מוצ"ש א' מרחשוון ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ה

הלכות ברכות

"קול צופייך" – גיליון 325



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

זהירות מ"שֹביעה" בחומריות
בפרשת עקב מוזכרת החובה לברך ברכת המזון, וכך כותבת התורה (שם ח, י) "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ובסמוך לזה כתוב (שם, יא) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם". ונראה לבאר את הקשר בין הדברים, על פי מה שאומרים בעלי המוסר שכאשר אדם מעשיר הוא עלול לשכוח חלילה את השגחת ה' בעולם, ולהגיע להכרה מוטעית וטפשית של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", על כן מזהירה התורה שכשאדם מגיע למצב של "ושבעת", יזהר ביותר שלא יסחף אחרי מחשבות הבל, וידע שהכל מאתו יתברך בלבד, והוא הוא שהעשיר אותו במטרה להרבות צדקה וחסד (ועיין דברים לב, טו).

מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה
הגמרא בברכות אומרת (כ' ע"ב):
"אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה".

ועל שיעור זה הם כבר מברכים ברכת המזון. כלומר הקב"ה אומר, הם נושאים לי פנים, ולכן אנו נושא פני להם - ישא ה' פניו אליך.

ואמרו המפרשים, כיון שישנה מחלוקת בין ר"מ לר' יהודה בביאור הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" (עיין ברכות דף מ"ט ע"ב, שלדעת ר"מ אכילה בכזית, ולדעת ר"י אכילה בכביצה, וכדלהלן), על כן הם מדקדקין "עד כזית ועד כביצה", לצאת אליבא דכו"ע.

ועוד נראה לבאר את הכוונה בכזית ובכביצה כך, כשהבעל בוצע את החלות בערב שבת, הוא צריך לתת חתיכת לחם בשיעור כביצה לאשתו, וכזית בשבילו. וכמו שאומרים בנוסח של 'אתקינו סעודתא' (שתיקן האר"י הקדוש לומר בכל ליל שבת) "למבצע על רפתא כזיתא וכביעתא", וזה משפיע לפני הקב"ה שבעבור זה הוא מוכן לשאת פנים לישראל.

מתי חייבים בברכת המזון מדאורייתא?

הגמרא בברכות (שם) מביאה מחלוקת בין ר"מ לר"י מתי חייבים בברכת המזון מדאורייתא, האם דוקא מי שאכל ושתה בסעודתו או שבאכילה לבד גם התחייב בברכת המזון מדאורייתא, וז"ל הגמרא:
"ר' מאיר סבר, ואכלת - זו אכילה, ושבעת - זו שתיה, ואכילה בכזית. ורבי יהודה סבר, ואכלת ושבעת - אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו כביצה".


לדעת ר"מ התורה מחייבת בברכת המזון מי ששבע מאוכל וגם שתה בסעודתו.
והנ"מ למעשה היא, אם מסופק אם בירך ברכת המזון, שלדעת ר"מ יחזור לברך רק אם הוא אכל ושתה, ולדעת ר"י חוזר לברך אפילו אם רק אכל ושבע בלי שתיה.

אכל כזית ושבע והסתפק אם בירך
מרן בעל הבא"ח שואל, מה הדין אדם שבע מאכילת כזית, וכגון: זקן או חולה, האם הוא חייב בברכת המזון מדאורייתא כיון ששבע, או שמא אזלינן בתר רוב העולם, ורוב העולם אינם שבעים מכזית, וממילא אין הוא חייב לברך מדאורייתא? והנ"מ בזה היא, במסופק אם בירך ברכת המזון או לא. כמו כן, הגאון רבי עקיבא איגר שואל מה הדין אם אדם שבע מכזית פת אחרי שכבר שבע מארוחה שלמה קודם לכן ובירך ברכת המזון על הסעודה הראשונה, וכעת הוא מסופק אם בירך לאחר שאכל את הכזית פת - והוא פסק שישמע ברכת המזון מאחרים שיכוונו להוציא אותו ידי חובה (ועיין לבא"ח חוקת אות י').

מאה ברכות בכל יום
הגמרא אומרת (מנחות מ"ג ע"ב): "תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה אלוקיך שואל מעמך" (דברים י, יב). ודרשו חז"ל אל תקרי מה אלא מאה. ובעל הטורים מצא רמז לכך שבאותו הפסוק יש מאה אותיות - רמז למאה ברכות (עיין רש"י ותוס' שם בגמ', ועיין לטור ושו"ע סי' מ"ו סעי' ג', ובמש"ב שם ס"ק י"ד באורך, ולרמב"ם פ"ז מהלכות תפילה הלכה יד, טו, טז).

