בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מצוות השירות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

לשרת כבני חורין

בגלל השתתפותי בהפגנות לא רוצים לגייס אותי לקרבי. מה לעשות? מצווה לשרת בצה"ל מצד הצלת ישראל ומצד ירושת הארץ; עיקר המצווה לשרת ביחידות קרביות, שיש בזה חירוף נפש; המצווה לשרת במקומה עומדת, אך יש לטהר את צה"ל מטינוף פשע הגירוש; מי שמרגיש מושפל מהתבטאויות מפקדיו בשבח הגירוש אינו חייב לשרת במילואים; בעת מלחמה יש להתייצב בכל מצב.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אלול תשס"ה
6 דק' קריאה
שאלה: אני בחור בישיבת הסדר, בן 19 לקראת גיוס. בעקבות ההפגנות כנגד הנסיגה והגירוש נעצרתי, ונפתח נגדי תיק פלילי. בהמשך נקראתי ללשכת הגיוס, ולאחר שתי שיחות נאמר לי כי בעקבות התיק שנפתח לי לא אוכל לשרת בחיל קרבי אלא רק בעורפי, למרות שיש לי פרופיל קרבי. האם עלי לפעול כדי לשנות את ההחלטה ולהתגייס לשירות קרבי?

המצווה לשרת בצבא
תשובה: ראשית צריך לבאר שמצווה גדולה מן התורה להתגייס לצבא ההגנה לישראל. שתי מצוות עומדות בבסיס החיוב, וכל אחת מהן היא מצווה כללית ששקולה במידה מסוימת כנגד כל המצוות.
המצווה הראשונה - הצלת ישראל, שנצטווינו שאם נראה אחד מבני עמנו בסכנה שנחלץ לעזרתו, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לא תעמוד על דם רעך", ולשם כך צריך אדם להיות מוכן להיכנס לסיכון מסוים. קל וחומר כאשר כלל ישראל נמצא בסכנה, שחובה להיחלץ להצלת ישראל. וכבר אמרו חכמים במשנה (סנהדרין ד, ה): "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואם כן השותף בקיומו של העם כולו על אחת כמה וכמה שהוא ממש מקיים עולם מלא.

וזוהי מלחמת מצווה מובהקת, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' מלכים ה, א). וכל כך גדולה ומחייבת מצווה זו, עד שהיחיד צריך להיות מוכן לסכן את נפשו בקיומה (וכן נפסק בשו"ע או"ח שכט, ו). וכפי שכתב מרן הרב קוק (משפט כהן קמג) שהכלל של "וחי בהם", ממנו למדנו שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה, אינו חל בעת מלחמה, מפני שהלכות הציבור שונות מהלכות היחיד, ולצורך קיום הציבור צריכים היחידים להיות מוכנים להיכנס לסכנה גדולה (ובציץ אליעזר יג, ק, הרחיב בזה).

המצווה השנייה: מצוות יישוב הארץ, שאמרו עליה חז"ל בספרי (ראה פרשה נג) שהיא שקולה כנגד כל המצוות. ולדעת הרמב"ן ורוב הפוסקים מצווה זו קיימת בכל הזמנים, ועל פיה נצטווינו לכבוש את הארץ. במשך דורות לא היתה לנו יכולת להתארגן ולבנות כוח צבאי, ולכן היינו אנוסים ולא יכולנו לקיים את המצווה. בחסדי ה' אשר פקד את עמו, ניתן לנו מאת ה' בדורות האחרונים הכוח לקיים את המצווה.

מצווה כללית
מעלה מיוחדת יש במצוות השירות בצבא, שהיא מבליטה את הצד הכללי שבכל יחיד. את כל המצוות אנו מקיימים כיחידים, אולם במצוות השירות בצבא, היחיד מבטל במידה רבה את פרטיותו והופך להיות חלק מהכלל, וכך כולם נלחמים כאיש אחד למען כלל ישראל. ועל כן המלחמה למען הצלת ישראל נקראת "מלחמת ה'" (שמואל א' יח, יז).

עיקר המעלה למשרתים ביחידות הקרביות
ואף שכל המתגייסים לצבא מקיימים מצווה, יש הבדל עצום בערך המצווה בין החיילים הקרביים לבין החיילים שבעורף, שאינם צריכים לחרף את נפשם למען עמם ומולדתם.

