בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוות האמונה ומהותה
לחץ להקדשת שיעור זה

להעמיד גדודים של מאמינים

אברהם אבינו מייצר תנועה של אמונה , נבואת הפורענות של ירמיהו בעקבות תועבות מנשה ,אברהם אבינו הביא גאולה ותשועה לעולם , ה' גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה , כדי להוציא 'יקר מזולל' דרושה טרחה , נכדו של רשב"י , המלמד את בן עם הארץ תורה , קירוב לבבות כהטלת נשמה חדשה , עמודי שמים ומצוקי ארץ

undefined

הרב שמעון כהן

חשוון תשע"ט
9 דק' קריאה
אברהם אבינו מייצר תנועה של אמונה
תכונתו היסודית של אברהם אבינו ותפקידו עלי אדמות היו לגדל גדודים של מאמינים בה'. בתקופתו של אברהם אבינו העולם היה מלא באליליות, ותפקידו של אברהם אבינו היה לגאול את העולם מאליליותו ולהפגיש את האנושות עם ריבונו של עולם.
את הכח לחולל מהפך כה משמעותי מקבל אברהם ממצוות ה', "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" 1 . ציווי זה איננו ציווי לשעה אלא ציווי לדורות, "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט..." 2 . אברהם אבינו מחולל מהפכה אמונית פנימית אצל עצמו, ולאחר מכן הוא מפרסם את האמונה בה' לזולתו. בסביבתו חיים אנשים ריקים ופוחזים, שקועים בהבלי העולם האלילי, ואברהם אבינו מייצר תנועה של אמונה.

נבואת הפורענות של ירמיהו בעקבות תועבות מנשה
כשעם ישראל ירד כמעט עד הדיוטא התחתונה בתקופת ירמיהו, באה נבואת פורענות קשה ונוראה, וכך נאמר:
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי" 3 .
ה' אומר לירמיהו: אפילו אם יעמדו משה רבנו ושמואל הנביא ביחד בתפילה לפני, אין נפשי קשורה עוד אל העם הזה. ואף על פי שלפנים נעניתי גם למשה וגם לשמואל, היום אינני מקבל שום תפילה, ומוטב שיעזבו את בית ה', ולאן יצאו, מקצתם למוות, מקצתם לשבי ומקצתם לחרב. וכל זה בגלל התועבות שעשה מנשה בירושלים, שטימא את בית המקדש ושם שם את פסל האשרה 4 ושרף את בנו באש למולך.
הכתוב מזכיר דווקא את משה רבנו ושמואל הנביא, שתפילותיהם בעד ישראל התקבלו, כאמור. משה רבנו נשא תפילה לאחר מעשה העגל, "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו... וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" 5 , וכן לאחר מעשה המרגלים, "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה... וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" 6 . ובשמואל נאמר: "וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'" 7 , ועוד.
ממשיך הנביא: "כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ" 8 . בעוד דוד המלך אומר: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" 9 , ולימים משורר רבי יהודה הלוי "ציון הלוא תשאלי לשלום אסיריך", ירמיהו הנביא מתנבא ואומר, שירושלים תיעזב ולא יהיה מי שיסור לשאול בשלומה.



אברהם אבינו הביא גאולה ותשועה לעולם
גם בתקופתו של אברהם ועוד קודם לכן, בעשרת הדורות שמאדם ועד נח ובעשרת הדורות שמנח ועד אברהם, גרמה האנושות לקעקוע של כל יסודות האמונה, אך אברהם אבינו הביא גאולה ותשועה לעולם כאשר החל לקרוא בשם ה' ולהעמיד תלמידים נאמנים לדרך ה'. ואמנם גם שם ועבר היו בעולם, אך שם ועבר התרכזו בלימוד תלמידיהם ולא הכריזו את אמונת היחוד בריש גלי, ולכן מעלתו של אברהם היתה גדולה יותר 10 .