אחת שאלתי מאת ה'
ומעין זה, אומר דוד המלך בתהלים (תהלים כז, ד) "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ" - הוא מבקש דבר אחד בלבד, אבל בפועל הוא מפרט הרבה מעבר לזה: "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ - כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה - יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ - בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי - וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי - שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא - וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי - אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי - אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ - אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹקֵי יִשְׁעִי - הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי - אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי". והדבר תמוה, כיצד הוא אומר בתחילה שאינו מבקש אלא דבר אחד אבל בפועל מבקש הרבה דברים? אלא מכאן רואים שהקב"ה הסכים עם דוד המלך לבקש יותר ממה שאמר בתחילה, כי הכל אינו אלא לכבודו יתברך. ומובא במדרש, אמר הקב"ה לדוד המלך: אתה אומר 'אחת שאלתי' ומבקש עוד. ענה דוד המלך ואמר: רבש"ע, ממך למדתי שאמרת 'מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה' וכו' ואח"כ הוספת עוד בקשות. והיה יכול לומר הקב"ה לדוד אתה נקבת מספר "אחת".

חיוב נשים בקידוש והבדלה ובברכת המזון
נשים חייבות בקידוש מדאורייתא למרות שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, והגמרא לומדת את זה מקידוש שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ואף על פי כן הגמרא אומרת "הני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה", וממילא חייבות לשמוע קידוש מדאורייתא (והתוס' שם האריכו בעניין זה עיי"ש). והנ"מ היא, אם הבעל יצא למילואים או שאינו יכול לקדש מחמת חולי וכדומה, ובנו עדיין לא הגיע לגיל המצוות או שלא הביא שתי שערות בוודאות, אז האשה יכולה לקדש (ולדעת הרמב"ם גם חייבת בהבדלה מדאורייתא). ואם אינה יכולה לשתות יין, תשתה מיץ ענבים. יש אומרים שאשה לא מבדילה ולא שותה מהיין של הבדלה פן יצמח לה זקן, אבל דברים אלו בטלים ומבוטלים, ואשה יכולה להבדיל ולשתות מהיין של ההבדלה ללא חשש (וכל זה דוקא אם בעלה אינו יכול להבדיל, אבל אם הוא יכול, הגמרא אומרת אוי לו לאדם שאשתו מבדילה במקומו). ואם אין לה יין ואין אפשרות להשיג יין במרחק של שעה ורבע (בהליכה) מהבית, תבדיל על בירה שחורה, ואם אין לה, תבדיל על קולה. וכיון שמסתפקים אם שעה ורבע האמורה הכוונה ברגל או בכל אמצעי ואפילו ברכב, על כן חכם עיניו בראשו לשמור יין בקידוש של שבת להבדלה.

וכפי שאמרנו, בין איש ובין אשה חייבים לברך ברכת המזון.
בעל הבא"ח תיקן נוסח ברכת המזון מקוצר לנשים, כי ראה שאינן מברכות ברכת המזון. ובספרו 'חוקי הנשים' אף הביא נוסח מקוצר בשפה הערבית. וכל זה בזמנם שחלק מהנשים לא ידעו לקרא, אבל כיום אין אשה שאינה יודעת לקרא מתוך ספר, ולכן עליה לברך כנוסח הרגיל.

אבל מ"מ טוב שיהיה לאדם את הנוסח המקוצר, כדי שאם יארע לו אונס וכדו' וחושש שמא ישכח לברך, יוכל לברך בנוסח המקוצר (עיין לבא"ח פרשת חוקת אות י"א).

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
הגמרא אומרת "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". ושואלת הגמרא "יראת שמים מילתא זוטרתא היא?!", הרי הקב"ה אומר לאברהם אבינו רק לאחר כל עשרת הניסיונות "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" (ושואל על כך 'בעל העקדה' וכי עד עתה לא היה יר"ש? אלא הביאור הוא שיש יראת שמים ואהבת שמים ויש מדרגה נעלה מעל כולם והיא "יראת הרוממות" וזהו שאומר לו הקב"ה עתה ידעתי שיש לך יראת הרוממות). והגמ' מתרצת "אִין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא". ויש להבין, וכי כולם במדרגתו של משה רבנו עד כדי כך שהתורה דורשת את זה מכל אחד מעם ישראל? אלא מרע"ה ברוב ענוותנותו אומר שאם הוא זכה ליראת שמים, אז ודאי הוא שכל אחד יכול. ויש מבארים זאת בדרך דרש, "גבי" משה רבנו, כלומר מי שדבק במשה רבנו וכאילו הוא "על גבו" ומשגיח עליו, הוא יכול להגיע לידי יראת שמים, כך עלינו לדעת שכל מי שדבק בתלמידי חכמים מסוגל להגיע למדרגה של יראת שמים, לפי שהוא לומד ממידותיו ומהנהגותיו של הת"ח.

