ירח זיו 1
אנו מבקשים לטעום טעמו של חודש אייר שאנו מציינים בו ימי שמחה מיוחדים בהם ראינו איך ה' "פועל ישועות בקרב הארץ" ביום העצמאות וביום ירושלים.

אייר - אור חוזר של חודש ניסן
אפשר ללמוד על מהותו של חודש אייר מן המועד הקבוע בו - "פסח שני", שהוא הזדמנות נוספת לאלו שלא יכלו לקיים פסח ראשון, בגלל שהיו טמאים או בדרך רחוקה, להקריב פסח שני.

נמצא שחודש אייר הוא חזרה על חודש ניסן בדרך נוספת, וכדי לרדת לעומק הדבר יש להבין כיצד נתחדשה הלכה זו של פסח שני? התורה מספרת (במדבר פרק ט):
"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

והקב"ה מסכים עימהם ונתן להם פסח שני:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ".

נמצא, שההלכה הזאת נתחדשה רק אחרי שבאו אותם טמאים לנפש אדם ובקשו ממשה ואמרו לו "לָמָּה נִגָּרַע", והתשוקה הזאת לקיים את המצווה היא שזכתה אותם בפסח שני.

מי היו אותם טמאים לנפש אדם, שהשתוקקו כל כך לקיים את מצוות הפסח?
מצאנו שלוש תשובות בדבר בגמ' (סוכה דף כה עמוד א' ב'):
"דתניא: (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא. רבי יצחק אומר: אם נושאי ארונו של יוסף היו - כבר היו יכולין ליטהר, אם מישאל ואלצפן היו - יכולין היו ליטהר. אלא עוסקין במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח".

יש להניח שהסיבה לטומאתם עוררה אותם לבקש "למה נגרע" ולקבל פסח שני. למ"ד "נושאי ארונו של יוסף היו", בודאי הם חשבו על יוסף הצדיק שזכה להיפקד בשעת פקודתם של ישראל, ובשעת גאולתם זכרו לקחת אותו עמם להביאו לקבורה בארץ ישראל, מדוע זכה לכך? אמרו חז"ל, בגלל שלא שכח את ארץ ישראל בהיותו בגלות מצרים, והכריז על עצמו כנער עברי, לכן "לא יגרע מצדיק עיניו" להיות מוחזר אל ארצו. וכך נושאי ארונו התעוררו לבקש על קיום הפסח וזכו שלא נגרע חלקם.

למ"ד "מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא", בודאי מישאל ואלצפן חשבו על אחיהם הקדושים נדב ואביהוא, שהשתוקקו להשרות שכינה במשכן, ומסרו נפשם להביא אש למזבח, למרות היותה אש זרה, הרי בזכותם שרתה השכינה (כך משמע מכמה מדרשים), ועליהם אמר משה "בקרובי אקדש", וכך גם נושאי ארונם התעוררו לבקש את הפסח, ובגלל תשוקתם הגדולה זכו לכך.

למ"ד "עוסקין במת מצוה היו", הם הבינו, שמצווה כזו אינה יכולה להיות עיכוב בהבאת הפסח, מצאנו שהלכה זו ש"עוסק במצווה פטור מן המצווה", נאמרה אפילו ביחס למצווה כ"כ חשובה כמו הפסח "היה הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו" ומצא מת מצווה, חייב להיטמא למת מצווה למרות שבגלל זה לא יוכל לשחוט את הפסח, אבל האם יתכן שהעוסק במצווה יקרה כל כך יגרע חלקו בקודש?! ולכן בקשו מכל הלב שלא יתכן שיגרע חלקם מן הפסח ולכן בקשו לקיימו, וניתן להם הדבר.

לפי זה חודש אייר הוא כעין "אור חוזר" של חודש ניסן, בחודש ניסן נצטוו על הפסח, ובחודש אייר הפנימו את הדברים ובקשו בעצמם להקריב את הפסח, ולכן זכו לכך. וכך בניסן נגאלו בהתערותא דלעילא, הם היו במצרים בבחינת "ואת ערום ועריה", "עד שנגלה עליהם ה' אלקי אבותיהם וגאלם", וכשעמדו על הים נאמר להם "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". והנה בחודש אייר נגמרה החררה של המצות שהוציאו ממצרים, וירד להם המן מן השמים, וזה רומז לכך, שההשפעות שהוציאו ממצרים נגמרו, והיו צריכים זכות משל עצמם כדי לקבל אוכל משמים, וכך קבלו מן בזכות משה רבנו ובזכות התורה שלמדו ממנו, "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן", וכן יצאו בחודש זה למלחמת עמלק בניגוד לעמידתם הפסיבית מול מצרים, וכן בראש חודש אייר "בחודש השני בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים" התקיים מנין בני ישראל, והתחלקו לשבטים ולדגלים, המנין מראה על היחוד של כל אחד מישראל ועל חשיבותו שמונה אותם ככוכבים, וכן הדגלים מלמדים על היחוד של כל שבט מישראל, בחודש זה הוחל יסוד הבית בימי שלמה ובימי עזרא, כל הדברים האלו מלמדים על גילוי של אתערותא דלתתא, והפנמת הגאולה.