ה' גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה
נשוב כעת לנבואת ירמיהו. הנביא מתאונן על מר גורלו וה' משיב לו לעודדו ולחזקו: "אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה..." 11 .
המשמעות הפשוטה של דברי ה' לנביא היא, שאם יתאמץ ויצליח להוציא צדיקים מעם של רשעים, ימלא בכך את שליחותו ויהיה שליח ה' ונביאו. אם תצליח מה'זוללים' הללו להוציא אחד 'יקר' - 'כפי תהיה'. וכך מבאר רש"י:
"ואם תוציא יקר מזולל - אם תוציא אדם הגון מאדם רשע, שתחזירנו למוטב:
כפי תהיה - שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה".
אם תצליח במשימה הזאת, להוציא 'יקר מזולל', אתה תהיה כמוני, ותהיה לך סמכות לבטל את גזרותי. וכך אומרים חז"ל במדרש 12 :
"כך אמר הקדוש ברוך הוא לצדיקים, הרי אתם כיוצא בי, שמא יותר ממני אתם מבקשים, שנאמר: 'אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה' (ירמיה טו, יט), מה אני בורא עולמות ומחיה מתים, אף אתם כן".
לולא דברי חז"ל לא היינו מעזים להעלות על דעתנו מחשבה כזאת, "הרי אתם כיוצא בי, שמא יותר ממני אתם מבקשים". יש מצב שבו בן אנוש יכול להידמות לבוראו ואף להיות יותר ממנו ולבטל את גזרותיו. הקב"ה גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה.
ובמקום אחר במדרש 13 מובא:
"אמר הקדוש ברוך הוא: אם תוציא יקר מזולל 'כפי תהיה', כ'פה' שנפח נשמה באדם הראשון. מכאן דרש רבי מאיר: כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל, הרי הוא חשוב כאותו הפה שנתן דעת ותבונה".
בעשרה מאמרות נברא העולם. הקב"ה אמר, ובמאמר פיו נבראו שמים וארץ, מאורות וחיות, צומח ודומם, ומי שמוציא 'יקר מזולל', הוא בורא בריאה חדשה ונעשה שותף במעשה בראשית.

כדי להוציא 'יקר מזולל' דרושה טרחה
הרד"ק 14 מבאר:
"ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה - ואם תטריח עצמך עליהם להחזירם למוטב ותוציא יקר מזולל, שתוכל להשיב הרשעים שהם זוללים להשיבם טובים ויקרים, כפי תהיה, מה שתגזור ותאמר יתקיים, כאילו אני אומר אותו".
כדי להוציא 'יקר מזולל' דרושה טרחה. יש סיפורים על גדולי ישראל שבכל הדורות, שעל אף שכל דקה מזמנם היתה מדודה ושקולה, הקדישו מזמנם ללא גבול ומידה כאשר מדובר היה בקירוב רחוקים לתורה ומצוות, והיו מוכנים לבוא לקראת הרחוקים שברחוקים.
מספרים 15 על אחד מהגנבים שהיו כלואים באגף האסירים הפליליים בירושלים, בימי המנדט הבריטי, שריצה עוונו ושוחרר לעת ערב. מאחר והתגורר הרחק מירושלים ולא היתה פרוטה מצויה בכיסו, סר לרבי אריה לוין, אותו הכיר מביקוריו בכלא, כדי לקבל ממנו דמי כיס... קיבלוהו רבי אריה וזוגתו כאורח נכבד, העניקו לו סכום מסוים, אך הוסיפו ואמרו לו כי לא יתירו לו לנסוע לפני שיסעד ליבו. ה"אורח" הרגיש בטוב ובתום הארוחה אמר לו ר' אריה: "מודה אני לך על שביקרתנו, שעל ידך נזדמן לי במפתיע לקיים שתי מצוות: הכנסת אורחים וגמילות חסדים, אך אנא ממך, השעה מאוחרת ולמה תטרח לנסוע בשעות הלילה? התכבד והישאר עמנו הלילה". הציעו לו מיטה ושמחו בו.
באשמורת הבוקר, מתעורר רבי אריה משנתו כדי להכין עצמו לילך לתפילת "ותיקין", והנה מתברר לו שאותו אורח גנב את גביע היין ופמוטי הכסף ונסתלק לו... עורר רבי אריה את רעייתו וסח לה אותו מעשה ואמר: "אני מוחל לאותו גנב במחילה גמורה, כדי שלא ייענש בגללי". ואף הוסיף ואמר לרעייתו: "הבה ונבטיח אחד לשני ונקבל בליבנו, שמקרה מצער זה לא ישמש כ'תקדים' ולא ימנע בעדנו מלארח גנבים כאלה בביתנו גם להבא...".

