בית המדרש

  • מדורים
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

אשרת בת פנינה

דברים ליד ציון הקבר אצל מו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל

במלאות עשור לפטירתו

undefined

הרב הראל כהן

י"ט כסלו התשס"ו
9 דק' קריאה
זכות גדולה עמדה לנו בכך שהתכתבנו רבות עם מורנו ורבנו זצ"ל. אני, התלמיד הצעיר הייתי מריץ מכתבים אל מו"ר הגדול והנערץ ואין מכתב שלא זכה למענה. לאחר הילקחו מעמנו, המשכנו לכתוב מכתבים מעין אלו; אולי זו היא דרך מסוימת להתמודדות עם החוסר הגדול שאנו חשים מאז אותו בוקר מר ונמהר לפני עשר שנים בדיוק. על כן אני מבקש את רשות הציבור ובראשו כמובן המשפחה, לקרוא את המכתב האחרון אשר כתבנו, מוקדש כולו לחורבן חבלי הארץ שהתרחש כאן באחרונה, ויהיו הדברים לכבודו של מו"ר זצ"ל.

מורנו ורבנו היקר, עטרת ראשנו. במרוצת השנה האחרונה, כשהזדמנו, באנו סמוך למקום מנוחתך לשאת תפילה לבורא עולם קורא הדורות מראש, שבזכותך, בזכות מסירות-הנפש שלך, יאות ד' לשמוע קולנו ותחנונינו, ויקנא לשמו הגדול ויסיר חרפת הגזירה הנוראה שנפלה עלינו. אך חשכו המאורות. החושך מכסה ארץ וערפל לאומים ואנו משוועים כי עלינו תזרח השמש ואורו עלינו יראה. רק מוחות מעוותים ולבבות ערלים, נפשות חולות, יכלו לבצע זממם של רשעים ולהחריב את היופי, את החיים השוקקים שהיו בחבלים שלמים של ארץ-ישראל. שלטון יהודי בארץ-ישראל, מטעם מדינת ישראל שם לו למטרה נלעגת להחריב את גוש קטיף וארבעה יישובים בצפון השומרון. כאילו התוועדו הרשעים הללו וחיפשו היכן מתגוררים קדושי האומה, פרחיה ומפריחי שממתה ודוקא אותם ביקשו לעקור. רובם ככולם של מחליטי ההחלטה הנוראה הזו יהודים רחוקים היו, שפרקו כל עול תורה ויראה.

זה מזכיר לי את אחד מימי האביב של ה'תשנ"ג שבו ביקרתי בביתך. היה זה בתקופה של ימי החתימות על הסכמי אוסלו הארורים והרצחניים. תמיד נהגת לשתף את האורח בסוגיה בה אתה עוסק. ביקשת שאזכיר לך היכן נמצאים דברי רבך מרן הראי"ה קוק זצ"ל אודות בניהם של הציונים הנלהבים בני זמנו שחשבו שלאומיותם בארץ-ישראל יש בה כדי להוות תחליף ליהדותם. הראי"ה אמר עליהם כי עתידים בניהם למרוד באידיאלים של אבותיהם. הראיתי לך את הדברים במאמר "אפיקים בנגב" שנכתב עוד טרם בואו של הראי"ה לארץ. הוא כותב שם ש"עלול וקרוב הדבר שהבנים של אותם האבות שהם מתפארים הרבה בלאומיות כזאת (חילונית)... צעד אחר צעד יצעדו... חוששני שלא ימצאו עצמם בנים כאלה הלאה הלאה מגבול ישראל... ואולי עוד יסקלו באבנים ויעפרו בעפר על אותה הלאומיות הזרה לרוחם".

