יום ד' כ"ג ניסן ה'תשע"ד
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

קדושת ירושלים, עיר הנצח


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

פלא גדול הוא, אבל אי אפשר להכחיש; אין השם "ירושלים" מופיע בחמשה חומשי תורה. אין זאת מפני שהיא איננה כל כך חשובה, אלא אדרבה מפני שהיא חשובה יותר מהכל. כי איך התורה מכנה לה? "המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשום שמו שם" (דברים יב, כא). וכן בעוד תשעה עשר מקומות היא נקראת "אשר יבחר ה'" ולא נאמר בקצרה "ירושלים".
ולמה נאמרה הגדרה מיוחדת זו "לשום שמו שם"? כי כך כתוב בסוף ספר יחזקאל: "ושם העיר, מיום ה' שמה". כלומר כאשר האדם יקבע פגישה עם חברו לעלות לירושלים, יתבטא "עולים אנו לעיר אשר ה' השרה את שכינתו שמה". וכולם ידעו לאיזה מקום הוא התכוון. כי זה המקום אשר ה' בחר עוד לפני בריאת העולם (מדרש תהלים, מזמור עו). פסוק מפורש הוא "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" (תהלים קלב, יג).

הבדל גדול יש בין קדושת ירושלים לבין קדושת שאר ארץ ישראל. קדושת א"י תלויה בביאת רוב העם אליה ("ביאת כולכם", כתובות כה. ובזה "רובו ככולו", נזיר מב.). אבל לעומת זאת "קדושת המקדש וירושלים היא מפני שכינה, ושכינה אינה בטלה" (רמב"ם, הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז). כלומר קדושת ירושלים אינה נובעת הימצאות עם ישראל בה, אלא מפני השפעת הקב"ה בה באופן תמידי.
ועוד הבדל יש. בכל שטחי א"י אסור למכור לגוי או להשכיר לו אדמה או בית. הרי כתוב "ולא תחנם" (דברים ז, ב). אבל אם הנכרי יקים לו בית מעצמו, אין בסמכותנו למנוע זאת ממנו. אבל לעומת זאת, לא נותנים בירושלים מקום לגר תושב (רמב"ם, הל' בית הבחירה, פ"ז הי"ד). זאת אומרת אפילו אם יקים לעצמו שם אהל או מבנה, יש לפעול שיעתיק מגוריו מחוץ לעיר. ובעניני אגדה מצאנו כי ננהג אבחנה גם כלפי יהודים. "לא כירושלים של עולם הזה, ירושלים של עולם הבא. (אין הכוונה לעולם הנשמות אלא לימות המשיח, כסגנון חז"ל בבבא בתרא קכב ע"א). ירושלים של עולם הזה, כל הרוצה לעלות עולה. ירושלים של עולם הבא אין עולין לה אלא המזומנים לה" (בבא בתרא עה ע"ב). אפשר לומר, כשם שרבן גמליאל היה מכריז "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש" (ברכות כח ע"א) כך ירושלים נקראת "עיר האמת" (זכריה ח, ג) לא יכול כל מי ומי לדרוך בה.

כתוב "כי בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמיה ג, יז). צריך ביאור מה הרעיון בזה? ענה על כך רבי אברהם בן הרמב"ם (על שמות טו, יח). וז"ל: "ה' ימלוך לעולם ועד. בשכון ישראל ומנוחתם בארץ ישראל ובנין המקדש, תופיע מלכותו יתעלה במציאות ובעולמו בין האומות, ככתוב 'ועלו מושיעים בהר ציון וכו' והיתה לה' המלוכה' (עובדיה פסוק כא) עכ"ל. כי הרי הרמב"ם הגדיר המושג השמיימי של "כסא" כך: "כיון שלא היו יושבים על הכסא כי אם בעלי הרוממות והגדולה כגון המלכים, ונעשה הכסא דבר מצוי המורה על כבוד מי שנעשה בשבילו. ולפיכך נקרא המקדש 'כסא' (ירמיה יד, כא). וכו'. ובגלל ענין זה נקראו השמים 'כסא' (ישעיה סו, א) מפני שהם מורים אצל מי שיודעם ומתבונן בהם על גדולת ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בשפע טובם" ("מורה נבוכים", ח"א פרק ט').