נכדו של רשב"י
הגמרא בבבא מציעא 16 מספרת שרבי נקלע לעירו של רבי אלעזר, בנו של רשב"י, לאחר מותו, ושאל את בני העיר אם רבי אלעזר השאיר בן אחריו.
אמרו לו: יש לו בן, אבל הבן הזה יצא לתרבות רעה ונמצא בשפל המדרגה.
קרא לו רבי ופנה אליו בתואר של כבוד: כבוד הרב, מה שלומך? אולי אתה רוצה ללמוד בחברותא. יש לי רעיון מצוין בשבילך, חשבתי על רבי שמעון, דוד שלך, אח של אמא, מה אתה אומר?
בנו של רבי אלעזר שמח שמישהו דואג לו וחפץ בטובתו והחליט לנסות. אלא שהניסיון לא כל כך צלח והרצון לחזור לעירו גבר.
אמר לו דודו: כדאי לך להישאר, אם תישאר ללמוד יעשו ממך חכם, ויפרסו עליך חופת זהב, ויקראו לך "רבי".
אמר בנו של רבי אלעזר לדודו: אתה צודק, עדיף שאשאר, התחרטתי ואינני רוצה עוד לחזור לעירי.
לימים גדל הבן בתורה והגיע לישיבתו של רבי, וישב בה. שמע רבי את קולו, חש שהקול מוכר לו ואמר: הקול הזה דומה לקולו של רבי אלעזר בן רבי שמעון.
אמרו לו: אכן, זהו בנו של רבי אלעזר ברבי שמעון!
באותה שעה קרא עליו רבי את הפסוק: "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם" 17 . בנו של רבי אלעזר הוא בנו ופריו של צדיק, ורבי שמעון דודו שלימדו תורה, כאילו קנאו לבן.
ממשיכה הגמרא ומספרת, שכשנפטר אותו הבן, הביאו את מיטתו לפתח המערה של אביו, רבי אלעזר בן רבי שמעון, והיה שם נחש שהקיף את המערה ולא נתן להם להיכנס.
חשבו העם, שרבי אלעזר גדול מבנו, ואין הבן ראוי להיכנס לקבורה יחד עם אביו.
יצתה בת קול, ואמרה: "לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה היה בצער מערה, וזה לא היה בצער מערה", כלומר רבי אלעזר בן רבי שמעון התחבא עם אביו במערה במשך שלוש עשרה שנה מפחד הרומאים, ולכן ראוי היה להיקבר במערה עם אביו, ובנו של רבי אלעזר לא היה בצער מערה, ולכן איננו ראוי.

המלמד את בן עם הארץ תורה
חז"ל 18 אומרים:
"כל המלמד את בן חברו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: 'אם תשוב ואשיבך לפני תעמד'. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו, שנאמר: 'ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'".
יש כאן שתי מדרגות, זו למעלה מזו, מדרגה אחת של מי שמלמד את בן חברו תורה ומדרגה שניה של מי שמלמד את בן עם הארץ תורה.
המהרש"א 19 מבאר:
"והמלמד בן עם הארץ תורה כו'. הזכות הוא מן הדומה למעשה, דכל המלמד בן חברו תורה ומביאו לישב בישיבה ...זוכה הוא לישב בישיבה של מעלה. והמלמד בן עם הארץ תורה, שלפי גזרתו לא יהיה בעל תורה, דכל המוליד בדומה הוא מוליד, אבל הלומד עמו מבטל טבעו וגזרתו - זוכה גם כן שהקב"ה מבטל גזרתו בשבילו".
מידה כנגד מידה. המלמד את בן חברו תורה ומכניסו לישיבה, זוכה גם הוא שילמדו אותו תורה בישיבה של מעלה. והמלמד את בן עם הארץ תורה, זוכה שהקב"ה יבטל גזרתו בשבילו, כשם שהוציא את אותו בן עם הארץ ממה שנגזר עליו באופן טבעי, להיות עם הארץ כאביו. לולא היה מתאמץ ללמדו, קשה להאמין שהיתה לו מוטיבציה ללמוד בכוחות עצמו.

קירוב לבבות כהטלת נשמה חדשה
ה"אלשיך" הקדוש 20 מסביר, שקירוב לבבות, פירושו הטלת נשמה חדשה והפחת רוח חיים באדם, וזו לשונו:
"אם תזכה ותשיב איש אחד בלבד, אל ימעט בעיניך, כי הנה 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה', אעלה עליך כאילו נפחת בו נשמה והחייתו אחר היותו רשע חשוב כמת, וזהו 'כפי תהיה', כפי שנפחתי נשמה בפי באדם, כדאמר: 'ויפח באפיו נשמת חיים' כו'".