אני זוכר שאמרת שאתה מתכוון לדברים חריפים עוד יותר. והנה לאחר זמן לא רב - נזכרת. פתחת לפני את אגרת קמד שבספר אגרות-הראי"ה והראית לי דברי הראי"ה, שאחר-כך גם ציטטת אותם בראיון לביטאון של כפר חב"ד, האומר ש"היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה... עומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ-ישראל, כאשר כבר נוכחנו על-פי הניסיון". אחר-כך ראיתי כי גם בספרך על טל ילדותו של מרן הראי"ה שהנך מביא אגרת שכתב הראי"ה ובה יש כלשון הזו (ט"ל הראי"ה עמ' קמח), שבלי אורה של תורה "אי אפשר לקנות את הלאומיות הטהורה שנאותה לגוי קדוש, ושלאומיות אחרת תהפך לרועץ ח"ו...". אך לצערנו גם ידם של אנשי תורה היתה במעל. במלאות 100 שנה לפטירתו של האדמו"ר בעל השפת-אמת שתמיד הזכרת את אהבתו הגדולה לארץ-ישראל ולבניינה, תמיד ציינת איך על שולחנו של מרן הראי"ה ראית את הספר הזה בכל שבת קודש; במלאות מאה שנה, ציוה נינו וראש החסידות שלו לנציגו בכנסת להצביע על החרבת חבלי הארץ, על חורבן הישיבות, האולפנות, תלמודי-התורה, כל אותן מוסדות שנכחת בחנוכתם, המקוואות וכמובן בתי-הכנסת. חיכו שבוע ימים שיקום משבעה על אמו כדי שיהיה רוב לפקודת הרשע. כמה מצער אותי לספר לך דברים אלו.

לאחר החורבן שנעשה באחת בידי ידיים יהודיות זדוניות, בליל ח' באלול נכנסו המרצחים הערביים לחבל קטיף ושרפו והשמידו את בתי-הכנסת שממשלת ישראל וצבא ישראל הותירו לידיהם המגואלות. באנו במבוכה שוב באותם שני דברים שאין עליהם ערעור, אותם שני דברים שד' הבטיח לאבותינו, הבטחת הזרע והבטחת הארץ. ושוב מאיים השלטון על גירוש יהודים. תחילה, כבר בחודש הבא מיעדים לנו גירוש יהודים מבתיהם בחברון, אותם בתים שנשדדו תוך שפך דם מידי היהודים במאורעות ה'תרפ"ט. ועכשיו שוב גם על ירושלים ידו גורל. בית-אל, שילה, כל מרחבי לב הארץ עומדים עתה תחת איום נורא. השבר המוסרי גדול כל-כך. גם באפיק האישי, האנושי, נוראה היא הגזירה. 3/4 מן המגורשים עדיין מחוסרי עבודה לאחר שנשדדו. כמובן כמעט כולם מחוסרי דיור של קבע, חלקם גם לא בדיור ארעי. נלאנו נשוא את השקר כאילו הכינו מראש את הגירוש ודאגו מבעוד מועד למגורשים. השקר בכל מקום שוכן. מנהלת ההחרבה נקראת "מנהלת סיוע". חומה בצורה בלב הארץ נקראת גדר. גירוש והחרבת חבל ארץ פורח בארץ-ישראל נקרא התנתקות. בוגדים נקראים נאמנים ואילו נאמנים נקראים מורדים. תומכים נקראים פורעי חוק ומתיישבים נקראו שוהים בלתי חוקיים.

ועוד דברים השתנו רבנו. הצבא כבר אינו רק צבא של קדושה. קדושה וטומאה משמשים בו כעת בערבוביה. הוא כבר אינו רק הצבא הנלחם מלחמות ישראל, אלא גם זרוע ביצועית של השלטון לעשות בעם היושב בציון את כל אשר יזמום. בפוליטיקה מתקיימים ממש דברי הגמרא שאחד מן הסימנים של ימי עקבתא דמשיחא הוא שבית הוועד יהיה לזנות. והיום, לאחר מעשה, מתברר כמה שפלים ברמה המוסרית היו אותם אנשים שניצלו את כוחם השלטוני לעקור מבתיהם את צדיקי האומה. כמה נמוכים מבחינה מוסרית. כמה משפיל הוא שדוקא אנשים רדודים כל-כך, מופקרים כל-כך, הם הם שביצעו את זממם במיטב הציבור שבאומה הזו. אתה מבין רבנו, דוקא השפלים האלו, הם העיזו לעקור מביתם את מאירה והרב ראובן ומשפחתם. את אסתר והרב יהודה ומשפחתם. ואת שאר ילדיך ונכדיך שהיית כה גאה במגוריהם שם. עולם הפוך ראיתי. אך לא רק מפעל אישי של יחידים הוחרב. אלא מפעל חיים של האומה הושמד. מורשת ואווירה, אופי של קהל רב ומגובש הוחרב, וכשבאה ממשלה ומחריבה נכס של האומה שנבנה בדם ממש על-ידי האומה, מעשיה חמורים לאין ערוך ותשובתה קשה.