בספר מלכים א (פרק ו) נקרא החודש השני הזה "ירח זיו", שנאמר "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו", ולפי הנ"ל נראה לומר שחודש אייר הוא זיו אורו חודש ניסן.

אפשר לדייק את הרעיון הנ"ל בדרשת חז"ל לשם החודש "זיו", ומצאנו שני פירושים 2 , למ"ד שבניסן נולדו האבות, נקרא אייר חודש זיו, "שבו נולדו זיוותני עולם", ולמ"ד בתשרי נולדו אבות, נקרא - זיו, "דאית להו זיוא לאילני".

ולכאורה קשה, על שני הפירושים שלא באייר בקע זיו אורן של אבות אלא בניסן, וכן זיו האילנות בקע בניסן שבו התחילו ללבלב? אלא צריך לומר כנ"ל, שמקור האור של אייר הוא מהאור היוצא מניסן, היינו שבניסן נולדו האבות, אבל זיון הורגש אח"כ בחודש אייר. וכן האילנות התחילו מלבלבים בניסן, אלא שזיון ניכר בחודש אייר.

ניסן - כנגד ראובן, אייר - כנגד שמעון

י"ב החודשים הם כנגד י"ב השבטים, כך מובא בטור (אורח חיים סימן תיז) "ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא".

הראב"ד מקשר את השבטים לחודשים לפי סדר לידתם, ניסן כנגד ראובן, ואייר כנגד שמעון, הדבר מתאים למה שמובא בספר יצירה, שבניסן שולט חוש הראיה, ובאייר חוש השמיעה.

והראיה והשמיעה מתאימים למה שידוע לנו על חודשים אלו, בניסן ראו את השכינה כאשר "נגלה עליהם וגאלם", "וירא ישראל את היד הגדולה", "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". באייר קלטו את הדברים בפנימיות הלב שנחשב לשמיעת האוזן והלב. וכך בקשו פסח שני וקבלו, ויצאו למלחמת עמלק כנ"ל.

המדרש אומר "אחת אהובה והאחת שנואה" אחת אהובה אלו אומות העולם שאהובים בעיני עצמן, ואחת שנואנה אלו ישראל ששנואין בעיני עצמן. אותה "שנאה" שעניינה צימאון לדבר ה', היא שהולידה את שמעון "כי שמע ה' כי שנואה אני" והיא הביאה לנו את הזכות לעשות פסח שני.

בני יששכר אומר שהרמז של החודש הזה בסדר אותיות שם הוי"ה ב"ה, הוא י' ה' ה' ו' הרמוז בפסוק בספר ירמיהו (פרק ט) "כִּי אִם בְּזֹאת 'יִתְהַלֵּל 'הַמִּתְהַלֵּל 'הַשְׂכֵּל 'וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה'", היינו ההשכלה של הדברים בעומק הדעת, וזהו רומז על כך שבחודש אייר השכלנו להפנים את ההארות שראינו בחודש ניסן.

לפי זה כמה נפלא הוא שהמאורעות האלו של יום העצמאות ויום ירושלים, שיסודם במסירות נפש של ישראל למען ארץ ישראל, נקבעו בחודש אייר, שבו הגאולה זורחת מלמטה מכוחם של ישראל.

"קדושים תהיו"
הרעיון הזה של "אור חוזר" שמשתווה ל"אור עליון", נלמד בפרשת "קדושים תהיו", חז"ל הפליגו בקדושת ישראל ואמרו (ויקרא רבה פרשה כד) "קדושים תהיו, יכול כמוני? ת"ל 'כי קדוש אני' קדושתי למעלה מקדושתכם", עצם ההוה אמינא לומר שקדושתנו היא כמו הקב"ה תמוהה, כיצד סלקא דעתיך לומר כך, ואלמלא חז"ל לא היינו מעיזים להעלות זאת על דעתנו. אולם כך למדונו חז"ל שהקדושה שנתן לנו הקב"ה היא כל כך בתוכנו עד שכביכול "כמוני", אלא שרק זאת עלינו לזכור שקבלנו זאת ממנו יתברך וזהו "קדושתי למעלה מקדושתכם".

אמרו חז"ל שבפרשה זו רמוזים עשרת הדברות במדרש תנחומא (פרשת קדושים סימן ג) "כיצד בדברות כתיב (שמות כ) 'אנכי ה' אלקיך' וכאן כתיב 'אני ה' אלקיכם', וכו'". נמצא שההשתקפות של "אנכי ה' אלקיך" מתגלת בכתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם", היינו בגילוי הקדושה למטה אצל ישראל, מלמדת על קדושה של מעלה באור חוזר.