עמודי שמים ומצוקי ארץ
בספר "סדר היום" 21 של רבי משה בן מכיר 22 מובאים בהקשר זה דברים נפלאים, וכך כתב:
"איך לא יעורר כל אדם את לבו לומר בשלנו הרעה הגדולה הזאת נחפשה דרכינו ונחקורה וכו' ואיש את רעהו יעזורו לשוב אל ה' אלקינו, ואיש את שקוצי עיניו ישליכו ואת גילולי יצרו הרע יעזובו ויבחר בדרך הטוב אשר ציוונו אלקינו ללכת בה ולא איש א' ולא ב' יעשו זאת, כי מה תועלת לעם בשוב היחידים, כי התועלת להם לבדם, ומה בצע לתשובה אחר שרוב העם אינם חוזרים בתשובה, אלא כל ירא וחרד את דבר ה' צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים אשר לא ידעו את משפט אלקי השמים, זה עשרה וזה עשרים, ולדרוש להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ולקרבם אל אביהם שבשמים, ובזה תעלה ארוכה ומרפא לכל מכותינו ולצרותינו ויתקדש שם שמים בין המרובים ובין היחידים והמעוטים הנשארים בהם יראו וכן יעשו.
ואלו המחזיקים בדת להקימה ולהרימה, הם הנקראים עמודי שמים והם מצוקי ארץ, והם המעמידים את כל העולם כולו, ויש להם זכות כמשה רבנו ע"ה בדורו אשר זכה וזיכה את הרבים, והם המוציאים 'יקר מזולל' ו'יש מאין', והם שותפין לבורא יתברך בבריאת העולם ובהעמדתו.
אבל לומר כל א' רב או רבן שלום עליך נפשי ולהסגר בתוך ביתו ללמוד או לעסוק בחפצי שמים, לא זו הדרך הרצויה בעיני ה', כי אינו דומה הזוכה לקנות לעשות נפשות הרבה ולקרבן תחת כנפי השכינה כמו שהוא מזכה את נפשו יחידה ואחרים בהמות ירעו, ומי יודע אם עתיד ליתן דין וחשבון על ככה אחר שהיה בידו להשיב רבים מעון ולהציל לקוחים למוות מרוב רשעתם ולהחיות את נפשם בחנו ובחסדו אשר חננו ה' ולא עשה, הנה גרם את כל הרעה אשר תבוא ח"ו אחר שלא הזהירם...

וזה היה דרך כל החסידים הראשונים אשר היו מקהילים קהילות ברבים לדרוש להם את דבר ה', את חקיו ואת משפטיו, ומורה להם את הדרך ילכו בה, ונמצא זכות כל אותם תלמידים או אנשים הנאספים עמו תלוי באותו רב או רבן ושכרו גדול במאד מאד, שכר שאין לו ערך וקצבה אשר עין לא ראתה...
ואם לאו בר הכי הוא, ישתדל לפקוד ולצוות למי שהוא בר הכי שיעשה, וכל הזכות תלוי בו, כי הכל הולך אחר המעמיד".
כל מי שהוא ירא וחרד לדבר ה', צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים ולהפגיש אותם עם דרך ה'. מי שזוכה להיות שותף בזה, נעשה שותף למעשה בראשית ויש לו זכויות כמשה רבנו בדורו.
תפקידנו הוא להיות תלמידיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר, רומם את האנשים שסביבו, השיב את ליבם אל ה' והקים גדודים של מאמינים.
אברהם אבינו היה יחיד בדורו, ואילו היום ב"ה כבר קיימים גדודים של מאמינים, ותפקידנו הוא להרחיב את המעגלים ולקרוא בשם ה' בכל אתר ואתר.




^ 1.בראשית יב, א-ב.
^ 2.בראשית יח, יט.
^ 3.ירמיה טו, א-ב.
^ 4.ראה מלכים ב' כא, ה, ז.
^ 5.שמות לב, יא-יד.
^ 6.במדבר יד, יט-כ.
^ 7.שמואל א' ז, ט.
^ 8.ירמיה טו, ה.
^ 9.תהלים קכב, ו.
^ 10.ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה א, ג, ודברי הראב"ד והכסף משנה שם לגבי חלקם של שם ועבר.
^ 11.ירמיה טו, יט.
^ 12.מדרש תהלים מזמור קטז, ח.
^ 13.מדרש משלי ב, ו.
^ 14.רד"ק ירמיהו טו, יט.
^ 15.ראה איש צדיק היה עמ' 81.
^ 16.בבא מציעא פה ע"א.
^ 17.משלי יא, ל.
^ 18.בבא מציעא פה ע"א.
^ 19.מהרש"א חידושי אגדות שם.
^ 20.אלשיך ירמיה טו, יט.
^ 21.סדר היום סדר תשעה באב.
^ 22. רבי משה בן מכיר (צפת), חי בשנות ה"ש - ממקובלי העיר צפת. שימש כראש ישיבה. ישיבתו שכנה בעין זיתים הסמוכה לצפת, ותלמידיה פעלו לקירוב הגאולה על ידי לימוד תורה, תפילות, מעשי תשובה וסיגופים. בישיבה נקבעו משמרות של לומדים יום ולילה ללא הפסקה. ספרו "סדר היום" הוא ספר הלכתי-קבלי המתאר את "הסדר שיעשה האדם בימיו ובלילותיו, בשבתות ובמועדים, סדר כל השנה בשבתו בבית ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו". ספר זה מהווה מקור למנהגים ולנוסחים שונים, בהם תפילת 'מודה אני' שהוזכרה בו לראשונה. בסוף הספר נדפס פירושו למשנת "בן חמש שנים למקרא" וביאור לספר קהלת. כמו כן כתב גם ספר בשם "מזכרת עון", בענין חומרת איסור הזכרת ה'. רבים ממפרשי ה"שולחן ערוך" מביאים מדבריו וסומכים עליו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il