וכך ביחסנו לעם ישראל שרויים אנו במצוקה, כמו שהיית מתבטא. פרקים שלמים בספר ה"אורות" מביאים אותנו במבוכה ואיננו יודעים להסבירם במלואם. כך למשל הפרק המבטיח לנו שהניצוצות הלאומיים שבלבות החילוניים ייהפכו ללבת אש. הנה אנו רואים בעינינו שהניצוצות הלאומיים החילוניים דוקא כבו. בספר אורות ישראל, במיוחד הפרקים הדוברים על אהבת ישראל, צריכים היום יותר מתמיד את שילובם של פרקים אחרים בכתבי מרן הראי"ה, כדי שיוכלו להתקבל על הלבבות שותתי הדם שלנו. הוי רבנו כמה אתה חסר כדי לברר לנו את הקשיים והמבוכות בהבנת פרקים רבים שבספר האורות כמו שתמיד ידעת לעשות בשיחותינו והתכתבויותינו.

בשנים האחרונות לפני הסתלקותך מעמנו, ביקשת שאשלח לך פרקים חדשים מכתבי-היד-הקדוש של רבך מרן הראי"ה שטרם ראית. לא הספקתי לשלוח לך אז פרקים מן הקובץ הלונדוני אותו כתב הראי"ה במרוצת מלחמת העולם הראשונה. היום כבר נדפסו פרקים אלו שלא זכית לראותם. באחד מהם (שמונה קבצים, קובץ ח פרק רכח) כותב הראי"ה ששנאת הרשעה שאנו מחויבים בה מוכרחה לעבור דרך אינסטינקט פשוט של שנאת הרשעים, ושאם כבר בתחילה טוענים לשנאת החטאים ולא לשנאת החוטאים, סימן רע הוא שמא ישנה הבנה גם לרשעה. ורבנו, אנחנו עדיין בשלב של שנאת הרשעים. החוטאים גם מקשים עלינו, כי לא עוד שלא התארגנה בקרבם תנועת תשובה, אלא הם עוד גאים במעשיהם וטוענים שבבוא העת ישובו על מעשיהם. בעת הזאת אנחנו נאזרים בתפילה לבורא עולם כי ימלא את אשר אתה ביקשת, "תנו לי קדושת אהבת ישראל". מי שמואס בארץ חמדה מואס כמובן גם בשלמות העם ובאנושיות היחיד ועל כן אל יטיפו לנו מוסר שהארץ חשובה לנו מן העם. הסברת בזמנו (ארץ-מורשה עמ' 83-84) שהסיסמה "העם קודם לארץ" היא ירושה מהאורתודוכסיה האנטי-ציונית שסירבה לעלות ארצה.

אני נזכר כל העת בדבריך בלוויתו של מרן הרצי"ה עליהם חזרת פעמים רבות כי העשרים שנה מאז פטירתו של הרב מרן הראי"ה ועד שהרב צבי יהודה זצ"ל יצא מחדר תלמודו והרבה את הספסלים בישיבת מרכז הרב, 20 שנה אלו יעלו לנו ביוקר. דבריך מוארים עכשיו באור חדש. הסברת שבין הדור שלך, של הרב ישראלי ועד לצעירים שבאו למרכז הרב וחבשו את ספסליה חלפו 20 שנה. אין בוגרי מרכז הרב כמעט בין גיל 70 ל-90. הם כ"כ חסרו לך אז ועוד יותר חסרים לנו היום. הנה עכשיו אנו משלמים את המחיר. כמו שאמרת "זה עולה לנו ביוקר". נשארנו יתומים מרבותינו. חסד עשה עמנו הקב"ה שעדיין נמצא עמנו מרן הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א. הוא ממשיך בתוקף את פסק ההלכה של סירוב לפקודת ההחרבה והגירוש האכזרי, אותו קבעתם יחדיו שאם זכרוני אינו מטעיני אתה הוא שניסחת אותו.