לפי זה נראה לבאר את המדרש הבא (תנחומא פרשת קדושים סימן ד):
"קדושים תהיו, ראה מה כתיב (יהושע כד) 'כי אלהים קדושים הוא', מהו כאן הפסוק הזה פתח למינים הוא שנראה להם כשני רשויות!? שאלו המינים את רבי שמלאי: מהו כי אלהים קדושים הוא אין אתם אומרים שרשות אחד הוא הרי שתי רשויות הן מן הפסוק הזה, אמר להן שוטים שבעולם אלו אמר קדושים הם אתם אומרים, עכשיו הוא כתיב, ומה שאמר אלהים קדושים א"ר ברכיה: מהו קדושים הוא? שהוא קדוש בכל מיני קדושות, שכל מעשיו בקדושה, וכו'",

נראה לפרש את הדברים בהקשר עם הפרשה "קדושים תהיו" שהוא בודאי לשון רבים ע"ש ישראל קדושים, והכתוב מכנה את הקב"ה "קדושים" בלשון רבים בגלל ישראל, שהם מגלים איך הקב"ה קדוש בכל מעשיו, והנה כל אחד מישראל מגלה פן אחר באלקים כפי שורש נשמתו, "קול ה' בכח" - "בכוחו לא נאמר אלא בכוח, בכוחו של כל אחד ואחד", לכן גם הקב"ה מכונה בלשון רבים קדושים. ואע"פ שיש מקום למינים לקטרג ולומר שיש כאן גילויים שונים של אלוקות, הקב"ה לא חשש מזה, וזה רצונו שיתגלו טעמי תורה ע' פנים וס' ריבוא וכפי דעותיהם השונות של ישראל.

זיוון של ישראל
מובא בילקוט שמעוני (תורה פרשת יתרו רמז רעא):
"ד"א כי חולת אהבה אני, אמר ר' לוי: משל לבן מלך שעמד מחליו, אמר פדגוגו ילך לו לאסכולי, אמר המלך עדיין לא באה זיו של בני והוא הולך לו לאסכולי!? אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכולי, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה, והיו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים. אמר הקב"ה: עדיין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה!? אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלו ואח"כ מקבלין את התורה, אימתי בחדש השלישי".

לפי המדרש הזה מפרש רבי צדוק זצ"ל (פרי צדיק) את משמעות חודש "זיו" - היינו עד שיבוא יוזן של ישראל, שהתחזקו בבריאות ויוכלו לקבל את התורה, וזה מתאים לדברי בעל "בני יששכר" שחודש אייר היפה לבריאות הגוף, (אייר - ראשי תיבות - 'אני ה' רופאך'), וכן אמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה", ולכן לומדים פרקי אבות לפני שבועות כדי לתקן את המידות דרך ארץ לפני קבלת התורה, וכל זה מפני שתורה צריכה גוף בריא ונפש נקיה. וכך אפשר לומר שדרך ארץ ישראל קדמה לתורה, כי לפני שמקבלים תורה צריך להכין את הכלים הגופניים והארציים שיהיה אפשר להכניס בהם את התורה.

הרי לנו פן נוסף של הבנה לקשר של ימי שמחה לחידושה של מדינת ישראל, ויום שחרור ירושלים לחודש אייר. להכשיר את הארץ ואת ירושלים עבור אומתנו, כהכנה לקבלת התורה, ש"זהב הארץ ההיא טוב אין טוב אלא תורה, ואין תורה כתורת ארץ ישראל. בניסן נגאלו ישראל ממצרים ע"י הקב"ה, ובאייר בנו שלמה המלך ועזרא הסופר את מקדשי א-ל, בית ראשון ובית שני, ובימינו זכינו שבחודש אייר ירושלים נתחברה לה יחדיו, ומי יתן ונזכה במהרה לראות בשכלול בנין ארצנו, ובמרכזה בית תפארתנו בנוי לתלפיות.


^ 1 המאמר הזה הוא הרחבת הרעיון הנמצא בספרי חסידות: פרי צדיק, שם משמואל.
^ 2 (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפא): "בחדש זיו, א"ר יהושע: מנין שבניסן נולדו אבות? שנאמר: בחדש זיו, שבו נולדו זיוותני עולם, ר' אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנאמר ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים ירח שנולדו בו איתני עולם, מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפא הוא דכתיב והאיתנים מוסדי ארץ, ואידך נמי הא כתיב ירח האיתנים, התם דתקיף במצות. ואידך נמי הא כתיב בחדש זיו, התם דאית להו זיוא לאילני, דאמר רבי יהודה האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות".


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il