הרמב"ם תמיד אומר שלא ינהג האדם בדרך קיצונית, לא שפל ולא בעל גאוה אלא בדרך האמצע, לא פזרן ולא קמצן וכו' אבל ביראת שמים כתב שילך כמה שיותר קיצוני. וככל שירבה בעשיית המצוות וביראת שמים הרי הוא עולה ומתעלה. שאם לא כן, יצר הרע יאמר לו בכל יום תפחית מעט עד שבסופו של דבר יסיר אותו מהדרך הנכונה, ואז השטן יורד ומשטין ועולה ומקטרג.

ולא עוד אלא יש לו תחבולות, למשל, לעיתים אדם קם באמצע הלילה לנוחיות והוא רדום ולא שם לב לכל מעשיו, וקורה שבליל שבת בלי משים הוא מדליק את האור בחדר הנוחיות, ואז היצר הרע אומר לו 'הדלקת תכבה מהר', ועובר על הדלקה וגם על כיבוי. ואדם זה, או אפילו אדם שרק הניח ידו על המתג ולא הדליק, צריך להדביק את מתג החשמל בפלסטר או נייר דבק שאם יגע במתג לא ידלק אפילו בשגגה.

פעם שאל אדם אחד את דודי הרה"ג והחסיד הרב יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף', מדוע העושה בשגגה מביא קרבן? במה הוא אשם? וראש הישיבה הסביר לו את הענין, אך הלה לא ירד לסוף דעתו ושוב שאל את שאלתו. יום אחד אדם זה הלך ברחוב שכונת 'בית ישראל' ליד ביכ"נ 'חכם חיים', והיה זה יום גשום, והוא החליק ונשברה רגלו. וכשהוא שכב בבית חולים הלך ראש הישיבה לבקרו ושאל אותו מה אירע וכו', וסיפר לו אותו אדם שהלך בדרך והחליק וכו'. אמר לו ראש הישיבה, מה שנפלת היה בשגגה ולא במזיד, עכשיו הבנת מה זה שגגה, ולכן על שגגה צריך להביא קרבן.

"לרבות תלמידי חכמים"
הגמרא בפסחים (כ"ב ע"ב): "שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא, פירש. אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים".

ויש לשאול, מה זה "עד שבא ר' עקיבא"? מדוע לא דרש זאת שמעון העמסוני בעצמו? אלא שמעון העמסוני היה עובד עבודה פשוטה בסבלות (לכן נקרא העמסוני) ואמר אם אני אדרוש מהפסוק "לרבות לתלמידי חכמים", יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש, עד שבא ר"ע שהיה עשיר והיה גם ראש הישיבה הגדולה ביותר שמנתה עשרים וארבע אלף תלמידים והוא אינו זקוק לכבוד, ולכן הוא לא חשש לדרוש זאת.

ויש אומרים, ארבעה נכנסו לפרד"ס, והמלאכים לא עמדו בפניהם, והלקו את המלאכים מדוע לא עמדתם בפני הרבנים עד שבא ר' עקיבא שהיה מאותם הארבעה שנכנסו לפרדס והוא היחידי שנכנס ויצא בשלום (עיין לחגיגה ט"ו ע"ב) וראה מהו הכבוד שעושים בשמים לרבנים עד שהענישו את המלאכים, וזהו "משבא ר"ע" מהפרד"ס, אז דרש לרבות תלמידי חכמים.

ברכת המזון בשמחה וביראה
יש לומר את נוסח "לשם יחוד" שלפני ברכת המזון, ואם הוא אכל ושבע יאמר "מצות עשה דאורייתא", אבל אם לא שבע יאמר "לקיים מצות עשה דרבנן" בלבד. וצריך לברך ברכת המזון, מחד בשמחה גדולה וטוב לבב, ומאידך, באימה ויראה כעומד לפני מלך גדול. וכתב מרן בעל הבא"ח (ש"ר חוקת אות ב') שבעת ברכת המזון אדם זוכה להוריד שפע מכל העולמות, ויעצום עיניו, ויניח ידיו אחד על גבי השני כיושב לפני מלך מלכי המלכים.

