יום ג' ז' אלול ה'תשע"ד
פרויקט הניסים ב"צוק איתן" - עזרו לנו בתיעוד
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

סדר קריאת שמע שעל המיטה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

למבחן עצמי על ההלכות המופיעות בשעור זה לחץ כאן.


סדר קריאת שמע שעל המיטה
אמרו חכמים (ברכות ס, ב): "הנכנס לישן על מיטתו אומר מ"שמע ישראל" עד "והיה אם שמוע", ואומר ברוך המפיל חבלי שינה וכו'", וכן אמר רבי יהושע בן לוי: "אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצווה לקרותו על מטתו". וסמכו דבריהם על הפסוק (תהלים ד, ה): "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (ברכות ד, ב). רבי יהושע בן לוי היה נוהג להוסיף לומר לפני שנתו גם מזמור "יושב בסתר עליון" (תהלים צא) ומזמור "ה' מה רבו צרי" (תהלים ג) שהם מועילים כנגד המזיקים (שבועות טו, ב) ורבים נוהגים כמותו. עוד נהגו במשך הדורות להוסיף מזמורים, פסוקים ותפילות, וכיוון שמדובר בתוספות מאוחרות, יש במנהגים אלו הבדלים בין נוסחי העדות. יש אומרים שטוב לומר גם את פרשת "והיה אם שמוע", ויש אומרים שטוב לומר את שלוש הפרשות 1 . לסיכום, על פי תקנת חכמים צריך לומר לפני השינה את פרשת "שמע" וברכת "המפיל", אבל את שאר המזמורים אין חובה לומר, אלא שנתפשט המנהג לאומרם על פי מנהגו של רבי יהושע בן לוי, שהיה מוסיף מזמורים כדי להגן מפני המזיקים (ע' מ"א רלט, ב) 2 .

יש מדקדקים לומר את ברכת "המפיל" סמוך לשינה אחר "שמע" וכל שאר הפסוקים, אך למנהג המקובלים מקדימים ברכת "המפיל" ל"שמע" ושאר הפסוקים. ומי שחושש שירדם, יתחיל ב"שמע" ו"המפיל", וכך יהיה בטוח שיספיק לומר לפני שירדם את מה שתיקנו חז"ל (ע' מ"ב רלט, ב).

ברכת המפיל
היו שחששו לברך "המפיל" שמא לא ירדמו ונמצאה ברכתם לבטלה, אבל למעשה מעצם זה שחכמים תיקנו לברך "המפיל" משמע שלא חששו לזה. והטעם, מפני שהיא ברכת הודאה לה' על השינה, ואף מי שלא הצליח לישון, ההודאה שאמר אינה לבטלה (ח"א לה, ד). אלא שמלכתחילה תקנו חכמים ברכה זו למי שמתכוון לישון, ומי שאינו מתכונן לישון באותו לילה, לא יברך באותו הלילה "המפיל". על שינה של יום אין מברכים "המפיל", ויש אומרים שטוב לומר לפני שינת יום "ויהי נועם" (מ"ב רלט, ח, וע' באו"ה 'סמוך'). וגם על שינת עראי בלילה אין מברכים "המפיל" (א"א רלט; בית ברוך לה, י). מי שהלך לישון בלילה וברך "המפיל" ואחר כך קם לעיסוקיו וחזר לישון, לא יחזור לברך "המפיל", שאין מברכים "המפיל" אלא פעם אחת בלילה (בית ברוך לה, ט, וע' פס"ת רלט, א, 4). מי שנרדם בלא לברך "המפיל" והתעורר באמצע הלילה ומתכוון להמשיך לישון, יברך לפני שירדם בשנית ואם אינו רוצה לקום ממטתו, יכול לשפשף ידיו בשמיכה ולברך (שו"ע או"ח ד, כג, מ"ב סא; ושלא כפס"ת רלט, א, שמחייב נטילת ידיים). יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות הלילה יברך "המפיל", אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים "המפיל" בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, וע' יחו"ד ד, ע' קכב-קכד), אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר, מברכים "המפיל".

דינים נוספים

מי שנצרך אחר שאמר "שמע" ו"המפיל", לדבר או לאכול או לשתות או לסדר דבר מה דחוף - רשאי, מפני שאין ברכת "המפיל" כברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא היא ברכת שבח על שינת הלילה, אלא שלכתחילה טוב להצמיד את קריאת שמע שעל המיטה לשינה (ע' רמ"א רלט, א; ציץ אליעזר ז, כז, יחו"ד ד, ע' קיח-קכב, פס"ת רלט, ג. אמנם במ"ב רלט, ד, מחמיר אחר "המפיל"). אפשר לומר את סדר קריאת שמע שעל המיטה בשכיבה, אבל יקפיד להטות על צידו, כיון שמפני כמה טעמים אמרו חכמים שאסור לגבר לישון פרקדן, היינו כשפניו כלפי מעלה או כלפי מטה (מ"ב רלט, ו). אבל לפני השינה, מותר לגבר לקרוא ספר כשהוא שוכב על גבו בלא שיטה עצמו לצידו ורק כשהוא עומד להירדם, צריך להיזהר שלא לשכב פרקדן (אז נדברו ו, נ). כתבו בעלי המוסר, שטוב לאדם לערוך לעצמו חשבון נפש לפני השינה, ואם נזכר שחטא, יתוודה על חטאו, ויקבל על עצמו שלא יחטא בו יותר. גם ראוי לאדם שימחל לפני שנתו לכל מי שחטא כנגדו וציערו, כדי שלא יענש אדם בסיבתו, ובזכות זה יאריך ימים (מ"ב רלט, ט).


^ 1. תקנת חכמים לומר לפני השינה פרשת "שמע" בלבד, וכ"כ הרי"ף (ג, א), הרמב"ם והרא"ש פ"א ו'. אמנם בפ"ט כ"ג מביא דעת ר"ח שקוראים גם את פרשת "והיה אם שמוע", ואולי הבין את הגמ' שעד "והיה אם שמוע" כולל אותה. ובדברי חמודות ס"ז פרש שהתכוון למקום שמתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים שכדי לקיים את מצוות ק"ש צריכים לומר את שתי הפרשות. ורבנו ירוחם (נתיב ג' ח"ב), ורבנו יונה בספר היראה, כתבו לומר את שלוש הפרשות, שיש בהן רמ"ח תיבות ויש בזה סגולה כנגד המזיקין.
^ 2. בברכות ה, א: "אמר רב נחמן: אם תלמיד חכם הוא, אין צריך (כי לימודו משמרו). אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון: בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' א-ל אמת". הרי"ף והרא"ש הזכירו שת"ח אינו חייב. אבל הרמב"ם ושו"ע לא הזכירו זאת, ומשמע שלדעתם גם ת"ח חייב. ואולי מקורם מהירושלמי (פ"א ה"א) שמספר על תלמידי חכמים שהיו רגילים לקרוא ק"ש כמה פעמים כדי להרדם מתוך ק"ש. ומ"מ לגבי הפסוקים הנוספים, שאין חובה לאומרם, נראה שת"ח יכול להעדיף ללמוד לפני שנתו בספר או במחשבה, ומתוך כך להרדם. אמנם בכה"ח רלט, א, כתב שבסדר ק"ש עפ"י האר"י נעשה תיקון, וגם ת"ח צריך לאומרו.

חזרה למעלה