הוי, כמה גאה היית בנוער, הנוער שלך, ואני אומר שלך, אפילו שהם היו ילדים רכים בעת פטירתך, כי הנוער תמיד היה ויהיה שייך לך ואך נקרא על שמך. אתה האמנת בו, סמכת עליו. תמיד סברת נגד כולם כי טמונים בו הכוחות האמיתיים, גם אם הם נראים מכוסים במעשי נערוּת ושובבות. הנוער הנפלא הזה שנלחם לכבודה של ארץ- ישראל. הוא התאזר בגבורה ובנחישות לכבודה ותפארתה של תורה ושל ארץ-ישראל. הוא מילא תוך קידוש השם עצום את בתי האסורים ונתפס על שמירת התורה וארץ ישראל. הוא לימד לדעת כי לא נשחק הביטוי "מסירות נפש". היית כ"כ גאה בו. נוער זה ויתר על תענוגות ילדותו, על הקיץ החם, על הטיול והקיט, הכל למען הכלל. נוער זה יצמח לתפארת ובעוד עשרים ושלושים שנה יהיו הוא המנהיג את הדור. זקנים, מנהיגים שכאלו, שהתחנכו בנערותם במסירות-נפש שכזאת יובילו את האומה לגבהים חדשים. לאורו יגדל דור שיוכל לבטא כראוי את אש אהבת התורה.

אך שוב, גם פה, אתה כ"כ חסר להדריך את הנוער על דרכה של תורה, על ההיררכיה בה, על כבוד תלמידי-חכמים שתמיד עמדת עליו. ראש ישיבת הסדר אחד הורה למקבלי פקודת הרשע למלא אותה ולבצעה. ראש מכינה אחד אף הגדיל לעשות ואמר דברים תמוהים ומוזרים, שהמדינה היא אמא שלנו והתורה היא אבא שלנו, וכי יש מריבה בין אמא לאבא ולנו קשה לבחור. רבים מבני הנוער מושפעים מאמירות שכאלו, מרבנים שחלקו על גדולים וענקים, הורו את מוריהם ושפטו את שופטיהם. גם בנושא זה אנדרלמוסיה באה לעולם. רב אחר הזהיר כי סירוב פקודה יפרק את הצבא. אף שדברים משונים אלו כדברי רהב נשמעים כאילו לציבור שלנו יש כח לפרק את הצבא, הרי אם כך היה הדבר לא היו נותנים פקודה שכזו. אך יש מן הנוער הנמשך לבלבולי המושגים ולתרבות הבמה העצמאית שמורים לו מוריו; ישנה התרגלות להתנשאות מעל הגדולים. יש שהדריכו את צאן מרעיתם לעשות דברים כנגד הטבע, כנגד האינסטינקט היהודי להתגונן. יש שחיבקו את החיילים שכקלגסים באו לגרשם מנחלתם ומנחלת אבותם.

כדי לומר אחריך "לאורו נלך" יש ללכת באמת בדרכך ולא להשתמש בשמך כדי לסלף את דברי עצמך שהיו כה ברורים, כה זכים ונחרצים. והיתה גם מסירות-נפש סמויה אך גדולה. רבים התחמקו ממילואים כי ידעו שיחליפו חיילים שיועדו לגירוש ולהחרבה. בני נוער רבים ששאפו בעבר ללכת לקורס קצינים, התחרטו כדי לא להיות שותפים בגירוש. קצינים דתיים לא האריכו את תקופת שירותם הצבאי. גם זו מסירות נפש גדולה, לוותר מראש על מסלול חיים. אחרי פסק ההלכה שלכם נשאלת: "אם יגיע יום מבחן, האם חיילי ההסדר יצייתו לפסק ההלכה הזה?". השבת: "ב"ה זכינו להעמיד תלמידים רבים שנלחמים במסירות נפש מתוך צו התורה, מתוך גישת ההלכה, וזה מה שמדריך אותם. וכשם שמקיימים את העשה כך באותה נאמנות ומסירות, יקיימו גם את הלא תעשה ולא יסכימו להישמע לפקודה של פינוי יהודים מחברון או מכל עיר אחרת ביש"ע" (ארץ-מורשה עמ' 61). אך בצער צריך לומר כי החילול השם הנורא ביותר היה לראות גם כמה כיפות בין המחריבים שהגיעו בפנים חתומות ואטומות ועשו את מלאת הזדון השפלה.