וכשמברך עליו להיות לבוש בצורה מכובדת. וכל אדם יודע כיצד הוא נוהג להתלבש כשהוא עומד לפני אדם חשוב מאוד, וכך גם ינהג כשמברך ברכת המזון. אני נוהג לקבל אנשים חשובים ביותר ללא הגלימה וללא כובע, ואפילו בלי חליפה, וזאת כדי שאם פעם יצא שאברך ברכת המזון ללא חליפה מכל סיבה, לא תהיה עליי טענה, כי כך אני נוהג לקבל אנשים חשובים.

ומה טוב לברך מתוך סידור שלא יסיח דעתו, ויכוון בכל מילה ומילה.
ואיך יתכן שאת תפלת עמידה מתפללים בדבקות מתוך אימה ופחד, וכשמברכים ברכת המזון מזלזלים בה מאוד ועוסקים בדברים אחרים, והרי בהלכה נפסק שאפילו מלאכה קלה אסור לעשות בשעה שמברכים ברכת המזון. והכל בא מכח היצר הרע שמכיר בחשיבותה של ברכת המזון ומשתדל בכל דרך לבלבל את האדם בשעה שהוא מברך, כי ידוע שנוסח התפילה הוא מדרבנן, וברכת המזון היא מדאורייתא.

חוסר צניעות - גורם לעניות
אסור לברך כנגד נשים שלבושות שלא בצניעות, ואם בירך ברכותיו לבטלה. ועל כן אם באה אורחת לביתו ואין לה דרך ארץ והיא לבושה שלא בצניעות, ורוצה לקדש או לברך - יניח את הסידור מול עיניו ויקדש, או יעצום עיניו.

יש נשים שלא רוצות לכסות ראשן, או ללבוש בגד צנוע, ועליהן לדעת שהן מביאות עניות לביתם. הר"ן אומר כל מי שאומר ברכה לבטלה וכל מי שמזכיר שם שמים לבטלה בא לידי עוני. ומי שמברך מול אשה לא צנועה ברכותיו לבטלה. וכתוב שהקב"ה אמר "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא" הזדעזע כל העולם. ולדעת הרמב"ם מי שמזכיר שם שמים לבטלה עובר על לאו של "לא תשא" (עיין נדרים דף ס"ד להר"ן שם).

היה אדם אחד מסכן חסר מזל, ובכל מלאכה שניסה לעשות, הפסיד. יום אחד הוא בא ובכה בדמעות שליש וביקש שאתן לו עצה. אמרתי לו, הר"ן במסכת נדרים אומר כל מי שמברך ברכה לבטלה וכל מי שמזכיר שם שמים לבטלה בא לידי עוני (עיין נדרים דף ס"ד להר"ן שם), ושאלתי אותו, שמא אתה מברך מול אשתך והיא לבושה שלא בצניעות. והוא אמר לי, כן. והוסיף, שאם יאמר לה להתלבש בצניעות היא לא תקבל. אמרתי לו, תגיד לה שאם היא תתלבש בצניעות זו סגולה לעושר, ואם לא זה מביא עניות. ואכן הוא הלך ואמר לה, והיא כסתה ראשה והתלבשה צנוע, ומאז התהפך מזלו לטובה.

אך כמובן שלבוש צנוע זה מהדין, ולא מדין סגולה. וצריכות הנשים שלא להיסחף אחר האווירה הקלוקלת של הרחוב, ותנהג בנחישות להתלבש בצניעות מוחלטת כפי ציווי התורה.

קדיש, קדושה או אמן באמצע ברכת המזון
אם נמצא באמצע ברכת המזון ושמע קדיש, קדושה או כל ברכה שיש לענות עליה אמן - לא יענה, וזאת למרות שהזוהר הקדוש מפליג בשבח עניית "אמן יהא שמיה רבא", כיון שברכת המזון חמורה יותר.

כשחוזר לברך מספק - האם יברך ברכה רביעית?
המסופק אם בירך ברכת המזון או לא - חוזר ומברך. אך האם הוא חוזר לברך גם ברכה רביעית? מחד, כיון שהיא חלק מברכת המזון עליו לאומרה, או שנאמר כיון שהיא מדרבנן, ספק דרבנן לקולא? ובדבר זה נחלקו בעל הבא"ח והמש"ב. ולמעשה מדין סב"ל אנו מצריכים לברך ברכה רביעית, אך לא יזכיר שם ומלכות בפיו אלא יהרהר בליבו.