ואין ללמוד מאלה ששמרו על המחנה בחילו של דוד, שקבע דוד כי יחלקו את השלל בשווה כמו הלוחמים, שנאמר (שמואל א' ל, כד): "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקוּ". מפני ששם גם היושבים על הכלים, היינו השומרים על המחנה, היו חיילים קרביים, ואף הם היו בסכנה גדולה, מפני שבעבר, כשלא היו כלי רכב, המחנה היה סמוך לחזית, וחילות האויב היו מנסים תמיד לתקוף את המחנה, כדי להרוס את תשתיות המלחמה ולהכריע את הקרב. ולכן תפקידם של השומרים על המחנה היה חשוב ומסוכן.

יתכן שדומים להם כיום אותם נהגי משאיות שבמלחמת יום הכיפורים נסעו בכבישים המופצצים והובילו במסירות נפש נוראה תחמושת ובנזין לחזית. ואף כי לא לחמו בפועל, בזכותם הושג הניצחון, וכל החיילים הקרביים צריכים לחלוק עימהם כבוד בשווה.

אבל רוב החיילים העורפיים בימינו כמעט שאינם נוטלים חלק בסכנת המלחמה, ולכן מצד מצוות המלחמה, שעיקרה הנכונות לחרף את הנפש, מעלת מצוותם נמוכה בהרבה ממעלת המשרתים בחילות הקרביים.

ולכן מצווה על כל אחד להשתדל לשרת ביחידה קרבית (בהזדמנות אחרת אולי ארחיב בגדרי המצווה שביחידות העורפיות, שלעיתים תרומתם למערכה עצומה אף שאינם מחרפים את נפשם).

בגדים צואים
עם כל החשיבות העצומה של המצווה לשרת בצבא, אם יבוא מפקד וייתן פקודה המנוגדת למצוות התורה, יש לסרב לקיימה (רמב"ם הל' מלכים ג, ט). צריך ללכת לשירות בצבא מתוך רצון לקיים את מצוות הבורא. לשם כך באנו לעולם הזה, כדי לגלות בו את דבר ה' הנצחי, ואם נכופף את ערכי הנצח מפני פקודות בשר ודם המנוגדות למצוות ה', נמצאנו מפירים את שליחותינו.

בחודשים האחרונים השתתף הצבא במעשה נורא - החרבת יישובים, גירוש תושביהם והשלכתם לרחוב. אי אפשר להתעלם מזה. כעת בגדי צה"ל מגועלים בחטא. וכמו שאמר הנביא זכריה על יהושע הכהן הגדול כי בעקבות חטאי בניו, שנשאו נשים פסולות לכהונה - "בגדיו צואים" (זכריה ג, ג, סנהדרין צג, א).

כך גם היה בתקופות מאוחרות יותר בימי הבית השני, כאשר אנשים רשעים מונו לשרת בתפקיד הכהן הגדול. ואף שלא היה בית מקדש אחר ולא כהן גדול אחר, ולכן רק בבית המקדש שבירושלים הקריבו את התמידים, ורק הכהן הגדול קיים את עבודת יום הכיפורים - מכל מקום כתם החטא טינף את בגדי הכהן הגדול, והטומאה התפשטה בבית המקדש.

בדומה לכך, גם המצווה להתגייס לצה"ל נשארה שרירה וקיימת, שכן עיקר ייעודו של צה"ל להגן על העם והארץ, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבגדי צה"ל טונפו בחטא. לכן יחד עם הגיוס לצבא, יש למחות ולפעול למען טיהורו של צה"ל. כפי שהנביא קרא ליהושע הכהן הגדול להסיר את בגדיו הצואים, היינו להתנער מהחטא וללכת בדרכי ה', ואז הבטיח לו בשם ה' כי יזכה למעלה גדולה ויקרב את הגאולה.

תשובה לשאלה
לאחר כל זאת אחזור להשיב לשואל: אף כי עיקר המצווה לשרת ביחידה קרבית, אין מקום להתחנן על כך, כי אם תתחנן תידרש לוותר על עמדתך הצודקת שמכוחה יצאת להפגין ולמחות. מפקדי הצבא הם שצריכים לטהר את עצמם מהחטא ולא אתה.