מחריבייך, כפשוטה של המלה, יצאו מעמנו. שלושה או ארבעה קצינים בכירים מאד עברו דרך החינוך של ישיבות בני-עקיבא אך לא עמדו בניסיון ולא הלכו לאורו של רבם מייסד ישיבות בני-עקיבא. שנים רבות חיכינו שאלופים לצבא יחלצו מתוך ישיבותינו. האחד ניצח על העקירה בלב ארצנו, האחר המרה בגלוי את גדולי רבותינו ואף פסק כי הוא המרא דאתרא והוא יקבע, ובכך קרסה באחת קרנה של הרבנות הצבאית הראשית והושפלה עד שאול תחתיות תוך צילומים שפלים בסמוך לארונות עצמות העקורים מקבריהם. האחר בשחצנות ובגסות הרוח השפיל את בני התורה בצבא והגדיל לעשות ומורה את מוריו לאמור כי יסגור שתי ישיבות הסדר. אך רבנו, נחמה פורתא תוכל להתנחם במעשיו של קצין אחד, שציית לפקודת התורה, שמע בקול פסק ההלכה הברור כל-כך שבזמנו קבעתם, כי רק לפקודת התורה נציית. הוא סבר כי הצדק עם הרמטכ"ל שאמר שאסור לו לצבא שיהיו לו שני ראשים. הוא הגשים את חינוכו שרק ראש אחד לנו והוא ד' העומד בראש מחננו. קבל עם ועולם, מול מצלמות קרא לקציני צה"ל לסרב לפקודות המזוויעות, שילם על כך מחיר כבד והראה לדעת מה היא דרכה של תורה. הלא הוא זה נכדך הרב עמיטל בראלי שעוד יסופר לדורות יבואו על מעשהו זה.

החרבת בתי-הכנסת והגירוש הוא חילול השם נורא, בלתי נסבל. אך נראה שלא תמיד ההגדרה של הקב"ה לחילול השם היא כשלנו. רציחת רבי עקיבא היתה כמובן חילול השם נורא בדורו. "זו תורה וזו שכרה?" - נשאלה בצדק השאלה. אך מסירות נפשו נקבעה לדורות דוקא כדוגמא לקידוש השם. על תופעה שכזו הרי דרש הרב צבי יהודה זצ"ל את הנאמר בירושלמי כי "גדול קידוש השם מחילול השם", לאמור, גדול קידוש השם היוצא ונובע מחילול השם. וכך יש לראות את מעשהו של עמיטל שלך. על אף כל האמור, בתיאורו של החושך הנורא שהחשיך עלינו, ובעיקר שרובו הגדול עוד עומד לפני פתחנו, מסתכלים אנו על עליך, על דרכך, איך לימדת לא רק להתקומם בעתות משבר אלא גם לקום, להתעשת ולהתחזק בדרכנו. כדרכם של ישראל נבטח בד' כי יוציאנו במהרה לאורה. יודעים אנו כי הקשיים נועדו כדי להתגבר עליהם. נזכור את דברי המהר"ל בספרו נצח-ישראל פרק יד, כי "אין הפורענויות מכלות את ישראל, ואדרבה, היפך הוא הדבר, כי המכות והייסורין שבאים על ישראל, לא שאינם כלים מהם, רק שהם קיומם", כלומר מקימים אותו ומזקיפים את קומתו. ובמדרש (שמו"ר כה, ח), דברי ד' ליעקב אבינו: "כשיגיעו בניך עד עפר הארץ - אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'". נזכור את דברי יעקב אבינו שגם בעת מצוקתו בבורחו מפני עשו אחיו יודע כי ד' יטיב עמו כפי שהטיב עמו בעבר.

נזכור את דבריך אשר כתבת סמוך לפני הלקחך מעמנו (ארץ-מורשה עמ' 56): "אין סיבה להתייאש כי אנו בוטחים בד'. אנו חשבנו אמנם שהדברים יקוימו כבר אתמול ושלשום, והנה ד' מעבירנו דרך מנהרה חשוכה מאד. אבל אנחנו ממשיכים להתפלל יום יום 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', 'ותחזינה עיננו בשובך לציון', ומעולם לא אמרנו זאת מן השפה ולחוץ". כשמביטים אנו בך, הילד בן התשע בבית-הכנסת שואבי מים במינסק המביט מן החלון שמא יבוא אחד הקוזקים ויראה כי לומדים ילדים יהודים תורה ברוסיה הסובייטית, כשנזכרים אנו במסירות-נפש שכזו נאזרים אנו בעוז ובתעצומות. ואחריך נשיר את שירך שכתבת בעיצומם של ימי השואה הנוראה אז הקמת את הישיבה על הגבעה כאן בכפר-הרואה. "הוי עם בוטח הקיים על אף הכל, על מוקד מזבח יצא במחול."

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il