בשעת הברכה יש להסיר את הסכין מהשולחן
לפני שמברכים ברכת המזון יש להסיר מהשולחן כל סכין בגלל מעשה שהיה, וחוששים שמא מתוך צער עמוק על חורבן בית המקדש יפגע בנפשו. ולא מועיל לכסות את הסכין אלא יש להסירו לגמרי מהשולחן. ואם הסכין הוא חד פעמי (מפלסטיק) - אין צורך להסירו (עיין לשו"ע סי' ק"פ סעי' ה', ולבא"ח חוקת אות ו').

כמו כן, אין להשאיר כלי ריקן בשעת ברכת המזון, ויש בזה עניין גדול על פי הסוד (עיין לבא"ח בפתיחתו לפרשת קרח, ושלח אות ד').

והראנו בנחמת ציון
אנו אומרים בברכת המזון ב"רצה" "והראנו בנחמת ציון במהרה בימינו" - שואל בעל הבית יוסף וכי ביום שבת יראנו בנחמת ציון? והוא עונה, זה נוסח הברכה (ועיין בב"י סי' קפ"ח עמוד קס"ז).
כשאמרתי את דברי הב"י הללו לחכם צדקה הזקן זצ"ל הוא אמר לי, מי זוכר את נחמת ציון כשהוא אומר זאת?!

הרה"ג ראובן בנגיס זצ"ל - ראב"ד העדה החרדית היה גאון עצום, והוא פעם אחת שלח לחכם צדקה הזקן ואמר לו כתוב (סנהדרין צ"ז) "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת", והרי אנו אומרים בכל יום "את צמח דוד עבדך" וכו' ואם כן איזה היסח הדעת יש כאן? אמר לי חכם צדקה הזקן, תגיד לו כשהוא אומר "והראנו בנחמת ציון" הוא זוכר נחמת ציון?! וכשהוא אומר "את צמח" הוא זוכר לצפות לישועה?!

כניסת השבת בזמנה
כשהגיע האדמו"ר מסאטמר לארץ ישראל הוא נסע בליל שבת בשעה שמונה, כי נהג כמו השקיעה של ר"ת בחו"ל. כששמע זאת הרה"ג חכם צדקה הזקן זצ"ל, הוא כעס מאד, והוא ביקש ממני שאתלווה אליו כדי ללכת ולדבר עם האדמו"ר מסאטמר. כשהגענו אליו, אמר לי חכם צדקה "תגיד לו שהוא מחלל שבת וחייב סקילה ! וכיצד הוא נוסע בליל שבת בשעה שמונה"? וכיון שקשה היה לי לומר כך לאדמו"ר באופן ישיר, על כן שיניתי מעט מהניסוח של חכם צדקה, וכך אמרתי לו "מי שמחלל שבת חייב סקילה, ואם יראו אותך נוסע בשעה כזו יחשבו שמותר לנסוע בערב שבת עד שעה זו". והאדמו"ר קיבל דברים אלו בהבנה.

מבושל ואפוי לענין ברכה אחרונה
אכל מיני מאפה למשל עוגת שמרים, או בסקוויטים בשיעור עד 160 גרם - מברך "על המחיה".
ואם אכל מעל 160 גרם, נכנס לספק. אבל אם אכל 240 גרם ביסקוויטים - חייב לברך ברכת המזון.
לעומת זאת האוכל דבר מבושל, כגון: אטריות או קוסקוס, בשיעור 240 גרם או יותר - מברך "על המחיה".

(ובהקשר לכך, ידוע שאכילת עראי מחוץ לסוכה - מותרת, אבל אם אוכל באופן עראי למשל קוסקוס בשיעור 240 גרם - אסור לאוכלו מחוץ לסוכה, כי זה נקרא אכילת קבע של סוג מאכל זה. ועיין לשו"ע סי' תרל"ט סעי' ב', ולכה"ח שם ס"ק לט, מ', ומש"ב שם ס"ק י"ד).

"קוגל" - ברכתו "מזונות". וידוע שה"קוגל" עשוי מאטריות ומבשלים אותם ואח"כ הוא נאפה בתנור, ואם אוכל שלש חתיכות של "קוגל" נכנס לספק אם יברך ברכת המזון או על המחיה, מכיון שזה מבושל ואח"כ נאפה. ואם אכל - יברך רק "על המחיה".

לפני כמה שנים אמרתי זאת באחד השיעורים, ואחד השומעים הלך לרב גדול אחד ואמר לו שהרב אליהו מחדש חידושים שמי שאוכל ג' חתיכות מהקוגל נכנס לספק וכו', אמר לו אותו רב, תגיד תודה רבה, אני הייתי אומר לך שאין זה ספק אלא ודאי צריך לברך ברכת המזון.