על הפסוק בו התחלנו "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליו כל הגוים לשם ה' לירושלים, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע" (ירמיה ג, יז) כותב המלבי"ם: "תחת שעתה ה' בשמים הכין כסאו, שמלכותו והנהגתו נראית בשמים שמנהיג הכל על פי חקות הטבע; אז תתראה מלכות ה' והנהגתו בירושלים בהנהגה נסית למעלה מן הטבע, (שיודמה) [יהיה דומה] ששם יושב ה' ומנהיג ומשגיח ומולך. ולכן 'יקוו אליה כל הגוים' ולא למלחמה או לאכול מפריה, רק 'לשם ה'' וגם לירושלים בעבור חשיבות העיר. 'ולא ילכו עוד אחר שרירות לבם' כי יכירו כולם מלכות ה' ואחדותו, דרכיו ותורתו" עכ"ל (וחלק מדבריו מבוסס על דברי מהר"י אברבנאל על הפסוק הזה).

וזה כמעט מפורש בתורה בפרשת אמור. ידוע כי מצוות התורה ליטול לולב והמינים בסוכות היא אך ורק ביום הראשון בלבד של חג הסוכות, כדכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג, מ). אבל הרי אח"כ באותו פסוק עצמו כתוב "ושמחתם לפני ה' שבעת ימים"? ענו על כך בירושלמי (סוכה פ"ג ה"א) כי הכוונה היא בכל העיר ירושלים, הנקראת "לפני השם" שם יש ליטול את הלולב כל שבעת הימים! וכן הביא הרמב"ם (פירוש המשניות, סוכה פ"ג משנה י). והבאנו לכך אסמכתא מקראית. כי במצות מעשר שני וכו' נצטוינו "והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם, עולותיכם ומעשרותיכם ותרומת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'. ושמחתם לפני ה' אלוהיכם" וכו' (דברים יב, יא-יב). ויש כאן גזירה שוה בין צירוף המלים: "ושמחתם לפני השם", וענינו אך ורק בירושלים.

ונסיים כאן בענין שמירת ה' על עירנו, עיר הנצח (ברכות נח ע"א). ירושלים היא סביב לבית המקדש כדי ללמדנו "ירושלים הרים סביב לה, וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם" (תהלים קכה, ב). זאת אומרת, כל המסתובב בירושלים או הבא אליה לביקור, רואה שבעה הרים סביב לה. והם כדלהלן: הר הצופים, הר שנלר, הר פלז'ה, הר אבו טור, הר מועצות רעות, הר אבו דיס, והר הזיתים. וכל מעמיק בתורה מבין שהמספר שבעה אינו מקרה. ולמה קבע ה' לירושלים מבנה טופוגרפי מיוחדת זו? אלא שהפסוק מגלה דבר ה': "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" (זכריה ב, ט). מהמחזה הנראה לעינינו, עלינו לשפוט על הרעיון הפנימי. ה' שומר עלינו!

כל יהודי כשר חייב להתאזר עוז ובטחון ממחשבה יקרה זו. ונסיים בדברי ספר הכוזרי, בסוף ספרו: "וירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה (!) עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה". נתעורר נא. ואם תחפש לסוד של "כסא" שבפסוק זה על ירושלים, עיין דברי מהר"ם אלשיך על ירמיה ג').
ובאמת, כל מעלתה של ארץ הקודש היא רק מפני שבקרבה שוכנת עיר הקודש ירושלים. כן כתב מהר"ל ("גור אריה", סוף פרשת ויצא, בראשית לב, א). וכן מפורש בזוהר (ח"א דף קיד ע"א). ובזה מבואר למה כמה פעמים חז"ל מזכירים שבח "ירושלים" ומביאים פסוק שם על כלל ארץ הקודש וכמו בברכות (ו' ע"ב) "כי אשיב את שבות הארץ". כי זה תלוי בזה.


חזרה למעלה