לפיכך, בעצם זה שהבעת את רצונך לשרת ביחידה קרבית כבר קיימת את מצוותך, וכפי שאמרו חז"ל (ברכות ו, א): "חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

האם לשרת עתה במילואים?
שאלה: אני גר באחד היישובים הגדולים ביש"ע. נקראתי למילואים, ואין לי שום חשק לשרת. כששוחחתי על כך עם אחד הקצינים ביחידת המילואים, הוא לא הבין בכלל את מצוקתי. להפך, הוא טען שהצבא עשה את מה שהיה צריך לבצע, ועשה זאת בצורה הטובה ביותר. אחרי דבריו, אין לי יותר רצון לשרת עמו. אני יודע שאם היו נותנים לו פקודה לגרש אותי מביתי ולהשליך את ילדיי לרחוב, היה מגרש. איך אצא יחד אתו לשמירות? איך אקבל ממנו פקודות? חשבתי שלא אשרת במילואים לכל הפחות עד שישחררו מהכלא את הרב בראלי, נכדו של מו"ר הרב נריה זצ"ל, שנעצר על קריאתו לסרב לפקודת הגירוש. ואולי לא אשרת עד שאותו קצין יתחלף, או עד אשר הרמטכ"ל יתחלף?

אין לשרת בתחושת השפלה
תשובה: תחושתך מובנת. אנחנו משרתים בצבא לא מפני שאנחנו טיפשים כל כך עד שאיננו יודעים כיצד אחרים מצליחים להשתחרר משירות מילואים או משירות ביחידות קרביות. אנחנו משרתים מפני שאנו מכירים בערך השירות. אבל כאשר השירות כרוך בהשפלה, זה לא אנושי לשרת. כל זמן שאינך חש את אחוות הלוחמים, הנצרכת כל כך לשירות הצבאי, יש מקום שתפטור את עצמך בדרכים הידועות משירות מילואים.

יהא אדם חייל ולא עבד חייל
אמרו חז"ל: "לעולם יהא אדם ירא שמים", ופירשו גדולי המוסר שקודם צריך להיות אדם, ורק אח"כ ירא שמים. אבל מי שאינו יודע לנהוג ולהרגיש כאדם, אם יבוא להיות ירא שמים - יראתו תהיה עקומה.

כיוצא בזה אפשר לומר: "לעולם יהא אדם חייל". קודם צריך להיות אדם, ורק אח"כ חייל. אבל אם האדם נדרש לוותר על עמדותיו היסודיות כדי לשרת בצבא, כבר אינו אדם וכבר אינו יכול לשרת.

במלים אחרות, השירות בצבא צריך להיות מתוך עמדה מכובדת. כאדם בן חורין שבא לשרת את עמו ומולדתו, ולא כעבד המשועבד לשלטון. יתכן שבאופן זה לטווח קצר הצבא יפסיד כמה חיילים, אבל לטווח ארוך יהיו יותר חיילים. על כגון זה אמרו שלפעמים ביטולה של תורה מביא לקיומה.

עת מלחמה
אמנם כל זה אמור במצב שאין מלחמה. אבל אם ח"ו תפרוץ מלחמה, עליך להתייצב מיד לעזרת ישראל מיד שונאיו.

משל למה הדבר דומה, לאם שהעליבה מאוד את בתה הנשואה, וקיללה נמרצות את חתנה. במשך כמה לילות הבת בכתה ולא ישנה. מובן שאין לחייב את הבת לבוא לאחת השבתות הסמוכות לבקר אצל אמה כאילו דבר לא אירע. בנוסף לכך, יש חשש שאם תבוא, תפרוץ מריבה נוספת יותר חמורה. אבל אם ח"ו האם תחלה ותצטרך עזרה, כמובן שהבת צריכה להתייצב מיד לצד אמה ולעזור לה ככל יכולתה. הלא סוף כל סוף היא אמה.

ויהי רצון שמהרה יחזרו מפקדי צה"ל בתשובה שלמה, וקרנו של דוד מלך ישראל, הלוחם הגדול, עבד ה', תצמח לישועת ישראל.

עוד שאלות רבות עלו מתוך המשבר, ונגענו רק בקצתן. בעז"ה עוד נמשיך לעסוק בהן. נקווה שהצבא ימצא את הדרך להקל מקושי השאלות.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il