וכשנמצא בבית הכנסת ויש קידוש וכדו' ומגישים 'קוגל', לא יאכל אלא מעט, כדי שלא יכנס לספק בענין הברכה האחרונה, וכן כדי שישאר גם לאורחים האחרים, וכן כדי שיוכל לשוב לביתו ולאכול מהמאכלים שאשתו הכינה, שאם ישבע ממה שאוכל בקידוש בבית הכנסת לא יוכל לאכול לתיאבון.

צדיק אוכל לשובע נפשו
וכתוב "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר" (משלי יג, כה). הפשט הוא, צדיק אוכל כמה שהוא צריך, אבל בטן רשעים תחסר - אם בטנו מלאה והוא כועס הוא מתפוצץ.

פירוש שני, "צדיק אוכל לשובע נפשו" - של האורח, שאע"פ שבעל הבית כבר אכל, הוא אוכל שוב כדי שהאורח לא יתבייש ויאכל עימו. "ובטן רשעים תחסר" - זה אדם שלא אוכל, כדי שלא יאכל האורח, ואע"פ שהוא רעב מונע עצמו מלאכול כדי שלא יצטרך להאכיל גם את האורח, ועל כן "ובטן רשעים תחסר".

אכל והקיא - האם יברך ברכה אחרונה?
אם אכל בליל פסח מצה, והקיא מחמת שלא חש בטוב וכדו' - אנו אומרים לו שינוח קמעא, וישתה כוס תה, ואח"כ יאכל שוב מצה.

השאלה היא, מה הדין אם ביום רגיל, אכל והקיא - האם ברכה אחרונה? אם הוא יודע שנשאר לו בבטן עוד כזית, יברך ברכה אחרונה, ואם אינו יודע, יברך בלי שם ומלכות.

הרה"ג דב אליעזרוב זצ"ל היה גאון ולמדן עצום. יום אחד בפסח באה אשה אשכנזיה ואמרה לו שהיא מצאה בסיר גרגיר אורז. אמר לה הרב זו בעיה גדולה ואני כבר זקן וקשה לי לענות לשאלה זו, אבל תלכי לרב אליהו שיבדוק את הסיר וימדוד אותו. באה אותה אשה לביתי וספרה את שאירע, ואני לקחתי את הס"מ וגלגלתי מסביב לסיר ומדדתי את גובהו ורוחבו, והוצאתי את גרגיר האורז וזרקתיו, ואמרתי לה שהתבשיל מותר. לאחר מכן פניתי לרב אליעזרוב ואמרתי לו, כבודו רב זקן ופסקן גדול ומה ראה לשלוח את אותה אשה אלי? והוא ענה לי, אם אני אתיר את האורז, יגידו עלי אתה לא רב (כי לדעתם זה כחמץ והוא אוסר במשהוא בפסח). אמרתי לו שמספרים על היעב"ץ ע"ה, שהיה אשכנזי, שאמר שיש מצוה בפסח לאכול אורז יותר ממצה, כי מצה יכולה להיות חמץ, אבל באורז אין בעיות, ועוד אמר אני יכול להלחם עם כל חכמי אשכנז ולהוכיח להם שאורז מותר ואינני חושש מאף אחד, אבל אני כן פוחד מאשתי שתאמר לי 'אתה עם הארץ שאוכל אורז'?! כי היא התרגלה לא לאכול אורז, וחשבה שזה חמץ.

ברכה רביעית בברכת המזון
כתב הרב בבא"ח (חוקת אות י"ז):
"ברכה רביעית יכוין בה שהוא מוכן לקיים מצוה דרבנן לברך ברכה ד' וע"י כונת הכנה זו אז יהיה כח בכונתו בברכה זו להעלות מים נוקבין ולהמשיך ארבע אורות מוחין לבחי' יעקב ורחל וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל וכו' ואם מחמת המהירות מחסר אחת מהן או מבליע הה"ז מאבד טובה הרבה, והנזהר תבוא עליו ברכת טוב", עכ"ל.


וכיון שקשה מאד לכוון כך, על כן לפני שמברך יאמר 'הריני מכון כמו שכתוב בבא"ח'.

כוונה בעת הזכרת ה'
כתוב בשו"ע (סי' ה' סעי' א'): "יכוון בברכות פירוש המילות, כשיזכיר השם יכון פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוון בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה הווה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוון שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם".

ומי יכול לכוון בכל פעם שמזכיר את האזכרות של שם ה' במשך היום? ועל כן טוב שיכוון לפחות פעם אחת ביום בברכת על נטילת ידיים שהיא הברכה הראשונה שמברך בתחילת היום, ויאמר שכל כוונתו בברכות שיברך במשך היום, יהיו על דעת מה שכיוון בברכה זו.

יש אנשים שגם בקריאת מזמורי תהלים הם מכוונים באדנות ובאלוקים. ויש לדעת שאין צורך בזה, ורק בברכות יש לכוון. ומה שמדפיסים ספרי תהלים עם הכוונות של אדון הכל היה הוה ויהיה וכו' - זה לשופרא בעלמא.

הרחמן הוא יברך כל אחד ואחד
אומר הרב בבא"ח (חוקת אות י"ח): "וכשאומר הרחמן יברך כל אחד ואחד ממנו, אם יש עכו"ם יושבים שם, יאמר כל אחד ואחד ממנו בני ברית". וכיום הדבר מצוי שיש עובד או עובדת שאינם יהודים בבית.

בכל מכל כל
ועוד אנו אומרים "הרחמן הוא יברך כל אחד ואחד ממנו וכו' כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל".
בכל - זה אברהם שנאמר (בראשית כד, א') "וה' ברך את אברהם בכל".
מכל - זה יצחק שנאמר "ויתן לו מעשר מכל" (שם יד, כ).
כל - זה יעקב שנאמר (שם לג, יא) "וכי יש לי כל".יעקב אבינו אמר זאת לאחר שמסר את המתנות לעשיו. לעומתו עשיו אומר "יש לי רב".
וידע האדם לומר על כל מה שיש לו "יש לי כל", כי "איזהו עשיר השמח בחלקו" ומרוויח בעולם הזה ועולם הבא, ומי שאינו שמח בחלקו, מפסיד את שניהם.

בהיתר ולא באיסור
יש סידורים שבנוסח ברכת המזון כתוב "הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור " וכו'.

ואומר הרב בבא"ח (שם): "גם כשאומר הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בבזוי וכו' לא יאמר בהיתר ולא באיסור, דהא ודאי הקב"ה יפרנסנו בהיתר ולא באיסור, ואיך יאמר כן בדרך בקשה לבקש מהשי"ת על דבר זה".

הרחמן ישתבח בנו לדור דורים
בברכת המזון אנו אומרים "הרחמן הוא ישתבח בנו לדור דורים", ואחינו האשכנזים מוסיפים "ויתפאר בנו לעד ולנצח נצחים, ויתהדר בנו לעד ולעולמי עולמים".

וכאן המקום לשאול, כיצד אדם מעיז לומר 'הרחמן תשתבח ותתפאר בי', מי אני ומה אני עפר מן האדמה תולעת ולא איש? אלא אמירה זו היא בקשה מהקב"ה שיזכֶּה אותו להגיע למצב זה, לדרגה גבוהה, שהוא ישתבח ויתפאר בו.

ויהיו כל מעשינו לשם שמים
לפני כל עשיית מצוה ומצוה טוב לומר "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", הריני בא לקיים את המצוה אלא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, ולא לשם גאוה או כבוד, וזה דבר חשוב מאד.

כל היום חונן ומלוה
ועוד אנו אומרים בברכת המזון "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה".

אדם תמיד יבקש ברכה זו שהקב"ה יזכה אותו לתת לאחרים, היינו שיהא חונן ומלוה לאחרים.

יברך על מה שהותיר
ועדו אנו אומרים "מה שאכלנו - יהיה לשבעה, ומה ששתינו - יהיה לרפואה, ומה שהותרנו יהיה לברכה".

ועל כן ישאיר חתיכת לחם על השולחן, כדי שיברך על מה שהותיר. ואם כבר פינו את השולחן לא יביא לחם שלם, אלא רק חתיכה קטנה. ואם אחרי ברכת המזון רוצה לאכול מלחם זה, יברך 'המוציא' ויאכל פחות מכזית.

פירות באמצע הסעודה
אם סיים סעודתו והביאו לפניו פירות יברך על כל פרי את ברכתו, ולא יברך ברכה אחרונה כי ברכת המזון פוטרתו. אבל אם ניקו את השולחן או החליפו מפה, יברך גם ברכה אחרונה, כי סילוק השולחן הוי הפסק. ועל כן טוב להשאיר את המפה עד שיסיימו לאכול את המנה אחרונה, כדי שלא יכנס לספקות.

על גלידה - מברך "שהכל", ואם יש בתוכה שקדים וכו' זה בטל וברכת "שהכל" פוטרתם.

לפטור כל המשקים הבאים בסעודה
ידועה החשיבות של אמירת "לשם יחוד" לפני קיום כל מצוה ומצוה, שהרי מי שלא מכוון לפני עשיית המצוה, יש לחשוש שמא לא יצא בה ידי חובתו.

וכתבנו בסידור נוסח 'לשם יחוד' קודם הקידוש בערב שבת, ובו כתוב "הריני בא לקיים מצוות עשה דאורייתא לקדש את השבת (בדברים), ולקיים מצוות עשה דרבנן לקדש על היין" וכו' (עיין בסידור 'קול אליהו' עמוד 410). שהרי מדאורייתא אין מצוה לקדש על היין בשבת, אלא המצוה היא לקדש את השבת ואפשר לקדשה בדברים, וסגי שיאמר ברוך מקדש השבת, ורק חכמים תקנו לקדש על היין. ולכן אין לומר לפני הקידוש הריני בא לקיים מצות עשה של קידוש על היין, אלא צריך לומר שמקיים מצות עשה לקדש את השבת בדברים, ומדרבנן לקדש על היין. ומי שלא אומר כן, או שאומר להפך, נמצא מוסיף וגם גורע על מה שכתוב בתורה.

ועוד אנו אומרים "והריני מתכון לפטור כל המשקים שבסעודה". ואף שיש אומרים אם רגיל לשתות תוך הסעודה בשבת אין צורך לומר ב'לשם יחוד' שהוא מתכון לפטור כל המשקין, מ"מ מהיות טוב רצוי לומר זאת.

הרה"ג חכם צדקה הזקן זצ"ל היה רגיל לברך על מים לפני הסעודה כדי לפטור את המשקים שבתוך הסעודה. יום אחד הוא התארח באיזה מקום ושכח לברך על המים שהכל. והנה באמצע הסעודה הביאו לו מים, וכעת הוא נכנס לספק אם יברך שהכל או לא. מה עשה? הוא אמר לבעל הבית 'יש לך מלח'? אמר לו בעה"ב 'לשם מה הרי האוכל מלוח דיו'. אמר לו חכם צדקה אני רוצה לברך על המלח 'שהכל' כדי לפטור את המים שבסעודה. אמר לו בעל הבית על מלח לא מברכים שהכל אלא על סוכר. אמר לו חכם צדקה אם אמרת סוכר, תביא סוכר ונברך עליו שהכל ונפטור את המים. אבל לכתחילה יברך לפני הסעודה.

וטוב להניח על השולחן סוכריית טופי וכדו' (שאינה טפלה לסעודה כי אין אדם שאוכל לחם עם סוכריה), שאם ישכח לברך על המים לפני הסעודה, יברך על הסוכרייה ויכון לפטור את המים.

לקיים מילי דברכות

הגמרא אומרת (ב"ק ל' ע"א): "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות".

אם רוצה שיקראו לו בשמים 'חסיד', ילמד הלכות ברכות. ועדיף שיקיים מילי דנזיקין שלא יזיק לאחרים, וכן מילי דאבות היינו מנהגים טובים הכתובים במסכת אבות.

מה נברך כשיבא המשיח?
אחרוני דורנו דנו בשאלה מה נברך כשיבא המשיח, האם "הטוב והמטיב" "שהחיינו", או "חכם הרזים", או את כל הברכות הללו גם יחד? והתשובה היא לדעתנו כשיבא המשיח יבואו עימו משה ואהרן ונשאל אותם מה לברך והם יפסקו (עיין בסוף ספר 'מנחת שלמה' להרה"ג שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל בסי' צא אות כז).

ועוד אנו אומרים, בגמרא ישנם כמה שאלות שנשארו ללא תשובה ועליהם אומרת הגמרא תיק"ו - היינו ר"ת תשבי יתרץ קושיות ובעיות.

וידוע שעם המשיח יבא גם אליהו הנביא, ואני אומר תמיד לילדים ולכל ת"ח, כשיבא המשיח ואליהו הנביא עימו, יבואו כולם כדי לומר להם שלום, אבל כל אחד מכם יכין שאלה שנשארה בגמרא בתיק"ו, ותבקשו מאליהו הנביא שיתרץ לכם אותה, ואז הוא יפנה אליכם וידבר אתכם, אחרת הוא יהיה עסוק בד"ת אחרים.

ויהי רצון שנזכה לראות פני משיח צדקנו, והקב"ה יקבץ נדחינו מארבע כנפות תבל, ונזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

חזרה למעלה